החזית העממית
נושאי המגבעת, יאפים עם ג'יפים, פוריטנים צעירים, נינו ביטון, רייסקינדר, 3ח, סגול 59, הדרה לוין ארדי, דיואלט וחם ומחמם בום הם רק חלק מאינספור ההרכבים המיוחדים ויוצאי הדופן שידעה הסצנה המוזיקלית האלטרנטיבית של ירושלים ב-30 השנים האחרונות. שירי פאנק, מוזיקה אנדלוסית, היפ הופ, מוזיקה אלקטרונית, מטאל, מוזיקה יהודית ופולק נוגנו במועדונים כמו הפרגוד והסינדרום, הוקלטו בלייבלים כמו פאקט רקורדס ונמכרו בחנויות שהיו למוסדות כמו הבאלאנס, האוגנדה ובית המוזיקה. השמות האלה, שזכו מזמן למעמד קאלט בעיר הבירה וגם בשאר הארץ יזכו לעדנה בשבוע הבא במסגרת פרויקט מיוחד של עונת התרבות בירושלים ורדיו תדר העונה לשם "החזית", ואשר במסגרתו יתקיימו בין היתר סדרת תכניות, מפגשים, תקלוטים, כיתות אמן והופעות, לרבות איחוד חד-פעמי של להקת דיואלט ורטרוספקטיבה למוזיקה של אהד פישוף. בעיר שבה מוסדות מוזיקליים מיתולוגיים נסגרים בזה אחר זה, יש משהו נעים בנוסטלגיה.
לכבוד המחווה החגיגית, מובא בוואלה! תרבות באופן בלעדי השיר "Crown of Thorns", הקלטה נדירה שלא ראתה אור מעולם, מתוך הופעה של 3ח', מהלהקות החשובות של הסצנה הירושלמית של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, לצד נושאי המגבעת (השיר בנגן שבראש העמוד). "קשה להצביע על מאפיין קבוע במוזיקה ירושלמית", אומר לוואלה! תרבות רן סלוין, סולן הלהקה ומי שהיה חבר לפניה בהרכב הפאנק הירושלמי הראשון חולירע, "אבל לפעמים בכל זאת אפשר לזהות איזו התעקשות אינדיבידואלית שמתנגדת לזרם המרכזי ולרוח התקופה. כשאתה שומע משהו שהוא כבד ואוף-סנטר שקשה לקיטלוג, עם גרוב או בלי גרוב, זה כנראה מירושלים".
- מה השתנה מאז ימי 3ח'?
"אני חושב שהמצב היום הרבה יותר מגוון ופתוח, ורסטילי. בשנות ה-80 וה-90 לא היה מעניין מבחינה מוזיקלית מבחינתי, חוץ מכמה להקות שיכולת לספור על יד אחת. פתאום בתקופה האחרונה יש תחושת הוקרה, געגוע וחיבוק אוהב. זה נחמד גם כשזה מגיע אחרי 20 שנה. אני עדיין אוהב את החומרים של הלהקה".
"אני חושב שזאת עיר מדהימה באמת. יפהפייה וקונטרסטית, מזרח תיכון אמיתי עם הרבה טעם של פעם מהסוג שנדיר למצוא", אומר סלוין. "לא מזמן התכתבתי עם העיר בעבודת וידאו 'אורסולימום', שזה התיעוד הראשון לשם ירושלים בכתבים מצריים עתיקים. בעבודה ילד בן 7 מתהלך מכוסה עיניים במחילות זוהרות ומהדהדות, עד שהוא מגיע אל מרכז האור שעדיין לא דעך. כשהוא מתחיל לראות משהו העבודה מתחילה מההתחלה. כלומר, בין היתר, גם את ירושלים אי אפשר לתפוס".
אורסולימום:
שידורי "החזית" יתקיימו בתאריכים 4-9 באוגוסט ויועברו מחצר המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, ברחוב שמואל הנגיד 1 בירושלים. הכניסה חופשית.
ההפרעות של אביגייל רוז
בשיר הנושא של אלבומה השלישי, "הפרעות", שרה אביגייל רוז "הפרעות מפריעות לי לשכוח / הפרעות מפריעות לי לצמוח", ובמידה רבה מספרת את סיפורו של האלבום הקצרצר הזה (אינטרו ושבעה שירים, כ-26 דקות). הזמרת המצוינת, שתערובת המלנכוליה, הכנות והקול המיוחד שלה הולידה לא מעט שירים טובים ("את לא יודעת" עם אדם בן אמיתי, "חצי נחמה", ואחרים), הוציאה אמנם תקליט שונה באופיו מהחומרים המוכרים שלה הוא גרובי יותר, מהודק הרבה פחות אבל לא כזה שמסמן צמיחה אמיתית, כזו שאמורה הייתה להביא אותה סוף סוף למקום מכובד יותר בתמונה הקבוצתית של המוזיקה הישראלית.
"הפרעות" הוא אלבום שכולו הטעיה. הוא מתחיל בשיר כמעט שמח (ככל האפשר), תחת המנטרה "אני על עננים, איזה אושר מכלום", רק על מנת לצלול לתוך תהומות דיכאון מתמשכים. השילוב בין מוזיקה קצבית (ורוויית קלידים ותכנותים) למילים עגומות הוא הסמל המסחרי של רוז עוד מאז "מלחמה יומיומית" (אולי השיר המעולה ביותר שלה), וכאן היא לוקחת אותו הכי רחוק שהיא יכולה: "א.ה.ב.ה", טקסט מבריק וקורע לב על יחסי אדם ומילה ("כל מילה כבר אמרתי והייתי שם, אבל עכשיו זה רק מזכיר לי מה אין לי כבר אז הכל באותיות. רוצה חוויות חדשות ממילים ישנות"), הוא דוגמה טובה, וכמוהו גם "תעשה לי כפיל" (מילים: יונה וולך). למרבה הצער, בהיעדר חומרים מסוג אחר באלבום, הסגנון הזה הופך להיות מעט מעיק בשירים אחרים, כמו "לא טוב לי" ו"המשפחה מתפרקת".
דבר נוסף שפוגם בהנאה מהאלבום הוא תחושה מתמשכת של רישול מסוים בהפקה, בהגשה (הג'אזית מאי פעם בהתאם לקול הענק של רוז, אבל הביצועים לא אחידים ברמתם), בבחירת השירים וההרגשה שנוצרת היא ש"הפרעות" יכול היה להיות אלבום הרבה יותר טוב. בכלל, "הפרעות" כולו כאילו מכריז "אני אלבום קטן, אישי, מתחבא", כשרוז ראויה להרבה יותר מזה.
סינגלים חדשים
ישי לוי רק תנגני
רק לפני כשבועיים נכתב כאן על ניסיונות היציאה מהבוץ של ישי לוי, מגדולי הזמרים הישראלים החיים, ועל האלבום המתקרב שלו. "רק תנגני", שכתב והלחין לו נדב אסולין, הוא השיר הראשון שיצא מהאלבום, וגם אם הוא מזכיר במעט שירים קודמים של לוי כמו "האחת שלי", הוא עדיין בלדה עוצמתית מאוד ומרגשת.
לא כוחות (גלעד כהנא ותמיר מוסקט) להתבונן בך
כהנא (ג'ירפות) ומוסקט (בלקן ביט בוקס, חווה אלברשטיין, אפרת גוש ורבים אחרים) הם שניים מהמוזיקאים המעניינים ביותר שפועלים כרגע בסביבה, ושניהם כבר היו חתומים השנה על אלבומים מרתקים ומושקעים אבל צריך לומר את האמת: הסינגלים שיצאו עד עכשיו במסגרת הצמד לא כוחות נשמעים רע. זה מרגיש כמו בדיחה על חשבון המאזין, ואם זאת סתם דאחקה של שני חברים, עדיף שתישאר אצלם.
רועי פרייליך סערה חשמלית
מנהיג נערות ריינס ואחד מילדי הפלא של האינדי הישראלי מוציא שיר בכורה כסולן, הרבה יותר פופי ורקיד ממה שניתן היה לצפות. פרייליך מזוהה כבר שנים כפוטנציאל עצום, שלא כל כך מתבטא בשיר הזה, וחבל.
קאשי מה הכיוון
סינגל חדש וכיפי לקאשי מי שעמד מאחורי הלהיט המצוין "בואי ניקח דברים" בהפקה של פילוני וג'וני גולדשטיין. אחד הדברים הכי טובים שיכולים לקרות כאן זה מתקפת היפ-הופ חדשה על המיינסטרים הישראלי, וקאשי צריך לקחת בה חלק.
שני רחל למרחקים קצרים
כדאי להקשיב לאלבום הבכורה של שני רחל, ולשיר הנושא מתוכו. הקול הנפלא שלה, הטוטאליות שביצירה שלה, הכנות אלה מתגלים בשירים יפים מדי מכדי שייעלמו בשטף המוזיקלי. מאוד מומלץ.
שיר אחד בשבוע
בצרפת מדווחים כי חתולי הרחוב בעיירה בלפורט נעשו אלימים במיוחד בעקבות החום, תקפו תושבים והטילו אימה על הסביבה השלווה על פי רוב. אברהם חלפי כתב פעם שיר על שלושה חתולי רחוב אבודים, בודדים ומיואשים, נאנחים להם, רגע לפני שהתסכול והחום אולי היה עולה גם להם לראש. יוחנן זראי הלחין, ובין היתר שרה אשתו הזמרת ריקה זראי (לימים יחודש השיר על ידי אריק איינשטיין באלבום "משירי אברהם חלפי", שמציין השנה 25 שנים לצאתו).