נושא הדיון הקולנועי שלנו השבוע, מתברר, הוא התמכרות למין. אחרי ש"דון ג'ון" (שיצא לאקרנים בשבוע שעבר) הציג את הנושא, "תודה ששיתפתם" ממשיך ומרחיב את הדיון בו. למשקיעים, אפשר לשכור ב-DVD את "בושה" להשלמת המרתון.
בעוד ש"בושה" התמקד בצדדים האפלים ביותר של ההתמכרות ו"דון ג'ון" לקח את העסק בקלילות של קומדיה, "תודה ששיתפתם" הוא גרסה שעת-מחנך של הנושא: בואו נפתח את העניין לדיון, נסביר קצת על הרקע, נדבר על זה בכובד ראש, מזוויות שונות, אבל עם כמה בדיחות באמצע כדי שלא יהיה משעמם. במרכז הסרט קבוצת תמיכה למכורים לסקס, וכמה מהמשתתפים בה הנמצאים בשלבים שונים של גמילה: טים רובינס הוא מוותיקי הקבוצה, מנהיג ומדריך את הצעירים, בזמן שהוא מתמודד עם בן שלו התמכרויות משלו; מארק רפאלו "נקי" כבר חמש שנים, ועדיין נאבק בכל יום מחדש, וג'וש גד הוא רופא שזה עתה אולץ להגיע לקבוצה על ידי צו בית משפט, ועדיין לא מעכל את גודל הבעיה שלו.
גווינית פאלטרו: "התמכרות לסקס זה תירוץ לבגוד". ראיון
חלק מהבעיה הזאת היא להסביר מה זה בכלל "התמכרות לסקס". הרי אם יש דבר אחד שמשותף לכל בני האדם בעולם זו החיבה לסקס (וגלידה. בנפרד או, בתנאים אידיאליים, ביחד). כולנו מכורים, במידה זו או אחרת, ואנחנו לא רואים בזה מחלה. מי שהוטלה עליו המשימה הלא נעימה להדגים מה כל כך רע בזה הוא ג'וש גד, שבין אוננות מול מחשב לבין התחככות בעוברות אורח ברכבת התחתית, מציג את העובדות הלא נעימות: כשזה מגיע לרמה שבה אתה לא שולט בעצמך, ההתמכרות הזאת פשוט הורסת לך את החיים והופכת אותך לחרא של בנאדם. ולמרות הכל, הוא סימפטי מספיק כדי לזכות בחזרה בחיבת הקהל גם אחרי כמה מעשים בלתי נסלחים.
גם השחקנים האחרים עושים עבודה טובה: מארק רפאלו מוצלח כרגיל בתור מי שהיה יכול להיות השכן הנחמד מהקומה למעלה, רק שהוא חי בלי טלוויזיה ובלי מחשב, כי הוא לא יוכל לעמוד בפיתוי. לאורך הסרט הוא מנסה, לראשונה מאז הגמילה, לבנות זוגיות ובת הזוג המיועדת היא גווינית פאלטרו, במלוא הגבינתיות חסרת הייחוד שלה (וכל מה שהצופים יכולים לחשוב זה: וואי וואי, טוני סטארק הולך להיות מה זה עצבני כשהוא יגלה שחברה שלו בוגדת בו עם הענק הירוק).
הסרט נזהר מלהיות נוסחתי מדי או להציג פתרונות קסם, ומצד שני שום דבר בעלילה או בטקסטים לא מאוד מפתיע. ל"תודה ששיתפתם" יש כוונות טובות ושחקנים טובים, ואם אתם מתכננים ערב חינוכי על התמכרות לסקס ותוצאותיה זה בהחלט הסרט הנכון לבחור בו. אבל אין בסרט הזה שום דבר שיהפוך אותו לחוויה ייחודית בתור סרט לא אפלה ומטלטלת כמו "בושה" ולא קלילה כמו "דון ג'ון". הוא נראה כמו סרט טלוויזיה עשוי היטב, אבל לא באמת זקוק למסך גדול.