אינספור מילים כבר נשפכו בעקבות מותו של אריק איינשטיין המנוח, המבצע הישראלי הגדול מכולם, שהלך בשבוע שעבר לעולמו. את הקריירה של אריק איינשטיין כמעט בלתי אפשרי לסכם, והרי כל תקופה או שיתוף פעולה שלו ראויים לדיון מיוחד. איינשטיין שעבד עם שלום חנוך ואיינשטיין שעבד עם רכטר שונים אחד מהשני, ושונים מהאיינשטיין שעבד עם קלפטר או גבריאלוב או אחרים ועם כל אחד מהם הוא הגיע להישגים אחרים, מכוננים. מבלי להכביר מילים על הדיון המתחסד בנוגע ליחס לאיינשטיין המאוחר, המדור מגיש חמש מחוות מוזיקליות יוצאות דופן מהשנים האחרונות לשירים שלו. סוג אחר של נחמה.
פרידה מאריק ששיריו היו פסקול חיינו
אריק איינשטיין: 1939-2013
ניר פרידמן (השוונג של הפיתה, "פלורנטין") הוציא ב-2007 שיר שהקליט כמעט עשור לפני כן בעל השם המשונה "היום כמעט דרסתי את אריק איינשטיין". וזה הולך ככה: "היום כמעט דרסתי את אריק איינשטיין. וואי וואי וואי. הוא אמר לי בואנ'ה תיזהר איך שאתה נוסע זה מסוכן. אמרתי לו וואלה אריק אתה הכי גדול בעולם. אמר לי תודה והמשיך בדרכו. אמרתי לו חכה רגע אריק למה למה אתה הולך? אמר לי מה אתה רוצה ממני מה מה מה אתה רוצה מה כולכם רוצים ממני הא. אמרתי לו אני והח'ברה שלי שרים ת'שירים שלך בשני קולות. הוא חייך ואמר לי ילד תהנה מהחיים, תרגיש את הרוח, סע לאט ובטוח".
וריאציה על "סע לאט" הופיעה גם באלבום אחר שיצא ב-2007 "שכול וכישלון" של הבילויים. הטוויסט המקאברי של ההרכב הפך את המשפט המפורסם ל"לא יתחילו בלעדינו באב אל וואד", בשיר שכולו תיאור של טיס בלב החברה הישראלית שהופכת למסויטת. מזל שיש "אוזניות עם שירים של פעם שתמיד עושים נעים".
ויש גם טוויסטים על דמויות מהשירים של איינשטיין. ההרכב לילי פרנקו הוציא ממש לפני כמה חודשים את אלבומו השני "עולם מופלא ואפל", שנפתח עם השיר "תוכי", שהוא "הבן של יוסי", ובכלל אין לו עניינים עם משוררים מלנכוליים, הוא אפילו קיבל ג'וב קרוב קרוב ודביק כמו תופי.
גם איה כורם שיחקה עם דמות, וכתבה בעקבות אותה אחת שעטור מצחה זהב שחור. ב"זהב שחור", היא כותבת על הצד שלה, הבודד והכמה לאהבה לא פחות, על החלוק הוורוד, על החלומות הפרושים וכתלי הבית. הלחן של השיר הזה, נכתב גם הוא על ידי המלחין של השיר המקורי, יוני רכטר.
אבל המחווה המקסימה ביותר שייכת לשילה פרבר, בשיר "לונדון" מאלבומה השלישי "פרח קיר", מעין מכתב געגוע מהבירה האנגלית ברוח "אצלי הכל בסדר" של ג'וזי כץ וכמובן "לונדון" של חוה אלברשטיין. אבל נדמה שאין שורה שממחישה יותר מהכל את הגעגוע לבית בישראל מאשר השורה "אני שומעת אריק איינשטיין בטירוף". זה מה שהשירים של אריק איינשטיין היו בשביל הרבה מאוד אנשים געגוע לבית.
כל הארנבות בסל אחד
הניינטיז ממש כאן. בטח שמתם לב. כמות האיחודים, השירים והאלבומים החדשים וההוצאות המחודשות של הלהקות הגדולות מהעשור ההוא כמעט בלתי נתפשת. רשימה חלקית: כנסיית השכל, מוניקה סקס, החברים של נטאשה, מיקיאגי, חמי רודנר, קרח תשע ואחרים רק בשנה האחרונה (וכמובן גם נושאי המגבעת ועל כך בהמשך), יחד עם כרמלה גרוס ואגנר, שבק ס', אבטיפוס, זקני צפת, איפה הילד בהרכב מלא והמכשפות בהרכב חדש בשנים האחרונות. בערך לפני עשור, באזור 2004-2005, היה גל דומה של איחודים, כולל החזרה הראשונה לבמה של מופע הארנבות של ד"ר קספר, אחרי שנים ארוכות של הפסקה. אז ומאז הם התקבלו באהבה עצומה של קהל שגדל על כמות בלתי נתפשת של להיטים.
עכשיו יוצא לקספרים אוסף חדש עם להיטים מכל חמשת אלבומי האולפן, וכן מאלבום ההופעה המשובח שלהם. הטריגר: 20 שנה לאלבום הבכורה. לכבוד צאתו, נחשפות כאן בוואלה! תרבות שתי סקיצות ראשוניות שהוקלטו על טייפ ארבעה ערוצים בבית של שי להב ב-1992, עוד לפני המופע הראשון של ההרכב: "בואי דינה" ו"הקומיקאים".
בראיון עם להב ושותפו בהנהגת ההרכב, אורן ברזילי, אני שואל אותם אם כבר אז הבינו שיש להם ביד שירים שיהפכו ללהיטי ענק. "לא נראה לי, אני חושב שלקח לנו המון זמן, אפילו אחרי שהצלחנו, לעכל את מה שקרה עם הלהקה", אומר ברזילי. "בכלל לא חשבנו שנוציא דיסק".
"אנחנו פותחים את הסיפור מחדש, מסכמים תקופה ומתחילים חדשה", אומר להב. "הייתה לנו בעיה אנחנו מופיעים בלי הפסקה כל הזמן כבר כמה שנים והוצאנו עוד שני אלבומים ממש טובים והקהל שלנו רכב אחרינו ורדף אחרינו אבל התחושה הייתה שרוב האנשים לא מזהים שזה הכל אותה להקה, וגם אם הם זיהו שזה מופע הארנבות הם לא ידוע שזה אנחנו, אורן ואני. אוסף זה דרך נהדרת לאסוף ולהגיש את זה בצורה מסודרת".
אתה מציין גם עשור לאלבום הסולו היחיד שלך, "אדוני הממון". עזבת את הפרונט לגמרי? איך אתה מצליח להתבטא היום מחוץ למופע הארנבות?
להב: "אחרי האלבום ההוא עשיתי הופעה בבארבי שהייתה שעמום המחץ. באיזה שלב אורן עלה על הבמה וכל האולם עלה מטר לבמה. אמרתי לעצמי אז - אני לא צריך אלבומי סולו. מאז הוצאתי את "משחק באש" (אופרת רוק שנוצרה בשיתוף עם שי להב העיתונאי, נ.מ.), ואני יותר מתעסק בהפקות. יש לי אלבום, הוא ביוטיוב, אבל הקריירה שלי היא בקספר".
הופעתם עכשיו יחד עם לירון רמתי. איך היה לעבוד איתו? מעניין אתכם להתקרב למוזיקה מזרחית?
להב: "זה חזון של אורן כבר שנים".
ברזילי: "מאוד חשוב לציין שאני מאוד אוהב מוזיקה מזרחית. זה משהו שאני מאוד אוהב ושי הכיר את לירון (במסגרת הריאליטי "מה שקורה באילת", נ.מ.) והתחברנו".
להב: "אורן שר את השירים האלה הרבה בסגנון ים תיכוני בחזרות וזה היה חלום שלו שיבוא זמר שבאמת שר מזרחית. הוא עושה את 'שילה' ו'מתוק יום הדבש'".
ויש גם וידוי מעניין לגבי אחד הלהיטים הכי מזוהים עם הלהקה. מסתבר ש"תראו אותי" כלל לא אמור היה לצאת. "אני לא רציתי שהוא יהיה באלבום השלישי", אומר להב. "חשבתי שזה שיר לא טוב שלא יעבוד והשקענו בו המון זמן. אז הנה, התוודיתי טעיתי".
פעמיים פוליקר
יש שני אנשים שיכולים ליהנות כהוגן מתמלוגים בימי הזיכרון בישראל - חווה אלברשטיין ויהודה פוליקר. זאת עובדה מרתקת - הרי הם מייצגים הפכים מוזיקליים: רוק מול שירי ארץ ישראל, בוזוקי מול גיטרה אקוסטית, "אפר ואבק" מול "כמו צמח בר". לא זאת בלבד שהשניים הרבו לעסוק במוות ובשכול, הרי שפוליקר גם אחראי לשיר הזיכרון המרגש והיפה ביותר של השנים האחרונות - "קצר פה כל כך האביב".
פוליקר נמצא בפריחה חסרת תקדים בקריירה שלו: הוא מלחין בלי הפסקה לעצמו ולאחרים (ירדנה ארזי וצרויה להב בין היתר), ולאחרונה הוא הוציא סינגל ראשון מאלבום חדש, הרביעי בארבע שנים (הקצב המהיר בחייו) גרסה חדשה ל"שחמט" המחאתי של חנוך לוין ("לאן הלך ילדי"), בלחן אחר מהגרסה המפורסמת של אלברשטיין (לחן של אלכס כגן). יש בזה משהו מגניב. אין טוב מפוליקר לעסוק בנושא הזה, ובאופן חריג העיבוד הוא רוקי לחלוטין דבר לא מאוד נפוץ בקטגוריית שירי השכול. בכל זאת, הוא לא מצליח להאפיל לא על אלברשטיין ולא על עצמו, ומתקשה להגיד משהו חדש על הטקסט הקשה של לוין. וזה חבל מאוד.
את השכול פוליקר מכיר מקרוב: אחיינו קובי נהרג במהלך קטטה בין חיילים, והאבל עליו הונצח באלבום "לעיניך הכחולות". גם השיר "קין" מ"הילד שבך" נכתב לזכרו. אחיו הצעיר של קובי, יוני פוליקר ("שונא לאהוב"), הוציא גם הוא שיר חדש, פולק-רוק מלודי ונעים. פייר, יותר טוב מהשיר החדש של הדוד.
שיר אחד בשבוע
הסיפור של השבוע, לפני שאריק איינשטיין נפטר, היה הודעת חברי ההרכב המקורי של נושאי המגבעת על חזרה לשיתוף פעולה והוצאה מחודשת של הקסטה (מה שהיה צריך לעשות כבר לפני שנים). שאלת האיחוד של נושאי המגבעת עלתה אינספור פעמים על פני השטח בעשרים השנים שהיא כבר לא פעילה ובכל פעם נענתה בשלילה מוחלטת, אבל הרנסנס היצירתי של אהד פישוף בשנים האחרונות - האלבום המעולה של "בני המה" עם ישי אדר שותפו ללהקת האם, הפרק בסדרת "האלבומים" על הקסטה, האלבום החדש של הפה והטלפיים שיוצא עוד רגע, המחווה במסגרת אירועי "החזית" בירושלים והרומן המצוין "הנפשיים" שכתב עמיחי שלו על רקע שירי הלהקה - כנראה עשה את שלו. לא ברור מה בדיוק יכללו "האירועים החד-פעמיים", ואם שאר חברי ההרכב (אדר, תמיר אלברט ואלון כהן) ממש יופיעו (לאירוע המחווה לפני כמה שנים הם עלו להגיד תודה, אבל לא ביצעו אף שיר), אבל אם כן, מדובר באחד האיחודים המרגשים של התקופה האחרונה, יחד עם כוורת והחברים של נטאשה. והערה אחרונה: שימו לב - הכל מוביל לקסטה, לא לאלבום. נושאי המגבעת של "האלוהים שלי עייף" חוזרת, נושאי המגבעת של "הבא בתור הוא סוס" ו"מתנה לחג" כנראה כבר לא תחזור לעולם. אל תצפו לזה בהדרנים. ואם כבר שירי זיכרון ואם כבר אריק איינשטיין, אז הנה "ביקור בהר", כולל השורה ההיא "קח לך כבשה ובנה לה בית".