עידו מימון חלומות
כשמטרופולין של עופר מאירי ועידן רייכל פרצו לתודעה לפני עשור, הקונספט של מפיק מוזיקלי שמוציא אלבום, איש אחורי הקלעים שמנהל את ההצגה במקום הזמרים, נראה חדשני בישראל. עברנו כברת דרך מאז, והדגש על עולם ההפקה הלך ונעשה יותר ויותר משמעותי (על חשבון אלמנטים אחרים במוזיקה), בישראל וכמובן בעולם. החוליה האחרונה בשרשרת הזאת כאן היא עידו מימון, שהוציא עכשיו את אלבום הבכורה שלו, "חלומות".
למימון, צעיר בן 22 שאוהב Fאנק והיפ-הופ, יש סיפור. לפי הכתוב על עטיפת האלבום, הוא נוצר תוך מאבק במחלת הסרטן שתקפה אותו ועליה התגבר. זה סיפור מרגש, אבל הוא לא מוקד האלבום ואפילו לא ממש נוכח בו באופן מורגש; "חלומות" כשמו כן הוא מדובר בו הרבה על חלומות ועל לילות ועל געגוע לשגרה פשוטה. עטיפה מוזיקלית מושקעת מאפשרת תנועה טבעית בין השירים במרחב המגוון של "חלומות", שמכיל השפעות מדראם אנ' בייס דרך מזרחית ועד ג'אז, וכמובן הרבה הרבה היפ הופ ומוזיקה שחורה. במלאכה מסייעת חתיכת גווארדיה מהסצינה המקומית: פישי הגדול, נצ'י נצ', טאבו+, טונה, שירה חן, לינוי אקלה, יוסי פיין ואורי שוחט.
"חלומות" הוא אלבום שגדול מסך חלקיו במובן העמוק אך גם הבעייתי של המילה. הוא עובד טוב כיצירה אחת, כיפי ונעים להאזנה וגם יצירתי למדי, אפילו כשלפעמים נדמה שהרצועות בפני עצמן לא מספיק מחודדות או מעניינות בעיקר כשהמוזיקה מוצלחת אבל הזמרים בפרונט קצת מפספסים. זה לא גורף: טאבו+, אחד הראפרים הישראלים הכי מעולים שיש, מפציץ כאן בקטע בשם "אבוד" ("החלומות נסוגים לאט לאט כמו חניכיים חולות // הכי קל לכסות עיניים, הכי קל פשוט להתכסות"), "יום לילה יום" עם נצ'י נצ' וקספר שמראה את מגוון היכולות של המעורבים בפרויקט וגם הקטע האינסטרומנטלי המעיף "Visions" שנוצר עם ברק דהן. ממול, "מורה מחליף" לא מחמיא לא למימון ולא לטונה באף היבט, ו"מיטתו של שלמה" הוא וריאציה משונה ולא ברורה על שיר השירים. למרבה המזל, כאמור, "חלומות" עובד מצוין כרצף, והמסגרת הגדולה מחפה על החולשות האלה.
יש משהו קצת חבל בזה שהיפ הופ הישראלי כמעט לא יוצא מחוץ לסצינה שלו. יש לנו את מוקי ואת הדג נחש וטיפונת קוואמי וזהו בערך, כשכל השאר לא מצליחים לפרוץ את המעגלים הקרובים. זה בולט במיוחד לעומת האיכות של החומרים האלבום של פלד מהשנה שעברה, או נההיפ-הופרה "העיר הזאת". כדאי לנו להיות קשובים, כמה מהכוחות היצירתיים הכי מעניינים במוזיקה הישראלית יוצאים היום משם.
הבלוף של עברי לידר ונתן גושן
צריך לפתוח ולומר: עברי לידר הוא אמן יוצא דופן בישראל. הוא יצירתי, פרפקציוניסט ואפילו אמיץ. לא פעם הוא התעקש על סאונד חריג בנוף המקומי גם אם זה הוליך אותו למקום פחות להיטי. הוא כותב פופ לא רע בכלל, ומפיק מעולה. נתן גושן היה יכול, עם חומרים טובים יותר, להיות מבצע משכנע ואפילו מרגש. אבל מה בין זה לבין "הייתי כאן", הדואט המיותר והמשמים שלהם? "הייתי כאן" כל כך מונטוני שנדמה שאין לו התחלה, אמצע או סוף, ובמסווה של טקסט נוסטלגי ומרגש כביכול על געגוע לבית רחוק מצד אחד ועל סמים ורמיזות לאובדנות מצד שני, השניים מגישים פרסומת לשעמום. לידר אמור היה לאפשר לגושן להעז להתרחק מהבלדות הנוחות מדי שלו, וגושן היה אמור להאמין לעצמו שהוא מנסה לרגש. קצת עצוב שחיבור בין שניים מזמרי הפופ האהובים בישראל מוליד תוצאה כל כך בינונית, שמריחה ממאמץ. בראיון למאקו, השניים סיפרו שהשיר הזה הולחן תוך שעתיים. יו דונט סיי. אלוהים אדירים, עדיף כבר פרסומת לסלולרי.
שיר אחד בשבוע
אתמול (שני) צוינו 70 שנה להולדתו של המלחין המנוח יאיר רוזנבלום, שאחראי לכמה מהמנגינות המפוארות ביותר במוזיקה הישראלית לדורותיה. החדשנות שלו ושל שותפו דני ליטאי, שהלך לעולמו לפני כמה חודשים, התבטאה גם בתעוזה שלהם להכניס אלמנטים של רוק, פופ ושירי מחאה אל קודש הקודשים של הקונצנזוס העברי - הלהקות הצבאיות. ירדנה ארזי, מי שהייתה חיילת שלו בלהקת הנח"ל, נזכרת: "יאיר רוזנבלום היה בעצם האוטוריטה המוזיקלית הרצינית הראשונה שפגשתי בתחילת הדרך המקצועית שלי, וזה ממש היה בית ספר מפני זאת הייתה ממש סדנה שליוותה אותי אחר כך כל השנים. הוא היה מאוד דעתן ומאוד נחרץ ומאוד מקורי בגישה המוזיקלית שלו, ומצד אחד הוא אמנם היה מאוד קשוח ומאוד תובעני - הוא היה יכול לעבוד איתנו ימים ולילות - ומצד שני היה בו ים של רגישות וים של עומק שהתבטא בדברים מאוד מורכבים וחלוציים, עם 'הבן יקיר לי אפרים' ו'שיר לשלום', 'ונתנה תוקף' ו'ליל חנייה' שלביצועו הוא לקח אותי יחד עם אפרים שמיר וחנן יובל".
צפו באירוח של רוזנבלום בסוף ימיו בתוכנית "הילוך חוזר" של אהוד מנור:
אחד הסיפורים המוכרים שנקשרו בשמו של רוזנבלום עוסק במרד של להקת הנח"ל - במחזור האגדי של ארזי ושל חברותיה לשוקולד מנטה מסטיק ושל חברי כוורת ומירי אלוני - סיפור שאחר כך זכה לעיבוד בסרט "הלהקה". "המשמעת הייתה משמעת ברזל והיינו ילדים טובים ועשינו מה שאומרים לנו", היא מספרת, "אבל נשארנו מטורטרים באיזה לילה - היום זה כבר לא היה עובר - ובאיזשהו שלב תפסנו אומץ והתווכחנו איתו והוא אמר 'אם לא תעשו ככה וככה אני הולך'. ואז, אני לא זוכרת אם זה דני סנדרסון או גידי גוב אמר לו 'אז תלך', והוא הלך ולא חזר יותר. הוא לקח את 'מסביב למדורה' מגידי גוב ונתן אותו ללהקת פיקוד מרכז, שם שרה אותו דורית ראובני. לי הוא הלחין את 'עוד יום אחד' למילים של לאה גולדברג, וזה השיר שלי שאני הכי אוהבת. זאת הייתה ממש מתנה".