הדבר הראשון שהרבה אנשים אמרו כשהם שמעו על מותה של שירלי טמפל, בגיל 85, היה "מה, היא עוד היתה בחיים"? זה מובן. שירלי טמפל היא האחרונה שהתהלכה בינינו, שהפכה לכוכבת קולנוע עוד לפני מלחמת העולם השניה. היא השתייכה לעולם שונה לחלוטין. היא היתה "ילדת הפלא" המפורסמת ביותר בתולדות הקולנוע - וכשהפסיקה להיות ילדה, היא הפסיקה להיות כוכבת. למרות שעשתה הרבה גם בבגרותה, בזכרון הקולקטיבי היא נשארה ותישאר לנצח, ילדה קטנה. והילדה הקטנה הזאת היא כוכבת ענקית עד כדי כך ששמה מוכר לכל גם היום, יותר משבעים שנה אחרי ימי תהילתה.
שירלי טמפל נולדה ב-1928, ובעידוד האמרגנית ומעצבת השיער שלה (שהיתה גם אמא שלה), התחילה ללמוד משחק וריקוד בגיל שבו רוב הילדים לומדים לספור. היא התחילה להופיע בסרטים בגיל שלוש. אלה היו סרטים קצרים שבהם ילדים קטנטנים שיחקו מצבים "של מבוגרים" - ולעיניים מודרניות הם לפעמים מביכים ולא נעימים. זמן קצר לאחר מכן, היא התגלתה על ידי הוליווד, בסרט "Stand Up and Cheer", ומאותו רגע הפכה לכוכבת.
טמפל היתה מוכשרת, אין ספק; רוב הילדים בני הארבע והחמש לא יודעים לשיר ולרקוד סטפס כמוה. אבל למען האמת, היא לא הפכה לכוכבת הגדולה בעולם בגלל כישרון יוצא מגדר הרגיל. אחד הקטעים המפורסמים ביותר שלה הוא השיר "The Good Ship Lollipop" מתוך הסרט "עיניים נוצצות"; חמוד ככל שיהיה, ספק אם הביצוע הזה היה מעביר אותה לשלב הבא ב"אקס פקטור".
בין השנים 1934 ו-1938 טמפל כיכבה ב-21 סרטים. זה קצב הפקה מטורף עבור כל שחקן בכל גיל, בוודאי עבור ילדה בגיל הגן. ואלה לא היו סתם סרטים שבהם הופיעה בתפקיד צדדי רובם הגדול היו "סרטי שירלי טמפל", סרטים שבהם היא תפקדה כציר מרכזי, שנכתבו והופקו סביב דמותה ונועדו לתת לה כמה שיותר הזדמנויות לפרוץ בשיר ובריקוד סטפס. הסרטים האלה לא היו יצירות מופת, ואף אחד מהם לא זכור במיוחד - היא עצמה נותרה גדולה הרבה יותר מהסרטים שלה.
טמפל היתה תעשייה. מובן מאליו שהקריירה ההוליוודית שלה לא ניתנה לבחירתה ושליטתה. היא הובלה מסרט לסרט על ידי אמא שלה והאולפנים, שידעו להפוך אותה למותג המשווק באגרסיביות. התלתלים שלה היו סמל המסחרי, הוקפד שהיא תשתמש בפרצופים הילדותיים שלה פני התינוק וכיווץ הגבות הכאילו-זועף האופייני כמה שיותר. היא לוהקה תמיד לתפקידים דומים ילדה תמימה וחייכנית, שלעתים קרובות שמה בסרט היה "שירלי". איש לא חלם להציע לה תפקידים מגוונים יותר: הסרט הבודד שבו גילמה דמות לא ממש חיובית, "הציפור הכחולה", היה כישלון מסחרי שסימן את תחילת הדעיכה שלה. בובות, חולצות ואביזרים של המותג "שירלי טמפל" הכניסו הרבה כסף לאולפן. שום תופעה דומה לא קיימת היום בקולנוע. ישנם, כמובן, שחקנים ושחקניות ילדים, אבל הם לא מנוצלים באופן כל כך בוטה. טמפל מזכירה יותר את התאומות אולסן מאשר את אביגיל ברסלין או קוונז'אניי וואליס.
אולי הדבר המרשים ביותר בחייה של שירלי טמפל הוא העובדה שהיא יצאה מכל זה בסדר. שלא כמו כל כך הרבה ילדים-כוכבים אחרים, שלא ידעו להתמודד עם חיי הזוהר בגיל כל כך צעיר, דווקא טמפל, הכוכבת-ילדה הגדולה מכולם, שלא עברה שום דבר שאפילו דומה לילדות נורמלית - הגיחה מצידה השני של הילדות המטורפת כאדם שפוי, נבון ויציב נפשית. ככל הידוע לנו, היא לא נפלה לסמים, לא היתה שתיינית, לא פרסמה קלטת סקס ולא התחתנה 17 פעמים. בשנת 1950, כשהיא בגיל המתקדם 22, נטשה המתבגרת את הקריירה שהפכה אותה לכוכבת ענק והתקדמה למקומות אחרים. היא לא התבטלה: לאורך יתר חייה היא היתה אשת עסקים, פעילה פוליטית, ודיפלומטית, רצה לקונגרס וכיהנה כשגרירת ארה"ב בגאנה ובצ'כוסלובקיה.
בארץ, שירלי טמפל קיבלה חיים מחודשים בזכות הטלוויזיה החינוכית. באמצע שנות השמונים, הערוץ היחיד הזמין לילדים משועממים בחופשה, קנה חבילה גדולה של סרטי שירלי טמפל, והתחיל לשדר אותם בזה אחר זה. זה כנראה נבע מחוסר תקציב יותר מכל סיבה אחרת - סרטים בני חמישים שנה נוטים להיות זולים - אך בתקופה ההיא, כל דבר אחר ששודר בערוץ , זכה לרייטינג של 100%. כך סרטי שירלי טמפל הפכו לנוסטלגיית ילדות בקרב דור שלם של ילדים שנולדו בזמן שטמפל כבר הגיעה לגיל של סבתא שלהם.
נאמר לעתים קרובות שמה שצריך לעשות כדי לזכות בנצח, הוא למות צעיר. שירלי טמפל הוכיחה שאפשר להפר את הכלל הזה: הקריירה שלה אמנם מתה צעירה מאוד, אבל היא עצמה נותרה קיימת וחיה חיים מלאים נטולי פפראצי. היא הותירה אחריה אגדה הוליוודית וקוקטייל ללא אלכוהול.
צפו בסרט "הנסיכה הקטנה" בוואלה! VOD
ואיך אתם זוכרים את טמפל? ספרו לנו בפייסבוק