הקוסמוס הוא בן 13 מיליארד שנים; "קוסמוס" היא בת 34. בשנת 1980 שודרה סדרת הטלויזיה "קוסמוס" בהנחייתו של קארל סייגן, ותוך שימוש בשיא האפקטים המיוחדים שהטכנולוגיה של אותה תקופה איפשרה. כמה שנים לאחר מכן אם הייתם בדיוק חולים, או סתם היה משעמם בצהריים הייתם עשויים להיתקל בסדרה הזאת בטלויזיה החינוכית, והיה עף לכם המוח. "קוסמוס" היתה יצירת הפאר של המדע הפופולרי: סייגן, אחד האנשים המוכשרים ביותר בהנגשת מדע לציבור הרחב, יצר ב-13 פרקים מסע מהאטום אל קצוות היקום; דברים כמו קנה המידה של היקום, מקומנו בו, ברירה טבעית, חקר החלל, אסטרואידים ועוד, הוצגו בו באופן שאפילו אותם צופי חינוכית יכלו להבין.
החל מהשבוע משודרת בארץ "קוסמוס" החדשה: סדרה שהיא גם רימייק וגם המשך ל"קוסמוס" הישנה. זאת הפקת יוקרה שלא רק תופסת מקום של סדרת פריים-טיים בערוץ "Fox" לגמרי לא המקום המתבקש עבור סדרת מדע פופולרי, אלא גם לוותה, בהקרנתה בארצות הברית, בהקדמה מאת נשיא ארצות הברית ברק אובמה. המסר הוא ברור: "קוסמוס" היא דבר גדול וחשוב.
את קארל סייגן החליף האסטרופיזיקאי ניל דגראס טייסון, ואין מי שיחלוק על כך שהוא האיש הנכון למשימה. טייסון, בתארו הרשמי מנהל הפלנטריום במוזיאון ניו יורק למדע, הוא אדם חכם מאוד וחשוב מכך, כריזמטי מאוד. יש לו כשרון נדיר להסביר בבהירות ובפשטות עקרונות מדעיים שבמקומות אחרים יכללו הרבה יותר מדי מילים ארוכות ונוסחאות - ויש לו גם חוש הומור.
הפרק הראשון של הסדרה המחודשת (שישודר היום, ראשון, בשעה 21:00 בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק) הוא גרסה מחודשת, מעודכנת ומשופצת של הפרק הראשון של "קוסמוס" המקורית. טייסון מתחיל את הפרק כשהוא עומד על אותו צוק שעליו עמד סייגן בפתיחת הסדרה המקורית; הוא ממשיך בהצגת "הכתובת הקוסמית" שלנו מקומו של כדור הארץ בגלקסיה, בצביר המקומי שלנו וביקום; ומשם מתקדם לסקירת ההיסטוריה של היקום, באמצעות "לוח השנה הקוסמי", המאפשר לקבל קנה מידה על גילו של היקום באמצעות דחיסת כל תולדות היקום לתוך שנה אחת, שמתוכה אנחנו, בני האדם, התחלנו לתעד את ההיסטוריה שלנו רק בעשר השניות האחרונות של היום האחרון.
השינויים בין "קוסמוס" המקורית לבין החידוש נובעים בחלקם מהתגליות המדעיות שחלו ב-34 השנים האחרונות; למשל, שלא כמו בסדרה המקורית, פלוטו כבר לא נחשב לכוכב לכת, וגיל היקום עודכן מ-15 מיליארד שנה במקור ל-13.8 מיליארד שנה "בלבד" בגירסה המעודכנת. אלה הם, כמובן, לא שינויים משמעותיים, ככל שמיליארד שנה הם לא משמעותיים. ההבדל הבולט יותר בין שתי הגירסאות של הסדרה הוא, כמובן, הוויזואלי: האפקטים החזותיים התקדמו מיליארדי שנות אור מאז 1980. הגרסה החדשה מלאה ביותר אפקטים מסרט הוליוודי; אין סצנה אחת שבה המצלמה לא עפה דרך טבעות שבתאי מהעבר אל העתיד או מהעין של ניל דגראס טייסון אל אורנוס. המוזיקה המלווה את הסדרה גרנדיוזית בהתאם: אלן סילבסטרי, מלחין פסקולי סרטים שכתב בין השאר את הפסקול ל"פורסט גאמפ" ו"הנוקמים", מלווה את "קוסמוס" בנעימות שכולן רגעי שיא. אפשר לומר שכל זה מוצדק - מה מצדיק אובר-דרמטיות יותר ממסע אל קצותיו הרחוקים יותר של היקום? מצד שני, כל הפעלולים האלה והדרמה הזאת יכולים להיראות קצת מצועצעים מדי. כאילו הסדרה פונה לצופים חסרי סבלנות שיזפזפו לערוץ אחר אם לא יתפוצץ להם כוכב על המסך בכל כמה שניות.
קצת מטריד לראות שאפילו הסדרה הזאת מוכנה להקריב אפילו את הדיוק המדעי למען המראות המגניבים: חגורת האסטרואידים, למשל, נראית כאן כמו שהיא מוצגת בדרך כלל בסרטים אוסף צפוף של סלעים מעופפים לפה ולשם במקום כפי שהיא באמת, בעיקר חלל ריק שבו בין אסטרואיד אחד לשני מפרידים מיליוני קילומטרים של חלל ריק.
ואולי זאת הגישה הנכונה. נדמה שהיום יש הרבה יותר מדע פופולרי מאשר ב-1980; אפשר בקלות למצוא תכנים בספרים, בטלוויזיה ובאינטרנט שיעבירו את אותם מסרים. "קוסמוס", אחרי הכל, לא המציאה את המדע, היא רק סיפרה לכולם כמה שהוא מגניב. היא לא תספר לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת על היקום, אלא רק תספק הצצה ראשונה אליו, תפתח את המח של כמה צופים צעירים ותעורר סקרנות כדי להמשיך לצפות, לקרוא ולחקור בנושאים שבהם היא עוסקת. וזאת בדיוק המטרה שלה: להראות לדור חדש כמה שהיקום והמדע מגניבים. ואם לצורך זה משתמשים בעודף אפקטים מיוחדים ובמוזיקה קיטשית נו, זאת הקרבה קטנה מאוד. בין ריאליטי לבין פרסומות, "קוסמוס" הוא הדבר הטוב ביותר שהטלוויזיה יכולה לעשות בשביל המוח שלכם.