הפרויקט היוקרתי החדש של ריאן מרפי בנטפליקס, על אודות קורותיה המוקדמים של המרשעת המיתולוגית מ"קן הקוקיה", נהנה וסובל מכל המאפיינים של יצירותיו האחרות. היא אמנם שובת עין ונהנית מהופעות נהדרות של שחקנים מובילים, אבל קורסת ברגע שההיגיון הבריא נכנס לתמונה
בעוד בוושינגטון חתמו על הסכמים היסטוריים משמחים, בישראל שלט חוסר הוודאות לקראת סגר שיש בו יותר שאלות מאשר תשובות, ואז גם מסרי צבע אדום שהשתלטו על מצג הפיוס שעל המסך. את הנסיונות להמחיש את תחושת החגיגיות העבירו יונית לוי ודנה ויס מביכה אחת
הדרמה הקומית של דנה מודן ואסי כהן ממוקדת ומהודקת בהרבה מקודמתה, וגם הרבה יותר מצחיקה. שני הגיבורים נטולי השם אמנם ביחד עכשיו, אלא שהוא יותר מאושש בעוד היא מדשדשת במקום. הדיסהרמוניה הזו היא תבלין הקסם של העונה
אולמרט בטוח גם כיום, אחרי שסיים לרצות את עונשו, שאינו אדם מושחת, ושהכרעת הדין לגביו הייתה שגויה. בסרט הדוקו החדש, "האיש שרצה יותר מדי" של הבמאית רוני אבולעפיה (HOT8), הוא שוטח את גרסתו הציבורית לאירועים. היא לא מאוד משכנעת
אם כבר ראיתם בחייכם יצירה על מקומות אפופי תעלומות, עוכרי שלווה ומעמעי מציאות, קרוב לוודאי שדרמת המתח החדשה של HBO בכיכובו של ג'וד לאו לא תרעיד את עולמכם. אף על פי כן, "היום השלישי" עשויה כל כך טוב עד שקשה להתיק ממנה את המבט. כל מרכיב בה הוא ניצחון אמנותי
אתמול נפל דבר ביחסי נתניהו והמהדורות - מיד לאחר שהסתיימה ההצהרה של ראש הממשלה, בחרו במהדורות להביא בפני הצופים את העובדות לאשורן. אין ברירה בהתחשב בכך שהוא מעדיף לצייר תמונה שקרית ומנותקת מהמציאות
"המלכודת הדיגיטלית" ("The Social Dilemma"), סרט הדוקו החדש של נטפליקס על ההתמכרויות לרשתות החברתיות, משתמש בנשק אטומי: המרואיינים, שהם האנשים שגרמו לכם להתמכרות הזאת. העובדה שהוא עשוי לא טוב מורידה ממפלס השכנוע שלו, ועדיין, חשוב ביותר לצפות בו
לא ברור למה הטלוויזיה הישראלית לא מנצלת את אחד הקלפים הכי גדולים שעומדים לרשותה, אוצר הספרים היהודי. כשזה קורה היצירה רק מרוויחה: "ג'ודה" כורכת בין מיתולוגיות יהודים וערפדים לכדי תוצר חדש שמגובה בנפח גדול, ואילו "היהודים באים" ממחישה את נצחיותנו
בשונה מ"המתחזים" בה רגעי העימות עם הנוכלים מלווים תמיד בקתרזיס רגשי אדיר אחרי שחווינו ביחד עם הקורבנות מסע שלם של התעללות. ב"יצאת צדיק" התחושה היא בעיקר של אי נוחות. חיים אתגר, עדיף שתסגור את הסיפור מול המועצה לצרכנות מאשר שתרדוף אחרי הנוכלים ברחוב
רועי בר נתן עשה את רוני גמזו יותר טוב מפרויקטור הקורונה עצמו, יניב ביטון גנב את ההצגה עם חיקוי לא פחות ממושלם של אבישי בן חיים, ומערכון תמים אחד הצליח לתת לו בעיטה חזקה לבטן הרכה. ובכל זאת, יש מישהי אחת שראויה כרגע למחמאות יותר מכל הקאסט של "ארץ נהדרת"
האחים בן ואורי, הדודנים יעל ויוסיאל, וכמובן וובה ואלה - גרסת האולסטארז של "המירוץ למיליון" החזירה ששה זוגות אהובים לסיבוב נוסף, ולצדם ששה זוגות נוספים חדשים שמתחילים מנקודת מוצא פחותה בהרבה. וכמו תמיד בגרסה הישראלית, הפורמט עובר התעללות אבל יהיה מצחיק
באילת נרשמו אתמול 49 מעלות חום, יותר מכל מקום אחר על פני כדור הארץ. גל החום הבלתי אנושי הזה סוקר במהדורות החדשות כמין אתנחתא קומית ממשבר הקורונה, עם הזדמנות פז להציג ישראליות נאות בבגדי ים. אלא שמאחורי המספרים ותמונות הביקיני מסתתר עתיד שאסור להתעלם ממנו
במיוחד העונה היו ל"מטבח המנצח" את כל החומרים להיות ממתק הריאליטי שיעביר לנו חודש-חודשיים של כיף בזמן הקורונה. אלא שאז ניסו לשווק אותה כמלחמת אחים והולבשו עליה אג'נדות מוזרות. חבל, עם חומרי גלם כאלה התוכנית יכולה הייתה להפוך למנה מושלמת
אם בעונה הראשונה ריבוי הדמויות והעלילות לא פגם במכלול, זה קצת פחות נכון הפעם. יש כמה קווי עלילה תמוהים או צפויים, הנסיונות לזעזע כבר לא אפקטיביים באותה מידה, וניכר כי לא כל הדמויות מפותחות דיין. למרות זאת, "הבנים" עודנה מענגת ומבריקה. ביקורת בלי ספוילרים
מה שהופך את הסדרה של כאן ליוצאת דופן - אך גם מהווה את נקודת התורפה שלה - הוא העריכה ההיפראקטיבית הקיצונית שלה. המסיבה הזו אולי מאבדת מדי פעם את הצופה, אך היא עושה שירות חשוב מאוד בכך שהיא מבהירה שלא מספיקה רק היכרות, הגיע הזמן גם לדו שיח
העונה הראשונה של "מנאייכ" הסתיימה בצורה שהייתה נאמנה גם לסיפור וגם לרוחה של הסדרה, וסופה נרמז כבר בפרק הראשון. זו אותה רוח שמגנטה אליה כל כך הרבה צופים מדי שבוע, רוח שפופה של אנשים שאיבדו אמון בשלטון החוק ובנבחרי הציבור
הריאיון עם המפכ"ל לשעבר חשף אדם שמסרב בכל מחיר להודות שטעה. גם שנים אחרי האירוע, כשחפותו של יעקוב אבו אל-קיעאן כבר ברורה, מתעקש אלשיך לבזות את זכרו של אזרח שלא חטא בדבר. מה הבעיה לומר "טעיתי"? על מה הגאווה המטופשת הזאת מכסה?
הדברים שבאמת מטרידים את מערכת הבריאות פשוט לא נמצאים ב"המתמחים" של קשת 12, כדי לא להפריע לסרטון התדמית המצוחצח. ובלעדיהם, "המתמחים" אינו אלא מוצר בידורי חסר, משופץ ומסולף. יש דברים שפלסטר לא יכול לכסות
העובדה שהנושא השולי של הטיסות לאומן תופס את הכותרות, ולא העובדה המצערת שגם חודש לאחר כניסתו לתפקיד של פרויקטור הקורונה עדיין רמת התחלואה בישראל נמצאת בעלייה היא לא מעט באשמת התקשורת, שממשיכה לרקוד לצליליו של החלילן מבלפור
ההצהרה של גנץ, הסרטון של נתניהו, התגובות של שניהם זה לזה וההכנות לקראת ההצבעה תפסו באופן טבעי את עיקר לוח הזמנים. וכך זה נמשך ונמשך, עד שהגיעו התשובות, ואיתן גם ההקלה. הפוליטיקאים אכלו את מה שבישלו, אבל אנחנו אלה שנשארו עם טעם רע בפה
שיא מסיבת העיתונאים המגוחכת של נתניהו הגיע כשהדהד את הספין נגד ניסנקורן, שכבר הופרך בסוף השבוע ואז שוב על ידי העיתונאים באולפנים בעת הנאום. כששתי המהדורות המרכזיות מדגישות את הצורך בבדיקת העובדות בנאומים של ראש הממשלה, מורשת נתניהו חוטפת מכה נוספת
מפליטת הפה של גילה גמליאל לספין שהפיצה רינה מצליח, מהמריבה המיותרת באולפן שישי לתגובות המשטרה על האלימות לכאורה כלפי מפגינים. ארבע תחנות מאוסות לאורך שידורי סוף השבוע מלמדות עד כמה מזלזלים בנו. והדבר הכי גרוע? שזה נראה רגיל לגמרי
נדמה שמהדורות החדשות הפיקו בפרשת האונס הקבוצתי במלון באילת לקחים מהחינגה התקשורתית שהם הרימו סביב פרשת איה נאפה. הסיקור בחדשות 13 נפתח עם גרסתה החשובה של הנערה ושתי עיתונאיות נשלחו לסקר את האירוע. גם בחדשות 12 נשמעה המילה "זוועה", וכמה חשוב היה לשמוע זאת
בשוליים של סדר היום הציבורי, כשממשלה מנותקת דוהרת לבחירות רביעיות והמדינה תשפוך עוד מיליונים על תעמולה גסה ונבזית, פורחת ברית של מנותקים בין הפוליטיקה והטלוויזיה. כך מהדורת 13 הציגה אמש כתבות מנותקות על השקעות בזהב או בנדל"ן וארוחות שף
יותר משהיא מסקרנת, ערוכה נפלא ומספרת סיפורים לעילא (והיא אכן כל אלה) - "(לא)בריא" של נטפליקס היא סדרה חשובה. פעם ראשונה בזכות המידע שהיא מספקת, ופעם שניה בזכות התיאורים המדויקים שהיא מעניקה לתופעות פסיכולוגיות וחברתיות
זכותם של המפגינים למחות נגד "היהודים באים", אבל הם צריכים לקחת נשימה ארוכה ולהבין - הומור תמיד היה חלק בלתי נפרד מן המסורת היהודית, והעובדה שגם חילונים משתמשים בו רק מעידה על ההתקרבות שלהם למסורת. אפשר אפילו לקרוא לזה מדרש
בפעם השלישית בתוך פחות משבוע, הופיע פרופ' יורם לס על מסך "הצינור". אם זה נשמע לכם מיותר זה כנראה כי אתם לא עוקבים אחרי המצב העגום של שוק התקשורת בישראל, ושל רשת 13 בפרט
הסדרה החדשה של HBO מתעלת את האימה שחשים שחורים לנוכח גזענות אלימה בארצות הברית והופכת אותה למפלצות ושדים. אף שהיא מתקשה להפוך את סיפורי המתח השחוקים לכדי משהו רענן ואת האלגוריה לכדי יצירה שלמה באמת, יש בה גרעין מעניין ואולי אף מבטיח
חברת הכנסת שהוקפצה מהמקום ה-38 ברשימת הליכוד אל אחד התפקידים הכי חשובים למשפחת נתניהו הגיעה לריאיון בחדשות 13. למרות מעטפת מפנקת שאמורה הייתה להציג אותה כסיפור הצלחה, היא בעיקר הצליחה לשכנע שאין שום סיבה להצביע בבחירות הבאות. ועוד לא דיברנו על נחל האסי
הבחירה של יוצרי "עפרה" של HOT8 להתמקד בחייה האישיים של עפרה חזה לגיטימית, אבל מאפילה על כל היתר ומחמיצה הזדמנות לומר עליה משהו משמעותי. לא מעט מזה נובע מכך ששלושת העדים המרכזיים לא נמצאים כדי להגיב, לכן הסדרה יודעת לספר מעט מאוד
פיקוד העורף