הסדרה החדשה של הוט, שעוקבת אחר שתי שותפות לדירה בתל אביב, מזכירה יותר מדי קלישאות על שותפים בלתי נסבלים וסובלת מבעיות אפיון. אף על פי כן, יש מקום גדול לאופטימיות לנוכח הכשרונות שעומדים מאחוריה, ובעיקר בזכות נקודת אור ענקית שמגיעה רק בפרק השלישי
בסדרת הכתבות שלו במהדורת 12 מתמקד חמו בעיקר בניפוץ דעות קדומות, ומצליח להסביר בנחת, בלי צעקות, שאולי המציאות נראית קצת אחרת מאיך שהיא מוצגת. הוא מנהל את השיחה בנחת, מודע לכאבים של הצדדים, תוך שהוא הולך נגד המוסכמות הטלוויזיוניות - וזה הצליח לו בענק
אחרי הטוויסט של סוף העונה השנייה, מהרגעים הטלוויזיוניים הגדולים של השנים האחרונות, ניתן היה לצפות לטריפת קלפים מוחלטת של "יורשים". אבל זה לא מה שקורה. משפחת רוי מתבקעת למחנות, ובכל זאת הדינמיקה היא אותה דינמיקה מוכרת, דפוקה ומענגת. עם זאת, משהו חייב לזוז
הכוכבית שמעל מהדורת שישי החדשה של כאן 11 היא אולי לא אסון, אבל בהחלט מובילה למבוכה בלתי נמנעת. בצילה, "השבוע עם גאולה" ניסתה להציג אלטרנטיבה שאפתנית ומעוררת הערכה למתחרותיה, שהתבזבזה על משדר איטי ודי משמים, רחוק מאוד מאיך שאמורה להיראות תוכנית דגל
יום יבוא, ובמילון יוסיפו את הערך "זבל טלוויזיוני" ולידו יהיה איור של אופירה אסייג תופסת את הראש בהלם. מה שאמור היה להיות גילטי פלז'ר בלתי מזיק הפך להיות עוגן רייטינג חסר ערך, שכל מטרתו הוא להציג "מלחמת רייטינג" מדומיינת בזמן שכל הצופים כבר נטשו לנטפליקס
"סכנת משחק הדיונון" זעקה הכותרת באולפן של תמר איש-שלום בחדשות 13, רגע לפני שליאור ורוצלבסקי תהתה בכתבה איך משרד החינוך עדיין לא הגיב לסדרה למרות כמה פניות אליו. עם כל הכבוד לפאניקה המוסרית התורנית - לא סדרות בטלוויזיה אחראיות להשחתת הנוער
ארבע שנים חיכינו לעונה השלישית של "להיות איתה" - והזמן עשה לה רק טוב. היוצר והתסריטאי הראשי אסי עזר התבגר ומתכונן לאבהות, וזה ניכר בכל רגע ורגע בפרק הראשון של העונה
המורשת הבעייתית של "צל של אמת" גרמה לכך שיש לקחת בעירבון מוגבל יצירות פשע אמיתי, אבל בכל הזהירות הנדרשת צריך לומר ש"למה אמרתי אני" של יס דוקו הוא סרט אפקטיבי, מצוין ומשכנע
אחת מכוכבות הפופ הגדולות בעולם התראיינה ל"אולפן שישי", וכמעט נרדמה מול המראיין. אסי עזר טעה בשם שלה, הביך אותה כשהציג בפניה את בעלו וגרם לה לשרשרת של פיהוקים בוטים. "לא נעלבתי", הוא הוסיף בקריינות מאוחרת, כדי להדגיש מה באמת חשוב בכתבה הזאת: אסי עזר
בדיוק כמו רב המכר שעליו היא מבוססת, "עוזרת בית" של נטפליקס מצליחה למצוא אופטימיות, חום ואנושיות גם בעוני קשה וחסר רחמים. זיק התקווה הזה, ביחד עם הופעה עוצרת נשימה של מרגרט קוואלי וכתיבה ובימוי חכמים ורגישים - הופכים אותה לחוויה מזככת
יש מקום לסרט נוסף שיעדכן בהתפתחויות האחרונות בגזרת בריטני, אבל ההמשך ל"לשחרר את בריטני" המצוין לוקה בעבודה רעועה ושטחית, המסתמכת על שלוש עדויות של דמויות זוטרות מסביבתה של הזמרת. אם הוא מבהיר משהו זה שהסרט הבא חייב להיות בקולה של ספירס עצמה
קשה לראות לאן הסדרה החדשה של כאן 11 הולכת, ואיזה מין מוצא יש לדמויות הללו מהסבך שאליו נקלעו, אם בכלל. בין אם היא תתגלה כהפתעה גדולה בהמשך העונה, ובין אם לא, "עלומים" מספקת עוד תזכורת לתהומות שאליה יכולים להגיע נערים, כשהתנאים גרועים מלכתחילה
אם היינו מורידים כוסית ערק בכל פעם שצופית גרנט אמרה "וואו", היינו גומרים במיון. ובכל זאת, פרק הבכורה של העונה החדשה של "אבודים" היה הכל חוץ מ"וואו". בסופו לא למדנו דבר שאי אפשר היה להבין כבר מהפרומו, בתקווה שנחזור ונצפה שוב. סליחה, אבל מחכים לי בנטפליקס
בתוך מהדורת חדשות כל כך ארוכה לא הוזכרה ידיעה שעומדת להשפיע על עשרות אלפי ישראלים היום. ככה זה כנראה כשאין איזה מחולל קיטוב או שנאה שאפשר לרתום אליו רייטינג קל. וגם: יכול להיות שראש הממשלה נפתלי בנט שכח את הדברים החשובים שאמר שר החינוך נפתלי בנט?
המותחן הספרדי ההיסטורי מגוחך ומופרך, הגאון מאחורי "מי מתגורר בבית היל" עושה זאת פעם נוספת, וגם סדרת האנימציה שאין באמת שום סיבה לצפות בה אלא אם כן אתם ממש אוהבים את שיקגו. זה מה שחשבנו על "שם קוד: יגואר", "טקס חצות" ו"דודתי המגניבה"
סרטו של יאיר קדר נדמה כמו מסיבת פרידה מהסופר הנערץ, ושלל מרואיינים הגיעו כדי לכבד אותו במחווה יפה אחת אחרונה. זהו דיוקן שלם וחביב אמנם, שמתמצת אולי את כל מה שצריך לדעת על עוז, אבל רחוק מלהלהיב ולחדש
הסדרה של ריאן מרפי מבקשת לעשות צדק עם מוניקה לווינסקי. זו מטרה ראויה, אבל כדרכו של מפיק העל, הוא עושה זאת בלי עידון, בשטחיות שנשמעת כמו טיוטות תסריטאיות של תיכוניסטים במגמת קולנוע, והפעם גם עם איפור מסיח דעת. למרות זאת, הסדרה שווה צפייה מסיבה חשובה אחרת
סדרת הלהיט הקוריאנית האלימה משחקת על הפער שבין אסתטיקה ילדותית לבין דיסטופיה רצחנית, ובו בזמן היא גם סאטירה על יחסי כוחות בלתי אפשריים בין עשירים ועניים. גם אם העלילה צפויה, הסוף חלש ולא כל הפרטים מחודדים עד הסוף, קל וכיף להמשיך לעוד פרק ועוד אחד
חרף כל הקשיחות של אלון גל, שלא תמיד עוברת טוב בגרון, התכנית שלו מסתמנת כיום כריאליטי החומל ביותר על משתתפיו מבין האופציות המוצעות על המסך. התחושה היא שהן ההפקה והן המנחה שלו, בדרכו האגרסיבית, רוצים בטובת המתמודדים, וזה כשלעצמו איננו מובן מאליו
המטרה בתחילת דרמת המד"ב הבלגית של נטפליקס הייתה לברוח, בעוד התככים האנושיים היו רק קישוט. בעונה החדשה של "אל תוך הלילה" הגיהנום הופך להיות הזולת. הגיבורים קבורים בבונקר, כאילו הם בפורמט ריאליטי חדש שעדיין לא נוסה ונדון לכישלון. אפילו כך, הסדרה עדיין שווה
בזמן שהרופאים בבתי החולים מזהירים מפני קריסה ואדם שלקה בלבו נפטר לאחר שלא נמצאה מכונת אקמו לטפל בו, במערכות החדשות עדיין מתקשים להגיד את המילים המפורשות: זה קורה בגלל אנשים שמסרבים להתחסן. מה כן שודר במהלך שעות החדשות בכל הערוצים? קצת פייק ניוז לנשמה
במשך עשורים נחשבה סדרת ספרי "המוסד" של אייזק אסימוב ליצירה שלא ניתן לעבד אל המסך. הסדרה החדשה של אפל טיוי פלוס אמנם מבצעת לא מעט שינויים שעלולים להעיק על המעריצים השרופים, אבל לוכדת את הרוח המקורית בצורה מסעירה ומרתקת
כסדרה העוסקת בחדשות, הקורונה אילצה את "תוכנית הבוקר" לחזור ולשכתב את תסריטי כל העונה השנייה אחרי שכבר החלו הצילומים. טריפת הקלפים הזו ניכרת בעונה השנייה: החלקים השונים בה נראים לא קשורים ותפורים זה לזה בגסות
ראש הממשלה נמנע אפילו מלקרוא בשמו של ראש הממשלה הקודם - מול תקשורת שנמצאת עדיין בייסורי גמילה מנתניהו. התוצאה הייתה סבב ראיונות משעמם, בדיוק כמו הסיפור שבנט רוצה לספר על הממשלה הנוכחית
תוכנית המתיחות הבערך-חדשה של קשת, בהנחיית אבי נוסבאום ועדי אשכנזי, בסופו של דבר די בינונית. "צא מזה" אכזרית במידה אבל לא יותר מדי, וגם לא קיצונית באמת (וטוב שכך). היא לא מצטיינת במיוחד גם בשום פרמטר אחר כדי להפוך למשהו שהוא יותר משומר מסך
העיבוד החדש של חגי לוי בכיכובם של אוסקר אייזק וג'סיקה צ'סטיין נעשה ביד בוטחת, אבל היא כזו בגלל שהיא פוסעת בשבילים חרושים ומוכרים. כך, על אף שהרגש בה כל כך חשוף, בוטה ותובעני, התחושה שמאחוריו היא טכנית ומלאכותית
התכנית החדשה של רשת 13 צינית משום שהיא מתעטפת בנושא חשוב ומרגש כמו הורות בליווי פס קול נוגה, אבל בתוכה היא בעצם מאה אחוז מציצנית ורכילותית; היא גם מיותרת - כי בשביל לחטט בחיים של אנשים מפורסמים יש מספיק תכניות בטלוויזיה
שידורי החדשות שסיקרו את המרדף העבירו בעיקר תחושה קשה של בלבול וחוסר נוחות, מצד אחד - ישראל נחשפה כאן במערומיה בצורה שצריכה לעורר בכל אחד מאיתנו חשש אמיתי מתנאי הכליאה של האנשים המסוכנים ביותר, מצד שני - איזה כיף שיש לנו מטרה משותפת להתאחד סביבה
"לוציפר" לא הייתה סדרת מופת. היו בה חורים בעלילה, משחק לא אחיד ברמתו וסצנות מופרכות אפילו יחסית ליצירת פנטזיה. אבל זה בדיוק העניין - הסדרה מעולם לא התיימרה להיכתב בדפי ההיסטוריה כמופתית. היא נועדה, שאפה והצליחה להיות, ממתק טלוויזיוני ממכר. פרידה
כל מה שמצחיק ב"בואו לאכול איתי", תכנית בישול שעוקצת את מתחריה, הוא הפער בין הסיפור היומרני שלנו על עצמנו לבין מי שאנחנו באמת. בעונה שהייתה מהנה דווקא מפני שהתעלו בה מעל הבוז ההדדי, ארוחה מופרכת אחת הצליחה לעקוץ בחזרה וללעוג לכל שאנחנו מכירים על ריאליטי
