"שוטר טוב/שוטר רע" בונה עולם קטן עם לב גדול. "הסיפור הלא-ייאמן של אמנדה נוקס" מנסה לשמר מסתורין שכבר נפתר ומאבדת פוקוס. "מוטורהדס" היא שידוך מוזר בין דרמת נעורים מוכרת בין למרוצי מכוניות, ואיכשהו זה עובד. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
האיומים על תובעת האג, סגירת צלצל, עבודתה של בתו כמנהלת של שיח אמירתי, השימוש בדירות היוקרה של המיליארדר פאקר ובכלל החיבה של טייקונים כלפיו - על כל אלה לא שאלה דנה ויס בריאיון שערכה עם יוסי כהן. שום דבר מזה כנראה לא חשוב במיוחד לצופי חדשות 12
האפוס התיעודי "1948 - לזכור ולשכוח" מגולל במילותיהם של בני התקופה, יהודים וערבים, את אירועי האימה שכולם מעדיפים להדחיק מהמלחמה ההיא. מטריד לחשוב כמה הוא רלוונטי
יש רגע שבו גם עיתונאים שקולים לא יכולים להבליג עוד. לאחד המנומסים שבהם זה קרה אתמול, כשהוא אמר לשר המשפטים את כל מה שהוא חושב עליו
כשצריך לדבר על הישג כמו ההישג המדהים של נבחרת ישראל בכדורסל, משהו בסגנון ההגשה בגובה העיניים של טל ברמן הוא בדיוק מה שהקהל צריך
מי שהיה אחראי לסצנה הדיקטטורית של נתניהו נכנס לבית הספר תוך כדי שהילדים שרים "דוד מלך ישראל" צריך היה להתחיל לחפש עבודה אחרת כבר אתמול. נכון, אין לנו מספיק אנשי הוראה גם ככה, אבל במקרה הזה - עדיף. וטוב עשתה לוסי אהריש כשהגיבה בהתאם בערוץ 13
לכתבה הזאת אפשר היה לקרוא פשוט: "בריונים במדים". מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה שבו השוטרים אינם מונעים אלימות אלא יוזמים אותה, מתחברים לכדי תופעה שצריכה להדיר שינה מעיני כולנו
המדליה של "רוקדים עם כוכבים" הגיעה לשגיא מוקי, משדר הגמר היה קלישאתי ובת הזוג לריקודים של הזוכה הגיבה כאילו זכתה באוסקר, אבל עם היוודע התוצאות התברר שיש ל"רוקדים עם כוכבים" ממד מפתיע: סאטירה נוקבת על החברה הישראלית
"בנות מיטפורד" המוצלחת שומרת על רוח קלילה למרות הנושאים הכבדים שמסתתרים בשוליה. "בן ערובה" גרועה למרות כותב מהולל וקאסט מצוין. וקשה לא להשתעשע מהאירוניה שדווקא נטפליקס משדרת את "לסבול בגדול". ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
"התנתקות" של כאן 11 מתארת את פינוי גוש קטיף כמעשה טירוף חסר פשר ומתעלמת כמעט לחלוטין מההקשר הביטחוני. הדמויות הצפויות והנרטיב המגמתי הופכים את הסדרה עם עמוס תמם לבינונית ומניפולטיבית. הטיימינג הבעייתי והניסיון לקשר לאקטואליה רק מדגישים את חולשותיה
גם כשהיא צפויה יותר מטוסט עם גבינה צהובה, "מאסטר שף" בעונתה ה-12 היא עדיין ריאליטי ישראלי מנחם במיטבו. אי אפשר שלא לדבר על מה שנעדר מפרק הפתיחה שלה
הכשלים של מחלקת האקטואליה של חדשות 12 החלו עוד לפני שבני גנץ החל לנאום, אבל גם הם מתגמדים לעומת הפרשנות שלא הייתה שם, זו שהייתה אמורה לזעזע את המדינה
עמית סגל טען פעם כי בכל פעם שצריך להכריע אם המהלך הפוליטי הבא הוא "בית הקלפים" או "פולישוק" - זה פולישוק. אלא שיוצר הסדרה המיתולוגית, שמואל הספרי, מוכיח בסדרה "מותק בול באמצע" שישראל היא לא דרמת מתח ולא פארודיה סאטירית - היא משהו הרבה יותר גרוע
רפאל בוב-ווקסברג הציב לעצמו רף גבוה מאוד עם "בוג'ק הורסמן". עכשיו הוא שב עם "אז בקיצור", סדרה חדשה בנטפליקס על קורותיה של משפחה אמריקאית יהודית, ומפגין פעם נוספת - ואפילו מהר יותר - את הגאונות שלו. התוצאה מצחיקה, מרגשת ופשוט יפהפייה
עמית סגל התיישב בכיסא המרואיין בתוכנית "ריאיון מיוחד" וחשף בפני המראיינים האוטיסטים צד רגשי ואנושי שמעולם לא ראינו אצלו. הפורמט של התוכנית התברר שוב כטוב ביותר בטלוויזיה הישראלית, עם דיונים שלא היו מתקיימים אילולא קשת הייתה מציבה אותה בפריים טיים
סדרת הכתבות על הצעירים החרדים שאינם לומדים ובכל זאת לא מתגייסים, היא מהמסמכים התיעודיים המקוממים ביותר שנראו כאן לאחרונה
"חטאים דמומים" מרבה באירוטיקה ובקלישאות טלנובליות וממעטת בהומור ומודעות עצמית. "זרה: דם מדמי" מנסה לספק אדולן לאוהבות הסדרה האם, ועושה את זה באמצעות אותם מהלכים בדיוק. "פרפר" היא תצוגת תגלית כיפית של דניאל דיי קים. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
צודק ראש אמ"ן לשעבר: נתניהו אשם, גלנט אשם, כך גם הרמטכ"ל הקודם וראש שב"כ, אבל האשם האמיתי הוא ברוח הרעה שגורמת לכל הבכירים לחשוב שהם בכלל הקורבנות. האם למדנו משהו מאז? כנראה לא הרבה
במפגש עם העיתונאי והמחבל המורשע חגי סגל בתכנית "פגישה", נדמה היה שרוני קובן נכנס לגוב האריות בלי להבין את החוקים. במקום לאתגר את העבר הטרוריסטי, הגזענות והשקרים על "תקשורת שמאלנית", הוא בחר להתחכך - ונותר כמי שנטרף מול המצלמות
"העידן המוזהב" המריאה בעונתה השלישית לשיאים חדשים. זה קרה בזכות עיצוב דמויות מורכב יותר, היבטים היסטוריים מרתקים ולא מוכרים, וכמו תמיד הכל נעטף בתפאורות עוצרות נשימה, תלבושות מרהיבות ושחזור תקופתי מהמם
"הנוסע השמיני: כדור הארץ" מוכיחה שאפשר להרחיב יקום קולנועי מבלי לרוקן אותו מתוכן. נואה האולי, יוצר הסדרה "פארגו", מביא לראשונה אל כדור הארץ את היצור המבעית, ומציב לצדו ילדים היברידיים ותאגידים מרושעים. התוצאה היא סדרה שהיא גם אינטלקטואלית וגם מבעיתה
גם במדינה לא נורמלית כישראל, הכרזת המלחמה של לוין היא אירוע חריג בחומרתו. הטיפול הנוקב של חדשות 13 בה מוכיח מדוע היא כה חשובה לפסיפס התקשורתי בישראל
נתניהו מנצל את הבמה הטובה ביותר שלו כדי להאשים את "ערוצי התעמולה" ולספק תשובות כל כך מגוחכות עד שאפילו בארץ נהדרת לא היו מצליחים לכתוב אותן. במקביל, שרון גל לא טורח להגן על עמיתיו או לשאול שאלה נוקבת אחת, ועם זאת כן מצליח לקדם את ליין התכשיטים של עצמו
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגיע להתראיין בערוץ 15 על המלחמה והבטיח לא לתמוך בעוד עסקאות חטופים. שרון גל לא ניסה לאתגר אותו באף שאלה קשה. מזל שלפחות האוזניות של בן גביר לקחו יוזמה, והחליטו לא לקחת חלק משתיקת התקשורת מול הזוועה הזאת
זה היה עוד ערב שבו נפלו ערוצי התקשורת החופשיים בישראל למלכודת הגלויה של ראש הממשלה. האינטרסים שלו ברורים, גם השיטות מוכרות - אז למה לשתף פעולה?
"ארבע חתונות" מגיירת (שוב) את הפורמט הבריטי עם כלות שמדרגות זו את חתונתה של זו. בדומה לסדרת להיט אחרת של כאן 11 - "בואו לאכול איתי". על אף עמדת נחיתות מסוימת של התוכנית החדשה, היא מסתמנת כאחות מוצלחת, כיפית וסופר-מרימה ביקום של "בואו לאכול איתי"
על אף שקיבלו לידיהם תסריט הוליוודי מטורף עם חזרתו של ערן זהבי לישראל, יוצרי הסדרה הדוקומנטרית שמגוללת את סיפורו מצליחים להחמיץ כל סיפור ורגע גדול, כל אפשרות להסביר למי שלא היו שם את הייחודיות שבו - ולהציג למי שליוו אותו זוויות חדשות לרגעים בלתי נשכחים
כמעט שלוש שנים אחרי עונת הבכורה המוצלחת, המעמד החדש של וונסדיי ב"נוורמור" - פופולרית להפליא - הוא טריגר חכם לכל הסכנות שמרחפות מעליה. זאת הדרך של הסדרה להכריח את גיבוריה להתבגר, תוך שהיא שומרת על כל המרכיבים שהפכו אותה לחוויה כיפית, מוזרה וסוחפת
גם בעונתה החדשה "טאבו" לא מתיימרת להיות טלוויזיה גדולה, אבל דווקא משום כך היא מצליחה לספק מפלט שלא עולב באינטליגנציה של הצופים
למרות סוף בינוני "המתנקשת" היא הרפתקת אקשן סוחפת וכיפית. הדרמה האוסטרלית "יום השנה האחרון" מספקת מסתורין שנפתר באמצעים סבוניים מדי. ואילו מי שיתמיד עם "עיירה קטנה, סיפור גדול" כנראה יתאהב בסופו של דבר. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
