הסדרה "הצהובות" הפכה להצלחת ענק לא רק בקרב הקהל אלא גם בקרב המבקרים בארה"ב, ולא פעם לאורך הצפייה בה עולה התהייה איך זה קרה. יחסית לסדרה שבמרכזה טראומה עמוקה שחוו הגיבורות שלה, מקומם עד כמה היא שטחית. אז למה היא בכל זאת שווה צפייה? ביקורת עונה בלי ספוילרים
"למה ככה?" (כאן 11), בהובלת האינטלקטואל הכריזמטי, מנסה לפרק באופן קומוניקטיבי, נהיר וקצבי את יחס בני האדם למושגים מורכבים כמו שיוויון או החלפת דעה. אלא שמרוב יומרנות ורצון לספק הסברים פשוטים ויפים לשאלות גדולות, היא מחמיצה מורכבויות ונשארת ברובד שטחי למדי
שלוש סדרות על מגפה קטלנית שמתפשטת בעולם הגיעו למסך בזו אחר זו. "סלובורן" המוצלחת מתוארת כסדרה שחזתה את הקורונה, "אנה" המהממת מתארת מציאות מחרידה שבה הילדים הם היחידים שנותרו, ואילו "תחנה אחת עשרה" מקשה על הצופים, אבל רק כדי לאפשר לאור לפרוץ מהסדקים
התלונות טובות לרייטינג, ולכן ערוצי הטלוויזיה יספרו לנו בכל יום על "מחדל" אחר ויטענו שהממשלה איבדה שליטה על המגפה. כל זאת בזמן שההפך הוא הנכון. בתוך כך, במהלך דקות תמוהות אתמול בחדשות 12, נאלץ יאיר שרקי להגן על דעתו שאין כאוס
הסדרה החדשה של כאן 11 מציגה עימות פוליטי שיוצא משליטה בין מורה לתלמידה, ובאמצעותו מבקשת לומר משהו על הנפשות הפועלות ולעזור לנו לראות את מה שקרבות כאלה נוטים להסתיר. באופן אירוני הקרב הזה מסתיר גם אותה ופוגם בה. אף על פי כן, היא ממש לא משעממת
סדרת הנעורים הבוטה, האמוציונלית והשוצפת של HBO חוזרת לעונה שנייה עמוסה בדרמות, אהבות ושברוני לב. אף שהפעם היא נוטה יותר לצד הקודר וממשיכה לסבול מנבל בעייתי, הלב הגדול שלה, הסטייל המרהיב ושתי כוכבות גדולות - ממשיכים להפוך אותה לחוויה טלוויזיונית
לאורך השנים האחרונות, המהדורות המרכזיות הארוכות והמנופחות התמלאו בזוטות, רכילות וקידום עצמי חסר בושה. יישום ההחלטה לצמצם אותן ברבע שעה, שהחל אתמול, הוכיח שלא הפסדנו כלום מהקיצור - ואפילו שאפשר לקצץ עוד, אם יש עוד מקום לכתבה על תחפושות ואזני המן כבר בינואר
שמונה שנים אחרי אחד הסיומים המושמצים בתולדות הטלוויזיה, "דקסטר: דם חדש" הצליחה לתקן את הטעם הרע שהשאירה הסדרה האם. העונה כולה הייתה טובה ומבדרת, וסיפקה לבסוף את הסיומת שהסדרה, הגיבור והמעריצים היו ראויים לה. ספוילרים
המעצר של בני הזוג אוקנין הפך לפרסומת של חברת ביטוח, כי זה העולם שאנחנו חיים בו עכשיו. הטראומה עכשיו היא פארסה, החרדה היא בדיחה. הערבוב הגס שנוצר כאן בין אקשן משועשע בפרסומת לביטוח לבין פרשה חדשותית מטרידה מעמיד את שני המרכיבים על אותו רף מטופש
דנה ויס העבירה אמש את השידור לאסי ורותם כאילו לא היו דברים מעולם. האחרונים העבירו את השידור לפרסומות, שנפתחו ישר עם פרסומת של אסי עצמו לחברת ביטוח. תדע כל אם עברייה: האנשים שעושים את "הטלוויזיה של ישראל" ממש לא מתרגשים מהטרדות מיניות
המודל הקבוע של הרלן קובן עבד בעבר, ולכן אין סיבה שלא יעבוד גם ב"תישאר קרוב", ואפילו ביתר שאת. כי אם מתעלמים מהעלבון שהוא מנחיל לתבונה, ואם אתם אוהבים את הז'אנר ובמיוחד כמה רגעים עוצרי נשימה, "תישאר קרוב" היא הסדרה מבוססת-קובן הכי טובה עד כה בנטפליקס
"קוברה קאי" אולי לא תזכה באמי, אבל הצופים האדוקים שלה כבר יודעים שמדובר באחת הסדרות הכי כיפיות לצפייה בקטלוג של נטפליקס. העונה הרביעית של הסדרה שומרת על הקצב ומוסיפה לו את אחד הנבלים הגדולים של האייטיז
בתוכנית החדשה שלה ברשת 13, "צופית גרנט ללא גבולות", מתאמצת המנחה למצוא זווית אנושית בבנצי גופשטיין וארגון להב"ה, בלי שאלות קשות ועם ניסיון להאניש ולפצח את דמותו ואת גישתו. אבל לפעמים גזענות היא סתם גזענות
התרגלנו שאין יותר הבדל בין עיקר וטפל, חדשות ורכילות, מהות ואנקדוטה. במסגרת הוורטיגו העיתונאי הזה, אנחנו יודעים כבר מזמן שיש עיתונאים ששכחו שהם אינם הסיפור. ועדיין, נדמה שאין בנמצא הוכחה גדולה יותר לצורך ההכרחי בקיצור המהדורות מאשר בזבוז הזמן המופגן הזה
קשה שלא לחשוב על שתי ההפקות הללו, שששודרו במקביל, כעל סדרות אחיות שכל אחת מהן מתארת את עולם המוזיקה הישראלית דרך עיניהם של גברים שמתקשים לתקשר זה עם זה. אף שהן לא חפות מחסרונות, השירים המרתקים שליוו אותם העניקו להן ממדים עמוקים יותר
אם יש משהו שלמדנו מהתחקיר של "המקור", שחלקו השני ששודר אתמול (רשת 13) היה חלש מחלקו הראשון בשבוע שעבר, זה שבכל הנוגע לשיקול דעת וקבלת החלטות שקולות, אין טעות שיוסי כהן לא יבחר לעשות
הנוכחות של לארי דיוויד על המסך שלנו היא לא רק התרסה נגד המערכת שהפכה אותו למולטי מיליונר, אלא גם תזכורת לאיך עושים את זה נכון. גם כשהוא לא בשיאו - והעונה הזאת של "תרגיע" (הוט, יס וסלקום טי-וי) בהחלט הייתה רחוקה מכך - הוא עדיין הגדול מכולם
בעולם בו האמת כבר מזמן איבדה מהרלוונטיות שלה, כל המהות של עיתונות השתנתה. במקום לחשוף את האמת ולרדוף אחרי תחקירים וסקופים, עיתונאים מבזבזים את הזמן שלהם בחשיפת שקרים ומלחמת חורמה בפייקים. לעתים זה נראה כמו קרבות בטחנות רוח, ולפעמים זה הופך למערכון מטופש
מה הצופים מרוויחים מזה שאומרים להם, בערך, "תדעו שמשהו קרה בדרום ושאתם הולכים להזדעזע ממנו"? העמימות והסנסציוניות הופכים סיפור חמור - לבדיחה
אולי אחרי 20 עונות - כשהנוכחית מתקשה עדיין להתניע לקצב מסחרר, להוציא הבלחות פה ושם - פשוט בא הזמן לנסות משהו אחר בנוסחה שמרכיבה ארץ נהדרת. רוזנבלום שהחליף אתמול את קיציס יכול להיות השינוי הזה
250 שנה אחרי שהמערב גילה את אחד המקומות הכי מדהימים בכדור הארץ, צוות הצילום של נטפליקס מציג לנו את ים האלמוגים האוסטרלי כפי שמעולם לא ראינו בעבר. הסרט "אבו נפחא: נפלאות השונית" מלווה את סיפורו של פאף, דג גמדי שיגרום לכם להתאהב - וגם לחשוב
ראש המוסד לשעבר צריך רק להסתכל על הרזומה של הפטרון הפוליטי שלו - ולהירגע. יש ציבור גדול מאוד בישראל שמבחינתו לשקר ולבגוד הן תכונות נערצות. לא פחות. מבחינת הציבור הזה, העובדה שרביב דרוקר בונה עליך תחקיר עם שורה תחתונה שלילית היא תו תקן לאיכות מנהיגותית
"האחיין שלי בנץ" היא כל מה שאפשר לבקש מסדרה קומית: פרועה, אינטליגנטית ואפילו חתרנית לפרקים, שתצחיק גם מבוגרים. בפרקים קצרים, כיפיים ברוחם ומטופשים במידה, גיבוריה מדברים לנוער בגובה העיניים ומפרקים את המערכת החברתית של התיכון דרך העיניים של האאוטסיידרים
הדבר היחיד שהזכיר גמר אמש בתכנית הדגל של קשת 12 הייתה ההכרזה על פרסומת הגמר - והנה כל התורה על רגל אחת. אולי הגיע הזמן להכריז על מותו של "הגמר הגדול", אם זה מה שאחת התכניות הנצפות בטלוויזיה מציעה בסוף דרכה
הרבה יותר מאשר תחרות ספורטיבית, "נינג'ה ישראל" (קשת 12) היא חלק ממכונת הכסף והפרסום. הערה קטנה של רותם סלע הבהירה את זה ישירות, בלי כל דיבורי הסרק: מעבר לאדם, יש פרסונה טלוויזיונית, ומעבר אליה - יש קמפיין
אם חשבנו שאחרי העונה הראשונה המדממת של "מלכות" נזכה רגע להעמיק במערכות יחסים ובנפשותיהן של הדמויות, זה לא קורה. להפך, נדמה יותר מאי פעם שכל אחת מהדמויות הראשיות עלולה לאבד את הראש בכל רגע. מזל שהיא עדיין כל כך כיפית
לא חייבים להסכים שאדיר מילר מצחיק, הומור זה עניין מאוד סובייקטיבי. כן צריך להוריד את הכובע בפני יכולת הביצוע הטכנית, שעוזרת למילר לסחוט מהשאלה הפשוטה "מאיפה אתם בארץ?" סשן של אינטרקציות אנושיות שהופכות ללב הפועם של המופע ששודר אמש בקשת 12
האחים הפגינו חמלה אמיתית, העבדים התקוממו בלי צורך בגלימות והשטן תפס את כולם בהפתעה: אחרי עונה שנראתה מעט מסובכת בתוך התבניות של עצמה, המריאה סדרת הדרמה המשובחת בשלושת פרקי העונה האחרונים, ובפרט בפינאלה המדהימה, כשהיא כותבת מחדש את החוקים של עצמה. ספוילרים
אין הרבה פירוטכניקה קולנועית ב"ענת גוב - על החיים ועל המוות", אבל האמת היא שלא נדרש הרבה כשבמרכז ניצבת גיבורה שאין להגדיר אלא כחד פעמית. מתוך מילותיה עולה אדם כל כך חד ומהפנט, רהוט ומקורי, והצופה פשוט נכבש על ידי התשובות הישירות והמפתיעות
יכולנו לתאר לעצמנו שאיגי פופ, סטיבן טיילר ואקסל רוז עשו דברים גרועים במיוחד כשבשירים שלהם הוזכר מין עם ילדות, אבל היה נוח להתעלם ולהמשיך ליהנות ממוזיקה טובה. גם הקרבנות שלהן שתקו, בדיוק כשם שעשיתי אני אחרי שבמאי חנק אותי תחתיו במהלך סקס ולא הפסיק
