הצלחתי להתרגש הבוקר מול כל ערוצי הטלוויזיה. מול ערוץ 14 נפלה לי הלסת
בוקר מרגש עבר על צופי הטלוויזיה שהתעוררו בציפייה לחטופים, אבל בעוד כולם ניסו להעביר את הזמן עד לרגע האמת, בערוץ 14 הצליחו להדהים באמת
בוקר מרגש עבר על צופי הטלוויזיה שהתעוררו בציפייה לחטופים, אבל בעוד כולם ניסו להעביר את הזמן עד לרגע האמת, בערוץ 14 הצליחו להדהים באמת
הבוז האדיר שנשמע ברגע שהוזכר שמו של ראש הממשלה נתניהו לא היה מתוזמן או מאורגן, אלא תגובה ספונטנית ואנושית אחרי שנתיים של כעס, כאב והפקרה. זו הייתה אמירה ברורה לעולם כולו, ובעיקר לטראמפ שצפה באירוע. זו בדיוק "ההסברה" שחיכינו לה שנתיים
אחרי שנתיים, אושר הגיע גם לכיכר העצובה ביותר, שהיא גם המקום הכי ישראלי שיש. בשיא ההתרגשות, עינב צנגאוקר מדברת וכמעט כל העיתונאים שמחזיקים מיקרופון ומקשיבים לה מזילים דמעה. כך גם באולפנים - גם בבית
זה היה לא רק טקס מדהים בעוצמותיו, אלא גם משדר הטלוויזיה היחיד בערוצים 11-15, רגע נדיר של אחדות שממנה בחר במפגיע לפרוש רק ערוץ אחד, במעשה שהפך אותו מטיפש לרשע
על "הקצב מפליינפילד" התבססו כמה מהדמויות האכזריות בתולדות הקולנוע. העונה החדשה בסדרת האנתולוגיה של נטפליקס חוזרת לפשעים המחליאים שלו תוך שלל המצאות, דימויים גסים, ביזוי השואה וביקורת תרבות חלולה
מאחר שרצף האירועים התנהל לפי השעון של החוף המזרחי, ניסו משדרי החדשות לעשות מעט סדר לצופה הישראלי המבולבל. המסקנה של כולם: יש לנו נשיא חדש
הסדרה "אור ראשון" של קשת 12 על אסון 7 באוקטובר מציגה משחק מבריק ואקשן הוליוודי, אבל הופכת את הטראומה הלאומית לסנאף בסגנון טרנטינו. זו חתיכת בעיה
"תיקון מידות" מתעלה על הז'אנר בזכות רובד יוצא דופן - ומשחק מצוין כתמיד של טוני קולט. "מובלנד" לא מקורית אבל עובדת נהדר בזכות תצוגות משחק פנטסטיות. "הארנבת השחורה" מסתובבת בלופים ובסופה קשה לומר ששמונה השעות מצדיקות את עצמן. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
השמלה הוורודה של נריה קראוס, תצלומי התקריב של סולימאן מסוודה, שברון הלב של יעקב ברדוגו והסקופ המדהים של ברק רביד. סוף סוף אירוע שהצדיק את הכותרת "מסיבת עיתונאים"
בתוכנית "הפטריוטים" יושב עבריין מורשע, בדרך ל"כנופיות רחוב בשירות המפלגה הכהניסטית". כולם באולפן מוחאים לו כפיים, כולל גיא מרוז, "השמאלן" של הפאנל, שלא מבין למה כועסים עליו במחנה שלו כשהוא פשוט יושב ומעביר צחוקים עם עוד סוכן כאוס אלים
המונולוג של ברק רביד בחדשות 12 היה רגע נדיר של פיכחון בערוץ הנצפה בישראל. מרענן לראות עיתונאי שזוכר שתפקידו הוא לא להנעים את הזמן לצופים, אלא לתווך להם את המציאות
הסרט הדוקומנטרי על מוטי קירשנבאום לא השתנתה אפילו בפסיק, אבל המדינה היא כבר לא אותה ישראל שאותה כה היטיב לתעד, אלא זאת שמפניה הזהיר
לרגע הייתי בטוח שזה מערכון. אולי "ארץ נהדרת" עשו קאמבק מוקדם מהרגיל. אבל לא, זה היה אמיתי: כך נפתח בערוץ 14 סיכום שנה שבה החטופים עדיין בשבי חמאס, חיילים נקטפים כמעט מדי יום, ועוד ועוד משפחות מתפרקות
"ילדה עורב" מוכיחה שלא צריך למצוא את הגלגל מחדש כדי לייצר מותחן מצוין. יוצר סדרת הלהיט של נטפליקס הפך מוזיקאים אמיתיים לכוכבי טלוויזיה ב"הראנאראונדס". והמשחק המעולה של כוכבות "בת הזוג" מצדיק צפייה בה. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
לצפות בזאב אלקין מתראיין זה כמו לבהות בסיד מתייבש על הקיר. שוב ושוב מנסה נסלי ברדה לאתגר אותו בשאלות, אבל נכנעת למונוטוניות המתישה של האיש שאף אחד לא זוכר מה בדיוק הוא עושה
בערוצים 11 ו-13 הקדימו תרופה למכה, בערוץ 14 המתיקו את החדשות בכתבת תעמולה, אבל הסיפור האמיתי היה דחיית התחקיר החשוב של הערב לטובת שעבוד המהדורה לתכתיב של ראש הממשלה
העונה השנייה של "בלאדי מורי" מאזנת לא רע בין הדרמטי לקומי, הציני והכן, ומספקת כמה וכמה רגעים זכירים ומצחיקים ועלילה מהודקת יותר. עם זאת, קשה להשלים עם הניתוק הכמעט נרקיסיסיטי שלה מהעולם החיצון ועם התחושה שהיא מפצה ברהיטות על העובדה שלא תמיד יש לה מה להגיד
"מה קרה לצה"ל" הוא התחקיר העיתונאי המקיף ביותר שנערך עד כה לאירועי 7 באוקטובר. הוא אולי לא חף מטעויות, אבל הוא לפחות מנסה לתחקר את מה שרבים כל כך מנסים לטייח
דני קושמרו הקדיש לעידן רייכל כמעט שעה שלמה ב"אולפן שישי", יותר מזמן המסך שקיבלה כתבה חשובה על מערכת טיל החץ. במקום ריאיון עיתונאי קיבלנו מופע קיטש מרגש עם דמעות, שחייה בים וברומנס מתמשך - אבל בלי אף שאלה קשה או ניסיון לעמת את רייכל עם אמירות בעייתיות
כמה מפגינות צעירות הצליחו ולו לרגע אחד לשבור בשידור חי את החומה השברירית שמפרידה בין ערוץ 14 למציאות המדממת שבחוץ
דני קושמרו הבטיח לחאלד משעל ש"גם אליו עוד נגיע", אור הלר טען שמדובר במבצע "היסטורי" - ובערוץ 14 לעגו להססנות הרמטכ"ל. הכול על הערב שבו יישרה טלוויזיה בישראל את שורותיה לימין
הדוקו החדש "הערב עם יהורם גאון" (הוט 8 ויס דוקו) של קובי פרג' ומוריס בן מיור מכובד למדי, אבל כמעט ולא מחדש ויש בו חוסרים רבים. כמה ציטוטים שנאמרים בו על "קזבלן", "מבצע יונתן" והמצב הביטחוני בישראל מעלים תהיות
"העיתון", סדרת ההמשך של "המשרד", מביאה את הקסם של הסדרה ההיא למערכת עיתון גוסס בעידן הדיגיטלי. מערכות היחסים בין הדמויות מוצלחות והקומדיה חמודה וטובת לב, ועצם העיסוק בפרינט נוסך בסדרה רומנטיקה ונוסטלגיה שמשרתות גם את הנושא וגם אותה עצמה
בעוד אנחנו עסוקים בוויכוח הפוליטי הקבוע, לנגד עינינו מתמוטטת אחת המערכות החשובות במדינה. נקווה רק שלחדשות 12 יהיה את הכוח להתמיד בסיקור הזה, של מה שחשוב באמת
"שוטר טוב/שוטר רע" בונה עולם קטן עם לב גדול. "הסיפור הלא-ייאמן של אמנדה נוקס" מנסה לשמר מסתורין שכבר נפתר ומאבדת פוקוס. "מוטורהדס" היא שידוך מוזר בין דרמת נעורים מוכרת בין למרוצי מכוניות, ואיכשהו זה עובד. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
האיומים על תובעת האג, סגירת צלצל, עבודתה של בתו כמנהלת של שיח אמירתי, השימוש בדירות היוקרה של המיליארדר פאקר ובכלל החיבה של טייקונים כלפיו - על כל אלה לא שאלה דנה ויס בריאיון שערכה עם יוסי כהן. שום דבר מזה כנראה לא חשוב במיוחד לצופי חדשות 12
האפוס התיעודי "1948 - לזכור ולשכוח" מגולל במילותיהם של בני התקופה, יהודים וערבים, את אירועי האימה שכולם מעדיפים להדחיק מהמלחמה ההיא. מטריד לחשוב כמה הוא רלוונטי
יש רגע שבו גם עיתונאים שקולים לא יכולים להבליג עוד. לאחד המנומסים שבהם זה קרה אתמול, כשהוא אמר לשר המשפטים את כל מה שהוא חושב עליו
כשצריך לדבר על הישג כמו ההישג המדהים של נבחרת ישראל בכדורסל, משהו בסגנון ההגשה בגובה העיניים של טל ברמן הוא בדיוק מה שהקהל צריך
מי שהיה אחראי לסצנה הדיקטטורית של נתניהו נכנס לבית הספר תוך כדי שהילדים שרים "דוד מלך ישראל" צריך היה להתחיל לחפש עבודה אחרת כבר אתמול. נכון, אין לנו מספיק אנשי הוראה גם ככה, אבל במקרה הזה - עדיף. וטוב עשתה לוסי אהריש כשהגיבה בהתאם בערוץ 13