על הנייר, ל"חולי אהבה" יש הכול. אבל בפועל משהו בסדרה הזו פשוט לא עובד
"חולי אהבה" שנראתה במבט ראשון כסדרה שיש לה הכל, הוכיחה שיש לה יותר מדי. מרוב עלילות משנה, כבר שכחנו לשם מה התכנסנו מול הטלוויזיה - ונשארנו עם גודש עלילתי שמוטב לשלוח לביופסיה
"חולי אהבה" שנראתה במבט ראשון כסדרה שיש לה הכל, הוכיחה שיש לה יותר מדי. מרוב עלילות משנה, כבר שכחנו לשם מה התכנסנו מול הטלוויזיה - ונשארנו עם גודש עלילתי שמוטב לשלוח לביופסיה
יש תוכנית אחת ברשת 13, "13 בצהריים", שמרכזת את כל הבעיות של הערוץ המדשדש. יש אלף דרכים למלא את החלל הטלוויזיוני של הצהריים, אבל להביא לצופים של הערוץ של דרוקר וברוכי מנה גדושה של כלום בפיתה - זה בדיוק המקום בו הערוץ מאבד את הייחוד ואת הקהל
נדיר שתכניות שנועדו למלא את השעות המתות שלפני המהדורה המרכזית, מניבות כותרות משל עצמן. אולי לכן החמיץ אפילו הצמד הכי מנוסה של חדשות 12 בזמן אמת את הכותרת הגדולה שהונחה בפניו. וגם: ההסתערות על נטעלי שם טוב ועל ניר דבורי הוכיחה כמה דברים על שוביניזם
"הג'נטלמנים" הקולנועי סימן שמשהו טוב קורה עם גאי ריצ'י, לכן לא מפתיע שמהסרט נולד עיבוד טלוויזיוני. מה שמשמח במיוחד הוא שזה עובד מצוין. היכולת לפתח ולהעמיק את הסיפורים והדמויות, עושה רק טוב לביזאר, ליד הקלילה על ההדק ולפיתולי העלילה שמאפיינים את יצירותיו
אף קומיקאי לא יוכל לכתוב פאנצ'ים יותר מופרעים ממה שהמציאות הישראלית כותבת. וכשהחיקויים כבר ממוחזרים ומעייפים, דווקא מערכון אחר המחיש כמה "ארץ נהדרת" צריכה ויכולה להתחדש. בינתיים, כשכותבים מערכון על ייצוג נשי, כדי לא להציג מיד אחרי גבר מחקה אישה באופן נלעג
"הפליליסטיות", הדוקו-ריאליטי החדש של רשת 13, מציג סנגוריות פליליות בעבודה ובחיים האישיים, ומערבבת פשע אמיתי בטראש. דווקא החלק הקליל שלה הוא זה שמכשיל אותה
העונה החדשה של מאסטר שף היא הרבה יותר מריאליטי בישול. בעידן שמתאפיין באכילה רגשית, הפך המטבח לממ"ד שאליו אנחנו נמלטים מהחדשות
נתניהו מסרב להתראיין בישראל, ובמקום לענות על שאלות קשות - מעדיף להציג לעולם פוזה של פרטיזן מישראל הקטנה שנלחם למען העם היהודי מול צבאות ערב, ומשום מה גם מול האיש החזק בעולם. אלא שמשהו נשבר בתדמית הזאת: באולפן של "פוקס וחברים", הוא נראה עייף מתמיד
הדברים של הבמאי הבריטי-יהודי ג'ונתן גלייזר בטקס האוסקר עוררו סערה. אלא שאם מקשיבים באמת למה שהוא אמר מבינים שהוא לא אמר שום דבר שאי אפשר היה להגיד בהפגנות מנומסות בישראל עד ה-7 באוקטובר. אולי זאת הסיבה שבחדשות 12 החליטו להמציא מילים שהוא פשוט לא אמר
הנה משהו שאפילו טבח 7 באוקטובר לא הצליח לגרום לנועה קירל לעשות: להגיד משהו שיהיה בעל משמעות וערך, גם במחיר של לעורר מחלוקת או אפילו רק דיון. טוב, נו, זה לא כאילו כתבו בטיקטוק שאנה זק פופולרית יותר
התגובה המחפירה של מפלגת השלטון לדוח ועדת החקירה על אסון הר מירון, שגבה את חייהם של 45 בני אדם, הייתה סחרור אחד יותר מדי גם בשביל יושבי האולפנים. המבטים ההמומים, המילים הקשות והמיאוס העמוק בדיווחים על כך המחישו עד כמה הרכבת ירדה מהפסים
הקומדיה ההיסטורית החדשה של כאן 11 חוזרת אל תחיית העברית בשלהי המאה ה-19, במיני-סדרה שמחליפה ז'אנרים וטונים כמעט מדי סצינה. על הדרך, היא מזכירה לנו שבעיות העיתונות היו שם מאז ומתמיד
הערב ה-150 לשידורי האקטואליה הרציפים הוא הזדמנות טובה לבדוק מי הרוויח מהמצב, מי הפסיד - ואיך כל זה קשור לשפעת "הקלה" שתקפה את ראש הממשלה
מיכל וולס גדלה בצילו האפל של אביה החורג מוטקה קידר, איש המודיעין שסרח ונודע בשם האסיר X, ואחראי גם לסיוט של חייה. בסדרת דוקו חדשה (כאן 11) היא לוקחת את הכינוי הזה על עצמה, ומתארת כיצד יצרה קשרים עם רוצחים סדרתיים ואנסים כדי לנסות ולהבין איך פועלת מפלצת
הם ימותו ולא יתגייסו, הם בטוחים שטבח שמחת תורה היה עונש על מסיבת נובה - והם בעיקר מספקים כר פורה לכתבה רעה של מלך זילברשלג, ששואבת השראה ממסעות יגאל מוסקו במרכז הליכוד
"ארץ נהדרת" קיבלה אתמול הזדמנות נהדרת לעמוד בצומת שבין המלחמה המתמשכת בעזה לבין הבחירות לרשויות המקומיות ולכתוב פרק שיותיר חותם. מה שנזכור ממנו זה בעיקר חיקויים גאוניים ליואב קיש ואילה חסון
באולפני הטלוויזיה ניסו לסכם את הבחירות לרשויות המקומיות, אבל בהיעדר תוצאות אמת, זה עניין את הישראלים בערך כמו הבחירות עצמן. מה הפלא שמה שנחקק בזיכרון מהערב הזה הוא בעיקר דאחקות טיפשיות והישג מצוין לערוץ 14?
עם כל מה שקורה, לאף אחד אין באמת ראש לבחירות המוניציפליות. אבל כשהקיצוניים נאבקים לשנות את צביון המדינה, ויש מי שישמח משיעור הצבעה נמוך - פשוט אין לנו ברירה. דמוקרטיה זה חשוב, וזו בדיוק הסיבה ש"הפטריוטים" לא רצו לדבר על זה
ההחלטה של שר החינוך לבטל את פרסי ישראל המתוכננים - והפרסומים המקוממים על הסיבות לכך - מחרבת את אחת הזירות הממלכתיות האחרונות שיש לנו. כשהתייצב להגן על כך מול ינון מגל מול הקהל הביתי, הוא גילה איזו טעות הוא עשה
סדרת האנימציה הייתה ונותרה יצירה נפלאה ומעמיקה. הניסיון לשכפל אותה בלייב-אקשן בנטפליקס סובל מחטאים צפויים כמו רצינות יתר, קיצור תהליכים וחוסר יכולת לשחזר את הקסם של חלק מהדמויות הראשיות. מצד שני, אם כל מה שרציתם זה בינג' בלתי מחייב - היא לא בחירה רעה
כל הפגמים בעונה הזאת של "המטבח המנצח" התנקזו אל פרק הגמר שלה, שגם כך מי שצפה בחדשות שקדמו לו, הגיע אליו בלי תיאבון. כיוון שכך, נשארנו בעיקר עם מראית עין של קרב צמוד, קללות מיותרות באנגלית ואגו של כוכב ילדותי
העונה השלישית של המותחן (כאן 11) הזניחה מעט את מה שהפך אותה לסדרה כה מרתקת, אך חתמה את הסאגה בעוד סוף מסחרר. אחרי שערבלה אובססיה, נקמה והתקרנפות למשל ישראלי אינטנסיבי, הבלש המרגש שלה משאיר לצופים לפתור בעצמם את התעלומה האחרונה. 5 הערות
"20 ימים במריופול" יזכה כנראה באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר, ובצדק: זהו דיוקן גרפי ומדמם של עיר שמוחרבת ללא רחמים בפלישה הרוסית לאוקראינה, שבה בעת גם מהרהר על חשיבות התיעוד בעידן של פוסט-אמת, תעמולה צינית ואדישות. את המראות האלה ייקח לי הרבה זמן לשכוח
"ארץ נהדרת" ממשיכה להתעקש להתייחס לאיתמר בן גביר כשובב קיצוני שקיבל קצת כוח לידיים. על הצדדים המשעשעים באישיות של השר הנפיץ, אם יש כאלה, אולי נוכל לצחוק בעתיד כשהאיום שלו על המדינה שלנו לא יהיה מוחשי כל כך. כרגע זה מוקדם מדי, קרוב מדי, מפחיד מדי
רוני קובן אירח בכאן 11 את איש התקשורת הימני לשיחה אישית, שמהר מאוד הובילה למסקנה: תקראו לו "שופר" או תסכימו עם כל מילה, אבל מגל לא סתם מעריץ את נתניהו, הוא פשוט העתק שלו
"חולי אהבה", הסדרה החדשה של קשת 12, מביאה אל המסך דרמה קומית על אבחון בסרטן ועל ההתמודדות איתו. היא שופעת טוב לב, ובאמצעות הומור עדין, משחק משובח ודיאלוגים חכמים מצליחה להתמודד עם בשורות מרות. אולי דווקא בגלל שלא חסרות לנו כאלה לאחרונה, היא מחממת את הלב
זה היה יכול להיות עוד ריאליטי פרווה ברוח הימים האלה, אבל בפועל הפך ערב הבישולים של האחים כאכון לתקרית שמסבירה לא מעט ממה שקורה כאן
התכנית של אייל ברקוביץ' בערב שישי - ושוב, שלא יהיה ספק, זו התכנית של ברקוביץ' - היא לא עוד מהדורת חדשות. מדובר בקריאה לעזרה של ערוץ שלא יודע מה לעשות כדי להציל את עצמו מקריסה. עוד לא מאוחר לתקן
מערכון הפתיחה של תכנית הסאטירה הוא המקום שבו היא מרשה לעצמה לנשוך יותר חזק מבדרך כלל. אבל כשנקודת המוצא היא הסיוט הטרי של כל כך הרבה משפחות, וביום של עוד "הותר לפרסום", למי בכלל אכפת מהפאנץ' שמגיע אחריה?
הסדרה על פי סרטי "טד" חוזרת לעבר כדי לתאר את גיל ההתבגרות של הגיבור. התוצאה היא שילוב נוטה לשלמות בין הקומדיה הבוטה שמאפיינת את סת' מקפרלן לבין הקסם המפתה של יצירות נוסטלגיה - סדרה מצחיקה ומתוקה שאוהבת את גיבוריה