קשת 12 קיבלה החלטה מעוררת מחלוקת לשדר אסקפיזם בזמן שהמדינה בוערת. היינו מחליקים על זה אם התוצאה הייתה מצחיקה, אבל חוסר השינה של כולנו השבוע השתקף היטב בחדר הכותבים של התוכנית. מדורת השבט האחרונה בישראל רק מנסה לעשות נעים בגב לציבור שצמא לסאטירה אמיצה
פתיחת המהדורה המרכזית של כאן 11 צריכה להילמד בכל בית ספר לתקשורת חופשית. ככה פועלת נבחרת נטולת כוכבים, שמנצחת מדי ערב. לפעמים הטבלה כן משקרת
"כל האימהות משקרות" הניחה את כל הפרות הקדושות על המנגל בצורה חדשה ומרעננת, מבלי להפוך למוסרנית ומתישה ואפילו הצליחה להצחיק תוך כדי. היא הפכה לצפיית לילה מנחמת, כאילו לא הופיעו כמה מהסיוטים הכי גדולים של כולנו. זהירות: ספוילרים!
קצת כמו הטילים, שלא מצליחים להכניע אותנו אבל משבשים את שגרת החיים שלנו, כך הגמר הגדול של משחקי השף: מרוב אזעקות, עד שהמנה הגיעה לשולחן, כבר שכחנו מה הזמנו
פיט הגסת', שר המלחמה האמריקני, עומד עכשיו במרכז תכניות האקטואליה - שמתעלמות כמעט לחלוטין מהאמונות הקיצוניות שלו. אבל איזה שרירים יש לו, אה? מעורר קנאה
המעבר החד בין חיקויים באולפן למסך מפוצל עם התרעות מסכם את הטירוף הישראלי של הרגע. אבל דווקא המונולוג של יניב ביטון בסוף הוא זה שישאיר אתכם ערים בלילה - תזכורת כואבת לכך שאנחנו צועדים בעיניים פקוחות לאותה תהום
שרי הממשלה מצטטים את התנ"ך ומגילת אסתר. אבל הטייסים וההאקרים שתקפו את איראן גדלו במדינה דמוקרטית ובמערכת חינוך ממלכתית - לא בישיבות. את הדבר הקריטי הזה, בכל שעות האולפנים, אף אחד לא טורח להגיד
קשה לא להריע לגיבור הסדרה המאוד-מצחיקה "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס". "הליידי" מגוללת סיפור מותח ומכמיר לב על צעירה שאיכשהו השתחלה לבית המלוכה הבריטי. הפנינה הנסתרת "שכנים" מלאה בדמויות שאי אפשר להסיר מהן את העיניים. 3 ביקורות קצרות על סדרות חדשות
עמוס ידלין נוזף בניב רסקין, הקונטרול העייף מתבלבל בספירת הימים, ברהנו טגניה מחרב את השפה, ארבע נשים הוכיחו שאפשר לשדר גם בלי טסטוסטרון, ודני ון-בירן מסביר למה דווקא הוא חיוני על הכביש אבל אחרים לא. חמישה רגעים טלוויזיוניים מהיום החמישי למלחמה
"מועדון לילה" סיימה עונה, "משחקי השף" בחצי גמר, וחן שלו הסבירה ב"הצינור" למה מצבי מלחמה עושים לה טוב. קהות החושים הפכה לערב שידורים לא נורמלי, שאומר משהו עצוב מאוד על השינוי שחל בנו כעם
בהיעדר דמותו של רוברט, העונה הרביעית של "התעשייה" איבדה את נקודת האור שלה ואפשרה לציניות להשתלט כמעט לגמרי. אך דווקא מתוך האפלה צמחו רגעים אנושיים מפתיעים סביב הורות שבורה ובדידות עמוקה, וגם מישהי מפתיעה תפסה את מקומו כספקית הלב. ספוילרים
המתח עושה את שלו? ההתנפלות הלא ברורה של איתן בן אליהו על עמית סגל הייתה רק הקדימון לגסות שבה שיסע ניר דבורי את צביקה חיימוביץ'
בזמן שמיליוני ישראלים בממ"דים, הערוץ הביביסטי עסוק בהשמצת האופוזיציה, בקריאה לביטול משפט נתניהו ובפירוק החברה הישראלית מבפנים | דעה
פרשן ערוץ 12 החמיא לשם המבצע והרים לנתניהו, אלא שמהר מאוד גם נתניהו אמר דברים דומים שגרמו לי להרים גבה ולשאול כמה שאלות
אחרי שלוש עונות הומוגניות של נשפים ופאר, "ברידג'רטון" חשפה סוף סוף את האנשים השקופים שמאחורי הקלעים. הסדרה של נטפליקס בנתה הפעם סיפור אגדה חכם שמתחיל בקרצוף רצפות ומגיע עד לארמון המלכה, יוצרת בכך עומק שהפך את העונה הרביעית למשכנעת ומרגשת מכל קודמותיה
יובל סמו זיקק את הטעם הרע בהזמנה למשתה של שרת התחבורה לכדי הזיה מבעיתה, בוטה ומזעזעת. כל מה שנותר הוא להביט על החיוך המופרע ולצאת מהדעת
מאז שהגששים צעקו: "ספרים רבותיי, ספרים", נדמה שלא הייתה הנגשה כה מוצלחת של תחום תרבותי שנחשב כבד. מי היה מאמין שתכנית שעניינה המלצות קריאה תגרום לי לצחוק בקול מול הטלוויזיה? אבל זה בדיוק מה שעושה "אתה חייב לקרוא את זה"
כשח"כ גלית דיסטל-אטבריאן צועקת "ישראל מדינה גזענית מאוד!" בערוץ הכנסת, היא לא מנסה לפתור גזענות. מחקר פסיכולוגי חדש מסביר בדיוק למה היא עושה את זה ולאן זה עלול להוביל | דעה
דור הפסיכולוג פירק אותו בשתי שניות, יובל סקי ניפצה לו את האגו, ודביר כבר לא חבר. וואלה, זו לא הייתה העונה שברקו תכנן, מבינים מה אני אומר? בן בירון מסכם עוד פרק של "אהבה חדשה"
המונולוג של לוסי אהריש בחדשות 13 הוא טקסט שצריך להילמד בשיעורי אזרחות, אילו היו כאן כאלה. חבל רק שבינתיים לימדו אותנו ארז טל ואורנה בנאי אזרחות מסוג שונה לגמרי
אם לא די בקולות המלחמה ששולחים אותנו להכין את הממ"ד במקום את התחפושות לפורים, באה הכתבה הזאת וריסקה את האמונה שעוד יהיה פה טוב יותר
"ביוטי" היא הכי ראיין-מרפית בתולדות ריאן מרפי, לטוב ולרע. כל כך מבאס כשהעונה של "וונדר מן" מגיעה לסיומה. "מסע בין כוכבים: האקדמיה" משלבת בצורה מבדרת בין מתח מיני בין צעירים וצעירות אטרקטיביים לבין דיבורי פסאודו-פילוסופיה על העתיד. 3 ביקורות על סדרות חדשות
אם היו מספרים בתחילת העונה לצופי "משחקי השף" שמי שייכנס ללבבות יהיה דווקא טבח צבאי, ספק אם היינו מאמינים. עובדה: אפילו שמעון וקנין לא ידע שזה מה שיקרה לו
העיסוק בפשע בבאר שבע הוא חשוב. בכלל, חשוב מאוד לעסוק יותר בפשע בתקשורת המיינסטרים. אבל ברצינות, מה זה עוזר כל התלונות הללו של רוביק דנילוביץ' בריאיון לחדשות 12 אם בסופו של דבר ארגון הפשע הכי גדול ומשפיע במדינה יושב בירושלים?
אולי מה שהכי יפה ב"כל האימהות משקרות", המתארת קבוצת נשים בעליבותן, הוא הכנות הרדיקלית, השפלה והמכוערת. בשונה מיצירות רבות בעשור האחרון שניסו להיות "הדבר הפמיניסטי הזה", כאן לא מדובר במניפסט אלא במארג יחסים טעון ומורכב, ופרקים שמותירים יותר שאלות מתשובות
סדרת הדרמה הניו-זילנדית "אחרי המסיבה" בוחנת את רעידת האדמה שתקיפה מינית יוצרת בסביבה כולה, לא רק אצל הקורבן. היא עוקבת אחרי מורה שהפכה לעדה יחידה לפשע ומגלה שאף אחד לא מאמין לה, כולל בתה, וכך המאבק לצדק הופך להרסני ומערער בדומה לפשע עצמו
"קרקע המציאות: מאחורי הטופ מודל הבאה של אמריקה", הדוקו שיצרו מור לושי ודניאל סיוון עבור נטפליקס, מתאר את הזוועות מאחורי להיט הריאליטי של טיירה בנקס. אם נדמה שהדרמה על המסך גדולה ומסוכנת, מאחורי הקלעים היא הייתה אפילו איומה יותר
המשדר בכאן 11 שעסק בסיפורה של נגה שחר הביא סיפור מאלף, שהסביר לרבים מהצופים את המורכבות של פגיעה מינית. ולמרות זאת הוא לא היה נטול בעיות, אפילו בעיות קשות
אביחי שטרן אצל רוני קובן הדגים ליכוד של פעם - לפני שנתניהו השאיר אחריו אדמה חרוכה. מנסור עבאס אצל דנה ויס הסביר למה הוא יקבע את זהות ראש הממשלה הבא. הסיוט האמיתי של בנימין נתניהו הוא שיום אחד הם יגלו זה את זה
"המירוץ למיליון" עוברת לקרואטיה עם משימות "משחקי הכס", עמרי חושף את הפרוטזה שלו והספיריות ממשיכות להיות הצמד הכי מצחיק בעונה. בן בירון בראודה מסכם עוד פרק של "המרוץ"
