טוב עשה קושמרו שחתך משאלת הגרופי של ביבי. יש דברים שאסור לראות
בין מוטי קסטל לירון אברהם: כך מסיבת עיתונאים אחת של ראש הממשלה חשפה את המרחק בין עיתונות חופשית לתעמולה, ועל הדרך חשפה את הסכנה האמיתית לעתיד הדמוקרטיה הישראלית
ב"הזמר במסכה" הבטיחו ש"המדינה תהיה בהלם". איפה לעזאזל אתם חיים?
עם כל מה שקורה מחוץ למסך, תכנית הריאליטי של קשת היא לא רק איוולת סתמית, אלא נחווית כמפגן כמעט אלים של וולגריות וטעם רע. איך נזהה מי מסתתר מתחת לתחפושת? מול "הזמר במסכה" אנחנו בקושי מסוגלים לזהות את עצמנו
למכונת הרעל של נתניהו אין דובר רהוט יותר מחילי טרופר
חילי טרופר ממשיך במסורת המרכז הישראלי - להיבהל מממים בפייסבוק במקום מהפשיזם המתגבר. מאחורי הטון הנעים והממלכתי מסתתרת תמיכה שבשתיקה בהמשך מדיניות הרסנית. בהתאם, בזמן שיאיר גולן מתריע על המציאות הקשה בעזה, טרופר מעדיף לעסוק בסגנון ובבחירת מילים במקום בתוכן
צפיתי בסדרה הזו רק בגלל הארץ שבה נוצרה. זו הייתה טעות
"עליית העורב" מרשימה בתקציב ובהיקף אך חסרה חדשנות בסיפור. "אצולה" מציעה הצצה לחברה ההודית אך כושלת בכל פרמטר אפשרי. "שלך לנצח" מציגה גרסה מודרנית ומרגשת לספר האסור של ג'ודי בלום עם ליהוק מוצלח ואמינות מפתיעה. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
כל כך ריחמתי על עמית סגל. עצוב לראות כתב שמדברר ממשלה שאיבדה אמינות
"חמש עם רפי רשף" הוא אולי לא משדר האקטואליה הכי חשוב של היום, אבל הוא מניח את היסודות למה שנראה על המסך בשמונה בערב
"רוקדים עם כוכבים" הייתה כיפית. הגיע הזמן לוותר על מונולוג הפתיחה המעיק
אחרי שהתבאסתי מדברי הפתיחה של לוסי איוב והתעייפתי מההרמה הכל כך צפויה של קשת לעצמה עם ההשמעה החוזרת של "New Day Will Rise" - התפניתי ליהנות מ"רוקדים" כמו מה שהיא אמורה להיות - הגילטי פלז'ר האולטימטיבי
מישהו מתגעגע לאיילה חסון? המחליפה בכאן 11 עושה מהפכה בלי להכריז עליה
מהדורת שבע בערוץ כאן 11 קיבלה חיים חדשים בזכות נוכחותה של ליאל קייזר. השפה שלה שונה, המעברים שלה מפתיעים, הבחירות הלשוניות שלה לא מתנצלות, והיא מוכיחה שאפשר לשדר חדשות במשבצת הזו בלי הרגשה של פולחן דתי ותעמולה ממשלתית
"אנדור" אולי קרטעה קצת אל קו הסיום, אבל הסתיימה בצורה מרגשת ומספקת
עונתה האחרונה של "אנדור" נפתחה באיטיות מייגעת אך מסתיימת ברמת שיא רגשית. הסדרה הצליחה לשבור את הכללים הלא כתובים של יקום "מלחמת הכוכבים" ולהעמיד מראה עוכרת שלווה למציאות הפוליטית שלנו, עם רובד אנושי שהופך אותה ליוצאת דופן
המתקפה של ינון מגל נגד החטוף עידן אלכסנדר שברה שיאי גועל
אפילו החברים בפאנל של "הפטריוטים" ניסו להרגיע את ינון מגל, שהתעקש להפנות מתקפה חריגה כלפי עידן אלכסנדר - החייל שחזר מהשבי אחרי 584 ימים של גיהנום - וכלפי אמו, יעל. הסיבה להשתלחות? היא לא אמרה תודה לנתניהו. אולי, לפני שמצפים לתודה, כדאי ללמוד להגיד סליחה
גיבור "מרדרבוט" הנפלאה הוא רוצח שנגעל מבני אדם - ובכל זאת תמותו עליו
השימוש בגורם חיצוני לאנושות כמו חייזר או רובוט כדי להסתכל על עצמנו מבחוץ, הוא לא טכניקה חדשה. אף על פי כן, "Murderbot" של אפל טיוי פלוס, מצליחה להיות רלוונטית מאוד, חכמה בלי לקחת את עצמה ברצינות, כיפית, מצחיקה ועם הופעה יוצאת מן הכלל של הכוכב הראשי שלה
עוד בביקורת טלוויזיה
עידן אלכסנדר חזר הביתה. ואז עמית סגל בחר לחבל בשידור המרגש
חזרתו של עידן אלכסנדר לישראל הייתה רגע נדיר של תקווה בסיקור החדשותי. יונית לוי, ירון אברהם וקרן מרציאנו חיברו את כולנו למעמד המדהים, אולם אז הגיע עמית סגל וקלקל את המסיבה בשם העיקרון. זה מה שקורה כשהאידיאולוגיה מנותקת לחלוטין מהלב
בחדשות 12 הלכו לישון עם אלקנה בוחבוט וקמו עם עידן אלכסנדר
לא רק דפוסי צריכת החדשות בישראל משתנים, אלא גם העיתוי. בעידן טראמפ החדשות קורות בלילה, מה שמקשה על המעקב אחר האירועים, אבל רגע, איפה היה אתמול עמית סגל?
"אולפן שישי" לעגה לגדעון סער. בדרך היא הביכה את עצמה
בכתבה מוטה מאוד (גם אם כיפית), אילן לוקאץ' לא באמת ניסה לפענח זיגזוג של פוליטיקאי חסר עמוד שדרה אלא רק ללעוג לו. זה גול עצמי שמציג דווקא את חדשות 12 באור לא מחמיא
הסדרה "כוכבת" היא התשובה המושלמת למי שמחפש בריחה מהמציאות
"כוכבת" מציעה אסקפיזם מושלם בעולם הבלט עם אסתטיקה עוצרת נשימה. "האטרנאוט" חושפת ביקורת חברתית נוקבת מאחורי מסך של מד"ב פוסט-אפוקליפטי. "כיפת הזכוכית" מחזירה את הנואר הסקנדינבי לגדולתו עם טוויסטים מפתיעים ומשחק מרשים. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
הפרסומת הזו ניסתה להיות מצחיקה. הגועל הזה יחזור אליהם כמו בומרנג
"הכוכב" של הפרסומת החדשה מקבל עוד נרמול לדעותיו הקיצוניות, אבל הבעיה האמיתית היא דווקא התגובה של מותג המזגנים. מישהו שם חי באייטיז כנראה, וחושב שאין דבר כזה פרסום רע. רק שבמקום באזז, הם עוד עשויים להיפגע
אור הלר דיבר על "הכרעת חמאס והחזרת החטופים". גם הוא לא מאמין לבולשיט הזה
בעידן שבו למילים כבר אין משמעות, אפשר ללמוד לא מעט משינוי הטון של כתבים כמו אור הלר ואיתי בלומנטל. כשלכולם כבר ברור הבולשיט, הגיע הזמן שכלי התקשורת יגידו עד כאן
בסיום תחקיר "המקור" הגיעה ההפתעה האמיתית: רביב דרוקר החמיא לנתניהו
תחקיר "המקור" בהובלת רביב דרוקר, אלון בן דוד ונריה קראוס רק חידד את העובדה שאנחנו לא באמת מבינים באיזו מציאות אנחנו חיים ומה המטרות של מנהיגינו. זה מדאיג, מדכדך ובהחלט כבר לא מפתיע
ארז טל הזמין את אברי גלעד לעיסוי אגו באולפן. סליחה, זו לא טלוויזיה
"מה באמת קרה שם?" היא לא יותר ממופע אוננות עצמית של קשת בפריים טיים של ערב שבת. למרות הכימיה המרשימה בין ארז טל לאברי גלעד, במקום שיחה אמיתית ומעמיקה בין שני אנשים שלקחו חלק בלידה מחדש של הטלוויזיה הישראלית, קיבלנו מופע יח"צ מרוכך שכל מטרתו האדרת הערוץ
28% מהמדינה: "ארץ נהדרת" היא לא עוד סתם תוכנית
"ארץ נהדרת" סגרה את העונה ה־22 שלה בפרק שהיה כואב, מצחיק, ולא נוח לעיכול - כמו התקופה עצמה. כמו ב"גבעת חלפון" ושאר הקלאסיקות של ההומור הישראלי, גם הפעם אנחנו תופסים את הבטן מרוב צחוק בזמן שהלב נשרף. 50 שנה? לך תזכור. אבל אולי זה בדיוק מה שיישאר
זה לא היה טקס המשואות, ערוצי החדשות שידרו ישראבלוף
זו השנה השנייה ברציפות שבה שודרה הקלטה של טקס המשואות, אז בגלל הפחד ממחאה והפעם בגלל שריפת ענק. החלטת הערוצים לעבור לשידור של החזרה הגנרלית של טקס שלא יצא לפועל בסוף בזמן הזה זו כבר לא סתם החלטה שנויה במחלוקת, זו פשוט בגידה בצופים
יום הזיכרון 2025: ניצולת שואה קוברת נין, ואף אחד לא שואל למה
850 חיילים נהרגו, 59 ישראלים עדיין בשבי, אבל במקום לשאול למה ואיך זה ייגמר — התקשורת ממשיכה לספור קורבנות ולהמשיך הלאה. ביום הזיכרון הזה, השאלה האמיתית היא לא אם התרגלנו, אלא אם אנחנו נמשיך לשתוק
זו הייתה עונה גדושת תפניות בעלילה, והסיום שלה הצליח לשמח ולאכזב גם יחד
כיצד הצליחה הסדרה "את" (נטפליקס) להפוך רוצח סדרתי לאנטי-גיבור אהוב, ומדוע הסיום הצליח להיות מספק ומאכזב בו-זמנית
אחרי מה שעברנו, הסדרה של כאן 11 קשה לצפייה. זה כמו לצפות בסיוט
המיני-סדרה של התאגיד, העוקבת אחרי הלחימה במוצב קורס אחד במלחמת יום הכיפורים, עוסקת בהפקרה ובאתוסים לאומיים שמתרסקים. אחרי 7 באוקטובר וברקע המלחמה הנמשכת, בלתי אפשרי לצפות בה מבלי להזדעזע ממה שקורה כאן עכשיו
בין ניצולי שואה ונאצים לשעבר, "הגרמני" היא סדרה אחרת לגמרי ממה שהייתם מצפים
הסדרה החדשה של יס, שבמרכזה העבר החידתי של זוג ניצולי שואה ומרדף אחרי נאצים בכירים לשעבר, אולי עוסקת בנושאים כבדי משקל - אבל מתנהגת כמו מותחן נטפליקס שמחכה להפוך לבינג', לטוב ולרע. מצטיינים במיוחד אוליבר מסוצ'י ואניה בוקשטיין, שמהפנטים בתפקידים הראשיים
בן כספית לא יכול היה להחזיק יותר מול השקרים של דודי אמסלם. הוא פשוט התפוצץ
לפעמים צריך לעמוד מול אנשי שלטון ציניים ושקרנים ופשוט להעמיד מולם את האמת, ולא פחות חשוב - למנוע מהם את מרחב השקר. זו המשימה של עיתונאים בזמנים קשים
שוב אסי, שוב רותם: לא בטוח שהבחירה העצלה הזו תעזור ל"הבוגדים"
אם בא לכם לראות ישראלים מטנפים זה על זו ואין לכם גישה לפייסבוק או ל"הפטריוטים" - "הבוגדים" של קשת היא אופציה לא רעה. אם אתם מחפשים ריאליטי אסטרטגי מהוקצע ומלא הומור עצמי - תישארו עם הגרסה האמריקאית
אלוהים הגיע לאושוויץ באיחור של 80 שנה: הטרנד שכבש את משדרי יום השואה
מהשעמום מהטקסים הרשמיים, דרך המאפיין שבלט בדיווחי הכתבים מפולין ועד לטקס אחד שדווקא כן הצליח לרגש. הטלוויזיה של ערב יום השואה
"הפוכים" רוצה לקרב בין הקצוות אבל מזכירה יותר משא ומתן שכשל
התוכנית החדשה של רשת 13 מנסה לגשר על הפערים בין שמאל לימין, חילונים לדתיים ופמיניסטיות למתנחלות. הפורמט מצליח להראות שמאחורי הסיסמאות עומדים בני אדם, אך ברגע מסוים הכל משתבש
התחקיר המטלטל של דפנה ליאל גרם לי להזיע, לבכות ולזעום. שודדים אותנו
הדיון בחוק הגיוס וחוסר השוויון בנטל מעוררים פיהוק בקרב מי שנמאס להם כבר לשמוע על הנושא, אבל התחקיר הזה הצליח לחמוק מכל הקלישאות ולגרום לצופים לתפוס את הראש בכאב. מעל לכל, זו הציניות המשוועת של הפוליטיקאים שזועקת מכל פריים
"רנסום קניון" מוכיחה שטראמפ שינה את הטלוויזיה
"רנסום קניון" מנסה לחקות את הצלחת "ילוסטון" אך נשארת בינונית וקלישאתית. "דוק" עם מולי פרקר היא בדיוק מה שהרופאה רשמה. "משפחה אמריקאית טובה" מביאה למסך סיפור מטלטל שמחוויר לעומת הגרסה התיעודית שלו. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות