בסיום עונה לוחמנית שכל כך רצתה להראות לאירופה מה זה והתמקדה בסיפורים לא פחות מאשר בביצועים - זכתה הפייבוריטית הברורה של הקהל בערב לוחץ, נמתח ומתיש. חמש הערות על גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון"
זו הייתה מהדורת חדשות גדושה באירועים, חבל שרק לקראת סופה שודר התחקיר המדהים שסיפק הצצה אל מתחת למכסה המנוע של הפוליטיקה הישראלית. עכו כמשל
בעונתה הרביעית תוכנית ההיכרויות לא מנסה להיות יותר ממה שהיא: ריאליטי קליל על אנשים יפים שמחפשים אהבה. בתקופה שבה כולנו מתמודדים עם שאלות של בדידות, הכנות הזו עובדת. ובמציאות שבה השאלה "מי יחכה לי בבית?" מקבלת משמעות חדשה, התוכנית מספקת את המפלט הדרוש
לנוכח הפסקת האש אתמול תמיר מורג רקם דיווח קונספירטיבי בנוגע לאיש של טראמפ שהחזיר את החטופות, הפטריוטים גילו שקשה להגן על ביבי כשטראמפ רוצה שלום, וינון מגל נשאר לבד במערכה להגן על ראש הממשלה. כך גילה ערוץ 14 שקשה להיות גם פטריוט וגם ביביסט
ההפתעה הכי גדולה שעלתה מהריאיון עם ניר מיכאלי - בעלה של לורין "שי בנבנישתי" מיכאלי - היא שהוא לא חשד בה אפילו כשהיא נרדמה במיטה לידו בעודה מתכתבת עם הנשים שאותן הוליכה שולל. על זה בזבזתם פרומואים דרמטיים?!
בעונה טראומטית אפילו יותר מקודמתה, הצופים והשופטים מסתכלים קודם כל על הסיפור ויכולת העמידה מול הבוז האירופי ורק אחר כך על כל השאר. בן בירון בראודה מסכם את חצי גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון" - ומהמר גם על הגמר
בערב השחרור של אמילי, דורון ורומי, הטלוויזיה הישראלית הראתה את פניה היפות, וגם את הפנים הפחות יפות. בזמן שאיילה חסון בחרה לנזוף באם שבתה חזרה מהשבי, יונית לוי הראתה שאפשר להיות מראיינת מקצועית גם כשהדמעות חונקות את הגרון (ואף מילה על עמית סגל)
הדבר שהסדרה עשתה לראשונה, הדלתות שנעלמו מהמחלקה, האיש המסתורי שברקע, המחלקה שכמעט מוכנה לשימוש, הדברים המוזרים בעיתון והרמזים שקיבלנו בנוגע למהות העבודה של מזקקי נתוני-המאקרו. 11 הערות ואבחנות על פרק פתיחת העונה השנייה של "ניתוק". ספוילרים כמובן
תהליך הפיטורין המהיר של לומון מעלה שאלות על לוחות הזמנים, הדבר המוזר שאירווינג אומר בטלפון, והאם הקשר בין דילן למראיין שלו מרמז על פתרון התעלומה? הערות ואבחנות על הפרק השני בעונה השנייה של "ניתוק". ספוילרים
סדרת הבת של "שטיסל", העוקבת אחר ליבי ונוחעם באנטוורפן של 2013, מעניקה לדמויות עומק ומורכבות חדשים למרות שגורלן ידוע מראש. דרך סיפורים קטנים וגדולים, בדויים ואמיתיים, היא רוקמת יצירה מסוגננת ומרהיבה למראה שעומדת בפני עצמה ומעשירה את המקור
בזמן שהמדינה התרגשה מעסקת החטופים, התכנית הסאטירית הוכיחה שצריך קומיקאים לשאול את השאלות האמיתיות. ערוץ 14 סיפק את הסאטירה הטובה ביותר של הערב - תחילה בכותרות המגוחכות שלו, ובהמשך כשהציג את איתמר בן גביר האמיתי, שהצליח להיות מצחיק יותר מהפרודיה עליו
המהדורה המרכזית של חדשות 12 הפכה מהבטחה לאכזבה, אבל היה בה אייטם אחד שהיה לא רק מוזר אלא בעיקר מופרך ומיותר. וגם: הריאיון בתכנית הבוקר שאי אפשר להירגע ממנו
"אני סומכת על ראש הממשלה נתניהו. אם היה יושב לפיד ומביא את אותה עסקה, לא הייתי סומכת עליו", הצהירה יערה זרד בפאנל "הפטריוטים" בערוץ 14, בדיון על עסקת החטופים המתגבשת - והדגימה בצורה מדהימה כיצד קהילה שלמה ויתרה על חשיבה עצמאית לטובת פולחן אישיות
בחדשות 12 הקדישו עשר שניות ו-18 מילים למותה של תמר אדרי מנהריה, הקורבן ה-1,838 במלחמה. בערוץ 13 היא קיבלה זמן כפול. נחשו כמה זמן קיבלה רותם סלע? דווקא יהודה שלזינגר בתכנית הלילה החדשה של ערוץ 14 הוכיח שבריחה מהמציאות לא חייבת לבוא על חשבון טעם טוב
העובדה ששני אבות שכולים הם שעמדו מאחורי יוזמת החקיקה המתוקנת של יריב לוין וגדעון סער, הפכה את הביקורת עליה לבעייתית, כפי שהתברר באולפן הכי משעמם בנוף התקשורתי בישראל
הביצוע של דניאל וייס היה המרגש ביותר של העונה אבל ספק אם הוא מתאים לאירוויזיון, ואילו ואלרי חמאתי סתם קיבלה אדומים לשווא. מתקרבים לגמר "הכוכב הבא"
"אדמה סוררת", המערבון החדש של נטפליקס, מציג עולם אכזרי וחסר רחמים שבו האכזריות היא השפה השלטת. הסדרה מרהיבה ביופיה ומבוימת בכישרון רב, אך מתקשה למצוא את האור בתוך החשכה, והדגש המוגזם על ברוטליות ואכזריות מותיר את הצופים עם תחושת ריקנות
באירוע לציון שלוש שנים לערוץ 14, ניסה ינון מגל לשחזר את הקסם של הראשון בבידור. אלא שבין האולם המלא בסינרמה לשורות הריקות בבנייני האומה הדהדה אזהרה ברורה: מי שמשלם 120 שקל בשביל שנאה לא באמת יאהב אותך לנצח
החיקוי המבריק של ציפי שביט מבליט עוד יותר את העובדה שפעם הייתה לנו באמת ארץ נהדרת, אבל היום נותרנו עם תוכנית שמנרמלת את המוות והשכול. עצם העובדה שאם של חטוף הפכה לדמות בתוכנית סאטירה היא אות קלון לחברה שהתרגלה למציאות בלתי נתפסת
ג'קו אייזנברג הגיע למפגן האהבה העצמית של טדי הפקות כדי לשמוע שאלה מוזרה מצד שירי מימון; יובל רפאל הציגה ביצוע נפלא ל"היא יודעת", שגרם לי להשתכנע שמגיע לה לייצג אותנו באירוויזיון; וגם מורן אהרוני הוכיחה כמה היא אדירה. בן בירון בראודה מסכם פרק של הכוכב הבא
זה היה יכול להיות דוקו מטלטל, זה היה יכול להיות סרט חצי-בדיוני מרתק, אבל בניסיון להלך בין שני הקצוות, צנח הפרויקט על פרשת גונן שגב לתהומות עמוקים כמעט כמו אלה שאליהם צנח גיבורו המפוקפק
שרשרת החשיפות שהוצגו בתחקיר "המבקר" על מאי גולן בחדשות 12, אמורים להסעיר כל אזרח במדינת ישראל: נבחרת ציבור שפועלת נגד מטרות המשרד שלה ועושה שימוש ציני בכוחה ובכסף ציבורי. אז איך כל זה הצליח להרגיש "קטן"? בעיקר כי הדרמטיזציה חשובה הרבה יותר מהמהות
במרכז "אולפן שישי" עמדה כתבה שנרקחה מחומרי ארכיון ותיעדה את ההתקרנפות של שר החקלאות. כל זה טוב ויפה עד שמבינים שתחקירים שכאלה, שתובעים חשבון נפש מאחרים, נועדו למסך את התהליך הרע שעובר על התקשורת עצמה
ואלרי הפליאה בביצוע שנוגע בשלמות אם כי ההימור שלנו הוא שהיא לא תישלח לאירוויזיון, מלכה מסתמן כאחד הפייבוריטים אלא שלאירוויזיון הוא קצת פחות מתאים. וגם: השופטים צריכים להיזהר ממחמאות מוגזמות לזמרים צעירים כמו דולב ועלמה. בן בירון בראודה מסכם "הכוכב הבא"
מילא בדיחות בינוניות ב"ארץ נהדרת", יותר מבאס היה המסגור של גיא פלג כקונספירטור אובססיבי שמחפש את נתניהו גם כשהדבר חסר בסיס - מסגור שאפשר לקבל אותו פעם אחת, אבל למה גם במערכון שהוקדש לדסי ואסי מ"בקרוב אצלי"?
נטפליקס השקיעה עשרות מיליוני דולרים בעיבוד הטלוויזיוני של "מאה שנים של בדידות". הנראות מרשימה והשחקנים מצוינים, אבל משהו בקסם של הספר הולך לאיבוד. כנראה שגבריאל גרסיה מארקס צדק כשהתנגד להפוך את הרומן שלו לסדרה
"המקור" של רביב דרוקר פתח עונה עם משדר חזק, שלמרות טיפול שגוי הצליח להראות את מה שהיה צריך לעמוד במרכזו: בשני צדי המפה הפוליטית מוסרים הורים את ילדיהם לצבא שבוחר למרוח אותם בשקרים
"למות מאהבה" של פיקוק משתמשת היטב בשטאנץ של בחינת מערכות יחסי עבר, בזכות העובדה שהגיבורה שלה מגלה שהפרטנרים המיניים שלה מתים בדיוק בסדר ששכבו איתה. הליהוק המושלם של שתי הגיבורות הראשיות והקלילות שלה הופכים אותה למהנה מאוד, עם כוכבית קטנה
השר לביטחון לאומי הצביע בעבר נגד שחרור חטופים ולא זכה לגינוי - אפילו להפך, התייחסו אליו כאידיאולוג. כשהעז להצביע נגד נתניהו, הפך בערוץ 14 לחלק ממכונת הרעל של השמאל. כאלה צעקות לא שמענו מעולם מינון מגל, ומצד שני - אסור לתת למופע הזה להשכיח את מה שחשוב באמת
ההתנהלות של הפרק האחרון כמעין משדר הדחה הייתה חמודה ומעצבנת בו זמנית, אך למרות הכול נשאלת השאלה האם מדובר בסדרה שמרנית או חתרנית? סצנה אחת הכריעה את הכף
