בלי צנזורה, בלי מסננת: דנה אינטרנשיונל כבשה את "המטבח המנצח" תוך דקות
גם 30 שנה אחרי הפריצה למיינסטרים, הדיווה ומנהלה שי כרם ממשיכים להתנהל כמו הילדים שהתפלחו לאירוע - וזה לבדו מצדיק את הצפייה בריאליטי האוכל של קשת
גם 30 שנה אחרי הפריצה למיינסטרים, הדיווה ומנהלה שי כרם ממשיכים להתנהל כמו הילדים שהתפלחו לאירוע - וזה לבדו מצדיק את הצפייה בריאליטי האוכל של קשת
"רשת ריגול שמאלנית", "איומים על חייו" ו"הלינץ' במספרה" - כך נשמע בנו של ראש הממשלה כשהוא מדבר בלי מראיין אמיתי מולו, שרק מהנהן על כל שטות שיוצאת לו מהפה. חבל שמדובר באחד האנשים הכי משפיעים בישראל, ובהחלט הגיע הזמן שייתן ריאיון אמיתי
הסימנים שנראו כבר בעבר הופכים בעונה 4 לבעיה של ממש. "הדוב" ממשיכה להסתובב סביב אותן דילמות, שאלות והחלטות שמלוות את גיבוריה מתחילת הדרך, והתוצאה היא מנה ממוחזרת ונטולת עוקץ. למזלה, היא עדיין נשענת על גיבורים נפלאים ויש לה כלי משמעותי נוסף בארסנל
בשתי תכניות החדשות הנצפות ביותר בישראל שודרו שתי כתבות תחקיר בנושא שהוא אולי החשוב ביותר לצופה הישראלי. בסופן התחושה היא שלא רק הממשלה מפקירה אותנו, אלא גם התקשורת
ממועמד מוביל לראשות הממשלה ששובר שתיקה אחרי חודשים ארוכים, אפשר היה לצפות להרבה יותר. למזלו של נפתלי בנט, העריכה עשתה את ההבדל בין הריאיון עצמו לכותרות שזלגו ממנו למהדורה המרכזית
ארבע שנים אחרי שהיממה את העולם, הסדרה הקוריאנית המצליחה של נטפליקס הסתיימה בעונה שסיפקה בעיקר עוד מאותו הדבר. הופעת אורח מבעיתה בתמונה האחרונה שלה מבהירה: היא כאן כדי להישאר
"חיילי שמנת" משתעשעת עם הבסיס הכי פחות חשוב של צבא ארה"ב, "קו המים" של יוצר "דוסון קריק" מאכזבת, ו"לקראת אפס" היא עוד מתנה למעריצי אגתה כריסטי. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
תכנית הדגל של ערוץ 14 הפכה למקום שאליו מגיעים כדי לנסות חומרים לקראת הבחירות. אתמול היה תורו של סמוטריץ' - ומה שהוא אמר צריך להדיר שינה מעיניה של כל אם לחייל בצה"ל
פירס מורגן, אחד העיתונאים הרהוטים בעולם ומי שעד לפני כמה חודשים היה אחד התומכים הכי בולטים של ישראל בתקשורת העולמית, צלב את השר שקרא לו ברשת "אנטישמי". מופע ההתקרבנות של שיקלי מדגים בדיוק את מה שמבקריה הקשים ביותר של ישראל טוענים נגדה
אפשר להבין למה ברשת 13 רצו להרים תכנית הומור חדשה וקלה לעיכול, אבל התוצאה מביכה, בלשון המעטה. מילא הבריחה מהמציאות - היא פשוט לא מצחיקה
באולפני החדשות לא דיברו על הכלב הנאמן שמת מהתקף לב בעקבות התקפת הטילים מאיראן. הוא עוד קורבן של מלחמה, שאסור לבקר בתקשורת הישראלית. רק יגאל מוסקו, שנתן במה לשושנה בת ה-100, הצליח להזכיר שיש פה גם כאב שלא רואים בהצהרות החגיגיות של ראש הממשלה
"רוקדים עם כוכבים" הייתה אמורה לפתוח לנו חלון בממ"ד, כדי שנתאוורר מעט. במקום זה היא ניסתה לרגש בכוח, עד שהתעצבנתי אפילו על אמיר שורוש. למה לא לתת לנו בידור קל כשזה בדיוק מה שאנחנו צריכים? למה להעמיס על מציאות חיינו הלא פשוטה את כל השמאלץ הזה?
בזמן שטילים נופלים על באר שבע וחולון, חבורת נערים ניצלה את ההזדמנות להאשים בשידור חי את האויב האמיתי שלהם - השמאלנים. אחרי שנסיים עם המלחמה הזאת, נצטרך להבין איך מתחילים כאן מחדש
בימים כאלה, אפשר לצפות מתכנית סאטירה לצאת קצת מהקווים. בפרק המיוחד של החבורה בעקבות המלחמה מול איראן, היו כמה רגעים שבהם היא הרשתה לעצמה לעשות את זה
עמית סגל הבטיח שלא ירדם בלילה בגלל תקיפה שלא קרתה, ערד ניר טעה באוכלוסיית איראן ב-10 מיליון איש, עמוס ידלין חזר מחו"ל כדי להגיד שהוא לא יודע כלום, ואלמוג בוקר הוא האלוף הבלתי מעורער. ערב טיפוסי ובלתי נסבל בתקשורת הישראלית, שנע בין צ'יזבטים לפרדוקסים
אפשר לזעום על כך שנתניהו שוב בחר לדבר לעם ישראל דרך ערוץ הבית שלו. אפשר להשתגע מהאופן שבו הוא משפץ את ההיסטוריה, אבל בסוף מוכרחים להודות: כשנתניהו במצב רוח טוב, הוא פרופורמר ברמה של מי שהיה יכול לנצח אפילו ב"רוקדים עם כוכבים"
העיתונאי ארי שביט הוזמן ל"אזור מלחמה" כדי להתווכח על נחיצות המלחמה באיראן, אבל מצא את עצמו מותקף אישית. ככה זה כששונאי נתניהו מתוסכלים נוכח מה שנראה כשעתו היפה
"הניצולים" האוסטרלית של נטפליקס היא דרמת המתח מהמרשימות שתמצאו כרגע. "האחות הטובה יותר" נופלת לנוסחתיות למרות ג'סיקה ביל ואליזבת' בנקס. "מבוגרים" מציגה באותנטיות את דור Z אך מותירה צופים מבוגרים מבולבלים. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
באף ערוץ לא נשאלה השאלה המתבקשת: האם באמת לא הייתה ברירה לצאת למלחמה הזאת עכשיו? האם המחיר הנוראי שאנחנו כבר משלמים - עשרות נפגעים מפגיעות טילים ברחבי הארץ, ועוד מאות ישראלים שהפכו ברגע אחד להומלסים - באמת היה בלתי נמנע?
מאחורי טרנד התמונות "לפני ואחרי" מעזה מסתתר החורבן שהתקשורת הישראלית מתעלמת ממנו. אוהד חמו הצליח לחשוף את המציאות הנוראה הזו
הסדרה של כאן 11 מציגה צעיר שהופך לסוכן סמוי בארגון אוהדי כדורגל קיצוני, אך מתארת דמויות שכבר לא נמצאות בשוליים. יש בכך כדי להעיד על תפר לא שלם ש"חוליגנים" מתהלכת עליו - בין רגעים ריאליסטיים לסצנות שמרגישות מתוזמנות מדי
הוא היחיד שיכול לעשות גם תנועה של קוף למישהי שצועקת שהיא מבת-ים וגם לדמיין משפחה אשכנזית בשואה, שמפחדת לאחר לרכבת. זה מצחיק, רק חבל שהאריזה המרושלת של קשת לא כיבדה את המעמד
הסיפור האמיתי במופע היחיד המגוחך של הדר מוכתר ב"הפטריוטים" הוא לא ההשתלטות המשעשעת ורצופת השקרים שלה על הפאנל למשך דקות תמימות, אלא נסיונה להתברג לרשימת הליכוד דרך סנטימנט מאוד ספציפי: שנאת צה"ל
בריאיון עם רוני קובן נחשף דדי שמחי כאב שכול שמספר על מות בנו בלב פתוח ומרגש עד דמעות. אך 24 שעות קודם הוא הופיע באולפן שישי עם משנה ביטחונית קרה וקיצונית. הפער ביניהם כבר לא ניתן לגישור
אתמול הוחזרו גופות של חטופים, נערכה הלוויה של לוחם, התברר שישראל מחמשת מיליציות בעזה ויש גם "משבר עם החרדים". במהדורה של ערוץ 14, הסיפור המרכזי של היום היה, איך לא, הפגנה שהממשלה ארגנה לעצמה
סדרת הדוקו המעולה "משי זהב" בכאן 11 מראה כיצד הציבור החילוני הפך טורף מיני לרוק סטאר, ואיך הקורבנות עדיין חיים בפחד מצמית. ומעל הכול היא עדות ברורה לחשיבותו של שידור ציבורי - כזה שפועל מתוך שיקולים שלא נוגעים רק ברייטינג
זה היה עוד פרק מצוין של "המבקר", תכנית התחקירים היחידה שמצליחה לא רק לספר סיפור, אלא גם להביא תוצאות. מסתבר שיוסי מזרחי עדיין זוכר משהו שחלק מהקולגות שלו כבר שכח
גל מעשי הרצח תפס את ערוצי החדשות המתעוררים אט אט מוויקאנד ארוך, בהפתעה. כמה מעשי רצח היו והיכן? האם גם הרוצחים נמנים על הקורבנות, מה מידת אחריות הממשלה - והשאלות שברהנו טגניה לא יעז לשאול לעולם
ביקורת שהשמיע אביב גפן בהופעתו בפארק על ממשלת נתניהו הולידה את אחד הדיונים הכי ביזאריים שראינו בערוץ 14. עצה מאיתנו: ינון מגל, אתה צריך להפסיק לעסוק בביקורת תרבות ולהישאר בשירותי הקידום לשרים
דרמת המתח "פליידייט" ממכרת למרות הטוויסטים הצפויים. הקומדיה "פיצוי יתר" מצליחה לפרוץ את התבנית של סדרות הקולג' בזכות האנסמבל המבריק. "השמורה" של נטפליקס מנסה להכניס ייחוד באמירה על גזענות אך נותרת נוסחתית. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות