פיקוד העורףפיקוד העורף הגל השקט
הגדרת ישובים להתרעה
הגדרת צליל התרעה
נושאים חמים
ביקורת טלוויזיה
אובג'קשן: מגיעה לנו סדרה פחות שמרנית וצפויה מ"פמת"א"
מבחינות מסוימות סדרת הדרמה של כאן לא רעה. היא מעוצבת יפה ומבוימת היטב, ולוהקו אליה שחקנים נפלאים (בהם חן אמסלם, אורי פפר, שלמה בראבא ואחרים). אלא שהם נאלצים לתמרן בתוך דמויות חד מימדיות וסטריאוטיפיות, ובסדרה שהכל בה ברור מאליו וידוע מראש
צביקה הדר צוחק על עצמו עד שזה כבר מתחיל לעייף
"לצבי יש בעיה" שנונה וקצבית, כשהשחקנים המרכזיים בה נהנים מכימיה מעולה וטיימינג מצוין. ללא ספק היא עשויה היטב. אבל היא גם מעט בנאלית ומתקשה להגיד משהו גדול יותר באמת על תעשיית הבידור או על חילופי דורות מעבר לכמה קריצות ברנז'איות שלא כולם מבינים
"משתפים פעולה": קשה לא להתאכזב ממערכת שזונחת כך את אנשיה
האם סדרת התעודה של כאן 11 היא פרסומת מחניפה לכוחות הביטחון? האם זה כתב אישום רדיקלי נגד אותה מערכת עצמה, נגד מדינת ישראל בכלל על ההתמודדות שלה עם אלו שהקריבו הכל כדי לסייע לה? התשובה היא איפשהו באמצע, וזה מה שהופך אותה למסמך מעניין כל כך
טיטס אפ: העונה השנייה של "גברת מייזל המופלאה" כמעט פורצת בשיר
על אף התחלה חורקת, העונה השנייה של "גברת מייזל המופלאה" ממוגגת ממש כמו קודמתה, שגרפה בקיץ האחרון שמונה פרסי אמי מוצדקים. שופעת חיות, צבעוניות ופאר מלבב, מצחיקה בקול-רם כמו מעט מאוד סדרות בטלוויזיה, ונראית כמו מיוזיקל עשיר עד שפלא שאף אחד לא פוצח בשיר
נזק היקפי: עכשיו כבר אפשר לשכוח את ההתחלה המביכה של "כפולים 2"
יש הבדל גדול בין קטנוניות של צופים לבין שורה של תפרים פרומים שמוציאים אותנו שוב ושוב מהאשליה, מזכירים לנו לשכוח שאנחנו צופים בטלוויזיה. רישול מהסוג הזה עומד כמשקולת על כתפיה של "כפולים", אבל מה שמדהים זה שלמרות הכל היא עדיין מרתקת ואפילו יודעת לרגש
המסעדה החרדית נסגרה? לא נורא, תעשו קלוז-אפ על אסף גרניט
לא ברור מה עבר בראשם של מפיקי "מהפכה במטבח" כשהחליטו שפרק שמראה כיצד העזרה של גרניט לא מועילה ודווקא מובילה לקריסת המסעדה - הוא זה שצריך לפתוח את העונה הזאת של "מהפכה במטבח". אם זו רק דחייה של הקץ, למה צריך את התכנית הזו בעצם?
פרא אציל: סרט הדוקו "פרא" מספק חוויה נדירה, אנושית ומלאת חסד
"פרא", סרט התעודה הטרי ועטור הפרסים של yes דוקו, עוקב אחר בית חולים לחיות בר בספארי ברמת גן ועושה זאת בצורה שתמיס ואז תשבור את לבכם, ותגרום לכם לרצות לעבוד כווטרינרים
כל העולם במה: "המתופפת הקטנה" נטפלת בחוכמה לסכסוך הישראלי-פלסטיני
האופן שבו משדכת "המתופפת הקטנה" בין עולם הביון לתיאטרון, הופך את סדרת הריגול החדשה של BBC למסכת רב-רבדית של השקפות. התוצאה היא דרמה מרתקת ומבריקה, מבוימת ומשוחקת להפליא, שבאמצעות המורכבות של דמויותיה ושלה עצמה מגלמת את זו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני
הסיאנס של ערוץ 20: יגאל עמיר גויס לטקס גירוש שדים שכולו הסרת אחריות
עקרונית, לא אמורה להיות סיבה למנוע לשדר ראיון של יגאל עמיר אם יש בו ערך עיתונאי, אלא ששמעון ריקלין וינון מגל השתמשו ברוצח ראש הממשלה כדי שכל גורם וגורם יוכל לבוא ולהסיר מעצמו אחריות כלשהי על הנסיבות שקדמו לרצח רבין. ספק אם יש מי שקונה את ההצגה המביכה הזאת
נוט אמייזינג: הקרקס הכאוטי של "גוט טאלנט" גרם לנו לאבד פוקוס
התחושה המתקבלת מצפייה ב"גוט טאלנט ישראל" היא משהו דומה לחווית הצפייה של פעוטות ביו-טיוב: זה מתחיל מסרטוני אנבוקסינג של ביצי קינדר ונגמר בספיידרמן שמכניס להיריון את אלזה. זה קרקס נודד של כישרונות מרשימים שכרוכים יחד באופן שמבלבל את הצופה וגורם לו לזפזפ
גיל הזהב העכור: "שיטת קומינסקי" משתמשת בקלילות כדי להחדיר מסרים קודרים
יש חן מסוים בסדרה החדשה של נטפליקס, שמתגלה לאיטו במהלך העונה, בין היתר בזכות המשחק המצוין של מייקל דאגלס ואלן ארקין, אבל בעיקר בגלל מה שהיא לא: סקסית. היא כאילו התקדמה מעבר לסטנדרטים הידועים של סדרות טלוויזיה
תודה, נקסט: "הכוכב הבא" הוכיחה שהיא יכולה לבחור מנצח, וגם שהיא בידור טלוויזיוני אסקפיסטי
"הכוכב הבא לאירוויזיון" (קשת 12) הגיעה לאיזון נדיר בז'אנר מאוס: שמח שם באולפן, אבל לא עצוב בבית. אסי עזר ורותם סלע משתפרים, שירי מימון מחזקת את שולחן השופטים - אבל עם כזה ביטחון בניצחון ישראלי נוסף, אל תתפלאו אם זה ייגמר בקריסת הקונספציה
צופית גרנט צועקת ובוכה - וכמה שזה סוף סוף מרענן את המסך
"קשר השתיקה" (רשת 13) לא תמיד נוחה לצפייה, לא תמיד ממוקדת, לא תמיד עדינה - אבל היא תכנית מטלטלת ומגויסת למען מטרה חברתית, ובים של שעמום, היא מתבלטת בקלות כאחת התוכניות החשובות של התקופה. וכן, לא מעט מזה בזכות צופית גרנט
"המקור" הפכה מותחן חקירות ופוליטיקה לשעמומון משפטי יבש
אף שהכתבה שפתחה את עונת "המקור" (ערוץ עשר) הייתה שאפתנית ומושקעת - זו הייתה פתיחה עונה מאכזבת. עצם הניסיון לפרש לצופים פרשות לא "סקסיות" ראוי לציון אך אי אפשר היה לעמוד בכל הפרטים אם אינך שוחה בחומר וגם החשיפות לא הותירו כותרת מהדהדת
חומות של ייאוש: "הבריחה מדאנמורה" מבלבלת בין איטיות לבין איכות
המיני-סדרה החדשה לוקחת סיפור מסעיר על אסירים נמלטים והופכת אותו ליצירה איטית ומשעממת. גורמת לנו להרגיש את השעות הנוקפות, המצטברות, באותו אופן שבו האסירים במתקן הכליאה מרגישים אותן. זה מצער מאוד, כי בתוך זה מסתתרת גרסה הדוקה שהייתה יכולה להיות יצירת מופת
אנה בכוח: אנה ארונוב לא מפחדת ממבוכה, היא מפחדת להיכשל
פרק הבכורה של "לאהוב את אנה" (קשת 12) היה מהיר וקצבי. השיחות של אנה ארונוב עם המטפל לא חופרות, אלא רצות קדימה, מוותרות על פור פליי מייגע ודוקרות את הסוגיות הרלוונטיות לחיי האהבה שלה בדיוק ותמציתיות. יש רק לקוות שרף ליהוק הגברים יהיה גבוה יותר בהמשך
אימפריות נופלות לאט: גם בעונה חיוורת, "נרקוס" היא תזכורת לימי הזוהר של נטפליקס
ההתנעה האיטית עד כאב והאקספוזיציה המייגעת גורמות לעונה החדשה של "נרקוס" להיראות כמו שאריות מחוממות, עלילה שהוצאה מהפריזר רק משום שנטפליקס הזמינה עוד עונה אף שהסיפור המדהים של אסקובר כבר מוצה. ולמרות זאת, "נרקוס" עדיין מצטיינת בדבר הכי חשוב שעליה לעשות
קלישאה אחר קלישאה: ארבע הערות על "The Four"
"דה פור" איבדה אנרגיה עד שנגמרה בקול ענות חלושה, לא לפני שקינחה עם פארסה בדמות מתמודד שמסרב להקשיב לנשים ושופט שמסרב לשפוט אותו. בגמר "הגדול" הזה שכולם בו היו "מהממים ומושלמים", זה אך טבעי שהביצועים יהיו חיוורים. ספק אם נזכור משהו מכל זה עד הפעם הבאה
אם ההרוג באשקלון היה יהודי, יונית לוי הייתה מדווחת מחוץ לביתו
קל לדמיין שאילו מחמוד אבו עסבה, אשר נהרג מירי רקטה באשקלון, היה יהודי, תמונתו הייתה פותחת את המהדורות וכתבים היו עומדים מחוץ לביתו. לתקשורת הישראלית יש סדר יום אחר כשזה נוגע להרוגים לא-יהודים. הם אינם "הבנים של כולנו", וגם רייטינג הם לא מביאים
ההרתעה אבדה, הקלישאות של פרשני החדשות לא הולכות לשום מקום
ערב טוב יונית, ערב טוב תמר, הכתבים כבר פרושים בשטח, צריך לשנות את הגישה, אליך דני, תודה צביקה, אי אפשר להבליג יותר, אין ספק שפנינו להסלמה, תודה יונית, תודה תמר, לילה טוב
נינג'ה ישראל היא הגרסה המזוקקת של תיאטרון הסחת הדעת הטלוויזיוני
החגיגה הספרטנית של נינג'ה ישראל (קשת 12) הולמת את מדינת ישראל: תמיד יהיה כאן מקום ללחם ושעשועים ולגלדיאטורים צעירים חדשים שיספקו לנו את המנה היומית של תחרויות והפסדים כדי שנוכל לשכוח ממסלול המכשולים של חיינו. ועם זאת, קשת יכולה לטפוח לעצמה על השכם
בן כספית לא הצליח לפצח את חידת יאיר לפיד במלואה
סרטו של בן כספית "נושא: הלפיד" על הפוליטיקאי ואיש התקשורת לשעבר מרתק בזכות השפה הלא-דיפלומטית שבה מדברים המרואיינים, שחלקם ספגו עלבונות מלפיד. כספית התמקד כמעט רק בעשייתו הפוליטית של לפיד ומעט בעברו התרבותי והתקשורתי. חבל, כי שם אולי נמצא פתרון לחידת לפיד
נדונה לתהילה: כך הפכה "הצמד" לסדרה הטובה ביותר בטלוויזיה
חלק ממה שהופך את "הצמד" לנפלאה כל כך הוא החיוניות האדירה שלה. היא מענגת, מצחיקה, מכניסה אותנו אל העולם הפרוורטי שלה, רק שמדי פעם זונה מתה מוות אלים בטרם עת. כמו בזמן הסדרה האגדית של דיוויד סיימון, "הסמויה", גם הפעם נראה שמעטים מדי צופים ביצירה המעולה שלו
אמנון לוי דורש מכם להביט לנפגעי הגזזת בעיניים - ולהקשיב
לא כל הטענות שאמנון לוי מביא בתחקיר על הפרשה הכאובה משכנעות, אך העיסוק שלו בפרשה הוא ידעני ורגיש. עוד לפני שקובעים מי אשם ולמה, להכיר בטראומה של נפגעי הגזזת זו לא נקיטת עמדה פוליטית ולא התנצחות בין קבוצות - זאת חובה מוסרית
"Homecoming": למה דווקא הסדרה הזו גרמה לג'וליה רוברטס לבוא לטלוויזיה?
ג'וליה רוברטס עושה לראשונה את המעבר בין הקולנוע לטלוויזיה, ומככבת בסדרה החדשה של אמזון מהיוצר של "מר רובוט", סם איסמעיל. בזכות הבימוי שלו הופכת "Homecoming" ליצירה ויזואלית מרהיבה, שמצליחה לחפות על העובדה שבבסיסה היא בסך הכל סיפור מתח מאוד שגרתי
קלף חלש: לעונה האחרונה של "בית הקלפים" הגיע סוף טוב יותר
אחרי שחתכו מהסדרה את קווין ספייסי לאחר שורת עדויות על הטרדה מינית, העמידה "בית הקלפים" במרכזה את הנשיאה קלייר אנדרווד. אף שהעונה טובה באופן משמעותי מקודמתה ורובין רייט דואגת שלא נתגעגע לנשיא המת, רבות מההתפתחויות מופרכות והפינאלה מאכזבת. זהירות, ספוילרים
זולגות הדמעות מעצמן: "לבדיתי" הוא דיוקן רגיש ויפהפה של מרים ילן שטקליס
סרטו של ראובן ברודסקי (שבת, כאן 11, 22:00) מכניס את משוררת הילדים האהובה לעולם קסום של בובות וסוכריות - עולם של ילדים שכה היטיבה לברוא בשיריה. למרות עיסוק מעניין בכמה פרשות פיקנטיות כמו הקשר יוצא הדופן עם שמוליק קראוס, חבל שהוא נמנע מנבירה מעמיקה ביצירתה
הכי קל להתמקד בחולדאי: המהדורות החמיצו סיפורים מעולים מהפריפריה
המהדורות המרכזיות העדיפו כהרגלן להתמקד בערים הגדולות ובגלל השבלונה הוחמצו סיפורים טובים גם ממקומות רבים אחרים; חולדאי נשמע זחוח בראיונותיו למהדורות, עדות לפגיעה בדימוי בו; וטוב שהמהדורות פתחו עם דיווחים על התאונה המזעזעת בים המלח. 4 הערות על משדרי הבחירות
שערה בכוס מים: רצח תאיר ראדה לא יכול להפוך לשולי העניין
הראיון עם אולגה זדורוב והשיחה ב"אנשים" (קשת 12) לא היו מטלטלים אבל חשפו את אחד המנגנונים מאחורי העיסוק האובססיבי בפרשה: כשאנחנו מתעקשים להתמקד בראיות פורנזיות ודנ"א מיטוכונדריאלי, אנחנו בעצם מדחיקים את העובדה המחרידה שנערה הלכה יום אחד לבית הספר, ולא חזרה
תיבהלו: מישהו ינק את כל הכיף מתוך "הרפתקאותיה המצמררות של סברינה"
הסדרה החדשה של נטפליקס רוצה שתחשבו עליה כסדרה אימה עם טון אפל, רציני ובוגר. זה אומר צילומים ליליים קודרים ביערות חשוכים, מוזיקה צורמת ומייללת, ערפל כמעט תמידי וכך הלאה. התחושה היא שכל מה שנשאר ב"סברינה" הוא אפלולי, כבד ונדוש
