החלטת יו"ר ועדת הבחירות לפסול לשידור את הופעת נתניהו בתוכנית "סטנד-אפ ניישן" צורמת, וספק היה צורך ממשי למנוע מהציבור צפייה ברצף דאחקות בינוניות וסבירות. אלא שבניסיון למנוע את אותה "תעמולה" דלוחה, ייתכן שהוא סיפק לקמפיין הליכוד דלק יעיל בהרבה
הלב שמח כשהוא צופה ב"פה קבור הכלב", סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה שמלווה את "מאלף הכלבים של הכוכבים". זאת לא סדרה על כלבים, אלא על אהבה בלי תנאים. וזה מרגש. עד שמבינים שמאחורי כל האהבה הפוטוגנית הזאת יש הרבה בולשיט. יום אחד נטפליקס יתביישו שהם לקחו בזה חלק
הכתבה של "המקור" על אריה שיף, שירה למוות בבדואי שניסה לגנוב את מכוניתו, הציגה את שני צדי המתרס - נראטיב אלגנטי וכביכול רגיש, אבל לא מספיק משכנע. השניים קיבלו החלטות רעות עם השלכות טראגיות. הטענה שבתנאים דומים רוב האנשים היו נוהגים דומה היא הנחה לשניהם
הפרסומות המוזיקליות החדשות של בזק ו-yes מתרחשות שתיהן בעידן המגיפה, אך את הצרות האמיתיות מחליפות בעיות חמודות, ניהיליזם והתעלמות בוטה מהפילים שבחדר. בינתיים, האמת המרה מתעקשת להיחשף בין השורות, גם אם לרגע על המסך המציאות נראית כמו מיליון דולר
צוות צילום ליווה את כוכבת הפופ ומשפחתה לתקופה של 140 ימים ברחבי העולם, כולל הצצה נדירה לתהליך יצירת המוזיקה שלה. התוצאה היא סרט מאוד ארוך שמיועד לא רק למעריצים - גם צופים אקראיים יסכימו שבן הזוג שלה בסרט הוא מהנבלים הגדולים בתולדות הקולנוע
הסדרה הבריטית החדשה עוקבת אחר קבוצת צעירים הומואים בלונדון של האייטיז, כאשר מגפת האיידס איימה להכחיד אותם ואכן הפילה חללים רבים. אם היה חשש ש"החטא" תתמסר רק ליגון ולרוע, במהירות מתברר שהיא מדגישה בעיקר את החברות, האחווה, הכישרון והאהבה
כוכבי "היהודים באים" הגיעו אתמול לספיישל פורים ב"המרדף" והפגינו ידע כללי מרשים בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתורת ישראל. הם עשו שירות נהדר בכך שלא רק התנערו מתדמית השחקנים המנותקים שהדביקו להם, אלא הוכיחו שהם לא אויבי העם והפוליטיקאים
הסדרה החדשה נראית במודע ובמפורש כמו אחד מתכני הרכש האהובים של נטפליקס, "בנות גילמור", אבל הדרמה הקומית במהירות מתבררת כיצירה בפני עצמה. הגם ש"ג'יני וג'ורג'יה" רחוקה משלמות, הדמויות הכובשות הרבות בה מעידות על קסמה הכללי
למרות כמה בעיות שהיא לוקה בהן, הסדרה של כאן 11 שבה מתראיינים שופטי עליון לשעבר מרתקת וטובה. כשמול הביקורת הארסית ברשת ניצב דיון שקול, מדוד והגון - הצופה הענייני, גם אם הוא מתנגד נחרצות להחלטה הסופית, יכול להשתכנע שלפחות יש שופטים בירושלים
בסדרה החדשה של HOT8 בוחנים עברי לידר ופרופ' יורם יובל שברון לב מפן אמנותי ומפן פסיכולוגי. במקום ששני צידי המשוואה יעצימו אחד את השני ויבהירו זה את זה, המטען "המדעי" משמש יותר כקישוט לשירים. הלב של הסיפור, אם כן, נותר בסוף מוזיקלי, וגם זה לא רע
המיני-סדרה הבריטית של נטפליקס משנה כיוון באמצע מסיפור גנרי אל מחוזות על טבעיים, שגם הם לא מאוד מעניינים. אלא שאז מגיע הסיום, ועל אף שהוא אווילי וגם מקומם, הוא צובע הכל בצבעים חדשים ומעניינים. למעשה, אולי אפילו עדיף לצפות בסדרה כשיודעים מה קורה בסופה
בעוד כלי התקשורת נלחמים על ריאיון עם נתניהו, שזכה לזמן מסך חסר תקדים אצל יונית לוי - בני גנץ היה צריך להמציא תירוץ מטופש במיוחד כדי להביא את המצלמות של "אולפן שישי" אליו הביתה. דווקא ברגע הנדיר שבו דיבר אמת, הזכיר גנץ כמה שהוא לא ראוי להנהגה
הסדרה החדשה של yes מקנה תחושה בנאלית מדי, שחותרת תחת נסיונותיה להציג סיפור כן ואותנטי. אולי זה כך מפני שנקודת המבט הדומיננטית היחידה בה היא של הגיבור, ורק מבעד לעיניו אנחנו מתוודעים אל הדמות הנשית המעניינת שכנגדו. למזלה של "למה מי מת", כרגע זה מספיק
גם בלי לחדש הרבה וחרף מבנה מבולגן, הסדרה "שרון" (כאן 11) מקיפה את כהונת ראש הממשלה לשעבר ומגיעה לתובנות מרתקות על הדרך שבה ההיסטוריה הישראלית חוזרת על עצמה כטרגדיה וכפארסה. ובכל זאת, חסר בה דיון עמוק יותר על מורשת האיש השנוי במחלוקת, ומה שנותר ממנה
הסיפור של ליז קרמייקל מורכב מכל כך הרבה עלילות מופרכות, קיצוניות וגדולות מהחיים, עד שלרגעים קשה להאמין שהיא הייתה קיימת באמת. סדרת הדוקו של HBO חוזרת אל דמות מושמצת ומעניקה לה קצת חסד חיוני
מהריאיון הארוך במיוחד של ראש הממשלה בחדשות 12, יישאר בעיקר החיקוי המלעיג של ניסיון עיתונאי לדרוש תשובות על ניהול משבר אסוני. גם לוי צחקה מול החיקוי. איך אפשר שלא: זאת ההוכחה האולטימטיבית לטבעו האמיתי, המשחקי, של האירוע: לא זירה של שאלות ותשובות, אלא בידור
התמסרות מופרזת של "שטיסל" לאירועים ניסיים חשפה את הבעייתיות בבניית העונה השלישית - יש גבול מסוים שבו מעשיות על השגחה פרטית הופכות לפתרונות תסריטאיים עצלים. למרות זאת, "שטיסל" עדיין יפה ומרגשת. בנוסף, מה בדיוק קרה שם עם רוחמי בסצינה האחרונה והמוזרה? ספוילר
בתכנית החדשה של ארז טל וישראל קטורזה יש צחקוקים פה ושם. אבל האמת היא שההומור של השניים עבש, מאוד עבש. רשימה חלקית: בדיחות "אשתי וחמותי" לרוב; עקיצה דוחה על המשקל של עודד בן עמי; דיפ-פייק אווילי של גנץ שר "בדד". דלוח דלוח דלוח. לא עדיף כבר לשבץ את "משיח"?
כאלוף פיקוד הוא בנה טירה והתנכל לעיתונאים, כשר השיכון הוא קימבן פונקציונרים במרכז הליכוד - ועכשיו כשר החינוך הוא מעדיף לחלק ציונים חסרי מודעות דווקא לעצמו. יואב גלנט איבד כל קשר למציאות - ואפילו במהדורה כבר הבינו את זה
סרט הדוקו Framing Britney Spears עוקב אחר המאבק המשפטי לסיים את האפוטרופסות על הזמרת הפופולרית ועל הדרך מחדד את ההבנה (המאוחרת) שגם לפני שכולנו אהבנו לשנוא את בריטני, גם כשאהבנו אותה באמת - היא זכתה ליחס מחפיר. מכולנו
נתניהו נראה מושפל בבית המשפט, וזה בדיוק מה שהוא רצה. הוא רוצה שנדבר על המשפט שלו, על הציוצים של הבן ועל עוגת הביסקוויטים של שרה. חודש וחצי לפני הבחירות הכל עדיף מעיסוק בלתי פוסק בניהול הכושל של משבר הקורונה ו-5,000 הישראלים שכבר נפלו תחת הנהגתו
למרות המחווה הסמלית של עיתונאי קשת 12, קשה להגיד שהם עשו די כדי להציב את המאבק בתופעה האיומה הזאת במקום מרכזי בסדר היום. אם באמת רוצים לעשות זאת, הגיע הזמן להתחיל לדרוש תשובות ממקבלי ההחלטות בכל ריאיון ופאנל, על חשבון עיסוק שווא בספינים וקמפיינים
מבלי לזלזל חלילה באסקפיזם נחוץ ואפילו מהנה, הרי אין דבר פחות חשוב מ"נינג'ה ישראל", גם בימים רגילים ובטח עכשיו. התיאור של התכנית והגמר שלה כאירועים חשובים הוא נלעג ומופרך, וחושף עד כמה אין מאחורי הכותרות האלה כלום. מדובר ללא ספק בבידור חסר החשיבות מכולם
סרט הדוקו-דרמה "סוכנת בלב ביירות" של קשת 12 ניסה להעביר את סיפורו של המבצע הצבאי המורכב והמוצלח ביותר בתולדות מדינת ישראל בתוך שעה, כשהוא מתמקד באחד מהצדדים הפחות מוכרים שלו. התוצאה הייתה ראויה, אלמלא היינו עולים על המניפולציה של היוצרים
מעט מאוד מאבקים חשובים כמו המאבק למשפט צדק, ולא במקרה הקולנוע התיעודי פונה אליו בשנים האחרונות. סיפור המסגרת של אדם חלש הנאבק במערכת אימתנית שתעשה הכול כדי להגיע להרשעה, הוא מסוג החומרים שמהם נבנה קולנוע טוב. אבל נדמה שהתחקיר של כאן 11 פוסע בנתיבים אחרים
קשה להאמין שמולי שגב וחבריו לא יודעים שאין קשר בין ההלוויות שנערכו בשבוע האחרון בירושלים, לבין הציבור אותו מייצג אריה דרעי. הבחירה להציג את דרעי כאחראי להפרות הסגר הבוטות נבעה במקרה הטוב מבורות, ובכל מקרה לא הייתה מצחיקה
יש משהו ציני בקמפייניזציה של התקשורת, מסוכן יותר משיח ברנז'אי שמפספס את עיקר הסיפור. כשמתעסקים כל כך הרבה בשאלה איך מעבירים את המסר, ולא באג'נדה עצמה, נולד שיח ניהיליסטי שבו התוכן נדחק מפני הצורה, והיעד (מספר מנדטים, הבאת אנשים להתחסן) גובר על הסיבה
לקראת חלקה השני הגיעה מהדורת חדשות 12 לאייטם החשוב באמת: כתבה של בת רווה וברהנו טגניה על הגזענות הקשה של משטרת ישראל, קבור איפשהו בין אייטם על ההפיכה הצבאית במיאנמר וכתבה על פתרונות יצירתיים לתספורת בזמן הסגר. בנוסף: אדוה דדון עושה את עבודת המשטרה
אם בעבר עוד התקיימה האשליה שסדרת הריאליטי עוסקת במשפחת כדורגלנים, בעונה החמישית כבר ברור שיעקב, חני והבנים (והכלות כמובן) רואים את עצמם כגוף תקשורת קטן. כל זה לא גורע מהאותנטיות והאינטימיות של הסדרה, שנשארת כיפית ומביכה גם הפעם
אילו נועה קולר הייתה רצה בבחירות, היא הייתה מקבלת יותר קולות מבוגי יעלון ועפר שלח. ביחד. בדיוק כשחשבנו שאי אפשר להתאהב בה יותר, השחקנית ויוצרת "חזרות" הגיעה להראות את הצבעים האמיתיים שלה בריאיון אצל דנה ויס. התוצאה הייתה מהנה לצפייה, אבל עם מסר מדכא למדי
פיקוד העורף