פיקוד העורףפיקוד העורף הגל השקט
הגדרת ישובים להתרעה
הגדרת צליל התרעה
נושאים חמים
ביקורת טלוויזיה
מנה קרה: "MKR המטבח המנצח" לא הייתה משכנעת אף אחד מהשופטים שלה
אנחנו שוב מוקפים בתכניות אוכל מכל צדדינו, והריאליטי החדש (קשת 12) - מעין גרסה מוגדלת ל"בואו לאכול אותי" עם הרוח של "המירוץ למיליון" - ממשיך במסורת הבעייתית של הז'אנר הלעוס. לטלוויזיה עוד לא נמאס מתכניות הבישול, אבל הצופים יכולים להרגיש כבר ממש שבעים
כל מה שיכול להשתבש: "קמפינג" היא סדרה צפויה, לא מצחיקה ופלקטית
"קמפינג", הסדרה החדשה של יוצרות "בנות" בכיכובה של ג'ניפר גארנר, סובלת מכמה בעיות. כל אחת כשלעצמה לא נוראית אם הייתה היחידה, אבל זה השילוב בין כולן שמספק מוצר די מבאס, דורך במקום ומאוכלס בדמויות מתישות וחד-ממדיות
ב"כוכב הבא" יכולים להירגע: "דה פור" היא התכנית הכי צפויה על המסך
בריאליטי החדש של רשת 13 יש לכאורה הכול: שופטים מצוינים, פיינליסטים מוכשרים ומנחה אדירה. למרות הכול, היא לא מצליחה להפתיע אותנו ולא מציגה לנו שום דבר חדש שלא ראינו קודם לכן. מצטערים, זה פשוט לא היה מעניין
"מי מתגורר בבית היל": סדרת האימה של נטפליקס היא דרמה על טרגדיה משפחתית
לא פחות מאשר הסדרה החדשה של נטפליקס היא יצירת אימה, היא דרמה אנושית שנסמכת על הפסיכולוגיה של הדמויות שלה, אחים שקיץ אחד באחוזה רדופת רוחות שינה לחלוטין את מהלך חייהם. אבל מה שהכי מרשים ב"מי מתגורר בבית היל" הוא ההתעלות הטכנית שלה
לפעמים הלילה הוא שירים יפים: "המנצח" הוא רקוויאם לדור הולך ונעלם
הסדרה החדשה של יוצרי "שטיסל" היא פרידה מוזיקלית טרגית-קומית מדור המדינה, שנעה על המתח שבין יחידים וקולקטיב, גאונות ובינוניות. בין אולם הקונצרטים בשיקגו לחדר חזרות במתנ"ס, קאסט מפואר מתמודד עם תרבות ששוקעת בשכחה
"הקרנת בכורה": סרטה של הילה אלרואי היה במיטבו כשהיא חפרה בנפשה
סביר להניח כי העובדה שהילה אלרואי היא כתבת בריאות הפכה את ההתמודדות שלה עם מחלת הסרטן לשונה ביחס לנשים אחרות. באותה כסות עיתונאית היא השתמשה גם כשריון, להסתכל על עצמה כמושא סיקור, אבל הרגעים החזקים של סרטה מגיעים כשהיא הופכת יותר אישית ופחות טכנית
המפסיד חייב ליפול: הסוף היפהפה גאל את העונה הרביעית של "סמוך על סול"
כמו ג'ימי מקגיל, גם "סמוך על סול" חוותה אובדן עצום ולא היטיבה להתמודד עמו. אף שנותרה אחת הסדרות הטובות בטלוויזיה, משהו באיזון ובמצפן שלה השתבש ועיקר מהסדרה רגש ומומנטום. למרבה המזל, הפינאלה היפהפיה מרוממת אותה. ספוילרים לכל העונה וגם ל"שובר שורות"
"בואו לאכול איתי": מפגש בין אנשים הוא פורמט שעובד גם כשהוא מביך נורא
"בואו לאכול איתי" (כאן 11) היא לא בדיוק תכנית אוכל וגם לא ממש תכנית על בני אדם, אלא משחק על המפגש שביניהם. התרגלנו לראות דם ומכות כשבטלוויזיה מאלצים אנשים לדבר אחד עם השני, אבל על ארוחת ערב, גם כשהכל מביך מאין כמותו, כולם בסך הכל רוצים שיהיה טעים ונעים
"אליטה": הסדרה החדשה של נטפליקס רוצה להפוך ל"בית הנייר" הבאה
שלושה מכוכבי "בית הנייר" עשו את דרכם אל "אליטה", סדרת המתח החדשה של נטפליקס שאמורה למלא את החלל עד שתגיע העונה השלישית. התוצאה היא סבוניית נעורים עשויה היטב ומלאה בטוויסטים טלנובליים ובסקס לוהט שרובו, יש להודות, מיותר ולא אמין
סימפוניה מתוקה-מרירה: "משחקי השף: קונדיטור" מתנהלת על אוטומט
תוכנית ריאליטי האפייה חביבה אם כי משעממת: לא נתקלנו בכישרון שהותיר אותנו פעורי לסת וגם השופטים לא הלהיבו. האם אחרי כל העונות, הפורמטים והמתחרים, נותר עוד משהו מרגש בריאליטי בישול? ומי לעזאזל חושב שהגיוני ב-2018 להרכיב צוות שופטים ללא אף אישה?
מרוב בוז, "גב האומה" מספרת בדיחות שעדיף לוותר עליהן
סאטירה צריכה להיות חכמה, ותפקידה הוא לחשוף החזקים בעליבותם - ולא להטיל רפש בצעקנות. למרות שלצוות "גב האומה" (ערוץ עשר) יש זכויות רבות על תקיעת סיכות בבלונים הנפוחים של הפוליטיקה הישראלית, הבוז שלה הוביל אותה לספר בדיחות סרות טעם
מכה שוב: "פה גדול" חוזרת והיא דוחה ונפלאה כמו תמיד
בינות לשערות הערווה, הזרע, הרעות החמודה ואינספור הבדיחות ההיסטריות, הטון של "פה גדול" של נטפליקס קצת יותר דידקטי בעונה השנייה, מה שמסרבל אותה מעט. למרות זאת הדנ"א של "פה גדול" נשאר כשהיה - דביק, דוחה, רגיש, קורע מצחוק, חכם, פרוע ומענג
שירים עד כאן: "בית. פזמון" מגיעה אל המוזיקה הישראלית בגישה מקורית ומרעננת
"בית. פזמון" (yes דוקו) מוצלחת ומתעלה מעל סדרות אחרות שניסו בשנים האחרונות לגולל את סיפורה של המוזיקה הישראלית בזכות גישה מרעננת וראיונות משוחררים. חבל רק שהיא סובלת ממגוון הבעיות האופייניות לז'אנר, לא מאתגרת את הנרטיב המקובל, ומורכבת מתמהיל בעייתי
תנו לסאנשיין יד: המורשת של "יצאת צדיק" חלחלה עמוק לדנ"א הישראלי
הכוונות של חיים הכט היו טובות: הוא ניסה לעודד חברה חיובית יותר באמצעות זרקור על בעיות שלא מגיעות לרוב לטלוויזיה, אבל "יצאת צדיק" יורדת מהמסך כשהמורשת שלה היא הפצת איבה מעמדית וחשדנות בין בני אדם. בתום 14 שנים, פרידה מהתוכנית שהקדימה את תרבות השיימינג
בדיחה רעה ומשחק מילים יפה: הנאום של נתניהו שלא נזכור
בנאום נתניהו באו"ם, הפלסטינים נדחקו מפני הנושא האיראני, אולי כדי לשדר שמבחינת נתניהו הנושא הזה הרבה פחות מעניין, כאילו לא מדובר בנושא שמפלג הכול בחברה שלנו. ישראל בפיו של נתניהו היא כמובן גן עדן לכולם. בסוף של יום, הנאום היה אפקטיבי, גם אם משעמם
להאכיל את הטרול: "שטח הפקר" העדיפה להזדעזע מפעילי BDS במקום לשאול שאלות
בתכנית התחקירים של "כאן" הבטיחו לחשוף את הישראלים שפועלים במסגרת תנועת החרם וניסו לברר אם המאבק בה ותשומת הלב מועילים לה. אבל זמן המסך הוקדש רק למטרה אחת: לגרום לנו להזדעזע מפרובוקציות. כי קל להביט על דעות קיצון: זה עושה טלוויזיה טובה
בין המחכים למטמטם: מגיע לנו הרבה יותר מאשר שידורים חוזרים ושעשועונים עייפים
אין זמן שממחיש את עליבות הפריים טיים המקומי יותר מהחגים, ואנחנו נאלצים להסתפק בלקט ועוד לקט. היה מי שבחר אחרת ושידר שעשועונים ("The Wall", "לעוף על המיליון"), אך בחסות החום, השיעמום והפורמטים הביזאריים הכל נראה כמו הזיה אחת גדולה. ערב מייאש מול הטלוויזיה
"אימה אמריקאית: אפוקליפסה": לא יצירת אמנות, לא אלגוריה ובהחלט לא טלוויזיה טובה
עזבו את זה ש"אימה אמריקאית: אפוקוליפסה" לא מפחידה ולא אמינה - היא פשוט מעליבה. העדפת הסגנון, הקאמפ והפומפוזיות השאפתנית הזו על פני עלילה הגיונית או מתקבלת על הדעת מגיעה כאן לשיאים חדשים של גיחוך
החלום הבלתי אפשרי: "מטורף" של נטפליקס היא מסע מוזר, מענג ומזכך
אף שהביזאריות בפרקים הראשונים של "מטורף" עלולה להתיש, דרמת המד"ב בכיכובם של אמה סטון וג'ונה היל נוברת בטראומות של הגיבורים באופן שמחבר אותנו אליהם. וכמו טיפול פסיכולוגי מוצלח, המסע אל נבכי נפשם מזכך ומתבהר ככל שהוא מתקדם
"נטע, כפרה עליה": גם נטע ברזילי לא יכלה להציל את המשדר המשעמם הזה
הסרט שליווה את מסעה של הכוכבת אל הניצחון בליסבון (כאן 11) נמנע מכל היבט יוצא דופן או שנוי במחלוקת והסתפק רק במעטפת החיצונית, הרשמית והמגוננת ביותר. מה שנשאר מאירוע דרמטי, מוזר ומיוחד זה משדר דל, פושר ואנמי, ובעיקר חסר ערך מוסף
מופע נלעג ומיותר: אין שום טעם לריאיון עם חוה יערי
לגרסתה הלא משכנעת של חוה יערי לאירועים אין שום ערך טלוויזיוני אם לא בודקים אותה היטב, מלבד זריעת ספקות. גם במפגש המחזור המיותר שלה עם החוקר שפיצח את הפרשה אין סגירת מעגל, חרטה או נחמה. מוטב היה ל"רוצחות מבית טוב" להיגמר ללא הסיומת המיותרת הזאת
משחקים בקקי: "חוליגן אמריקאי" ממשיכה להפוך בדיחות בית שימוש ליצירות נעלות
העונה השנייה בפרודיית הפשע האמיתי של נטפליקס מנסה להתחקות אחר מי שהכניס חומר משלשל ללימונדה בקפיטריה וגרם לעשרות תלמידים לשלשל במסדרונות, אבל היא כל כך הרבה יותר מזה. למעשה, מדובר באחת הסדרות החכמות, המצחיקות, הרגישות והטובות בטלוויזיה
הרבה מעבר לטוב ורע: יוצרי "בוג'ק הורסמן" מפנים אצבע מאשימה כלפי הצופים
אחרי שכבר ראינו אותו בוגד באנשים הקרובים אליו, מדרדר בחורה צעירה עד לאבדון וכמעט שוכב עם קטינה - העונה החמישית של "בוג'ק הורסמן" מפנה את הזרקור אל המעריצים ושואלת: למה לעזאזל אתם אוהבים את בוג'ק? הדרך לתשובה היא תזכורת שמדובר בסדרה הטובה בטלוויזיה
אנוש נואש: "ילדותי" סובלת מחבלי לידה אבל נושאת הבטחה גדולה
הסדרה החדשה שמחזירה את ג'ים קארי לטלוויזיה אמנם מציגה את אותם חוליים מוכרים מדרמות קומיות אחרות, אבל ככל שהיא מתקדמת כך היא מסתמכת פחות על קלישאות סנסציוניות ומעדיפה במקומן רגעים יפים ואנושיים
בין צחוק למועקה: "מייקל" לא תעשה לכם חיים קלים
מופע הקאלט המצליח הפך לסדרה שכולה מפגש משפחתי עגום עם דמויות שירדו מהפסים והכל משתבש להן, ונעה על המתח שבין פרודיה מופרכת וטרגדיה שלא ניתן לשאת. "מייקל" היא סדרה מקורית עם שחקנים מצוינים, אבל כמו אירוע משפחתי מעיק במיוחד היא לא באה לעשות רק כיף לצופים
אוי ויי לי: הביקורת של "אוטונומיות" כלפי חרדים גובלת בתיעוב
מדהים שהאנשים שיצרו את "שטיסל" מלאת העדינות והקסם אחראים גם לסדרה הזו. "אוטונומיות" מציגה סיפור מעניין בתוך עולם לקוי ולא תמיד משכנע, ובדמויות שהיא בזה להן. תודה לאל על אסי כהן, שמצליח להציל לא רק את הרגעים הבעייתיים של דמותו, אלא את הסדרה כולה
מוות לריאליטי: שני משדרי הגמר של אתמול הוכיחו שקצת נשבר לנו
שני ערבי גמר גדולים (לכאורה) שודרו לנו אתמול בערוצים המסחריים הגדולים, אחד מהם עוד ניסה להרשים אותנו והשני פשוט ויתר מראש. האם אפשר להספיד כבר את הז'אנר? מצב גדול שכן. ביקורת טלוויזיה
העתיד יבוא מהחולמים: "יומני אוסלו" מזכירה שפעם הייתה כאן תקווה
בשלושה פרקים של רכבת הרים רגשית הנוגעת במהות הוויכוח בישראל ובכמה מהפצעים הכואבים שמגדירים אותו, מגוללים גיבורי הפרשה את הדרך משיחה ראשונית בין אויבים ועד לקריסת תהליך אוסלו. בין צלקות העבר ועלבונות ההווה, אפשר היה לרגע לדמיין אפשרות שהסכסוך הזה יסתיים
רגע לפני הגמר: ותודה לאביבית בר זוהר שהביאתנו עד הלום
סולחה בין מירב לאביבית, משימה דלת תקציב וכן, מריה עדיין משמממת. גם אנחנו לא האמנו, אבל אחרי לא מעט תהפוכות העונה הראשונה של האח הגדול בהפקת רשת 13 לא הצליחה למות בטרם עת. בלוג שלפני פרידה
הקרב כבר הוכרע: "שטח הפקר" משרטטת את שקיעתו של בג"ץ
תכנית התחקירים של כאן 11 העניקה מבוא יעיל, מאוזן והגון לאחת הסוגיות הבוערות בחברה הישראלית: האם מתפקידו של בג"ץ לפסול את חוקי הממשלה או להימנע מהתערבות. בין טיעונים טראמפיסטים והאשמות בקץ הדמוקרטיה, נקודת המוצא של הפרק ברורה: בג"ץ כבר הפסיד
