בסוף ניצחו הילדות, כרגיל. אלה שאוהבות את החנונים חמודים ורגישים, את היפות חמודות וצועקות "חיים שלי" ואת האווירה הכללית של "האם הם ישכבו??? כנראה שלא". כבר חודשים שהן חופרות "אלעד וקארין הנשמות לגמרררר" בפייסבוק של "היפה והחנון" (כן, אני חברה קבועה שם, סתמו. אתם אלה שנכנסים לקרוא ניתוחים דביליים של גמר ריאליטי באינטרנט) ומפנטזות על חנון-מחמד כזה כמו אלעד שהן יוכלו לסרק לו את האוזניים ולהדביק עליו לבבות. וזה מובן לגמרי, אלה הסנטימנטים שהתכנית הזאת מנסה לחרמן בכולנו. ובכל זאת קיוויתי שבסוף התאומלוליות ייקחו, ובכך יבהיקו סופית את המהות האמיתית של "היפה והחנון": טראש. צחוקים. גרוטסקה. והמלוליות הן מלכות הקטגוריה.
אבל זה גמר סמסים, והעם (יותר נכון, העמות) הצביע לרומנטיקה הסינדלרית המרגשת של קארין ואלעד: פשוטת עם בעלת חיוך חמוד וחנון עם אוטיזם-שיק שמדדה אחריה בהתרגשות, פולט מדי פעם בקול צרוד מאימה "כל כך טוב לי איתך" ומסתפק בפירורי אימהיות אוהדים לכל היותר לפני שקארין רצה לרייר על כבאי. זה מקסים, אין מה לעשות. יותר ממערכת יחסים מוזרה של שתי תאומות מוטרפות וחנון עם פרצוף של נבל מצויר שנראה קריפי במיוחד כשהוא חבוק, אדום ומתנשף, בין שתי מערכות ציצים מסונכרנות. בנות לא אוהבות דברים כאלה, זה לא נראה יפה בקלמר עם הלבבות. לין ואורי אמנם לא היו קריפיים, אבל גם לא מספיק חמודים, הברביות של לין הייתה מוקצנת מדי והחנוניות של אורי לא תמימה מספיק.
הגמר (ברחבת הכותל המערבי!!! הצנחנים בוכים בקברם) התעקש, כמובן, להדגיש את ה"מטרה" של התכנית, כנאמר בשיר: "להיפתח, להתחבר, לא לפחד לגעת. שני עולמות מול כל העולם". במשך כל הגמר חפרו לנו היפנונים כמה הם השתנו ואיזה כיף זה להשתנות וכמה חשוב זה להשתנות ולהתחבר לא לפחד לגעת שני עולמות וכולי. שוב ושוב שמענו איך בתחילת העונה היפות חשבו שחנונים זה מגעיל ולפתע הפלא ופלא הן כמעט מסוגלות להסתכל עליהם בלי להקיא ודרך אגב הן הבינו שללמוד זה חשוב ובשנה הבאה הן יהיו רופאות. שוב ושוב שמענו איך החנונים קיבלו המון ביטחון עצמי בזכות היפות, בעיקר כי שיגעו להם את השכל בהפקה עם הטרמינולוגיה המטעה של "זוגיות" בתכנית עד שחלקם נכנסו לסרט עצוב שמתישהו זה יסיים בסקס. חנונים, זה לא יקרה, תמשיכו הלאה. היפות אוהבות אתכם כמו את אחיהם התינוק אם בכלל.
אבל למרות קשקושיית המסרים ולמרות שהגמר היה כאורך משפט שאומר אלעד, היה שמייח ואפילו הזלתי רבע דמעה אל מול "ריקוד השלום", הריקוד שנדרשו היפנונים לרקוד משום מה כי שלום זה חשוב וגם עם הפלסטינים אנחנו צריכים להיפתח להתחבר לא לפחד לגעת שני עולמות מול כל העולם. מדובר בריקוד גנון עם כוריאוגרפיה של "אחת, שתיים, שלוש, ארבע... לעצור את המלחמה!!!!!" שהיפנונים ביצעו ברחבי ירושלים ("פאדיחה אם יראו אותנו, אנחנו גרות בירושלים!" - ת. מלול. אתן. בטלוויזיה) בתור החלק השני של משימת הגמר (החלק הראשון היה כיבוי שריפות. ומי שירצה לדעת מה הקשר, אשלח אותו לבולגריה, סתם כי זו ארץ כלשהי שקיבלתי אליה כרטיסי טיסה שנשארו בסטוק). הרגע שבו לפתע, מכל פינה וסמטה בעיר, פורצים החוצה אזרחים צוהלים כדי לרקוד את ריקוד השלום יחדיו לצלילי שיר הנושא של התכנית כמו בסצינת הסיום של "שיער" היה כל כך מטומטם, וכל כך יפה, עד שנמסתי כולי, לא חשתי כזה אושר מאז שדבי הודחה. באמת דרך מושלמת לסיים עונה, עם סצנה שיש בה כל כך הרבה גיחוך ושמחה גם יחד.
אז חבל שקהל המסמסים לא מתמסר יותר לאמת הטראשית של התכנית, ועדיין מתעקש למצוא שם אגדות קלמר חמודות, אבל ניחא, זה רק הגמר השלב הכי פחות חשוב ב"היפה והחנון". לאף אחד לא אכפת מי זכה בשלוש שניות ההכרזה על הזוכים (ברצינות, זפזפתי רק לרגע בפרסומות וכשחזרתי כבר שודר "היום שהיה") ומי לקח את הפרס על סך מי זוכר בכלל, מה שחשוב זה מי יגיע להשקות בוואלה! סלבס ממחר, ואלה יהיו התאומות מלול כי המהות האמיתית של התכנית תשרוד גם אחריה, עטויית פפיון צבעוני.
מה אתם חשבתם על גמר "היפה והחנון"? ספרו לנו בפייסבוק