בהרבה בתים בישראל לא ממש יודעים איך להתמודד עם מה שקרה אמש באירופה. בכל זאת, לא בכל יום גברת מזוקנת זוכה לחיבתם ולאהבתם של עשרות מיליוני אנשים. "לאן העולם הזה הידרדר", יפטיר אחד בזמן שאחר ימלמל "תועבה" ויניח סדין שחור על מקלט הטלוויזיה. אין מה לעשות, הישראלים לא מבינים. הם לא דוברים את הליברליות, השפה אותה מדברים היום באירופה. ישראל נזרקה ממשפחת העמים ועד שהיא לא תשתנה, ובכן, היא לא תחזור לארוחות השבת.
קונצ'יטה וורסט היא כמובן רק המעטפת החיצונית של השפה, לא המהות. המסר כל כך פשוט שמטריד לחשוב כיצד הישראלים לא מבינים אותו: כל בני האדם נולדו שווים. לכל אדם הזכות לעשות מה שירצה מתי שירצה כל עוד הוא לא פוגע באדם אחר. פשוט ובלתי מתקבל על הדעת אם אתה מתגורר בישראל, מדינה בה מתבצע לפחות פשע שנאה אחד מדי יום. פה ריסוס על מסגד, שם ניקוב צמיגים. כולם נגדנו הרי.
אפשר להתפכח ולהודות שבמקרה של ישראל בתחרות, באמת כולם נגדנו. וישראל לא מיוחדת, היא רק פיל בחנות חרסינה. באירוויזיון אין איפה ואיפה. בעבר השני של היבשת, ההצלחה של רוסיה היא עניין של קורוזיה. רוסיה אולי סיימה במקום השביעי בתחרות אבל שריקות הבוז מהאולם נשמעו בכל אירופה. אם רוסיה לא תשנה גישה, בעוד כמה שנים, אחרי שהבסיס החזק שלה יישחק, היא עשויה להיות ישראל. הבסיס של ישראל, אחרי כמעט 50 שנות כיבוש, כבר שחוק. גם אם מרילין מונרו תקום מהקבר ותשיר למיסטר פריזדנט, זה לא ישנה דבר. אנחנו הכבשה השחורה של אירופה. או של העולם. תלוי מהיכן מסתכלים.
האירוניה היא שהניצחון של קונצ'יטה מוכיח כי העולם מוכן לקבל כבשים שחורות. הוא מוכן לקבל את השונה כל עוד השונה רוצה להתקבל. ישראל, אם קריאות "מוות לערבים" שנשמעו אתמול בעפולה יכולות להעיד על משהו, לא ממש רוצה להתקבל. היא גם לא יודעת מה היא רוצה. אבל היא יודעת מה היא לא רוצה וזה לקבל את האחר. לא משנה מה הוא יהיה וכיצד הוא מתבדל ממנה. אישה עם זקן, ערבי שיושב בבית קפה, בחור אתיופי שמותקף כי מישהו חשב שהוא סודני. כמו קלישאה חבוטה, הישראלים הפסיקו להיות קורבן והפכו להיות התוקף.
ומעבר לים, במקום בו המילקי זול יותר וכותרות העיתונים עוסקות בזן חדש של כלבים שהתגלה, לאנשים אין ממש סבלנות לאנשים נטולי סובלנות. אנשים שעסוקים בלהיאבק על החיים במקום לחיות אותם. אנשים שקפצו למזרקה כשדנה אינטרנשיונל ניצחה את התחרות אבל מודים שכיום "קשה להם לראות נושכי כריות". אנשים שלא מבינים שאישה עם זקן ששרה היא בסך הכל מטאפורה. אנשים שהם ישראלים.
עידן חדש של נאורות וקבלת האחר נפתח באירופה. ישראל, כך התברר השבוע באופן סופי, היא לא חלק מאירופה, יבשת שלא חששה לומר לנו בבוטות: לבנו לא פועם באותו הקצב. הלוואי ומישהו יתקין לנו קוצב לב. אלוהים יודע שאנחנו זקוקים לאחד כזה לפני שנאבד את עצמנו לעד.
מביך: ישראל סיימה במקום שני מהסוף באירוויזיון