מה מוציא אדם לדרך? דרך של ממש, כזו שמכריחה לקחת מקל הליכה, ורק את ההכרחי. מה גורם למי שזה לא יהיה לוותר על מה שמוכר ונוח בשביל הלא מוכר, הלא נוח, המטלטל והמטרטר. בדרך כלל זו איזו שאלה, או מצוקה, חוסר נחת. גירוד שמוכרחים לגרד או שמשתגעים. אבל זה הרי לא רק זה, יש בהכרזה על דרך אחרת גם ריגוש והתחדשות, המצאה עצמית.
מאיר סוויסה יצא לדרך דוקומנטרית כדי לברר מה גרם לכל כך הרבה חברים שלו לחזור בתשובה. מעניין בהחלט, הרי לא מעט אנשי במה, ואמנות ובראנז'ה חזרו בתשובה. האם מספרם היחסי גדול ממספר החוזרים בתשובה הכללי? לא בטוח, כנראה שלא. אבל בלי ספק העניין שהם מעוררים בעצם זה שהחיים שלהם ציבוריים יותר, הוא רב יותר. וגם "אובדנם" של אמנים לקהל החילוני שלהם הוא כמובן בקנה מידה רחב יותר. אז ברור למה זה מעניין, עכשיו נשאלת השאלה איך מבררים דבר שכזה.
מאיר סוויסה, לא דוקומנטריסט רגיל כי אם שחקן ויוצר בעצמו, בוחר לשאול את השאלות דרכו וזו דרך טובה, אולי הטובה מכולן. כשזה אישי, זה נוגע. כשזה אישי זה קרוב, תמיד. אבל גם אחרי שלושה פרקים של "חוזרים קדימה", יש בעיית אמונה, הפעם זה דווקא לא בזה שלמעלה, אלא זה שלמטה כי איכשהו זה לא אמין שמאיר סוויסה מחפש את דרכו לדת. אולי הוא כן, אולי לא, אבל זה לא עובר אל הצופה. החיפוש של סוויסה נראה מבוים ומעושה ומשוחק באופן לא טוב. עמוד השדרה של הדוקומנטארי הוא האמת, ואם מכופפים לו את השדרה, קשה לקבל גם את מה שסביב, גם אם הוא דווקא כן אמיתי. בתיעודי, המעושה או השקרי או המבויים הוא טיפת החומץ שמקלקלת את כל גביע היין.
ודווקא המרואיינים של סוויסה מוצלחים ברובם גילי שושן, גולן אזולאי, דני שטג, שרון רוטר ואיה קורן בעיקר, נכונים לפתוח את הלב והדלת אל מה שהוציא אותם לדרך. וזה מעניין, ותוסס. אלו נושאים הרי גורל של אמונה והקרבה, של ויתור ובנייה מחדש, ופירוד וקירוב, כל מה שמדביק ומפורר אנשים זה אל זה, כל מה שמדביק ומפורר יהודים ישראלים, והנה הזדמנות לבדוק, מקרוב ומבפנים. אבל "חוזרים קדימה" מאכזבת כי היא לא בודקת, היא מסמנת בדיקה. השאלות הלא נוחות לא נשאלות; מי שפותח פותח, ומי שלא, לא נדרש לזה.
אולי הרצון שלא להעיר שדים מרבצם גלים מפספס את עומק הדבר. אבל "חוזרים קדימה" לא מתעסק באופן כללי בחזרה בתשובה, אלא ספציפית באמנים ויוצרים. יוצר תלוי גם בקהל שלו, והוא לו מקור של כוח וזהות ודרך משמעותי. הדיאלוג של האמנים עם הקהל השתנה מהותית, וגם התחושה של הייצוג שיש בין קהל לאמן הרי מתערערת, המחירים הם לא רק אם כן או לא מופיעים בשבת.
למרות שמרבית היוצרים והאמנים שמראיין סוויסה ממשיכים ליצור גם אחרי החזרה בתשובה, השינוי הרי חודר עד ללשד האדם היוצר. אבל הדיבור הזה נעדר מ"חוזרים קדימה" - ההתנגשות בקירות הגבולות של הדת. הרחבת השטח האפור שבין החילוני לדתי. מה שמאפשרת חזרה בתשובה היום ולא איפשרה בעבר, וגם הכאב האמיתי שיש בהיקרעות מן המוכר גם לאמנים וגם למשפחותיהם או לקהל. בסופו של דבר "חוזרים קדימה" היא פרויקט לא ממוצה, לא אמיץ ולא מעמיק. האכזבה שהסדרה גורמת בחלקיות שלה צורבת עוד יותר כיוון ששיתוף הפעולה ורוחב היריעה של הסדרה היו נקודת מוצא שלא רבות הסדרות שזוכות לה.
הסדרה "חוזרים קדימה" משודרת בערוץ 1 ימי' א' 22:00
מה אתם חשבתם על הסדרה? ספרו לנו בפייסבוק