השבוע הסתובבתי כסהרורי בסופרמרקט ליד מקרר מוצרי החלב. "חלב-חמאה", קראתי בקול והסטתי מבטי אנה ואנה בעיניים תרות ורושפות, מגביעי יוגורט העיזים אל גבינת רוקפור וממנה לעבר המסקרפונה. "חלב-חמאה!", צעקתי בקול אך איש לא ענה. "מישהו ראה את החלב-חמאה? מישהו יודע איפה מחזיקים את זה כאן? סליחה", משכתי בשרוולו של הבחור שערם "שמנת של פעם" ("פעם" זה אומר שפעם היא היתה טרייה?), על גבי לבנים של גבינת "טוב טעם". "אולי אתה יודע איפה מחזיקים כאן חלב-חמאה'? אחרי הכול אתה עובד כאן".
העובד תקע בי מבט של עגל רך לפני שחיטה: "שווו? חלב מה? חמאה בסוף אדוני. חלב זה כאן". "לא, לא. אני מתכוון חלב-חמאה. זה ביחד, נוזל לבן כזה, נו". "אז קנה ותערבב". "אבל מרתה סטיוארט אמרה שלמתכון שלה לעוגה צריך חלב-חמאה, והיא לא מערבבת. ושבוע לפני כן היא השרתה עוף בחלב-חמאה. אז אתה רוצה להגיד לי שמרתה סטיוארט המציאה? אתה בכלל יודע מי זאת מרתה סטיוארט?" "אדוני, אני לא יודע מי זאת מרתה סטונארט, ות'חפף לי מהעיניים. אין דבר כזה חלב-חמאה. חפש ת'חברים שלך, אולי הם יעשו לך חלב-חמאה".
כמובן שהוא צודק. באמת שאין דבר כזה חלב-חמאה, למרות שב"ערוץ האוכל", 28 בשלט שלכם, מפמפמים אותו בכתוביות התרגום תכנית אחר תכנית. זה התרגום היצירתי ביותר שהם מצאו, נעבעך, למוצר המכונה בלעז "buttermilk". ועכשיו לשמו האמיתי בעברית (תופים, בבקשה): "רויון" או "חובצה". סוג של חלב חמוץ שנוצר מתהליך החיבוץ של חמאה משמנת או מחלב. באמריקה (וגם בארץ, במידה פחותה יותר) מרבים להשתמש בו כבסיס להשריה של עוף לפני טיגון או כמרכיב מסמיך במתכונים שונים כמו מרקים או מאפים. בישראל של פעם גם נהגו לשתות אותו, רחמנא ליצלן, ישר מהכוס. לא אשכח ראיון שעשיתי עם אישיות מוכרת שבמהלכו הגישה לי רעייתו כוס רוויון. מתוך רצון להראות שגם אני גדלתי באספסת, הרבצתי שלוק ענק שהושפרץ מיד על השטיח. אבל אנחנו סוטים.
נחזור ל"ערוץ האוכל והחרטא" שלנו. הוא קם כשלב נוסף במיתוגנו כאומה קולינרית למהדרין. זה ערוץ נישה דה-לה נישה: כל כולו תכניות על טהרת המזון, הבישול והזלילה, והוא מתגאה בנבחרת מגישים-שפים ישראליים מהשורה הראשונה. היינו מצפים מערוץ כזה שיהיה לו, נניח, "יועץ קולינרי". אתם יודעים מה, עזבו. למה צריך יועץ קולינרי? כל מה שצריך זה מתרגם שיודע לפתוח "גוגל טרנסלייט" כשהוא לא מזהה מילה בלעז. כאשר שמים "buttermilk" בגוגל טרנסלייט, מקבלים מיד תרגום ל"חובצה" או "רוויון". קשה, נכון?
והנה עוד משהו שחסר בערוץ האוכל: מנהלים שאשכרה צופים בתכניות שהם מביאים מחו"ל אחרי תרגומן. מין בקרת איכות מינימלית כזאת, לפני שמורחים משהו עמוס בטעויות על המסך. איך אני יודע שלא צופים? קומון סנס (אגב, "common sense" זה לא "קומונת חושים" ולא "בוא כבר, תרגיש", אלא "הגיון בסיסי"). כי לא יכול להיות שאקזקיוטיבה קולינרית מדופלמת, מהסוג שערוץ האוכל הישראלי מפרנס, לא הייתה שמה לב לכך שבאופן קבוע (ק-בו-ע) "blackberries" מתורגמים ל"אוכמניות". עכשיו, מצד אחד זה נכון: שניהם פירות יער כהים. מצד שני, "בלאקברי" הוא פטל שחור או "אסנה", לא אוכמנית. האוכמנית מכונה בלעז "blueberry", על שום צבעה הכחול.
לסיום, תגלית מדהימה נוספת. הראשון שיודע את התשובה יענה בהצבעה, בלי להתפרץ. מהם "mussels"? מולים אתה אומר שם בשורה האחרונה? ובכן, אתה טועה, חבוב. בערוץ האוכל הן "צדפות". סתם צדפות. כי כל הצדפות הן אותו דבר וכל הנחלים מובילים לים. השבוע נרשם עוד שיא: "cumin" (כמון) תורגם ל"קינמון". אז אם תאכלו ביום שישי נתח בשר בקר שטעמו יהיה כשל קינוח כלשהו אל תאשימו את אמא שלכם. היא בסך הכל צפתה בטלוויזיה.