עלילת "לזרום עם זה", סרטו של אדם סנדלר מ-2011, מתרחשת באתר נופש בהוואי. "ג'ק וג'יל", סרטו מ-2012, התרחש ברובו על סיפונה של ספינת נופש. ועכשיו, "תקועים בחופשה" מתרחש באתר נופש ענק בדרום אפריקה. יש שתי סיבות לכך שסנדלר נוטה יותר ויותר למקם את סרטיו באתרי נופש ברחבי העולם. הראשונה היא פרסום סמוי: אונית הנופש של "ג'ק וג'יל" והמלון של "תקועים בחופשה" קיבלו פרסומות יעילות ומפורטות באורך של שעה וחצי, ואין סיכוי שבעליהן לא שילמו על כך כסף טוב. אבל הסיבה החשובה יותר היא שאדם סנדלר כבר לא עושה סרטים; הוא רק יוצא לחופש. פעם בשנה בערך הוא מארגן אולפן שיממן לו נופש במקום אקזוטי כלשהו בעולם. בין הטיולים והבריכה הוא גם מצלם סרט, כמובן, אבל בכך הוא משקיע את המאמץ המינימלי האפשרי. קשה לצפות בהופעתו של סנדלר ב"לזרום עם זה" ולחשוב שמדובר פה בשחקן שיש לו משהו בראש מלבד לגמור את יום העבודה מהר ככל האפשר ולחזור למלון למסאז'. נראה כאילו אפילו הניצבים משקיעים יותר ממנו בהופעתם בסרט. כולל הקרנפים.
כל זה נכון במידה רבה לגבי "תקועים בחופשה" כולו: זאת קומדיה הוליוודית עשויה במקצועיות ובמינימום מאמץ. הלוקיישנים ואפילו התסריט נקבעו לפי המפרסמים שלקחו חסות על הסרט. מלבד אותו מלון דרום-אפריקאי, הסרט משמש גם פרסומת לרשת מוצרי ספורט וגם ל"הוטרס", רשת המסעדות האמריקאית שההצדקה לקיומה לא קשורה לאוכל, אלא למלצריות גדולות חזה. האופן שבו הרשת נכנסת לקומדיה-לכל-המשפחה הזאת הוא מופרך עד כדי הזייה: נקודת המוצא היא שג'ים (סנדלר) ולורן (דרו ברימור) יוצאים לבליינד דייט, והמקום שאליו הוא בוחר לקחת אותה הוא "הוטרס". הסרט היה אמור להסתיים עוד לפני שהתחיל, כיוון שכל אישה שפויה היתה פוסלת על הסף את בן הזוג לדייט ברגע ששמה של רשת המסעדות יצא מפיו אבל כסף הוא כסף, ולכן "הוטרס" משמשת לא רק כרגע לסצינת הדייט הכושל שבפתיחה, אלא גם כחומר לתגלית "מרגשת" בהמשך הסרט. לא יאומן.
כיוון שהמשימה שהוטלה על התסריטאי היא לחבר בקווים בין הפרסומות, התסריט הוא אוסף של מצבים קומיים ונוסחאות שקובצו בלי הרבה מחשבה או הגיון. אחרי אותו הדייט הכושל, ברימור וסנדלר ממשיכים להיתקל זה בזו במקום לעוף אחד לשנייה מהעיניים, ומגיעים במקרה שניהם הוא עם שלוש בנותיו, היא עם שני בניה לאותו אתר נופש אפריקאי. מכאן נקבל את קווי העלילה המשומשים הבאים: א. הם לא סובלים זה את זו, אבל בעצם הם אוהבים זה את זו; ב. סיפורה של הבת ה"מכוערת", שמהרגע הראשון נראית בדיוק כמו דוגמנית ששמו לה פאה לא-מחמיאה עד סצינת המייקאובר הבלתי נמנעת; ג. הילד שמחכה שאבא יגיע לראות אותו משחק בייסבול. כולן נשלפו מהמדפים השחוקים ביותר במחסן עלילות הסטוק.
בניגוד לקומדיות אחרות של סנדלר, כאן לא מדובר בהגעל-כפי-יכולתך, אלא בקומדיה "לכל המשפחה", לכן הוא "נקי" יחסית כלומר, אין המון בדיחות על הפרשות גוף, ובימינו אם אנחנו עוברים סרט שלם בלי שאף חיה לא תשתין לגיבור על הפרצוף, הרווחנו. כמובן ש"לכל המשפחה" אצל סנדלר עדיין כולל בדיחות על פורנו, אוננות, בלונדיניות שופעות שמנענעות את החזה אל המצלמה שוב ושוב, וכאמור, "הוטרס". סנדלר כנראה לא משקר: יש מצב שהוא באמת מאמין שכל אלה הם חומרים לקומדיה שאליה אפשר לקחת את הילדים, עם מסר חיובי של משפחה מעל לכל. זה מה שעצוב בכל העסק.
ואם מסחור, גנריות וסקסיזם לא מספיקים, "תקועים בחופשה" מזליף גם רוטב דק של גזענות. הסרט עוסק באנשים לבנים בחופש באפריקה, לכן לאורך כולו יש גיבורים לבנים שאותם משרתים אנשים שחורים. היחס לשחורים בסרט מזכיר את ימי העבדות: תמיד יהיה כושי חייכן שמגיש לגיבור הלבן אוכל ומבטיח ללמד אותו שיעור על החיים בשפתו המצחיקה. למעשה, אין בסרט אף דמות אחת של אדם שחור עור שהוא לא מטומטם, מוזר או "מצחיק" במניירות העלובות שלו.
כל אלה היו יכולים להיפסל תחת הטיעון המוחץ "אל תהיו כאלה רציניים, באנו לצחוק" אילו רק הסרט היה מצחיק. וזאת הבעיה הראשית שלו ברובו הגדול, הוא לא. הבדיחות המוצלחות (יש כאלה) שהשתחלו לסרט הן מעטות וחלשות. רוב הזמן ההומור, כמו העלילה וכל השאר, הוא צפוי, משומש ועייף ממש לא שווה את כל הסחלה שמסביב.
הבעיה עם אדם סנדלר היא לא שהוא נטול כישרון; הבעיה היא שהוא הפסיק מזמן להשתדל. הוא יודע שלא משנה איזה ג'אנק הוא יפיק מדי שנה, את הכסף שלו הוא יקבל. כל מה שסנדלר צריך לעשות כדי להחזיר לצופים את האמון בו זה להתאמץ. "תקועים בחופשה" הוא לא רק אדם סנדלר לא מתאמץ,. הוא אדם סנדלר מחכה לצ'ק.
מה אתם חשבתם על "תקועים בחופשה"? ספרו לנו בפייסבוק