פיקוד העורףפיקוד העורף הגל השקט
הגדרת ישובים להתרעה
הגדרת צליל התרעה
נושאים חמים
ביקורת סרטים
הסרט שכל אמריקה מדברת עליו הוא אבן דרך בתרבות הפופולרית העכשווית
לא פלא שכל העולם מדבר על "עשיר בהפתעה" ("Crazy Rich Asians"), להיט רומנטי פורץ דרך, המוכיח לעולם המערבי כי אפשר להציג עושר ואושר גם בלי גברים לבנים (או שחורים)
"22 מייל": מותחן פעולה חצוף ומקושקש
צמד החמד פיטר ברג ומרק וולברג מגישים פעם נוספת סרט פטריוטי, כוחני, זחוח, גזעני ושוביניסטי. הפעם, הוא גם מתהדר בעלילה בלתי מובנת, שמי שיצליח לפצח אותה יכול לראות עצמו פטור מפסיכומטרי. "22 מייל", כוכב אחד
"ג'ולייט, הגרסה העירומה" היא יצירה מפתיעה, חכמה ומקסימה על אהבה ועל תשוקה למוזיקה
העיבוד לספרו של ניק הורנבי מצליח להיות שלושה דברים: גם דרמה-קומית רומנטית מפתיעה; גם הרהור שנון על הערצה ואובססיה למוזיקה ולמוזיקאים; וגם סיפור על דמות נשית שמתחילה כמשנית והופכת לגיבורה עצמאית ומשוחררת. בקיצור: תענוג
הלו, התבלבלתם: הסרט של יובל המבולבל הוא סמל של מנגנון ההדחקה הישראלי
למרות תקציבו הגבוה בקנה מידה מקומי, הסרט של יובל המבולבל, שחלקו צולם בשומרון, נראה כמו קלטת ילדים. נוסף לכך, הוא מצפה מאיתנו לעצום את העיניים ולשכוח את כל מה שקראנו על כוכבו ועל השטחים
הפנתר השחור: "הבלתי רשמיים" הוא סרט סוחף ומאיר עיניים על האיש שהקים את ש"ס
"הבלתי רשמיים", סרטו העלילתי הארוך הראשון של אלירן מלכה ("שבאבניקים"), מציג באופן מרתק את הנסיבות מאחורי הקמתה של ש"ס. שולי רנד מחשמל בתפקיד הראשי וההנאה מובטחת, אלא אם תצפו לגרסה החרדית של "בית הקלפים"
"משימה בלתי אפשרית: התרסקות" הוא מסרטי האקשן הטובים של העשור
הפרק השישי בסדרת "משימה בלתי אפשרית" הוא הטוב בה מאז הראשון, ומציג רצף מסעיר של סצינות אקשן, שכמותו כבר מזמן לא ראינו על המסך הגדול. עם זאת, התסריט הפגום שלו מונע ממנו להפוך ליצירת מופת אמיתית
מלכת הריקודים: אי אפשר לעמוד בקסמו של "מאמא מיה 2"
יכול להיות ש"מאמא מיה 2" הוא יותר מופע אור-קולי מאשר סרט עלילתי של ממש, אבל מה זה משנה: ההנאה היא אותה הנאה, ואף בן אנוש לא יעמוד ברצף החתיכים, הנופים והשירים היפים שיש בו
קשה תפיסה: "תופסת" היא קומדיה עתירת כוכבים, אך משעממת ולא מצחיקה
ג'ון האם, אד הלמס, ג'רמי רנר, חניבעל בורס ואחרים מפארים את הקומדיה "תופסת", אך הסיפור שבה לא מעניין מספיק והבדיחות שבו לא כל כך מצחיקות. איך אומרים? תפסת מרובה - לא תפסת
הכלב נובח והשיירה עוברת: הביקורות הקטלניות על "מילה של כלב" היו מוגזמות לגמרי
התקשורת האמריקאית כמעט הובילה לגניזת "מילה של כלב", אבל בסך הכל מדובר בסרט חביב למדי, שיגרום לכם להתאהב בכלבים עוד יותר וגם לאמץ אחד, אם טרם עשיתם זאת
חוק השואה לא יאפשר עוד סרטים כאלה: "אתה מת רק פעמיים" הוא דוקו מדהים שמורשתו בסכנה
"אתה מת רק פעמיים" מציג סיפור מעורר השראה על כוחן של אהבה וחברות ועל הנכונות של בני הדור השני בישראל ובאירופה להודות באמת ההיסטורית כדי להמשיך הלאה. חוקי השואה החדשים עלולים למנוע את עשייתם של עוד יצירות שכאלה בעתיד
נבחרת יפן של הקולנוע: "אנטמן והצרעה" מוכיח שוב שהגודל לא קובע
כמו הכדורגלנים היפנים, גם "אנטמן והצרעה" מוצא דרכים להפוך את הנחיתות הפיזית של גיבוריו ליתרון, וכובש את לבנו בממזריות ובאלגנטיות. הבעיה, כרגיל אצל מארוול, היא שהאיש הרע והאישה הרעה פושרים מדי - ובכל זאת, הסרט הזה עושה חשק לעוד
צ'סיל בטחינה: "על חוף צ'סיל" הוא סרט סתמי, אפרורי ומשעמם
אנחנו נוטים להאמין שדרמות בריטיות תקופתיות הן תו תקן, ושסרט בכיכובה של סרשה רונאן לא יכול להיות רע - אך "על חוף צ'סיל" הטרי מפריך את שתי האמונות התמימות הללו
הנקמה מוגשת חמה: "סיקאריו: הנקמה" הוא סרט מצוין, נפיץ ואקטואלי להפליא
הפרק השני בסדרת המותחנים על הגבול שבין ארצות ומקסיקו איבד את הבמאי ואת הכוכבת של הסרט המקורי, אבל הוא מסוג ההמשכונים בהם מה שיש בולט יותר ממי שאין. הצפייה בו מותחת, סוחפת וגם חשובה, כי היא מציגה בפנינו מציאות שקל להדחיק, אבל חובה להכיר
"משפחת סופר-על 2": לא עילאי, אבל מדליק ומבריק
לא מקורי במיוחד, לא מרחיק לכת, לא סופר-סרט, אבל בהחלט תחרות ראויה למונדיאל: "משפחת סופר על-2" חמוד, מצחיק, מתגמל וכיפי. היה שווה לחכות 14 שנה
משהו בלתי רגיל: "בית בגליל" הוא סרט שאתם חייבים לראות
"בית בגליל": הוא אחת ההפתעות המקסימות של התעשייה המקומית בשנים האחרונות: סרט חכם, מורכב ומרגש, המציב את הבמאי אסף סבן כהבטחה גדולה וממחיש את היותה של נועה קולר מן השחקניות הטובות בדורה. תענוג
לסרט הזה היה צריך לקרוא "מועדון הסקס הבינוני"
דיאן קיטון, קנדיס ברגן, ג'יין פונדה ומרי סטינבורגן עתירות האוסקרים והאמי מביכות את עצמן ב"מועדון הספר הטוב", מהסרטים הגרועים בקריירה של אחת מהן ומהגרועים שעלו כאן לאחרונה
הכי בטוח בעולם: "סולו" השמרני עושה את העבודה - ולא יותר
הפריקוול של "מלחמת הכוכבים" שהוקדש לעלילותיו של האן סולו הצעיר, נראה ומרגיש כמו סרט שלא זכה להיות עצמאי באמת. האקשן היעיל והמהנה שמאפיין את סרטי הסדרה ניכר גם כאן, אך דווקא לנוכח הבולטות של דונלד גלובר המצוין, ניכר כמה "סולו" חושש לצאת מהשבלונה
בצ'ימיצ'אנגה אין כל חדש: "דדפול 2" מצחיק ומהנה - אך לא מתעלה על קודמו
האנטי-גיבור עם הפה המלוכלך של ראיין ריינולדס חוזר לסיבוב חדש, מלא בדיחות מטא, רגעי גאונות קורעים מצחוק וחבורה דמויות משנה חדשות. אלא שעל אף ההומור המוצלח והכישרון של הכוכב הגדול, לא ניכרת כאן עלייה ברמה לעומת סרט המקור
טאלי צמחוני: שרליז ת'רון לא מצילה את "ואז הגיעה טלי" המפוזר וחסר הפואנטה
שיתוף הפעולה השלישי של ג'ייסון רייטמן ודיאבלו קודי אחרי "ג'ונו" ו"תקועה" מבטיח הרבה - ומקיים ממש קצת. שרליז ת'רון אדירה, אבל זה לא מספיק
"משום מקום" טוען כי הימין הקיצוני מסוכן כמו האסלאם הקיצוני
המבקרים מזלזלים בסרט הגרמני זוכה גלובוס הזהב של פאטי אקין. אם באים בציפיות נמוכות, מגלים דרמה אינטנסיבית וסגורה על עצמה, עם הופעה מוחצת של דיאן קרוגר, סיום בלתי נשכח ואמירה אמיצה
"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים": שם מסקרן, סרט תפל
מיטב בוגרות ובוגרי "אחוזת דאונטון" מתכנסים בסרט עם השם הארוך והמוזר של העונה, שמתגלה כדרמת מלחמת עולם שנייה שגרתית וצדקנית למדי. בקיצור: מן הפאי היבשושי הזה, עדיף לא לטעום
"מודי": סרט מעורר השראה על תשוקה אינסופית לחיים ולאמנות
אחרי "צורת המים" ו"פדינגטון 2" מגיע סרט נוסף עם סאלי הוקינס, והפעם הוא דרמה ביוגרפית על סיפורה הלא שגרתי של הציירת מוד לואיס. הצפייה בה מעט מתישה, אבל שווה את ההשקעה
כמו כפפה ליד: "הנוקמים: מלחמת האינסוף" הוא הישג קולנועי מרשים ומסעיר
הסרט הענק שאליו התנקז עשור של סרטי מארוול הבטיח הרבה, ולשם שינוי גם קיים. האחים ג'ו ואנתוני רוסו שולטים ביד רמה על עשרות דמויות וקווי עלילה, ומספקים אקשן נפלא ומרהיב. לצדם התסריט החכם והמפתיע שוזר טרגדיה והומור בחוויה שעושה כבוד למונח "שובר קופות"
"מרגישה פצצה": "מרגישה סבבה" היה שם הולם יותר
"מרגישה פצצה" הוא שם שגדול בכמה מספרים על הקומדיה החדשה והבינונית של איימי שומר. אבל למרות כל החסרונות, יש בסרט הזה משהו ובהחלט מהנה לצפות בו. הוא לא מפציץ, אבל לגמרי סבבה
סטלין חי: "סטלין מת" אקטואלי להחריד ומזכיר את סכנות הדיקטטורה
אמנם הוא יותר אוסף של מערכונים מאשר סרט שלם ואחיד, ובכל זאת יש ב"סטלין מת" שלושה רגעים גדולים, ובעיקר נורת אזהרה אחת ומהבהבת שכל העולם צריך לשים אליה לב
שלושה חברים יצאו לדרך: השכול והרעות הופכים את "חברים לחיים" למסע מרגש
סרטו של ריצ'רד לינקלייטר על שלושה לוחמים בוייטנאם שמתאחדים כדי לקבור את בנו של אחד מהם, נושא עמו אמנם מסרים על הבנאליות של המוות, חוסר התוחלת במלחמה וקדושת החיים, אבל אלה משתלבים נפלא בחבורה הנהדרת שנבנית על המסך וביחסים בינה ובין העולם שסביבה
שקט, מפחדים: "מקום שקט" הוא להיט מפתיע, מבהיל, אפקטיבי ומעורר מחשבה
למרות שכמעט אין בו דמויות או דיאלוגים, "מקום שקט" הפך להיט עצום בקופות ארצות הברית, ואפשר להבין למה: הסיפור על המשפחה הנדרשת לשמור על דממה כדי להישאר בחיים מצליח למתוח ולסחוף, ויש בו הרבה רבדים מעניינים
תודה לאודיה: אודיה רש מצילה את "מקום לאהבה"
"מקום לאהבה" הוא עוד סרט אינדי אמריקאי סתמי שמבזבז את הכישרון של ג'יי קיי סימונס. הדבר היחיד שנזכור ממנו זה את הישראלית לשעבר אודיה רש, שמבססת בו את מעמדה כאחת הצעירות המבטיחות בהוליווד
מה נשתנה הלילה הזה? "מאבדים את זה" משכתב את החוקים של קומדיית הנשף האמריקאית
"מאבדים את זה" אמנם לא מצליח לקרוע מצחוק, אבל התסריט שלו כן משכיל לקרוע לגזרים את הכללים הקלאסיים של ז'אנר סרט נשף הסיום, ולכתוב אותם מחדש באופן מלא העצמה נשית
"בחזרה מטואיצ'י" הוא סרט פולחן לתרמילאים/ות בעבר ובעתיד
"בחזרה מטואיצ'י", עם דניאל רדקליף כיוסי גינסברג, אינו סרט גדול - אבל הוא ייצוג קולנועי נדיר ומעניין לחוויית התרמילאות הכה מרכזית כאן, ולכן לא פלא שהפך פה לשובר קופות
