"RRR", הסרט ההודי היקר אי פעם ולהיט מפתיע בנטפליקס, מעבד ברוחו של טרנטינו את המאבק בקולוניאליזם הבריטי הגזעני ועל הדרך מספק סצינות מוזיקליות, המון חיות בר ממוחשבות, קרב ריקודים פסיכי ודם שנשפך כמו מים. למרות שזאת יצירה לא-קלה, לא פלא שהיא כבשה את העולם
לא פחות משלושה סרטים צרפתיים עלו בישראל בסופ"ש האחרון. "עולם אחר" יגרום לכם לרצות לשנות את העולם, "דלישס" ישלח אתכם להכין תפוחי אדמה בכמהין ו"נאמנות"? לא ברור מה הוא עושה פה
כוכבה לוי גילתה תושיה, קור רוח ואצילות נפש בזמן פיגוע, אך במקום לזכות בתהילה, הכפישו את שמה. "סבוי", סרטה של זוהר וגנר שעולה בקולנוע לפני הקרנות בכאן 11, ניצב כאנדרטה לזכרה ובנוי בדמותה - אמיץ, חריף ורדיקלי
"טרף", הסרט החדש בסדרת "הטורף", עלה ישירות בדיסני פלוס, ומעביר את העלילה לשבט הקומאנצ'י בתחילת המאה ה-18. לנעליו של שוורצנגר נכנסת שחקנית צעירה ואלמונית למדי, בעצמה ילידה אמריקאית במוצאה, ולמרות כמה הסתייגויות - זה עובד
"רכבת הקליע" מתגלה כמותחן שטותי ומייגע למדי, והתרגום של הדיאלוגים לעברית מתחת לכל ביקורת, אבל לפחות הוא משמש במה לקלאסה הנונשלנטית של בראד פיט. בכל מקרה, שאלה יהיו הצרות שלנו
פסטיבל הקולנוע ירושלים החזיר את הצבע לפנים של התעשייה המקומית והתגלה כתעודת כבוד לתרבות הישראלית, סידר לשמואל וילוז'ני את תפקיד חייו והשאיר הרבה זיכרונות יפים, אז למה בכל זאת יש לנו תלונות?
"השפעה", מספריה האהובים ביותר של ג'יין אוסטן, עובד לסרט בנטפליקס, והמעריצים כבר קוראים לו "העיבוד הכי גרוע לאוסטן אי פעם". בניסיון לעדכן אותו, היוצרים שינו את שני הגורמים המהותיים שהם לב ליבו של הספר: אופי הגיבורה והתמה העיקרית של כמיהה לאהבה אבודה
תקציב של 200 מיליון דולר, הבמאים של "הנוקמים" וכוכבים כמו ריאן גוסלינג וכריס אוונס. "האיש האפור" אמור להיות הסרט הכי גדול בתולדות נטפליקס, אבל הוא מתגלה כמעין "משימה בלתי אפשרית" לעניים
תוך כדי התעלמות מהצדדים הפחות חיוביים בביוגרפיה של הנשיא המנוח, הדוקומנטרי החדש פשוט מציג היסטוריה אלטרנטיבית. בעזרת הנדסת תודעה מהזן הנחות ביותר, הדוקו מציג את אחד המנהיגים הכי מורכבים שהיו פה בצורה שטחית ומעוותת. התוצאה היא פולחן אישיות בלתי נלאה
יפה להדהים ומפחיד להחריד - מזמן לא ראינו סרט אימה באיכות של "בלאק-פון". אם עוד לא ראיתם, לא ברור למה אתם מחכים
ההתלהבות מ"עולה לראש" מעט מוגזמת וההגדרות שלו כ"קאלט חתרני" נראות חפוזות, אבל הסרט מצליח להיות קפסולת זמן של ישראל 2022, בלי הומור פוגעני ועם פסקול מושלם
"תור: אהבה ורעם" הוא למעשה ארבעה סרטים בכרטיס אחד. הבמאי טאיקה ואיטיטי יורה לכל הכיוונים ולפעמים מחטיא, אבל בסך הכל הצפייה בו היא חוויה, ולראסל קרואו מגיע פרס מיוחד על תפקידו כזאוס
"1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם", סרטו של רן טל על הצלם האגדי, מוקרן כעת בסינמטק תל אביב וב-yes דוקו. זה סיפור על ההיסטוריה הישראלית, על אתיקה ואסתטיקה, ועל אדם שצילם את לידת בנו אבל לא היה אבא מוצלח במיוחד
מאיימים על ילדים בדקירות, מתעללים בסדרנים, משליכים פופקורן ומבזים את "התקווה": חווינו על בשרנו את ההתפרעויות המבישות ב"המיניונים 2", תופעה ייחודית לישראל, כדי שאתם לא תצטרכו, ולמרות הכל הצלחנו ליהנות מהסרט
הביוגרפיה המדוברת של אלביס פרסלי רוצה לשחזר את ההישגים של "רפסודיה בוהמית", שואבת השראה מ"אמדאוס" ומתגלה כקולקציה של קלישאות וכסרט וולגרי ושטחי, הממחיש את הבעייתיות של הז'אנר
"שנות אור", הסרט החדש של פיקסאר, עלה באולמות הקולנוע בלבד, אבל נראה שנועד לרפד בעתיד את הקטלוג של דיסני פלוס. רק דבר אחד נזכור ממנו: נשיקה לסבית קצרצרה וסטרילית, שהוכיחה כי אנחנו רחוקים שנות אור מעולם לא חשוך
אדם סנדלר שוב שובר את השיאים של עצמו, והפעם בזכות "השיחוק" בנטפליקס - סרט כדורסל שהתסריט שלו הוא בית ספר לכתיבה. ומה לגבי תצוגת המשחק של הכוכב הוותיק? כל כדורסלן היה מת להיות ווינר כמוהו
"עולם היורה: עולם חדש", הפרק האחרון בטרילוגיית סרטי ההמשך של "פארק היורה", מגושם כמו דינוזאור בחנות חרסינה, והאורך שלו שרירותי ושערורייתי. עם זאת, יש בו שתיים מסצינות האקשן הסוחפות של השנה, והרבה רעיונות מעניינים
אחרי הודעת הפרישה בשל מצבו הבריאותי, ברוס וויליס הותיר אחריו הרבה סרטים שכבר צילם. אחד מהם, "תוכנית פריצה", עולה בישראל ומספק המחשה לכך שהכוכב כבר התקשה לתפקד בדמדומי הקריירה שלו
הסרט שתוקף את מצרים באמצעות שחקנים ישראלים, הסרט שמבקר את יהדות אמריקה בלי שחקנים יהודים, והסרט שהרים את התקרה בהקרנה שלו וצפוי להירשם כאחד הגדולים של השנה. סיכום הסופ"ש הראשון בפסטיבל קאן
הסרט הכי מרגש של השנה, הדוקו שמזכיר עד כמה האופוזיציה לפוטין אמיצה וחשובה, דוקו שואה יוצא דופן והסרטים הכי לוהטים של סאנדנס. מדריך ההמלצות לפסטיבל דוקאביב
"ד"ר סטריינג' בממדי הטירוף", בניצוחו של סם ריימי האגדי, הוא הסרט הראשון של מארוול שגובל במחוזות האימה. הביצוע מרשים ומרהיב ויזואלית, אבל גיבור העל שעומד במרכזו מתקשה להתרומם, והתסריט המסובך להפליא נראה כמו ברושור לפרויקטים הקודמים והבאים של מארוול
לאחר כמעט עשור של עבודה ועוד שנה של המתנה בגלל הקורונה, "איפה אנה פרנק" של ארי פולמן סוף סוף עולה לאקרנים. לא מדובר בעיבוד של היומן, אלא בסרט התוהה כיצד המורשת של הילדה היהודייה רלוונטית לימינו, ועושה זאת בצורה מרהיבה, מבריקה, סוחפת, מרגשת ובלתי נשכחת
"השורד" עתיר הכוכבים (כולל אחת מישראל) מציג את סיפורו של הארי האפט, שהצליח לשרוד את אושוויץ בזכות כישורי האגרוף שלו. התוצאה משעממת ומקוממת, אבל אפשר להבין למה ביידן בחר להקרין דווקא אותה בבית הלבן ביום השואה
מזמן כבר לא היה דיבור על סרט כמו שיש על "הכל בכל מקום בבת אחת" - סרט שלוקח רעיונות עתיקים, חלקם מנחמים וחלקם אפלים, ומציג אותם בצורה שכמותה עוד לא ראינו. התוצאה מפתיעה ומתישה, מתנשאת וחצופה, מרגשת ומעיפה
ניקולס קייג' מגלם גרסה של עצמו ב"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק", סרטו החושפני אי פעם ואחד מסרטיו הטובים בשנים האחרונות, שממחיש למה הוא נשאר כל כך רלוונטי אחרי כל השנים והמהמורות
אחרי שנים של ציפיה זכינו לראות את דמבלדור מביע את אהבתו לגבר. אבל מעבר לזה, "חיות הפלא: סודותיו של דמבלדור" הוא סרט חביב ומהנה שנותן לצופים לשוב לגיחה קצרה אל עולמם של הקוסמים והמכשפות, ואף מציג מודל חדש של גבריות: אוהבת, עדינה ואפילו אימהית
כתשעה חודשים לאחר בכורתו בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, עולה לישראל "שלוש קומות", העיבוד האיטלקי לספרו של אשכול נבו. ההישג של הסופר הישראלי מרשים, אבל הסרט עצמו משעמם ומגוחך
"אימהות מקבילות", סרטו החדש של פדרו אלמודובר בכיכובה של שותפתו הקבועה פנלופה קרוז, הוא חגיגה לעיניים וסערת רגשות. בכך אין כל חדש. אך זה גם סרטו הפוליטי עד כה, והעוצמה האקטואלית והרלוונטית שלו הופכת אותו לאחת מפסגות יצירתו
"הקפסולה", סרטו החדש ועטור הכוכבים של ג'אד אפאטו בנטפליקס, מתגלה כמעין קפסולת זמן ממצה של כל מה שקרה בקורונה - וזו בדיוק הבעיה שלו
