האומיקרון דחק את פסטיבל סאנדנס למתכונת וירטואלית בפעם השנייה ברציפות, אך זה לא מנע ממנו להציג בסוף השבוע כמה סרטים וסדרות שעוד ידובר בהם רבות לאורך השנה הקרובה. סקירה מיוחדת
הפרק החדש של סדרת "צעקה" הוא לא סרט עם בדיחה פנימית, אלא בדיחה פנימית בלי סרט. הדמויות שלו בלתי נסבלות ותצוגות המשחק איומות, אבל בסופו של דבר מתגלה שבכל זאת יש בו ערך
"אימהות אמיתיות", סרטה של הבמאית היפנית הנהדרת נעמי קוואסה, שואל מה הופך אימא ל"אמיתית" ועושה זאת בצורה עמוקה, יפה ורגישה. זה סרט יפני בקצב, ביופי ובדקויות שלו, אבל יש בו גם ממד אוניברסלי, ואילולא הקורונה הוא היה ממלא כאן אולמות
"The Tender Bar", סרטו של ג'ורג' קלוני שעלה באמזון בסוף השבוע, הוא כמו החור בתוך הבייגלה: סרט אוורירי וחסר טעם, שממחיש סופית עד כמה מאכזבת קריירת הבימוי של מי שהתחיל כהבטחה גדולה
כשבמאי כמו ג'ואל כהן עושה סרט על פי שייקספיר בכיכובם של פרנסס מקדורמנד ודנזל וושינגטון, מתבקש שנשתחווה בפני כל אלה ונכריז כי מדובר ביצירת מופת. אך האמת היא ש"הטרגדיה של מקבת" משעמם ומקומם
המוזיקאית האמריקאית אלנה חיים, בתו של הישראלי מוטי חיים, מפגינה ב"ליקריץ פיצה" המדובר את אחת מתצוגות המשחק המחשמלות שראינו מזמן, כותבת מחדש את הייצוג של יהודיות על המסך הגדול והופכת את התוצאה לחוויה בלתי נשכחת
זו היתה שנה קולנועית חלומית אך גם מסויטת, בה יצאו שורה של סרטים מדהימים, אך אמנות הקולנוע נדחקה לשוליים. בייאוש ובאהבה, הנה עשרה סרטים שהותירו בנו חותם מיוחד, ולמי שדאג - "ספיידרמן: אין הדרך הביתה" במקום השישי
אחרי כמעט עשרים שנה, האיום שיהיה פרק רביעי ל"מטריקס" התממש. התוצאה, "מטריקס התחיה", היא די כצפוי סרט מיותר וקשה לצפייה, אם כי יש בו בדיחה אחת טובה, וסיפור אהבה יפה
אומרים שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים, אך ב"תמונת הנצחון" אבי נשר מספר את מלחמת השחרור משתי נקודות מבט - הישראלית והמצרית. הכפלת הפרספקטיבה מכפילה את העוצמה הרגשית ואת העומק של התוצאה, והופכת אותה מסתם סרט טוב לסרט עצום וחד-פעמי
כל מה ששמעתם היה נכון: "ספיידרמן: אין דרך הביתה" הוא חוויה מרגשת, מצחיקה, חכמה ומהנה להפליא. תבואו עם ציפיות פרועות - ולא תתאכזבו. ביקורת משתפכת ונטולת ספוילרים
מריל סטריפ מגלמת את טראמפ, וליאונרדו דיקפריו וג'ניפר לורנס את המדען והמדענית שמנסים להציל את העולם ממנו. התוצאה היא "אל תסתכלו למעלה" בנטפליקס - סרט שמנסה גם להצחיק וגם להטיף מוסר, ומצליח רק באחת מן המשימות
הרעיון לעבד מחדש את "סיפור הפרברים" היה לגיטימי ואף מסקרן, אבל הביצוע של סטיבן ספילברג מאכזב עד מאוד. הרבה באשמת הליהוק, הוא לא מתעלה מעל רמה של הפקת בית ספר. לאורך 157 דקותיו, הוא בעיקר משעמם
העלילה צפויה, לבדיחות יש זקן ארוך והשימוש בדיפ פייק מקריפ, אבל "מכסחי השדים: החיים שאחרי" מצליח לחפות על כל זה הודות לגבר הסקסי בעולם, שחקנית מדהימה בת 15 וטונות של קסם וכריזמה
"בית גוצ'י" מתחיל כסרט בורקס, הופך לטלנובלה ומסתיים כמותחן מאפיה, ולאורך כל הדרך בוחן את הגבולות שבין גבוה ונמוך, טעם טוב וטעם רע. רידלי סקוט נהנה מתמיד לעשות קולנוע בגיל 83, וליידי גאגא, דווקא בגלל המבטא התמוה שלה, מתגלה כליהוק אידיאלי לתפקיד הראשי
"משפחה מנצחת" הוא סרט שמנסה למצוא חן בעיני כולם וגם מצליח, כפי שיעידו התחזיות המנבאות לוויל סמית אוסקר על תפקידו כריצ'רד וויליאמס, שבזכות שילוב של חוצפה חיובית וצניעות הפך את בנותיו ונוס וסרינה לטניסאיות מנצחות ופורצות דרך
לפני שיעלה בנטפליקס ולפני שיסתער על האוסקרים, "כוחו של הכלב" של ג'יין קמפיון עולה אצלנו באולמות, ואפשר להבין למה הפך לאחד הסרטים המדוברים של השנה: הוא עוסק בצורה כבדה אך מלאת כוח בסוגיה מדוברת, גבריות רעילה והשפעותיה
"תיק קוליני" הוא מותחן משפטי סוחף ומרתק, מסמך מטלטל על הדרך שבה גרמניה שילבה מחדש את הפושעים הנאצים וסרט מעורר מחשבה על אשמה ועל מוסר
"זרים מושלמים" מתגלה כהצצה לנפשו של ליאור אשכנזי ושל החברה הישראלית כולה, "אתמול בלילה בסוהו" צבוע ומייגע ו"קופסה שחורה" הוא עבודת נמלים שתשעמם גם את הנמלים. ביקורות על שלושה סרטים חדשים
"הודעה אדומה", הסרט היקר בתולדות נטפליקס, הוא גם מפגש פסגה בין גל גדות, דוויין ג'ונסון וריאן ריינולדס. התסריט שלו עוסק במרדף אחר ביצים ומתגלה כחביתה מקושקשת, והביצוע מתחיל כחיקוי זול של "משימה בלתי אפשרית" וממשיך כחיקוי עלוב של "אינדיאנה ג'ונס"
"נצחיים" אמנם לא מושלם, אבל גרוע פחות מסרטי קומיקס שזכו לקבלת פנים רגועה בהרבה, ויש בו הרבה כישרון, אנושיות ושאפתנות. אם המבקרים לא היו עסוקים בלספור כמה שחורים והומואים יש בו, הם היו שמים לב שהוא מעז לכתוב מחדש את סיפור הבריאה ולשאול איפה האל היה בשואה
"הדו-קרב האחרון" מבקש להשתמש בסיפור על אונס מהמאה ה-14 כדי לדבר על ה-MeToo בימינו, ולעתים עושה זאת בצורה מרשימה, מרתקת ומורכבת, אך בסופו של דבר הוא הופך לעוד סרט אקשן על בנים שרבים למי יש כידון גדול יותר
אמנם הביצוע שלו כושל, אבל בתוך "הבאג של רון" מסתתרים רעיונות יפים על החרדה החברתית של דורנו ועל מה שגורם לה - המדיה החברתית, כמובן. למרבה הצער, גם הסרט הזה לא ירסן את הנזקים של האפליקציות, אבל לפחות הוא ייתן לכם משהו לדבר עליו
למרות ההשקעה העצומה, הכישרון הרב שמאחוריו והציפיות הגדולות, "חולית" לא מצליח לתגמל את מי שצולחים את 155 דקותיו. אולי סרט ההמשך יהיה טוב יותר - אם בכלל יופק כזה
להיט גיבורי-על? פנטזיית אקשן? מותחן אימה? "ונום 2" מתגלה דווקא כסוג של קומדיה רומנטית ביזארית, ואם היה מעז ללכת רחוק יותר, היה יכול להיות סרט מדהים באמת
לאחר שחולל היסטוריה בפסטיבל קאן ובקופות ארצות הברית, הלהיט הצרפתי "טיטאן" עולה מסחרית בישראל. מאחורי ההגדרות שלו כסרט "ביזארי" ו"מעורר חלחלה" מסתתר סיפור אהבה מלא חמלה ואמפטיה, אותו הבמאית ז'וליה דוקורנו מגישה בצורה מרשימה ויפהפייה
פרסי אופיר יתקיימו מחר (שלישי) וכל אחד מן המועמדים ראוי לפרס. זה נכון גם לגבי "קופסה כחולה" של מיכל ויץ ו"להיות ענת קם" של שלומי אלדר. שניהם זמינים ב-yes דוקו, ואם עוד לא צפיתם - עכשיו זה הזמן
ארבעה ראשי ממשלה התחלפו בישראל מאז שדניאל קרייג הוכרז כמחליף של פירס ברוסנן בתפקיד הסוכן החשאי המפורסם בעולם. אחרי תקופה כל כך משמעותית, "לא זמן למות", סרטו החמישי והאחרון של קרייג, הוא פרידה ראויה, גם אם אפשר היה לקצץ בקלות איזו שעה. ביקורת בלי ספוילרים
בסרטו הראשון כבמאי, מנסה גורי אלפי להוכיח שעדיין אפשר ליצור קומדיות רומנטיות, גם בימינו וגם בעברית. התוצאה, "עוד סיפור אחד", סובלת מאינספור כשלים, אבל היא לא פוגענית ולא מביכה, ובזכות אלפי עצמו ודינה סנדרסון, לפעמים אפילו חביבה
אוהבי "הסופרנוס" יזהו המון מחוות קטנות לעלילות המוכרות מהסדרה. נפלא לראות כמה מהדמויות המוכרות בצעירותן ולגלות את האמת על גורלו של דיקי מולטיסנטי. אבל "הקדושים של ניוארק" הוא הרבה יותר מרק קריצה לטובת המעריצים, אלא אמירה מהותית על ייעודים טראגיים
שישה מיליון, כפי שזימרו הדג נחש, הוא המספר הכי טעון שיש, שגורם לכולם לעמוד דום. אבל מי החליט שדווקא שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה? סרטו של דוד פישר ב-HOT 8 מעז לצאת בעקבות התשובה לכך, ומספק חוויה מעוררת מחשבה, מרגשת ואפילו משעשעת
