פיקוד העורףפיקוד העורף הגל השקט
הגדרת ישובים להתרעה
הגדרת צליל התרעה
נושאים חמים
ביקורת סרטים
"משפחת סופר-על 2": לא עילאי, אבל מדליק ומבריק
לא מקורי במיוחד, לא מרחיק לכת, לא סופר-סרט, אבל בהחלט תחרות ראויה למונדיאל: "משפחת סופר על-2" חמוד, מצחיק, מתגמל וכיפי. היה שווה לחכות 14 שנה
משהו בלתי רגיל: "בית בגליל" הוא סרט שאתם חייבים לראות
"בית בגליל": הוא אחת ההפתעות המקסימות של התעשייה המקומית בשנים האחרונות: סרט חכם, מורכב ומרגש, המציב את הבמאי אסף סבן כהבטחה גדולה וממחיש את היותה של נועה קולר מן השחקניות הטובות בדורה. תענוג
לסרט הזה היה צריך לקרוא "מועדון הסקס הבינוני"
דיאן קיטון, קנדיס ברגן, ג'יין פונדה ומרי סטינבורגן עתירות האוסקרים והאמי מביכות את עצמן ב"מועדון הספר הטוב", מהסרטים הגרועים בקריירה של אחת מהן ומהגרועים שעלו כאן לאחרונה
הכי בטוח בעולם: "סולו" השמרני עושה את העבודה - ולא יותר
הפריקוול של "מלחמת הכוכבים" שהוקדש לעלילותיו של האן סולו הצעיר, נראה ומרגיש כמו סרט שלא זכה להיות עצמאי באמת. האקשן היעיל והמהנה שמאפיין את סרטי הסדרה ניכר גם כאן, אך דווקא לנוכח הבולטות של דונלד גלובר המצוין, ניכר כמה "סולו" חושש לצאת מהשבלונה
בצ'ימיצ'אנגה אין כל חדש: "דדפול 2" מצחיק ומהנה - אך לא מתעלה על קודמו
האנטי-גיבור עם הפה המלוכלך של ראיין ריינולדס חוזר לסיבוב חדש, מלא בדיחות מטא, רגעי גאונות קורעים מצחוק וחבורה דמויות משנה חדשות. אלא שעל אף ההומור המוצלח והכישרון של הכוכב הגדול, לא ניכרת כאן עלייה ברמה לעומת סרט המקור
טאלי צמחוני: שרליז ת'רון לא מצילה את "ואז הגיעה טלי" המפוזר וחסר הפואנטה
שיתוף הפעולה השלישי של ג'ייסון רייטמן ודיאבלו קודי אחרי "ג'ונו" ו"תקועה" מבטיח הרבה - ומקיים ממש קצת. שרליז ת'רון אדירה, אבל זה לא מספיק
"משום מקום" טוען כי הימין הקיצוני מסוכן כמו האסלאם הקיצוני
המבקרים מזלזלים בסרט הגרמני זוכה גלובוס הזהב של פאטי אקין. אם באים בציפיות נמוכות, מגלים דרמה אינטנסיבית וסגורה על עצמה, עם הופעה מוחצת של דיאן קרוגר, סיום בלתי נשכח ואמירה אמיצה
"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים": שם מסקרן, סרט תפל
מיטב בוגרות ובוגרי "אחוזת דאונטון" מתכנסים בסרט עם השם הארוך והמוזר של העונה, שמתגלה כדרמת מלחמת עולם שנייה שגרתית וצדקנית למדי. בקיצור: מן הפאי היבשושי הזה, עדיף לא לטעום
"מודי": סרט מעורר השראה על תשוקה אינסופית לחיים ולאמנות
אחרי "צורת המים" ו"פדינגטון 2" מגיע סרט נוסף עם סאלי הוקינס, והפעם הוא דרמה ביוגרפית על סיפורה הלא שגרתי של הציירת מוד לואיס. הצפייה בה מעט מתישה, אבל שווה את ההשקעה
כמו כפפה ליד: "הנוקמים: מלחמת האינסוף" הוא הישג קולנועי מרשים ומסעיר
הסרט הענק שאליו התנקז עשור של סרטי מארוול הבטיח הרבה, ולשם שינוי גם קיים. האחים ג'ו ואנתוני רוסו שולטים ביד רמה על עשרות דמויות וקווי עלילה, ומספקים אקשן נפלא ומרהיב. לצדם התסריט החכם והמפתיע שוזר טרגדיה והומור בחוויה שעושה כבוד למונח "שובר קופות"
"מרגישה פצצה": "מרגישה סבבה" היה שם הולם יותר
"מרגישה פצצה" הוא שם שגדול בכמה מספרים על הקומדיה החדשה והבינונית של איימי שומר. אבל למרות כל החסרונות, יש בסרט הזה משהו ובהחלט מהנה לצפות בו. הוא לא מפציץ, אבל לגמרי סבבה
סטלין חי: "סטלין מת" אקטואלי להחריד ומזכיר את סכנות הדיקטטורה
אמנם הוא יותר אוסף של מערכונים מאשר סרט שלם ואחיד, ובכל זאת יש ב"סטלין מת" שלושה רגעים גדולים, ובעיקר נורת אזהרה אחת ומהבהבת שכל העולם צריך לשים אליה לב
שלושה חברים יצאו לדרך: השכול והרעות הופכים את "חברים לחיים" למסע מרגש
סרטו של ריצ'רד לינקלייטר על שלושה לוחמים בוייטנאם שמתאחדים כדי לקבור את בנו של אחד מהם, נושא עמו אמנם מסרים על הבנאליות של המוות, חוסר התוחלת במלחמה וקדושת החיים, אבל אלה משתלבים נפלא בחבורה הנהדרת שנבנית על המסך וביחסים בינה ובין העולם שסביבה
שקט, מפחדים: "מקום שקט" הוא להיט מפתיע, מבהיל, אפקטיבי ומעורר מחשבה
למרות שכמעט אין בו דמויות או דיאלוגים, "מקום שקט" הפך להיט עצום בקופות ארצות הברית, ואפשר להבין למה: הסיפור על המשפחה הנדרשת לשמור על דממה כדי להישאר בחיים מצליח למתוח ולסחוף, ויש בו הרבה רבדים מעניינים
תודה לאודיה: אודיה רש מצילה את "מקום לאהבה"
"מקום לאהבה" הוא עוד סרט אינדי אמריקאי סתמי שמבזבז את הכישרון של ג'יי קיי סימונס. הדבר היחיד שנזכור ממנו זה את הישראלית לשעבר אודיה רש, שמבססת בו את מעמדה כאחת הצעירות המבטיחות בהוליווד
מה נשתנה הלילה הזה? "מאבדים את זה" משכתב את החוקים של קומדיית הנשף האמריקאית
"מאבדים את זה" אמנם לא מצליח לקרוע מצחוק, אבל התסריט שלו כן משכיל לקרוע לגזרים את הכללים הקלאסיים של ז'אנר סרט נשף הסיום, ולכתוב אותם מחדש באופן מלא העצמה נשית
"בחזרה מטואיצ'י" הוא סרט פולחן לתרמילאים/ות בעבר ובעתיד
"בחזרה מטואיצ'י", עם דניאל רדקליף כיוסי גינסברג, אינו סרט גדול - אבל הוא ייצוג קולנועי נדיר ומעניין לחוויית התרמילאות הכה מרכזית כאן, ולכן לא פלא שהפך פה לשובר קופות
ישחקו החנונים לפנינו: "שחקן מספר אחת" הוא חגיגה נוסטלגית בינונית אך מהנה
העיבוד הקולנועי לספרו הנהדר והנוסטלגי של ארנסט קליין נופל ממנו משמעותית ברמת הסיפור ובניית הדמויות. אך היד הבוטחת של סטיבן ספילברג על ההגה ואינספור האזכורים ליצירות וגיבורי האייטיז, הופכים את "שחקן מספר אחת" לאחד הסרטים הכיפיים שבהם היה מעורב
נחיתת אונס: "שבעה ימים באנטבה" הוא סרט מופרך ומאולץ
יש בו כמה הברקות, אבל "שבעה ימים באנטבה" קורס תחת מגדל הבבל של עצמו ומציג ביצוע מבולבל לתסריט מגוחך. יותר מכל, לא ברור למה בער למישהו להפיק את הסרט המיותר הזה
מתחמם ועדיין משעמם: "טומב ריידר" החדש עדיף על קודמו, אבל זה לא מספיק
בלי אנג'לינה, בלי מכנסונים קצרים ושאר אלמנטים מחפיצים, אבל גם בלי עלילה, הומור ואקשן מרהיב: הגלגול המחודש של "טומב ריידר" הוא אמנם שיפור רציני לעומת הפרק הקודם, אבל זו הרי לא חוכמה גדולה
האקדח מת מצחוק: "משאלת מוות" סרט מגוחך ומיושן
ההופעה של ברוס וויליס טובה, אבל התסריט מופרך, הביצוע חסר בושה והמסרים תלושים מן המציאות: לא פלא כי העיבוד המחודש ל"משאלת מוות" כשל בקופות ארצות הברית. מזלם של אהרן קשלס ונבות פפושדו שברחו מן הפרויקט הזה
ציפור רבת יופי: "ליידי בירד" הוא סרט מלא אהבה, שראוי לאהבה בעצמו
אחד הסרטים החמים של עונת הפרסים האחרונה סוף כל סוף מגיע לישראל, והיה שווה לחכות. לקראת הצפייה ב"ליידי בירד" תכינו גם את הממחטות וגם את הטלפון לאמא, כי הוא יגרום לכם להתקשר אליה לבקש תודה וסליחה
השתיקה יפה לו: "אילם" הוא כדור שינה עתידני באורך שעתיים
הבמאי-תסריטאי דנקן ג'ונס ביקש לברוא בסרטו העתידני גרסה מודרנית ל"קזבלנקה", אולם השאפתנות שלו מתרסקת על גבי סרט משמים, נטול מעוף ומבולגן, שאף אחת מהדמויות בו אינו ראויה לתשומת הלב, האהדה או השנאה שלנו. רכישתו על ידי נטפליקס הצילה אותו מהתרסקות קולנועית
יורים והולכים: חשבון הנפש האלים של "אויבים" עובד רק חלקית
המסע המפרך במרכז המערבון הקשוח של הבמאי-תסריטאי סקוט קופר אינו נופל מסרטי הז'אנר הקלאסיים, ונהנה מצילום מרשים ומשחק סולידי. עם זאת, הקרירות שמאפיינת את כתיבתו מעיבה על המסר האנטי-מלחמתי שהסרט מבקש להעביר
להיכשל בגדול: "לחיות בקטן" הוא לא יותר מקוריוז
סרטו החדש של אלכסנדר פיין ("אודות שמידט", "היורשים") בכיכובו של מאט דיימון מתגלה כמעשייה אקסצנטרית והזויה, אבל עם כל ההערכה למקוריות וליצירתיות שבו, הוא לא מצליח לרגש ולהצחיק באמת ונותר על תקן קוריוז
אין מוצא: ריאיון עם הבמאי דניאל מן על "מוצא אל הים" והנורמליזציה של הכיבוש
"מוצא אל הים" מתרחש על רקע המלחמה בעזה, אבל לא מראה פלסטינים במחסומים, אלא את הבנאליות של הכיבוש. יוצרו, דניאל מן, מסביר למה ליהק לתפקיד הראשי שחקן שלא כיכב מעל עשרים שנה ועל השפעת הספר המטלטל "101 דרכים להוציא גימלים"
סמנו איקס בטופס: החסרונות של "המשחק הגדול" מבטלים את יתרונותיו
סרט הביכורים של ארון סורקין כבמאי עוסק בסיפור מעניין, ונהנה מתצוגת משחק נפלאה של ג'סיקה צ'סטיין, אבל האורך המוגזם שלו והיעדר דמויות מעניינות נוספות, מקשים עליו יותר ככל שהוא מתקדם. מעריציו של התסריטאי בוודאי יעריכו את המאמץ, לאחרים יהיה קשה קצת יותר
יום אימונים מיותר: "בהיר" עם וויל סמית הוא סלט של קלישאות טיפשיות
הסרט עתיר התקציב של נטפליקס, בכיכובו של מי שנחשב בעבר לגדול כוכבי הקולנוע בעולם, נקטל בגלל שטחיותו המכעיסה והניסיון המביך לטפל בסוגיות חברתיות בוערות. אלא שמתחת לפני השטח, הסכנה האמיתית בו היא ההתייחסות של נטפליקס אליו כעוד פריט בספריה
עונג צרוף: "ג'ומנג'י שורדים בג'ונגל" הוא הפתעה נעימה לטובה
על פניו, הגלגול המחודש של הלהיט משנות התשעים היה אמור להצטרף ברגע האחרון לרשימת הסרטים המיותרים של השנה, אבל הוא דווקא אחת ההפתעות הנעימות של החורף פאן טהור ובידור מצוין
קלף משוגע: החלפת ספייסי בפלאמר ב"כל הכסף שבעולם" היא סיפור הצלחה מדהים
המותחן של רידלי סקוט, שצולם מחדש ברגע האחרון עם כריסטופר פלאמר במקום קווין ספייסי, הוא הוכחה ניצחת לכך ש"אין לא יכול, יש לא רוצה". חוץ מכך, מדובר בסרט מותח ומהנה לצפייה, אם כי הוא ייזכר בעיקר בגלל הסיפור מאחוריו
