שרית חדד "יחד ננצח" (3:37)
רק עכשיו, כשלאף אחד כבר אין ספק באשר לזהות השיר של מבצע "צוק איתן" ("קוף, תעשה ביגועים", מאת חמאס), נזכרת שרית חדד להשיב אש בפזמון קרבי משלה: שיר קצבי, מקרב לבבות, חדור אהבת מולדת ומנוסח בגוף ראשון רבים, שהפיק מרכז ההסברה של משרד התרבות בניסיון להדוף את הביגוע הלהיטי של הקוף. המילים, כמעט מיותר לציין, נכתבו בעט הנפץ של יוסי גיספן, ולזכותו של האחרון אפשר לייחס שינוי מרענן: לראשונה בתולדותיו, אחרי 833,491 שירים, הוא חתום על יצירה שמשולב בה רובד סימבולי (ייצוג של מושג, רעיון או חפץ). מצד שני, הרובד הזה לא בהכרח קשור לטקסט שגיספן כתב לאורך התעטשותו האחרונה ("יחד ננצח, יחד נישאר / בימים של סערה נדע להתגבר"), וגם לא ללחן המזיע ממאמץ לרגש של תומר הדדי. הוא נגזר מהעיתוי שבו "יחד ננצח" תופס את עמנו ימים שבהם די ברור לכולם שתם עידן הניצחונות וההפסדים במלחמות ישראל. נרטיב ה"יחד ננצח" קצת פחות רלוונטי מפעם. עובדה: היינו יחד וכולם הפסידו. אולי גם שרית חדד (מה שהשיר מסמל) קצת פחות רלוונטית מפעם. עובדה: היא לא הייתה אחת מעשרת האמנים הישראלים המושמעים ביותר במהלך מבצע "צוק איתן". עובדה שמשתמעת מהעובדה הקודמת: כשהלב בוכה, רק אלוהים שומע שרית חדד. העם מעדיף את מוקי.
(שני כוכבים)
אייל גולן "שמור עליו" (3:33)
להבדיל משרית חדד, אייל גולן לא מפקיר את כבודו המקצועי לטובת קשקושי הסברה שנוסחו והולחנו ברישול, בהוראת משרד התרבות, ולוקח את משימת החיזוק המוראלי לחיילי צה"ל ברצינות הראויה. אמנם אפשר לחשוב על די הרבה דברים שהחיילים בגבול רצועת עזה יכולים ללמד אותו למשל, איך מבקשים לראות תעודת זהות אבל זו, כמובן, לא סיבה להטיל ספק בגרונו הפלאי, בכריזמה המוחצת שלו ובטבעיות שבה הוא נע בין דגשים על טכניקה לדגשים על רגש בהגשת השירים. במילים אחרות, גולן היה ונשאר מקצוען מה שבמקרה הזה בא לידי ביטוי גם בלחן הבשרני והמעניין של לורן בנג'מין, בטקסט הסובטילי והנוגע של נועם חורב, ובעיקר בעיבוד המושקע וההולם את המעמד של תמיר צור, הידוע גם כן במקצוענותו העקבית. נכון לעכשיו, "שמור עליו" הוא השיר הראוי ביותר שנכתב בעקבות, וברוח מבצע "צוק איתן". השיר הזה אמנם רחוק מפסגת הרפרטואר של אייל גולן, אבל יש בו מספיק כוח כדי לעקוף את שכבת האפתיה, לסכל את פעולת ההדחקה ולהחדיר מעט אור לנשמה המוזנחת. רוב השירים שנכתבו על המלחמה עד כה לא מצליחים בכך, ובמקרים מסוימים אף עושים את ההיפך (ע"ע "יחד ננצח" של שרית חדד). אייל גולן, מצדו, עדיין נמצא בעיצומו של מבצע צבאי, בפיקודו של רני רהב, לטיהור שמו. השיר הזה מקרב אותו אל היעד. עוד מלחמה אחת, אפילו קטנה, והוא שם.
(ארבעה כוכבים)
רינת בר "גברים גברים" (3:23)
לא פשוט להיות גבר בעולם המושגים העילג והפרימיטיבי של יוסי גיספן (כן, עוד פעם הוא. מה לעשות, אין עוד אנשים בעולם) ורינת בר. אתה יושב, בוהה במסך של המחשב כמו אידיוט, שם רגליים על השולחן, מקשיב לשירה החדש של רינת בר, מנענע את ראשך לקצבה המשגע של הדרבוקה, בקטע עם הסינתי המשתובב אתה אומר לעצמך "וואי, זה נשמע בול כמו כינור חשמלי!", ואז, כשאתה מנסה להפעיל את המוח ולחלץ תובנה בעלת ערך כלשהו ממה שאתה שומע, אתה נזכר לפתע שאין לך מוח, מוותר על העניין, קורא בהודעה המצורפת לתקשורת שמדובר ב"שיר קלאט טיפוסי עם לחן באווירה ערבית, קצבי, מרענן, קייצי ומגניב שמאיים להפוך להמנון", מנסה להבין למה התכוון המחבר באומרו "קלאט", לא מצליח להעלות במוחך את האפשרות הסבירה שמדובר בטעות כתיב (כי אין לך מוח) ונתקף בהלה ופחד מצמית מהאיום ההוא, שכן במקרה שהוא יתממש והשיר באמת יהפוך להמנון, המצב באמת יהיה רע, רע מאוד. אם הייתי אישה, כל זה היה נמנע, כמובן. גברים, לרוע מזלי, "אוהבים חיים קלים, מבקשים מקבלים, אבל כמו חתולים, תמיד מייללים" - והשיר הזה, שיהיה בריא, לא עושה חיים קלים. להצליח להקשיב לו עד הסוף, בלי הפסקות לעיכול מידע והתאוששות, זה אתגר עצום עבור גברים, שכן "רק שעשועים וכדורגל יש להם בראש". לא ברור איך בכל זאת עמדתי בו. משהו כנראה פגום בגבריותי. או בשיר הזה.
(כוכב אחד)