פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טעון קיפוח 03: אתניקס בקצב הדופק הלאומי

      במלחמה הזאת, הישראליות והים-תיכוניות של אתניקס לא מספיק מוחצות, למרות הנאמנות לקצב הדופק הלאומי. וגם: חיים איפרגן מנסה לחזק את צה"ל אך נכשל. טור מוזיקה מזרחית

      אתניקס (יח"צ)
      אתניקס (צילום: יח"צ)

      אתניקס – "הטוב קורה"

      כן, כן, בסדר, מה שתגידו. "אתניקס זה לא בדיוק מוזיקה ים תיכונית", עלק. נכון, השיר המסוים הזה מתאים יותר לקטלוג בלדות הרוק של הלהקה, אבל גם בו יש אור מן המזרח, שמפציע בקטעי הקישור. אתניקס, כידוע, זו להקה שמקליטה את אלבומיה במרחק הליכה מחוף הים התיכון, מושפעת מהצלילים והמקצבים שמקורם במדינות שגובלות באותו ים, ובשיריה שזורים ייצוגים רבים של נופי האזור, מאפייניו, רוחו וקסמו. למעשה, שום דבר שקורה כאן – לרבות הטראש האוריינטלי שטיפוסים כמו אליקו נוהגים לייחס ז'אנר – לא משקף נאמנה את ההגדרה "מוזיקה ים תיכונית", פרט למוזיקה של אתניקס. היא, וכמובן, העובדה שלזאב נחמה יש משיכה מוזרה, ומגניבה, לכלי נשק (תקציר הפרקים הקודמים: "...במקום עוד מכונות של מלחמה", "נוגע בי כמו גנרל עם תת מקלע עשוי קרטון", "את נקרעת מבפנים בצל כוח של כהנים, ובידך סכין האמונה"), ובכלל, לענייני צבא וביטחון ("חברון", "קלנדיה", "טנדר לדרום", "בלון כתום") – מה שבא לידי ביטוי, מן הסתם, גם כאן: "מצב יורה שולף ארסנל של נשק / נגד כל הרוע, שלא יהיה רע".

      הכיוון שאתניקס מושכים אליו נכון: הצורך הלאומי באופטימיות צריך להגיע לסיפוק, ויפה שעה אחת קודם, שכן כמעט כל שאר הסינגלים החדשים שיצאו פה מאז תחילת המלחמה היו שקטים, עצובים, נושאי תפילה לשלום החיילים, מסונכרנים עם האירועים המצערים בשטח. זה יפה, זה מחמם את הלב וזה מצביע על סולידריות מרגשת, אבל זה לא מספק את הצורך הבסיסי של עמנו בעתות מצוקה – התקווה. לאתניקס, כידוע, יש ניסון עשיר בכתיבת שירים שיושבים על קצב הדופק הלאומי, ושומעים זאת היטב גם פה, אבל כדי שמסרים נכונים כמו "הטוב קורה, קורה לאט / לוקח זמן, ייקח עוד קצת", העיבוד חייב להיות פחות אוורירי ויותר חי, הפזמון חייב להמריא והמלחמה חייבת להיות קרובה יותר לסופה. למרבה הצער, האופטימיות, הישראליות והים-תיכוניות של אתניקס לא מספיק מוחצות הפעם. לא נורא. תמיד יש את המלחמה הבאה.

      (שני כוכבים וחצי)

      חיים איפרגן - "אחי הטוב שלי"

      הדיכאון הטורקי של חיים איפרגן יכול להסתדר עם נופלי הקרב במהלך השבוע של תשעה באב. בנסיבות המאוד מסוימות האלה – ואולי רק בהן – יש מקום, אפילו בגלגלצ, לבכי המתומלל, המולחן והמתוזמר שמאפיין את ז?אנר הבית של עופר לוי, שיקו חייק ואבי ביטר. רק מעטים בארץ, אם בכלל, באמת יודעים כיצד לנסח בשירה את מה שעובר בנפשו הפצועה של טורקי שנפגע מאהבה, או שנפלה לו רחת לוקום על המדרכה. ברוב המקרים, וגם במקרה הזה, אין זכר לשביזות טורקית אותנטית, אין כבוד לז'אנר, ומה שנשאר זה רק הטון הנמוך והמינורי. השאר שבלוני ומשעמם כמו לחמג'ון בלי בשר.

      כוונותיו של איפרגן טובות. הוא רוצה, כמו כולם, לחזק את ידי הלוחמים בעזה ולנחם את מי שצריך. הבעיה היא שכדי להביע כאב כה נורא בדרך אפקטיבית דרושה, קודם כל, התנסחות מעניינת, מכובדת ואינטליגנטית יותר מ"אחי הטוב שלי, אתה שם בצבא / לפעמים קצת קשה, לפעמים סבבה" (שזה סבבה, ובכל זאת), ומידה מסוימת של השקעה בלחן. הוא לא חייב להיות מהפכני, אבל רצוי שיהיה בו עוד משהו, אפילו קטן, פרט לניסיון לומר למאזין, באמצעים מוזיקליים לא מתוחכמים, "הנה שיר עצוב, תבכה". טוב, די עם זה, לא יפה. איפרגן באמת בחור טוב בסך הכל. מי ייתן ושירו החדש בכל זאת יצליח לחזק את לבבות הלוחמים בחזית – גם אם בהודעה לעיתונות נכתב ש"איפרגן מפגין בשיר זה את רגשותיו כלפי חיילי צה"ל העומדים בעורף". כן, בעורף. האמת היא שזו מחווה יפה. מגיע להם, לג'ובניקים. זה לא הוגן שרק הקרביים בעזה סובלים עכשיו.

      (כוכב וחצי)

      דור שמעון - "אחי היקר"

      גם דור שמעון מציית לחוקים המדומיינים שמגדירים את אופי היצירה של אמני הז'אנר בימי מלחמה. זה לא מפתיע, כמובן. הוא בחור צעיר, נורמטיבי, ילד טוב שעושה מה שהגדולים, אלה שמבינים, אומרים לו לעשות. להבדיל מהשיר הקודם, של חיים איפרגן, שירו הדומע של בוגר תכנית הריאליטי "אייל גולן קורא לך", מציג לצד הצער האותנטי והמטלטל, גם פזמון קליט ומעניין, שבהחלט עשוי, בעזרת קצת עזרה מתחנות הרדיו הנכונות, להעניק לכאב הנורא הזה והבלתי אפשרי, את התפוצה שהשיר הזה – שיר ששמעון כתב והלחין לחברו, סמ"ר אביתר תורג'מן ז"ל, שנהרג ביום ה-15 למלחמה – ראוי לה. למרבה הצער, את מה שסמ"ר תורג'מן היה ראוי לו - חיים ארוכים וטובים – הוא כבר לא יקבל. יהי זכרו ברוך. שלום.

      (ארבעה כוכבים)

      טעון קיפוח 02: דודו אהרון שואב השראה מהמרכז לאמנות הפיתוי