התקופה שבין שנות השישים לתשעים היתה תור הזהב של המוזיקה המקורית בקולנוע ההוליוודי. באותן שנים, כפי שמדגימים למשל שירי הנושא של "ארוחת בוקר בטיפני" ושל "טיטאניק", קטעים רבים שנכתבו במיוחד למסך הגדול הפכו לשלאגרים המוזיקליים הגדולים של השנה ונותרו קלאסיקות על-זמניות.
אך משלל סיבות, תופעה זו נעלמה. למעט מזמורים מעולם האנימציה פה ושם, לא ראינו בעשור האחרון רגע מוזיקלי משמעותי שנולד מעולם הקולנוע. יוצא הדופן היחיד הגיע לפני שמונה שנים, הודות ל"פעם אחת", קומדיה רומנטית דלת תקציב פרי עטו של במאי אירי אלמוני בשם ג'ון קרני. לא רק שהיא התגלתה כאחד הסרטים הטובים של אותה שנה, אלא גם סיפקה את אחד השירים היפים של 2006 הבלדה "Falling Slowly", שהשתלשלות העניינים סביב הכתיבה והנגינה שלה עמדה במרכז עלילתו.
הבלדה הזו זכתה באוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר, ונרשמה בהיסטוריה כמועמד הראוי הראשון מזה שנים, והאחרון עד כה, שקוטף את הפסלון בקטגוריה הזו. הנוכחות בטקס הנוצץ פתחה לקרני את הדלתות לאמריקה, ועכשיו מגיע סרטו ההוליוודי הארוך הראשון "התחלה חדשה".
כמו בעבודתו הקודמת של הבמאי, גם הפעם מדובר בקומדיה רומנטית שזורה בשירים. רק שבמקרה זה, העלילה הועתקה מדבלין לניו יורק, ועוסקת במפיק כושל (מארק רופאלו) שמאתר במקרה מוזיקאית רחוב כושלת עוד יותר (קירה נייטלי) וגומר אומר בלבו להעלות אותה לתהילה ובכך גם לגאול את עצמו.
המעבר לאמריקה גם איפשר לקרני לגייס כמה שמות מוכרים מתעשיית המוזיקה, כולל שניים שעושים כאן את תפקידם הקולנועי המשמעותי הראשון. סי לו גרין מפציע לקראת הסיום כמעין דאוס אקס מכינה בעלילה המופרכת ראפר מצליח שחייב למפיק טובה ונחלץ לעזרתו ואדם לוין, הסולן של מארון 5, נמצא כאן מתחילת הדרך בתפקיד משמעותי יותר, ומגלם את האקס של הגיבורה זמר פופ שבניגוד אליה נאות לעשות כל מה שמנהלי האולפנים מורים לו כדי לכבוש את הקהל, ולכן כמובן זוכה להצלחה מהר יותר ממנה.
חוץ מהשינוי הגיאוגרפי ומהתוספת של הכוכבים האמריקאים, יש הבדל מהותי נוסף בין "פעם אחת" ל"התחלה חדשה" הסרט האירי היה קסום, נוגע ללב ובלתי נשכח. ההפקה ההוליוודית, למרבה הצער, אינה דבר מכל אלה.
אז נכון, למרות ההתמסחרות, ניכר כי כוונותיו של הבמאי נותרו טובות, ונושבת מהסרט אהבה טהורה למוזיקה. נוסף לכך, הוא נהנה כצפוי מתצוגת משחק מדויקת ומעוררת הזדהות של נייטלי, שכרגיל גורמת לצופים להתאהב בה מיידית. גם יש בתחילתו כמה סצנות מבריקות: למשל, הקטע בו המפיק שומע לראשונה את המוזיקאית, בהופעה אקוסטית דלה, ואז מדמיין איך היתה נשמעת לו רק היה לה את ההפקה ואת הליווי המוזיקלי המתאימים. אלה רגעים מבטיחים, שמזכירים את השליטה של היוצר בחומר ואת הכישרון שלו.
אך בסופו של דבר, הסרט מתקשה לממש את ההבטחה. בניגוד ל"פעם אחת" שהיה כל כך טבעי ואמיתי, כאן מהלכי העלילה נראים מאולצים, כאילו שנכפו על הסיפור ולא צמחו מתוכו. גם הדינמיקה בין רופאלו לנייטלי נדמית מזויפת לחלוטין. יש ביניהם אפס כימיה ורופאלו בכלל מתקשה להפיק פה גיצים. זו כבר הפעם המי יודע כמה שהכוכב מגלם את הדמות של השלוך השרמנטי, ו"התחלה חדשה" מוכיח כי הוא מיצה כבר את יכולותיו במשבצת הלוזר והגיעה העת שיעבור הלאה ויפנה אותה לשחקנים אחרים.
כך או כך, כל הפגמים הללו מינוריים יחסית ובטלים בשישים לעומת הבעיה העיקרית של הסרט: כמו "פעם אחת", גם "התחלה חדשה" תלוי לחלוטין במוזיקה המקורית שבו. היא לא סתם תוספת נלווית לסיפור כמו ברוב היצירות הקולנועיות, אלא מוקד העלילה עצמה שיר אחד גורם לגיבורה להיפרד מהחבר שלה, שיר שני גורם למפיק לשים עליה עין, שיר שלישי גורם לשניהם להמציא את עצמם מחדש. כל זה נשמע מקסים על הנייר, אלא שבניגוד לסרטו הקודם של היוצר האירי, הפעם השירים פשוט לא טובים מספיק, וחולשתם של יסודות אלה מפילה את הבניין הקולנועי כולו.
לא צריך להיות מבקר מוזיקלי כדי להבחין שהשירים המקוריים הרבים בסרט חביבים אמנם, אך בסופו של דבר חיוורים ובעיקר נשכחים. לכן ניטל ממנו כל העוקץ והקסם, ומלכתחילה גם האמינות - נקודת המוצא של "התחלה חדשה" היא שהמפיק שומע במקרה את הגיבורה מזמרת שיר ומיד מגיע למסקנה שהיא הכוכבת הגדולה הבאה וכי מה שבפיה יהיה להיט. אפשר היה לקבל את זה אם הפזמון המדובר היה בלדה איכותית כמו זו שהיתה ב"פעם אחת", אבל אי אפשר להאמין לכך כשמדובר במשהו שדוף וסתמי כמו שיש כאן הפעם.
קשה לבוא בטענות ליוצרי "התחלה חדשה" הם בסך הכל נפלו במכשול שתמיד מחכה למי שעושה סרטים על מוזיקאים פיקטיביים. במקרים כאלה, לא צריך לדאוג רק לרמת התסריט, הבימוי, המשחק וכיוצא בכך, אלא גם לחבר שירים מקוריים שישכנעו את הקהל כי הדמויות הבדיוניות באמת ובתמים היו יכולות לכבוש את עולם המוזיקה. זו משימה כמעט בלתי אפשרית; ב"פעם אחת" הבמאי האירי הצליח בה; בפעם השנייה הוא כבר כשל.
הקרנתו הראשונה של "התחלה חדשה" היתה בפסטיבל טורונטו לפני שנה, ואז עוד היה לו שם אחר שהשתנה רק בסמוך להפצתו קראו לו בתחילה "Can A Song Save Your Life?". סימן השאלה נותר בעינו גם בתום הצפייה, אבל דבר אחד בטוח גם אם יש שיר שיכול להציל את חייכם, לא תמצאו אותו בסרט הזה.