פריק שואו

כולם הניחו שהתופעה הזו תעלם עד עכשיו, שהיא לא יותר מקטע אופנתי של 2004. מה לעולם שלנו ולילדי פרחים הזויים שנתקעו אי שם בסיקסטיז, ושעל פי טענות שונות גם לא ממש חוו מקלחת מאז הסבנטיז? יכול להיות שהאקוסטיקה חזרה לנו לחיים בעקבות המיאוס בסאונד האלקטרוני, הרצון העז לראות אומן שופך את ליבו על הבמה במקום להסתתר מאחורי לפטופ או סתם בעקבות הגעתם לבגרות של ילדי ההיפים הבודדים שלא נכנעו לעולם שנגדו מחו. אך בניגוד לציפיות, הגל החדש של הפולק ממשיך לייצר ולהפתיע בקסם הפשטני שלו, ואפילו נראה שהוא מתחיל להתמסד ולהפוך לעוד ז'אנר מוזיקלי מרכזי. ואחרי שנקרא בשלל כינויים שונים כמו ניאו-פולק, אסיד-פולק-חדש, ופולק-פסיכדלי-עכשווי, הוא הוכתר כמעט רשמית כ"פריק-פולק".

בזמן שאמני הפולק הקונבנציונלי מושפעים מניק דרייק, הטריס ובוב דילן, הרי שהפריקים מונעים מהאקספרימנטליות האקוסטית של סיימון פין ומייקל גירה, ומהיופי הצלול שניתן למצוא בשיריהן של ושתי באניאן, לינדה פרהקס ושירלי קולינס. בניגוד לכל אלו, בפולק הפריקי יש טוויסט פוסט-מודרני, איזושהי מודעות עצמית מוקצנת, שיוצרת מוזיקה מלאה בהומור עצמי שלא לוקחת את עצמה בצורה כבדה מידי. כן, ישנם שירים מלאים ברגש ובכאב, אך הכל עם קריצה בעין וטירוף בלב.

לפני שתקלעו לשיחת סלון בלי לשלוף ברגע הנכון שם או שניים של אמן פריק פולק, ולמי שלא רוצה לחפור בארכיון ביקורות המוזיקה של וואלה! תרבות, הנה מדריך מקיף ומקוצר לאמנים המרכזיים.

רק בן 23 וכבר רבים רואים בו כמלך הבלתי מעורער של הסצנה. בילה תקופה כהומלס, למד אמנות בסן-פרנסיסקו, משקיע אחוז נכבד מזמנו ביח"צון אומני הפריק-פולק השונים, אך מעל להכל, מוזיקאי גדול עם קול מכשף ומסתלסל, שמתעלל בגיטרות אקוסטיות ושר על חיות מוזרות ויחסים פיקטיביים עם הסביבה, כשהוא מוציא אלבומים בקצב שלא היה מבייש את ג'ון פרושיאנטה. בימים אלו הבחור הפעלתן שוקד על הקמת לייבל פולקי, אותו ינהל עם חברו אנדי קביק, ועל קידום אלבומו החדש שיוצא ב-13 בספטמבר. עד אז מומלץ להקשיב לצמד האלבומים שהוציא ב-2004, ולאוסף המצוין שערך, "Golden Apples Of The Sun".

אם דבנדרה הוא מלך הסצנה, אז ג'ואנה היא המלכה, הנסיכה ורוח הקודש. כשהיא מצויידת בנבל ובקול צווחני-ילדותי, הוציאה הבחורה מסן-פרנסיסקו רק שני אי-פיז ואלבום אחד, "The Milk-Eyed Mender", שהוא ללא ספק אחד האלבומים המשובחים של השנים האחרונות. בת 22 בלבד, וחצי מחובבי האינדי בעולם מאוהבים בה בצורה אובססיבית, כשהשמועות הלא מבוססות טוענות שהיא נחה בזרועותיו של דבנדרה (שפתאום מצטייר כמניאק).

חוץ מקריירת הפריק-פולק, משחקת ג'ואנה גם בפרויקטים אחרים, כמו הרכב הנויז Nervous Cop והלהקות The Pleased ו-Golden Shoulders, שאולי נשמעות אחלה, אך מעקבות אותה מליצור עוד יצירת מופת.

ג'וזפין פוסטר היא הפריק-פולקרית הכי טהורה בשטח. הקול שלה, שעסק בעבר באופרה, צלול כמו מים לא תל-אביביים, היוקללי שעליו היא פורטת נשמע מיוחד כמו כלב עם שש רגליים, ובנוסף לכל, היא חרוצה כמו אימא במשפחת נמלים ברוכת ילדים. במהלך היום היא מורה בכיתה א', ולטענתה, היא "יושבת עם הילדים במעגל ומלמדת אותם שירי פולק". בזמנה הפנוי, היא כותבת לפחות שיר ביום, ומוציאה המון אלבומים בעצמה, או בהרכביה השונים.

מומלץ להקשיב ל-"Little Life" הנדיר, או לאלבומה האחרון, ""Hazel Eyes, I Will Lead You".

בראש וטיבר, סוג של פריק-פולק-סופר-גרופ, עומד אנדי קביק, שותפו לדירה של דבנדרה, שמן הסתם לוקח גם הוא חלק פעיל ביצירת השירים, שנוטים להתרחק מעט מהמוזריות של הז'אנר, ומתאפיינים במתיקות מלודית תמימה, שמזכירה את הפולק הקונבנציונלי. אז נכון, יש להם קטעים עם ג'ואנה ניוסם, ועם המתופף של מיי בלאדי ולנטיין, אבל בשביל ליפול מהכסא חייבים לשמוע את "Angels' Share", שאליו תרמה את קולה הופ סנדובל האחת והיחידה.

צמד האחיות סיירה וביאנקה קאסידי הן בין הידועות והמצליחות שבסצנה, אך כנראה הכי פחות שייכות אליה מוזיקלית. הן יוצרות פסקולים חלומיים שמרגשים יותר מכל דבר אחר, ומלווים בשירה הלעיתים אופראית ולעיתים ילדותית של האחיות. בעת הקלטת השירים, שמתרחשת בחדר האמבטיה של ביאנקה, הן משתמשות בשלל קולות, רעשים ושכבות קלידים מלטפות והיצירה הסופית מהפנטת לחלוטין. מומלץ להקשיב לשני האלבומים השונים, לסירוגין. הם פשוט מעולים.

רביעייה נשית משיקגו שמערבבת אין ספור כלי נגינה בפסיכדליה מגוונת וקשה לעיכול, וגרמה לאלבומה השני, "Four Winds The Walker" להיות פריקי יותר מדוב נמלים ירוק באמצע יבנה. דמיינו את אלקטרליין נתקלות בקאט פאוור באמצע היער, ואולי תצליחו להבין מה קורה שם. וגם זה בקושי.

בשמיעה זריזה כבר ניתן להבין שמריסה נדלר היא גרסת הפריק-פולק של הופ סנדובל. עם קול מלאכי ומלנכוליה כבדה שמלווה בגיטרה אקוסטית, יוקללי, אורגן וחליל, נדלר עוטפת את החדר הממוזג בחמימות איכותית שאי אפשר למצוא בעולם האמיתי.

מומלץ להקשיב לאלבומה השני והאחרון, "The Saga of Mayflower May", שמבחינה מוזיקלית לא בהכרח מתעלה על הראשון, אך מספר לאורכו את סיפורה קורע הלב של מייפלאור מיי: דמות פיקטיבית של אישה זקנה ובודדה בעלת יופי דהוי.

השגרירה הבולטת של סצנת הפולק הפינית המרשימה, מצאה עצמה בלייבל השיקגואי לוקאסט, שמחזיק שלל אומני פריק-פולק חדשים ובג'וזפין פוסטר הוותיקה (הכל יחסי). המוזיקה האבסטרקטית שמופיעה ב-"Kuutaarha", אלבום הבכורה של לאו-נאו, או לאורה נאוקקרניין בשמה המלא, מאכלסת בתוכה כמויות מטורפות של כלי נגינה, חפצים ביתיים כמו כוסות מיץ ושירה חלומית בשפה לא מוכרת, שגולשת מהרקע היישר לתוך הראש, שמסרב להאמין שהוא חווה את הצלילים האלו בלי חיזוק של קצת אסיד.

הפרוייקט התיאטרלי של Dawn "The Faun" McCarthy ונילס פרייקדל אמנם מושפע מפולק בריטי פשוט, אך התוצאה הסכיזופרנית, שנעה בין בלדות שקטות לכאוס צווחני, היא זחוחה ואפלה בו זמנית. אם היו שדונים, או אפילו סתם קוסמים אמיתיים בעולם, Faun Fables היו הפסקול של חייהם. מקרתי מושכת את קולה עד קצה היכולת ואז נעצרת ולוחשת, והמנגינה שקועה ברגיעה אקוסטית ואז מתפרצת כמו ילד בן 8 שיצא לחופש הגדול.

מומלץ לשמוע את שני האלבומים האחרונים, או לטעום את השיר "Sleepwalker", אחד משירי הפריק-פולק הכי יפים שנעשו אי פעם.

בדירתה שבברוקלין, יושבת לה נטלי רוז לה-ברחט ויוצרת הארדקור פריק-פולק, אם יש דבר כזה בכלל. קולה הענוג נמתח מעל כלי פריטה שונים, קלידים וקונטרה באס, וברגעים הכי רגועים ומלנכוליים אתם עלולים להיחשף לצעקות מפתיעות של קבוצת מעודדות שלמה. אפשר לראות בזה מחווה לבנות האנורקטיות שהתעללו בה בתיכון.

מומלץ להקשיב ל-"Warraw", אלבומה החמישי, שיצא ב-2003.

קולקטיב החיות הניו-יורקיות היה יכול להיות שבט אבוד שפיתח סגנון מוזיקלי ללא שום השפעה חיצונית, אך בעולם המציאותי, הקולקטיב מספקים לנו פסיכדליה אוונגרדית תחת מעטפת תמימה של פריק-פולק. כשחלק משיריהם יפהפה, וחלקם האחר מטריד עד טירוף, אפשר רק לשנוא אותם לאהוב אותם, ועד שיוצא אלבומם הבא באוקטובר, כדאי לגבש את הרגשות תוך כדי האזנה ל-"Sung Tongs", ל-"Prospect Hummer", האי-פי המשותף להם ולאלילת הפולק ושתי באניאן, ולאלבומי הסולו של פנדה בר (חיה מרכזית בקולקטיב).