הסיפור, שסביר שנופח ויופה לכבוד המעריצים, מספר על צמד האחיות סיירה וביאנקה קאסידי שגדלו בארה"ב, במדינות שונות, כשכל ניסיון לאחוות-אחיות מתבקשת נכשל בצורה מצמררת. הן רבו וחיו הרחק זו מזו, סיירה בארה"ב וביאנקה בצרפת, עד שב-2003 קרה נס: הבנות השלימו, נפגשו בדירה הפריזאית של ביאנקה, ובאופן פואטי משהו, החליטו שמוזיקה תרפה את הקשר המקרטע שלהן והקימו את קוקורוזי.
לפני קצת יותר משנה יצא אלבומן הראשון המעולה, "La Maison De Mon Reve", ונדחק, שלא לגמרי בצדק, אל תנועת הפריק-פולק העכשווית. למרות הדימיון הרעיוני שיש בשירים עמוסי המיתוסים, והעבודה המשותפת עם דבנדרה בנהארט, Espers וכוכבי נאו-פולק אחרים, הכנסת קוקרוזי למגרה מסוימת אחת פשוט לא אפשרית. כל השוואה, מחמיאה ככל שתהיה, אולי עוזרת למבקרי מוזיקה להגדיר את ההרכב, אך מחטיאה את האמת בצורה מכאיבה. קוקורוזי הצליחו ליצור סגנון קסום של מוזיקה שמזוהה אך ורק איתן. סוג של עדינות נשית אלוהית, שמוכיחה שאגדות קיימות, פנטזיות מתגשמות ולא חייבים שק עמוס בפטריות בכדי להבחין ביצורים מוזרים עם נפש טהורה ופרווה מבריקה.
באלבומן החדש, "Noah's Ark", חוזרות האחיות לדירתה של ביאנקה, וממשיכות להפנט עם אותו יופי אינסופי, שמקשה על ההבחנה בין מציאות לדימיון. השירה השברירית והפעוטית שלהן נעה בין לחשושים מלטפים לשירת סופרן שמקורה בעבר האופראי של סיירה, והמלודיות בעלות המלנכוליה הילדותית מורכבות בין היתר מכלי נשיפה, צלצולי טלפון, יללות, פסנתר (גם אחד אמיתי וגם אחר שהוא סתם משחק), קסילופון, חיות אסם, ציפורים, פעמונים, מים זורמים, גיטרה אקוסטית והמון צעצועים, שכמעט כל אלה, בדיוק כמו באלבומן הקודם, הוקלטו בחדר האמבטיה ויצרו אווירה אינטימית ופסטורלית למדי.
בצורה מוזרה, בכל שמיעה של האלבום הכרזתי על שיר אחר כיצירה המובילה באלבום. "K-Hole", הקטע הפותח, שאב אותי מיד אל תוך עולמן ההזוי של בנות קסידי בעזרת מקצב עדין של מכונת תופים ושכבה מלטפת של קלידים; האופטימיות הסוחפת של שיר הנושא גרמה אפילו לחיה עירונית שכמותי להתפלל שתיבת נוח תבוא לאסוף גם אותי, ו-"Tekno Love Song" קרע לי את הלב בברוטליות: "התאהבתי בגבר רע רע, מאז שפגשתי אותו, אני עצובה עצובה עצובה" שרה לה סיירה.
ההבדל העיקרי בין הנוכחי לאלבום הבכורה אינו מתבטא בהתקדמות מוזיקלית, אלא בשלל הופעות האורח. אנטוני (הפעם בלי הג'ונסונס), אחת מהדמיות הפחות ברורות של העידן העכשווי, תורם את קולו הייחודי לבלדה המצויינת "Beautiful Boyz"; הסנדק דבנדרה קופץ למלמל ולסלסל טיפה את קולו ב-"Brazilian Sun", ובמה שנשאר, יש לנו קטע קצר של היפ-הופ בצרפתית, שיתוף פעולה עם זמרת האנטי-פולק (כל זרמי הפולק השונים ממש מתחילים לבלבל) דיאן קלאק, וסיפור על סוף העולם שמלווה במקהלה ועקיצות על התרבות הפופולרית.
אין לי מושג מה טיב הקשר הנוכחי של האחיות, אך כל עוד הן נפגשות מידי פעם, מופיעות, מקליטות, ויותר מהכל מרגשות, זה גם לא ממש משנה.
קוקורוזי, "Noah's Ark" (אם.סי.איי, Touch & Go)
מלכות האמבטיה
אלון עוזיאל
23.8.2005 / 9:51