הקודים החברתיים מתחלפים, הנורמות החברתיות מתעדכנות, ובימינו אנשים כבר לא מספרים בדיחות. באופן די מוזר, הז'אנר הזה כמעט חלף מהעולם. צריכה להיות לבן אדם הברקה באמת מקורית ומיוחדת כדי לגרום לו למשוך את תשומת הלב של הסובבים אותו, לספר סיפור קצר ותלוש שבסיומו שורת מחץ משעשעת, ולצפות שכולם יצחקו ויופתעו. למרות זאת, בערוץ 2 השיקו אמש (שבת) תוכנית חדשה, "הצחקת אותנו", שכולה מבוססת על אותו ז'אנר מיושן וארכאי. מתמודדים אנונימיים עולים על הבמה, שולפים מהארכיון הלצות וחידודים, וחלקם אף מתחילים במשפטים שכבר הרבה זמן לא נשמעו על מסכינו, כמו "פרסי נכנס למסעדה", או "פולני, כורדי וצרפתי עולים לגן עדן".
אין פלא שהשלושה שנבחרו לשמש כמנחי התוכנית ושופטיה הם נצר לאותו דור ציפי שביט, ספי ריבלין ושלמה בראבא. כולם קומיקאים אהובים ופופולריים, אך כולם שייכים לתקופה אחרת, שבה "בדיחמין לשבת" נחשב למדור אטרקטיבי ודידי מנוסי לגיבור תרבות. אמנם בהחלט היה נעים ומרגש לראות את שלושתם יושבים באותו פאנל, ולפרקים הם אף שידרו הרבה יותר הנאה ושמחת חיים מאשר הקומיקאים שנחשבים עדכניים ומודרניים יותר (ליאור שליין, גורי אלפי ואורנה בנאי, לדוגמה), אבל קשה היה להיפטר מניחוח הנפטלין שעלה מהמשדר, שכולו חוסר רלוונטיות.
אל תפספס
בדיחות הן עסק מורכב מאוד. כמעט שאין הצדקה להטריח את הצופים עם מעשייה ארוכה ומפותלת, שבמקרה הטוב מצליחה להצחיק רק בסיומה. כשמדובר בחובבנים, הקושי אפילו גדול יותר, והמשימה הופכת למאתגרת במיוחד. בזה אחר זה הם עלו לבמה, נרגשים וחסרי ניסיון, ופשוט צלעו. ציפי שביט אומנם צחקה בקול גדול (וחשפה יכולות משחק מרשימות), ספי ריבלין כדרכו הגיב בתזזיתיות אופיינית, בראבא שלף מדי פעם את אחת מנהירותיו המפורסמות, אך ניכר היה שגם שלושת השופטים התקשו למצוא עניין בחומרים הלעוסים של המתחרים.
ככל שהזמן עבר ניתן היה לזהות את העייפות ואת חוסר הסבלנות בפניו של בראבא, למשל, שהתקשה להבין איך בחורים צעירים מספרים ללא בושה בדיחות שהוא שמע כבר לפני 40 שנה. באחת הפעמים הוא אף נשמע אומר לריבלין "הו, את הבדיחה הזאת עוד לא הכרנו", כשהוא מקבל בתדהמה כל משתתף שהצליח לחרוג מהבנאליה הבלתי נמנעת.
אל תפספס
מוזר שבזכיינית קשת, המשדרת את התוכנית, הגדירו אותה כ"פורמט מקורי". קשה היה לזהות שם איזושהי מקוריות. לא רק שהבדיחות היו מיושנות, לא רק שראינו כבר לא פעם תוכניות שמתיימרות למצוא את הקומיקאי הבא, גם הקלוז-אפים על הקהל המתמוגג מצחוק נראו לקוחים מימיו של "הראשון בבידור". הרווח היחיד מ"הצחקת אותנו", כאמור, היה האיחוד של שביט, ריבלין ובראבא, שהוכיחו שהם נותרו אהובים וחינניים גם בגילם המופלג.
אך עם הזמן התבררה סיבה נוספת שבגינה נבחרו למשימה דווקא שלושה כוכבי עבר מבוגרים. בכל פעם שהמתמודדים עלו לבמה ולא עמדו במשימתם המקורית (כאמור, להצחיק), שלושת השופטים נאלצו לגייס את כל ניסיון החיים שלהם כדי להבין ללבם של המשתתפים ולגלות אמפתיה למצוקותיהם. הם פירגנו בשמחה, שיבחו בצורה מוגזמת, והעניקו להגיגיהם ציונים גבוהים (וחסרי הצדקה), כמו שרק ישישים רחמניים וטובי לב מסוגלים לעשות. מי כמוהם יודע שבדיחות הן עסק מורכב ומאתגר, ושלקומיקאים הצעירים לא באמת היה סיכוי.