מטרה ברורה עמדה מול עיניו של עומר אדם בהופעת הבכורה שלו בקיסריה: להוכיח שהוא יכול להחזיק הופעה במגרש של הגדולים והגדולות גם בגילו הצעיר ועם אלבום אולפן אחד בלבד. לצורך כך, הגיע אדם ממוקד לגמרי. הוא עלה בלי יותר מדי כבוד ויראה למקום, אם בכלל, ובטקטיקה פשוטה שעניינה "להיטים+להיטים=אני המלך" יישם את תכניתו. למעט הפתעה קטנה בביצוע "ממעמקים" של עידן רייכל בשיר השני של ההופעה, אדם לא התכוון להיות יותר מדי מתוחכם, או לכוון לאיזה ממלכתיות מיינסטרימית שמאפיינת את הכניסה לקיסריה. למעשה, להופעה שלו באמפי היוקרתי לא היה אפילו רמז של תחכום. עומר אדם ירה טילים ישירים ומדויקים בזה אחר זה, מתוך היכרות מוחלטת עם הקהל שלו.
מהבחינה הזאת, אין בכלל ספק - הסחורה סופקה. להיט רדף להיט, מהבמה יצא צליל של הפקה עשירה וכוכב אחד שפשוט יש לו את זה, וכבר בגיל 17 (באוקטובר ימלאו לו 18, אולי אז קצת יניחו לו), אפשר לראות את הכישרון העצום שלו. בינתיים זה מספיק ואפשר רק לדמיין מה יהיה אם ישכיל לפתח את מעיינותיו האמנותיים.
כך למשל, ההישג הגדול שלו בעצם ההגעה למעמד נראה יציב עד לחלק הלפני האחרון של המופע. בשלב הזה, הזה עלו לבמה שני אחיו הקטנים, גל ורועי בני 14 ו9 בהתאמה. הם שרו את "אבא נשמה", ושברו את שיאו של האח הגדול שהצטרף אליהם לבמה בסיום הקטע. בין אם זה נעשה כדי להעביר את הזמן או סתם כדי לגרום לאדם להיראות כמו המבוגר האחראי במקום, לא בטוח שזה הקטע שזמר ברמתו של אדם צריך כדי לקבל חותמת הכשר כאחד הגדולים בז'אנר.
צפו בתמונות נוספות מההופעה של עומר אדם בקיסריה
לעומר אדם יש בשר משובח בגרון שזקוק לעיבוד כדי להחזיק מעמד לאורך שנים. מול הקהל הצעיר שהגיע לקיסריה, ליטרת הבשר הזאת היתה משביעה, אבל לא בלי ירידת מתח מסוימת בהופעה. כאן, למעשה, נמדד זמר גדול כיוון שאדם לא נראה מבוהל, כפי שקרה ללא מעט אמנים שלא הבינו לאן האמרגנים שלהם סחבו אותם ומי אלו כל האנשים האלו שעומדים מולם עם ידיים באוויר וטלפון סלולרי מהבהב. אדם, בחוכמה, גייס לעצמו מעט עזרה מידידים, ודפק מחרוזת ששילבה את עופר לוי ("אני חוזר", שיר קלאסי לבמה תחת כיפת השמיים) וקובי פרץ ("את כמו אש") והאקשן חזר למסלולו.
כמובן שצריך לקחת בחשבון גם שחלק מהקהל כבר הגיע מתודלק היטב מהבית, שכן בקיסריה, גן לאומי, אסור למכור אלכוהול על פי חוק. נראה שהקהל פחד מלהישאר בלי המצב הרוח ה"נכון" להופעה שכזו. במובן מסוים, הם עשו לאדם טובה ובאו מוכנים.
האווירה בקהל והסגנון של אדם עצמו הפכו את ההופעה למעין עיבוד של חווית המועדונים במוזיקה המסתלסלת רק שבמקום הפלאקה, יש נוף לים ואת כל הווג'ראס של קיסריה. אולי זה מה שגרם לאדם להרגיש בבית על הבמה, שרבים חששו שתפחיד אותו. כך, אחרי ה"ערב טוב קיסריה" המסורתי, קריאת הכיבוש של כוכבי הז'אנר את הבמה שהם כל כך מוקירים, הגיעה הקריאה שהרעידה את אשכי חברת האבטחה במופע. "בואו נפרק את המקום" צעק אדם ונתן את האור הירוק להלם תרבות אמיתי, שהיה בחלקו מהנה וכיפי ובחלקו קצת מטריד.
בנקודה הזו, פתאום התברר שעומר אדם נראה, פיזית, ממש כמו חלק לא קטן בכלל מהקהל שלו אותה קומה, אותה "בלורית" שיער. הם היו אנרגטיים כמוהו וחסרי פחד כמוהו, ולכן גם הופעה ללא רגעי שיא או ביצוע בלתי נשכחים עברה כאילו מדובר ברגע היסטורי, כי כבר בגיל 17, אדם הצליח להרים אירוע שהגדיר מחדש את המושג "קהל יעד" הוא פשוט הופיע מול עצמו כפול כמה אלפים ובשלב זה של הקריירה, זה כל מה שעומר אדם היה יכול לבקש לעצמו.
עומר אדם בוואלה! תרבות:
איך אלבום הבכורה של אדם?
עומר אדם - הגרסה השקטה
עומר אדם - גרסת הנצחונות