הקופה נושמת: מי יופיע ומי לא יופיע באמפי קיסריה בקיץ הקרוב?

יותר מהחום, יותר מפתיחת עונת הרחצה ואפילו יותר מהתאריך, הסימן הטוב ביותר לכך שהקיץ כבר כאן הוא לוח ההופעות של הזמרים. מיטב היכלי ארצנו עוברים צחצוח אחרון לפני יריית הפתיחה שתסמן את עונת ההופעות החמה ועבור תעשיית הסלסולים מדובר בירייה שהיא גם סימבולית: ל"ג בעומר. משם תתחיל האש שתבוא לידי ביטוי בהפגזה מסיבית של סינגלים ואלבומים. לאחר מכן יתחילו ההופעות.

רוב אנשי התעשייה, וכך גם הקהל, מורידים הילוך משמעותית לפני ל"ג בעומר מתוך כבוד למסורת. הזמן הזה מנוצל להקלטות ותכנונים. כבר עכשיו אפשר לראות מגמה קצת שונה מהשנתיים האחרונות: השמות הגדולים עדיין לא ממהרים לצאת בהכרזות. אייל גולן, שלומי שבת ושרית חדד עדיין לא שיחררו תאריכים רשמיים להופעות גדולות. עושה רושם שאחרי שחרכו כל פינה באמפי המיתולוגי בקיסריה, הריגוש באיזשהו מקום אבד.

את ההססנות הזו מנצלים הזמרים הצעירים שכבר קבעו תאריכים. הבולטים שבהם: עומר אדם ב-15 ביוני ונאור אורמיה שדחה את הופעתו ל-27 באוגוסט. אין ספק שהמהלכים הבאים של השניים יהיו קריטיים לקריירה שלהם. לפני שיגיעו לאמפי, הם יצטרכו לשחרר לפחות שני שירים חדשים חזקים במיוחד כדי להכניס אותם למומנטום. לגבי השאלה האם זה לא מוקדם מדי עבורם, התשובה היא ברורה: אם הם ממלאים את המקום, ההופעה מוצדקת. כל הדיבורים על יראת כבוד, גדילה טבעית והבשלה אמנותית אינם אלא שטות אחת גדולה. כל עוד הם יעמדו בסטנדרטים בימתיים, אין שום עניין לגיל. הרי לא היו טענות כלפי ג'סטין ביבר כשהופיע בפארק הירקון.

אבל בגדול, כאמור, יש תחושה של רגיעה באוויר. רוב הזמרים הגדולים לא ממהרים לאמפי. או שהם מהססים לצאת בהצהרות או שהם פשוט מחפשים ריגושים אחרים, או שמדובר בשילוב של השניים. קובי פרץ, למשל, הולך על הופעה שהיא יותר מסיבה עם די ג'י יהל ודי ג'י ינון יהל בגני התערוכה. אחרי שבשנה שעברה הוא היה הראשון שכבש את היכל נוקיה, ההופעה הזאת היא סוג של הורדת פרופיל. בדומה לו, ישי לוי מסתפק בחזרה לבמה המסתובבת בהאנגר ב-8 ביוני, הפעם עם האורחות ריקי גל וגלי עטרי.

לעומתם, משה פרץ מתמיד בקו שלו ויופיע בקיסריה ב-28 במאי, הופעה שלמעשה תפתח את העונה באמפי הנחשק. שוב נראה שהזמר הזה יודע לא לצאת בהצהרות ופשוט לעשות את העבודה שלו. שלושה ימים לאחר מכן יגיע עמיר בניון עם המופע "תודה", ואחריו יהיו אלה שירי מימון ושמעון בוסקילה שההצלחה של המופע המשותף שלהם תזכה לגושפנקא האולטימטיבית כשיגיעו לבימת התהילה של המוזיקה הישראלית ב-2 ביוני.

הופעה מעניינת במיוחד עשויה להיות זו של עופר לוי. הזמר, שהופיע במקום עוד לפני שמישהו בתעשיית הסלסולים חלם על כך, בתחילת שנות ה-90, יגיע לקיסריה ב-4 ביולי. על הבמה איתו אמורים להיות 20 נגנים ויהיה מעניין לראות איך לוי, שתמיד אמר שיש לו בעיה עם האמפי בקיסריה מכיוון שמקום פתוח פוגע בחוויה הווקאלית שלו, מתמודד. שבוע וחצי לאחר מכן, ב- 14 ביולי, יגיע לקיסריה יהודה פוליקר עם מופע שבו הוא יחזור לאלבום המופת שלו "עיניים שלי" שיצא כשהסלסולים היו עדיין בגטו. סוג של סגירת מעגל.

לצד כל אלה, יש גם את שני המופעים הגדולים יותר, אלה של דודו אהרון וליאור נרקיס. שניהם אמורים להגיע להיכל נוקיה – נרקיס ב-28 ביוני ואהרון ב-14 ביולי. השירים שהיו אמורים לחמם את השטח לקראת ההופעה של נרקיס "נהפוך את המדינה" ו"התהיי לי" לא ממש עשו את המצופה מהם. מאוד יכול להיות שנרקיס יגמור את ההרפתקה בנוקיה עם הלשון בחוץ כפי שקרה לו בניסיון הראשון שלו בהיכל התרבות לפני כשנה וחצי. דודו אהרון, לעומת זאת, הוא ספק להיטים שסביר להניח שיצליח לשחרר להיט ענק רגע לפני הכניסה להיכל. בעניין הזה אפשר לסמוך עליו.

אבל כמו שזה נראה עכשיו, נוקיה הוא באמת השיא. אמנם נזרקים לאוויר שמות כמו בלומפילד ואפילו פארק הירקון אבל כרגע זה לא יותר מדיבורים. כי עם כל הכבוד לאגו של הזמרים, המציאות עדיין לא התיישרה איתו סופית.

אתי ביטון - "אולי תאמרי"

מילים: דיקלה, מור שלומוביץ; לחן: דיקלה, עידו אוחיון

הרעיון לחבר בין אתי ביטון לדיקלה הוא פשוט מעולה, הכי נכון בשביל ביטון שמכוונת למוזיקה ערבית עכשווית. ביטון יכולה לקחת את היצירות המעולות של דיקלה ולבצע אותן בלי ההשתוללויות המוגזמות של האחרונה. בנוסף, לאתי ביטון יש יכולות שלדיקלה אין. דיקלה היא התאוריה, ביטון היא הפרקטיקה.

צליל קליפי - "תפקח את העיניים",

מילים ולחן: צליל קליפי

רק שיר אחד גדול מפריד בין צליל קליפי להצלחה. מבחינת הנתונים, כלום לא חסר לה, אולי קצת שיפור טכניקת השירה. את הסינגל החדש שלה היא כתבה והלחינה בעצמה. הלחן מעולה, המילים לא ממש מתגלגלות על הלשון בייחוד בשורה השניה של הפזמון. קליפי עדיין מחכה לשיר שיעשה את זה בשבילה והאמת - מגיע לה כזה.

שלומי סרנגה - "זה רק נדמה לך"

מילים ולחן: דיקלה, שלומי סרנגה

בכל פעם מחדש צריך לעמוד ולהריע לשלומי סרנגה. השבוע הוא יצא עם סינגל נוסף שבו הוא מוכיח, שוב, שתמיד יש לו הפתעה נוספת בשרוול. הפעם הוא חבר לדיקלה, עימה שיתף פעולה בעבר ב"מונו", ויחד הם יצרו שיר שהולך בקצב שלו, מלא חום ופאן.

צחי קורן - "ממריא לשמיים"

מילים ולחן: מוטי אוחיון

לצחי קורן יש כבר את הפלוס הגדול: צבע קול בוגר כשמדובר כולו בנער בן 15. אפשר לשמוע בקלות שהבחור מושפע מהצד הכבד יותר של הסלסולים, והשיר שיצר עבורו מוטי אוחיון מצליח לחבר בין המשיכה של קורן להארדקור לבין דרישות הקהל.