ג'לו ביאפרה, אגדת Pאנק עם קבלות מכאן ועד לוס אנג'לס, הוא אחד האמנים הכי אינטליגנטיים, רהוטים ומאירי עיניים שאפשר לדבר איתם. הבנתו של מנהיג הדד קנדיז, מהקולות הבולטים ביותר ברוקנרול מזה 30 שנה, בפוליטיקה המקומית יכולה לבטל כמה מהפרשנים היותר בכירים בישראל והכנות שלו היא חודרת. לכן, לפני הכל, צריך לומר שאי אפשר לייפות את דבריו. "ישראל מבצעת פשעי מלחמה", הוא אומר בפה מלא, בראיון ראשון מאז החליט ביאפרה לבטל את הופעתו כאן. "הכיבוש עצמו הוא פשע מלחמה. אתם צריכים לסיים את הכיבוש, להפיל את גדר ההפרדה ולגמור עם זה".
אלו השורות התחתונות של שיחה טלפונית ארוכה וכואבת שנערכה הערב (רביעי) בתל אביב. ביאפרה הסכים לקיים אותה אחרי כמעט שבוע בישראל, שבוע בו הספיק לחוות את חיי הלילה של תל אביב וירושלים, אבל גם לערוך סיור בהתנחלויות בחסות תנועת שלום עכשיו וגם לבקר ברמאללה, כדי להבין את המקום הזה שמרתק אותו.
"פגשתי צעירים נפלאים ונחמדים שאמרו לי שליבם נשבר מזה שביטלתי את ההופעה", מספר ביאפרה. "אבל פגשתי גם אנשים שאמרו לי שזה היה מהלך נכון מאד ושצריך לגלות סולידריות עם הפלסטינים. אני מודה שאני עדיין קרוע מההחלטה הזו ולא בטוח שהיא היתה הנכונה. רציתי מאד להופיע כאן, אבל הנושא הזה קרע אותי ואת הלהקה שלי. הגענו למצב שאנחנו צריכים לצאת להופיע בטור, אבל אחרי זה נצטרך לחשוב כל אחד לבד. המסע הזה גילה לנו הרבה אחד על השני והרבה על עצמנו. לא הכל טוב".
במהלך השיחה, ביאפרה מנסח משנה פוליטית שמאלנית קוהרנטית ומרתקת. הוא מצליח לקשור בין הכיבוש, לבנימין נתניהו ואביגדור ליברמן ("דבריו על חילופי אוכלוסין מזכירים את הפרדת הגזעים של הקו-קלוקס-קלאן"), ליהודים אמריקאים ("יש טרור כלפי כל מי שרק מדבר על משהו נגד ישראל, את כולם הפכו לאנטי-ישראלים או אפילו אנטישמיים") ומשם לג'ורג' בוש ולשמונה שנות שלטונו. "הרבה אנשים כאן לא התאוששו מהייאוש במדינה מאז נרצח רבין", מאבחן ביאפרה. "הם מיואשים מנתניהו וליברמן. ואני אומר להם - אתם צריכים לצלם הכל ולשלוח לארצות הברית, שם אסור לדבר נגד ישראל".
מצד שני, ביאפרה מגלה גם רגישות לצד הישראלי, ומספר שלא מצא תשובה לשאלה שהציבו בפניו Pאנקיסטים צעירים שראו אותו בהופעה בארה"ב: "הם שאלו אותי 'מה אתה רוצה שנעשה בסביבה שבה כולם רוצים להרוג אותנו'?", הוא מספר, ומוסיף: "הם אמרו לי שבקווי 67', הם יחטפו טילים על רצועת חוף קטנה ולא ברת הגנה. זו לא טענה בלתי מבוססת".
אבל ג'לו, בסופו של דבר בחרת צד. בחרת להחרים.
"אתה יכול לראות את זה כך, אבל תשים לב שמעולם לא הצטרפתי לחרם באופן רשמי. אני עדיין מקווה שאוכל להופיע כאן וברשות הפלסטינית, אבל אני לא יודע אם זה יקרה בעתיד הקרוב. חשבתי על זה שבסופו של דבר, אני מסכים בהרבה נושאים עם המחרימים. אין מה לעשות, החרם הוא חלק ממה שהניע את שינוי המשטר בדרום אפריקה".
הוא בן 53, ביאפרה. בן לאבא פסיכיאטר בשירות הציבורי, שעבד בשכונות הקשות של מערב ארה"ב. "הכלל הכי חשוב שהוא לימד אותי הוא שבני אדם צריכים לדבר", הוא מספר. "הכי קשה כאן זה לדבר. לא סתם קוראים לתל אביב 'הבועה', כי פה חיי הלילה מחשמלים וגם בירושלים הם לא רעים, אבל מבחוץ קורים דברים נוראיים. לפעמים ראיתי שהדם שלי רותח ואני נכנס לדעות קדומות, אבל הצלחתי להשתלט על עצמי. לכן היה חשוב לי לבקר פה - רציתי לראות את מה שאני חושב עליו כל כך הרבה. רק דבר אחד אני לא מבין - קורים פה דברים שמפחידים אותי עד מוות. איך יש עדיין אנשים שאדישים לזה כאן?".
למה בכלל הסכמת להופיע כאן?
"כי במשך שנים רציתי להגיע לכאן והדרך היחידה היתה לבוא ולקבל על זה כסף. מה שאנשים לא מבינים הוא שאני לא טייקון רוק. הייתי צריך את ההופעה הזו כדי לשלם חשבונות ולא סתם חברי הלהקה שלי מחזיקים עבודות-יום. בסופו של דבר, החלטתי להגיע לכאן ולא להופיע, מה שעלה לי עשרות אלפי דולרים שאני לא יודע כיצד אחזיר. ייתכן שייקח שנים עד שאסגור את הסיפור עם אמריקן אקספרס. הדבר הזה יכול להרוס לי את החיים עכשיו".
לפני סיום השיחה, ביאפרה מדבר על המהפכות בעולם הערבי, על תפקידו של האמן במהומה הפוליטית שנוצרה כאן, על מה שלמד סצנת ה-Pאנק הישראלית ("אמרו לי שהיא הפכה א-פוליטית ואדישה. זה היה חלק מהסיבה לביטול, לא רציתי שישירו את 'Too Drunk Too Fuck' ויילכו הביתה") וגם, בנימה עצובה, על העובדה שברמאללה אין לו באמת קהל כמו שרצה.
כל אלו הם חלק מאג'נדה של מוזיקאי אחר, שהופעה שלו היתה יכולה להדהד למי שהיה נוכח בה למשך שנים, כי ביאפרה, כמו שהוא מגדיר את עצמו הוא "סיוט לכל יחצן. אני חייב לדבר". ביאפרה בחר לדבר עם וואלה! תרבות ולשתוק בהופעה. ההפסד כולו שלנו.
ג'לו ביאפרה: בסוף הוא הגיע לבקר
ג'לו ביאפרה צדק או טעה בהחלטה? דברו על זה בפייסבוק