איך אמר פורסט גאמפ? החיים הם כמו קופסה של שוקולד אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל. הנה, קחו לדוגמה את "לארי קראון", הסרט החדש של הבמאי-כוכב טום הנקס, אחד שמכיר את המשפט הזה היטב. על פניו, קומדיה רומנטית עם הנקס בתפקיד הראשי ועם ג'וליה רוברטס בצדו נשמעת כמו מתכון לסרט מבטיח, אולי אפילו מתוק כמו בונבוניירה. אבל בחיים, כפי שהכוכב הוותיק בעצמו אמר, אף פעם לא יודעים מה מקבלים, ובהתאם לזאת "לארי קראון" מתגלה דווקא כאחד הסרטים התמוהים של השנים האחרונות.
למעשה, כל מהלך ומהלך ביצירה הזו שגוי מן היסוד, עד כדי כך שאפשר להקרין אותה בחוג לקולנוע ולומר לתלמידים "עכשיו תעשו הכל הפוך". הטעות הראשונה היא בעצם מהותה של הדמות שהנקס מגלם משום מה: מדובר בלארי, גבר בגיל המעבר שהסרט נקרא על שמו, המאבד את עבודתו הזניחה ונאלץ להירשם מחדש לקולג' כדי לזכות בה חזרה. בקמפוס הוא מתחבב במהרה על כל הבנות שנקרות בדרכו, וגם רוכש את לבה של מורתו הנשואה, מרסדס, בגילומה של ג'וליה רוברטס.
על פניו, זה נשמע כמו בסיס עלילתי סביר, אבל כבר בשלב מוקדם מתברר כי יש בו פחות תבונה מאשר בקודקוד של פורסט גאמפ. קודם כל, אם לארי הוא אכן אדם שאי אפשר לעמוד בקסמו כפי שטוען הסרט, איך זה שבגילו, הוא מעולם לא היה נשוי ואף פעם לא היתה לו משפחה? למען האמת, הניגוד בין הנורמטיביות לכאורה של הדמות שלו ובין הבדידות המסתורית שבה הוא חי כה מטרידה, עד שהוא נראה כמו אחד מאותם פסיכופתים שמסתירים משהו במרתף, וזה כמובן לא מגדיל את אהדת הצופים אליו.
יתרה מכך, בכלל לא ברור מה השאיפות של לארי ומה הוא אי פעם רצה מהחיים. גם בסיכום 99 דקות הסרט, אין לנו מושג מה התחביבים שלו, מה הוא אוהב ואיזה מין בן אדם הוא, ולכן הוא לא מעניין אותנו בשום צורה.
חשוב מזאת, הנקס גם לא מסביר בצורה משכנעת למה כולם מחבבים את הגיבור כל כך מהר ואיך זה שמרסדס מתאהבת בו בכזו קלות, ולפיכך כל מערכות היחסים בסרט מופרכות לחלוטין ואין בו שום תנופה דרמטית או קסם רומנטי.
הצרות לא נגמרות כאן. נוסף לכל זה, הנקס, שביים את הסרט, עושה טעויות גם בכל הקשור לבניית המתח המיני בו. וכך, הוא שם יותר מדי דגש על החתיכה ההיספנית הצעירה שלארי מתיידד איתה, מעצב אותה בצורה מושכת מדי ויוצר ביניהם אינטימיות מוגזמת. וכך, הציפייה של הקהל היא דווקא שיקרה משהו בין שני אלה; אבל במקום זאת לארי מוצא עצמו בזרועותיה של מרסדס, וזאת בלי שהיתה לכך כל הכנה ראויה. קשה לבזבז את הסקס-אפיל של ג'וליה רוברטס, אבל מופע הביזאר של "לארי קראון" כשיר אפילו לכך.
רשימת הפגמים של הסרט עוד ארוכה: כך, למשל, גם הדמות של מרסדס תמוהה לגמרי, וחילופי הדברים שלה עם בעלה המנוכר (בריאן קרנסטון, כוכב "שובר שורות") מביכים. קשה לצפות בשני שחקנים בסדר גודל כזה יורים משפטים כמו "את כועסת עליי כי אני גבר שמתנהג כמו גבר" או "כן, אני מודה, אני לא אוהב אותך כי אין לך שדיים גדולים", וגם ברור לגמרי שהם היו משליכים תסריט כזה לפח אילולא אהיה מדובר בפרויקט של טום הנקס.
גם שאר דמויות המשנה בסרט נכתבו ברישול, ובעצם שום דבר בו לא עובד. הוא מתחיל בקול ענות חלושה ומשם מתמשך בעצלתיים, בלי להצחיק או לחמם לב אפילו לרגע. זהו סרט מסוג ז' שאם היו בו שחקנים מהדרג הזה ולא מהרמה של רוברטס והנקס, הוא לעולם לא היה זוכה לראות אור מ?קרנה.
אז אפשר להגיד שגם אם כבר הסרט בכל זאת הגיע לקולנוע, לא קרה שום דבר רע, שהרי הסרט אולי לא מהנה אבל הוא גם לא מזיק. אך האמת היא שב"לארי קראון" יש משהו מתריס גם בלי קשר לאיכותו הירודה ולבזבוז המשאבים של משתתפיו והזמן של צופיו.
הסיבה לכך היא שקיימות בסרט דמויות משנה היספניות רבות, והוא מציג את כולן בצורה גזענית ופטרונית שכבר נעלמה מן העולם. למעשה, נראה ש"לארי קראון" שואב את עולם הדימויים שלו מ"סיפור הפרברים", ובהתאם לכך כל הלטינים שבו עונדים שרשראות, רוכבים על אופנוע, מתחברים לכנופיות ומפיקים מוזיקה באצבעות.
כמו כן, הסרט מתיימר להתגלות כאחת התגובות הקולנועיות הראשונות למשבר הכלכלי בארצות הברית, ובהתאם לאמונה של הנקס שהוא ג'ימי סטיוארט החדש, מנסה להתחזות למעין קומדיה אנושית ומלאת חמלה סטייל פרנק קפרה. אך מאחורי כל היומרות הללו, מתחוור בסיכומו של דבר כי החסד של הסרט מתבטא בכך שגיבורו מעניק שני דולרים כתשורה לחבר לשעבר שאיבד את עבודתו.
הנקס המולטי-מיליונר ודאי לא מודע לכך, אבל האמת היא בשני הדולרים הללו אי אפשר לעשות הרבה. לעומת זאת, ב-30 מיליון הדולר שעלה "לארי קראון" אפשר היה לעשות לפחות תריסר סרטים שיהיה להם ולו קצת יותר ערך ממה שיש בו. ואולי בעצם בכל זאת יש איזושהי תוחלת במפח הנפש הזה: הוא מזכיר לנו שוב שלפעמים, גם בתוך קופסת שוקולד נוצצת כל מה שמסתתר זה עובש.
"לארי קראון" - לטריילר ופרטים נוספים
גם בארה"ב "לארי קראון" נוחל אכזבה