"שובר שורות" חוזרת: מה עושה אותה לסדרת מופת?

דמיינו לעצמכם עולם שבו האחים כהן עושים טלוויזיה; כעת הוסיפו ליצירה שלהם קצת מערבוני ספגטי, מעט קפקא, קורט לוני טונס עם נגיעות שייקספיר, ומה קיבלתם? קצהו של רעיון לגבי מהי "שובר שורות".

בשלוש עונותיה הקצרות, הצליחה סדרת הדרמה האמריקאית של ערוץ AMC לא רק לבסס את עצמה כאחת מהסדרות הטובות ביותר המשודרות כיום, אלא גם להתברג גבוה גבוה ברשימת סדרות הטלוויזיה הטובות בכל הזמנים.

הסדרה, לכל מי שעוד לא נחשף לתענוג, מגוללת את סיפורו של וולטר ווייט האפרורי, מורה לכימיה בתיכון המטופל באישה הרה וילד מתבגר הסובל משיתוק מוחין. סמוך ליום הולדתו ה-50 הוא מגלה כי הוא חולה סופני בסרטן ריאות ובאקט נואש מחליט לדאוג לירושה למשפחתו על ידי בישול ומכירת קריסטל מת'. מיסטר ווייט חובר לג'סי פינקמן, תלמידו בעבר - יצרן סמים מכור בהווה, וטמבל עקבי לאורך ציר הזמן - ויחד הם נקלעים למה שניתן לכנות סדרה הולכת ומסתעפת של הרפתקאות. אם אתם מסוג האנשים שקוראים לרציחות, העלמת גופות, ייצור סמים, אכילת מכות והסתבכות ברשת צפופה של שקרים "הרפתקאות", כמובן.

על פניה "שובר שורות" אולי לא נשמעת כמו המרענן הרשמי של הקיץ, אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם. מדובר במותחן פשע סוחף, קומדיה שחורה מבריקה ודרמה אנושית מטלטלת; ובכלל – זו הסדרה הכי אמיצה מאז "הסמויה" עם עומק פסיכולוגי שלא נראה כמותו מאז "הסופרנוס", שכול מהותה שינוי ואי ודאות.

"שובר שורות" נמצאת גם במדריך סדרות הקיץ המומלצות שלנו

אנחנו, צופי הטלוויזיה, אוהבים שגרה. אנחנו אוהבים שיש לנו דייט שבועי קבוע עם המוכר והידוע. יש נחמה חמימה וביתית בלמצוא בסוף יום העבודה את החברים יושבים בסנטרל פרק עם בדיחות של ג'ואי וצ'נדלר.

ב"שובר שורות", לעומת זאת, אין שום דבר שגרתי. היא מתארת את הפיכתו של וולטר ווייט מגיבור לנבל, מאיש משפחה כפוף-גב ונורמטיבי להייזנברג, הגרסה הניו-מקסיקנית ל'פני צלקת'. זוהי סדרה בתנועה מתמדת, שדבר בה לא עומד במקום - לא הדמויות, לא העלילות, ולא המבנה הסיפורי.

וולטר ווייט הוא איש של נוסחאות מתמטיות – לכל דבר סיבה ותוצאה, פעולה ותגובה כימית. אבל החיים הם לא מתמטיקה, כי תמיד ייכנס אליהם משתנה לא צפוי שהופך את המשוואה לבלתי ניתנת לחיזוי: הגורם האנושי. וכך, וולטר מוצא את מה שהוא מבחינתו הפתרון הקל להיפטרות מגופה, אבל לא לוקח בחשבון שהפרטנר שלו בור מוחלט, והוא ישלם על כך מחיר דביק במיוחד. אין שום דבר נקי בעולם של "שובר שורות", ואיש לא חומק מהשלכות.

אם אפשר לומר שהעולם בסדרה נמנה על איזושהי תורה מתמטית הרי שזו תורת הכאוס. וולטר ווייט בתהליך המטאמורפוזה שלו משיק את כנפי הפרפר ואנחנו הצופים חוטפים את הטורנדו. מגמת השינוי וחוסר הוודאות מתבטאת בכל פן ופן בסדרה הנפיצה הזו - החל מהסירוב הנמרץ להתחייב לז'אנר מסוים או לקצב קבוע; דרך רגעי ההפתעה התכופים שישמטו לכם את הלסת לקרקע ויגרמו לכם לצעוק אל המסך בתדהמה; וכלה בהחדרת חוש הומור לרגעים בלתי צפויים וכלה, כמובן, בדמויות ובגורלן.

היעדר השגרה והתפתחות הדמות הראשית מסימפטית לנתעבת הם שבירה של שניים מחוקי הברזל הלא כתובים של הטלוויזיה המסחרית, וזהו מהלך נועז שעל פניו מסתכן בהרחקת מרבית הצופים. ויחד עם הסוף הרע הידוע מראש והזמן המוגבל (כי כמה זמן כבר יכוהל הדמות הראשית לגסוס מסרטן?), המבטיחים כי לא יהיו ל"שובר שורות" עשר עונות או אופציה לסינדיקציה, היה מתבקש לחשוב שהסדרה לא תמצא מימון ולא תרכוש לעצמה קהל. אך ההימור האמיץ של יוצר הסדרה וינס גיליגאן - לשעבר ממפיקי "תיקים באפילה" ומי שכתב לה את פרקיה הטובים ביותר - השתלם וללא מסעות פרסום ענקיים או הייפ תקשורתי הסדרה מעונה לעונה רק צוברת יותר ויותר מעריצים מושבעים שמוכנים לחכות שנה שלמה לחזרתה מפגרה.

בבסיס הדרמה של "שובר שורות" עומדת מערכת היחסים הטראגי-קומית של ווייט - מין מקגייוור של עולם הכימיה - עם פינקמן, הפרטנר המסומם שלו, הכמה לאישור הורי. מערכת היחסים המיוחדת משלבת דינמיקה של הזוג המוזר, יחד עם יחסי מורה ותלמיד ואב ובנו המאומץ, והיא בנויה על פי הקונבנציה הטלוויזיונית הקלאסית של will they/ won’t they, הגדושה ברגשות לא מוצהרים ובמתח שאפשר לחתוך בסכין. אלא שבמקום סקס, עומד על הפרק חיבוק אבהי. מה שמתחילה כשותפות כפויה מתפתחת לאחד מסיפורי האהבה המפתיעים והמרגשים בתולדות הטלוויזיה, והיא זו שמספקת לסדרה את מרבית העומק הפסיכולוגי האדיר שלה ולצופה את העוגן הרגשי.

השותפות ההפכפכה - שבו זמנית מזינה והורסת את שתי הדמויות הללו - היא גם זו שאחראית לתצוגת המשחק המרשימה ביותר בטלוויזיה בשלוש שנים האחרונות. יש תשובה חד משמעית לשאלה למה בריאן קרנסטון זכה בשלושה פרסי אמי רצופים על גילום מר ווייט, ומדוע אהרון פול (המגלם את ג'סי) הצטרף אליו בטקס האחרון. מול הכימיה המפוצצת ביניהם והטור דה פורס המשחקי של השניים, אפילו ענקים כיו לורי, מייקל סי הול, שון בין, מייקל שאנון וסטיב בושמי מתגמדים.

מי שעלולה להידמות ברושם ראשוני מוטעה כגרסה הגברית של "העשב של השכן", מלמדת אותנו עם התפתחותה המתמדת - בדומה למה ש"הסמויה" עשתה בשעתה - כי הרומן האמריקני הגדול עבר בשנים האחרונות לטלוויזיה.

לכן "שובר שורות" היא בעצם מעשיית מוסר סאטירית, המנסחת ביקורת חריפה נגד שירותי הבריאות האמריקנים, לועגת לשקריות חיי הפרברים, מצליפה באירוניה במערכת החינוך, מתארת את כישלון המלחמה בסמים, ומנתצת בעוז את חוקי הבסיס של הדרמה המסחרית.

אבל מעל לכל זהו מחקר פסיכולוגי מעמיק, המאתגר את מידת ההזדהות של הקהל עם גיבוריו המפוקפקים ומייצר דיון נוקב במוסריות ועד כמה היא גמישה אצל כל אחד ואחד מאיתנו: מה הופך אדם נורמטיבי לפושע ואפילו לפסיכופת? היכן עובר הקו האדום שלכם? ועד כמה רחוק הייתם מוכנים ללכת בשביל אהבה?

"שובר שורות" מבפנים ומבחוץ היא שיר זימה לחוסר ודאות, לספונטניות, לחופש, לדינמיות, לגורם האנושי ולמטמורפוזה עם סוף אפל אך לא ידוע. והיא דורשת אומץ מצד כל הנוגעים בה – הדמויות, היוצרים והצופים עצמם.

הדבר האחרון ש"שובר שורות" מציעה לצופיה זו נחמה פשוטה, אבל במקום זה היא מעבירה אותם נסיעה פרועה, מקורית וחד פעמית ברכבת הרים אמוציונלית שאיש אינו יודע היכן ואיך תגיע אל סופה. והתוצאה היא טלוויזיה עוצרת נשימה, פשוטו כמשמעו. אל תתנו לנקודת המוצא הקודרת להרתיע אתכם מאחת היצירות החשובות, המרשימות והמסעירות בעשר שנים האחרונות, בכל מדיום אומנותי. פשוט הישענו אחורה ותיהנו מהמסע, רק אל תשכחו לחגור חגורת בטיחות.

*נטלי דוברזן היא תסריטאית, שחקנית ומבעלות בלוג התרבות "סופרבלוב". פוסט מלא למתקדמים בנושא "שובר שורות ניתן לקרוא כאן.


"שובר שורות" חוזרת בארצות הברית ביום ראשון הקרוב, ותחזור לשידור בארץ ב-31/8, בערוץ יס דרמה

דברו איתנו על "שובר שורות" בפייסבוק

"שובר שורות" בוואלה! yes