הסופר יורם קניוק, שאביו ניהל את המוזיאון התל אביבי הראשון, לא מאמין שאמנים צריכים לתת אישורים למוזיאונים או למנות לעצמם מנהלים. במאמר שפרסם כאן בשבוע שעבר טען קניוק כי ציירים צעירים מתערבים פתאום במה שלא שייך להם בחירת מנהל למוזיאון תל אביב לאמנות.
הטיעונים של מר קניוק, שלו כמובן הישגים רבים בתחום התרבות המקומית, אינם נוגעים כלל למחאת אנשי ונשות האמנות. דבריו אולי נכתבים מתוך היכרות אישית עם ראשית ימי המוזיאון, כאשר אביו היה מעורב בהקמתו ובניהולו. תורשה אמנם מספקת ידע, כפי שדבריו של קניוק עצמו מוכיחים, אבל אפילו תחת מצב העניינים הנוכחי במוזיאון תל אביב (מצב שדורש שינוי מיידי בשל חוסר שקיפות, עבודה לא תקינה, בזבוז, ניצול וחוסר עניין לציבור המקצועי), היא עדיין אינה מספקת סמכות.
העצומה שפרסמנו ושעליה חתמו למעלה מ-450 אמניות ואמנים, אוצרים ואוצרות, נשות ואנשי חינוך, חוקרים וחוקרות בתחום האמנות, קוראת לעירייה להקפיא את עבודת ועדת האיתור של המוזיאון למנכ"ל חדש ועוסקת קודם כל במוזיאון כמוסד ציבורי. זהו תפקידה של הקהילה המקצועית להתריע ולגרום למוסד ציבורי לשרת בצורה טובה יותר את האזרחים והאזרחיות.
מינוי מנהל מוזיאון הוא מינוי מקצועי, וככזה, אנו תובעים שבוועדת המינוי תהיה נציגות מספרית ראויה לאנשי מקצוע, אמנים, אוצרים וחוקרי אקדמיה שהעיסוק באמנות מלאכת חוקם. יש להבין שכרגע אין אמנית או אמן, אוצר או אוצרת, חוקרת או חוקר אחד בוועדה. חברי הוועדה כולם הם אספנים ואנשי הון.
בעקבות ההתכנסות שלנו מול המוזיאון לפני כשבועיים, הוזמן האמן עופר ללוש על ידי חברי ועדת האיתור להצטרף אליה והוא החל בהתייעצות עם אמנים איתם עמד בקשר. אבל יש להבין שאין לנו טענות כלפי האנשים שנמצאים עתה בוועדה. מקח וממכר איתם לגבי הרשות של אמן זה או אחר להשתתף בדיוניהם לא משנה את פני הדברים. הסמכות אינה אצלם אלא אצל נציג הציבור, ראש העירייה, ועליו לחתור לבנות ולבסס את המוזיאון כגוף שמשרת את כלל הציבור.
הדיון איננו אם קבוצה מצומצמת של אספנים ובעלי הון ירצו להזמין או לא ירצו להזמין אנשי מקצוע לקבוע מי יאייש את תפקיד המנכ"ל. בתור קהילה מקצועית, לא רק שיש לנו בעיה תוכנית עם חוסר הרלוונטיות המשווע של המוזיאון, יש לנו בעיה מהותית עם אופן התנהלותו. בזמן שהאמנות הישראלית זוכה למקום מכובד מעל הבמות הנחשבות ביותר בעולם, בתערוכות, ירידים, אוספים, בשיח הביקורתי ועוד, המוזיאון רחוק מלתת מענה לחיוניות ולכשרון שבאים מכאן.
חשוב להבין שרק אמנים עושים אמנות עליהם בנוי כל המבנה הזה שנפרש ממחקר תיאורטי ועד מסחר בחפצי אמנות. בהפניית הגב לאמנים עצמם המוזיאון פוגע בעצם מהות תפקידו. מצב הדברים העגום במוזיאון תל אביב לאמנות היום דורש מאיתנו לחזור לשאלות היסוד מולן ודאי עמד אביו של קניוק: מה עושה את המוזיאון הזה בכלל למוזיאון, מה קושר אותו לתל אביב, ומה המקום של אמנות במוזיאון תל אביב לאמנות?