ערוץ 24 צריך ללמוד את הלקח: 5 הערות על הטלוויזיה

השבוע הודיעה קשת על סיום תפקידה של נירית וייס כעורכת הראשית של ערוץ 24. וייס, כצפוי, המשיכה את הקו המנחה של הערוץ מאז נרכש על ידי קשת ומילאה אותו בתכני לייף סטייל, תוכניות ריאליטי וזוגות פליטי ריאליטי. שלא בטובתה, בזמנה נקשר הערוץ והזכיינית בפרשת מרגול המביכה, הן עם הגיבורה המרכזית של הפרשה והן עם ירון אילן, שהוצא לחופשה בעקבות הפרשה. נראה שהדבר המוצלח ביותר שיצא מערוץ המוזיקה בזמן הזה הוא הפאנץ' "שאלירז שדה יחליף אותי", על שם ההופעות התכופות שלו בכל פינה בערוץ.

מנגד, גם השבוע אפשר היה למצוא בערוץ הראשון שידורים חוזרים של "רעש מקומי", תוכנית צנועה למדי שעוסקת – שומו שמיים, הכינו את הפיפל מיטר – במוזיקה. היא מראיינת יוצרים, חלקם מוכרים וחלקם הרבה פחות, יוצאת לשטח ומשמיעה צלילים. מנחיה – בהם גם עמוס בן דוד שעובד ב"כוכב נולד" של קשת, אינם זוגות ככל הידוע לנו וממילא ליהוקם לתפקיד לא נעשה על בסיס רומנטי. הבעיה היא לא שערוץ המוזיקה לא מלא בתוכניות כאלה – ברור כי זהו ערוץ פרטי שמטרתו רייטינג רב ככל הניתן, דבר ש"רעש מקומי" לא מסוגלת לו. הבעיה היא שבערוץ המוזיקה אין אפילו תוכנית אחת כזו. אולי זו הסיבה בגללה וייס עזבה, אולי לא. בכל אופן, קשה להאמין שזה ישתנה גם אם אלירז שדה הוא זה שיערוך את הערוץ.

ערוץ 24 צריך להשתנות? דברו על זה בפייסבוק

לפחות אלירז ערך סולחה עם אסף אמדורסקי

כבר עכשיו ברור לכל מי שאוהב ספורט ויודע לצחוק ש"בובה של לילה" (ימי ראשון, ספורט 5+) היא קאלט אמיתי, מהסוג שמצטטים בבוקר שאחרי השידור ונזכרים בו בהשתכרויות של סוף השבוע. כל הפוטנציאל היה שם כבר בעונה הראשונה, אבל עתה הלקחים הנכונים הופקו ו"בובה של לילה" הפכה מאוסף מופרעים שיורים ללא אבחנה ופוגעים מדי פעם, למכונה משומנת של חיקויים מדויקים, פאנצ'ים מוצלחים והשפיץ - תפקידי אורח שלא רואים כל יום בטלוויזיה: מאיתי אנגל מקבל ביקור מפתיע בשירותים מאבי לוזון, דרך שלום מיכאלשווילי בחיקוי עצום של מאמנת הכדורסל אורנה אוסטפלד ועד רוני דניאל שמתבקש להדליק את הגזרה בגדה כדי להשכיח את כישלון הנבחרת. אבל מתי אתה באמת יודע שתוכנית סאטירה גדולה מסך חלקיה? כשאלי יצפאן שמשתתף בתוכנית מצליח להצחיק. כן, עד כדי כך.

"בובה של לילה": סיכום העונה הראשונה

יש אנשים שבשבילם השאלה "אז מה את לובשת" היא הדרך לגוון שיחת טלפון יבשה ויש את אירועי השטיח האדום שלפני הטקסים הגדולים, שבהם השאלה הזו הופכת משמעותית לא פחות מ"מה תעשה כשתהיה גדול". לכאורה, האיוונט הזה, כמו השבוע לפני פרסי האמי, הוא ההזדמנות להבין עד כמה ריאן סיקרסט מסוגל להפוך גם אוויר לדבר הנוצץ בעולם, אבל קשה להזיז ממנו את העיניים, במיוחד בפורמט של ערוץ E! והרבה פחות מזה של FOX. גם התחרות בין המעצבים על פרס "מה אתה לובש" מצליחה לעניין את מי שלובש לשידור הזה בוקסר וגופיה.

האירוע מלווה גם בלהג בטעם פלסטיק עבש של "היתה לך עונה נפלאה/ אתה נורא מצחיק ומדהים" וכמובן – "מה אתה לובש?", אבל בגלל הופעתו של צ'רלי שין בטקס אפילו נרשם רגע מצחיק כשג'ון קרייר, הקולגה לשעבר ל"שני גברים וחצי" נשאל מה יגיד לשין כשיפגוש אותו: "אגיד לו מה שכל אחד אומר לחבר שהשתגע".

אמי 2011: כל הזוכים

אמי 2011: כל מה שקרה בטקס, דקה אחר דקה

אמי 2011: מי התלבשה הכי יפה?

חובבי הטלוויזיה האמריקאית בישראל נמצאים בשלב הקריז והרטט: בכל בוקר הם מתעוררים, מסתכלים למחשבים שלהם ישר בעיניים ומצפים לתוצאות, כלומר לפרקים החדשים של הסדרות האהובות ששבו לעונה החדשה וכמובן לפיילוטים הכה מדוברים של הסדרות שכולם ידברו עליהם מחר.

החדשות הטובות הן ש-yes ו-HOT ממשיכות לעשות עבודה טובה יותר בכל עונה ולהביא את הסדרות החוזרות לישראל בזמן סביר: "glee" תשודר בהפרש של יומיים, "שני גברים וחצי" בהפרש של ארבעה ו"אקס פקטור" בהפרש של יממה. זה כמעט המצב האידיאלי ובעצם כל מה שאפשר לדרוש מהן, בהתחשב בעובדה שהן אכן לא מפיקות את הסדרות האלו.

הבעיה היא שחברות הכבלים והלווין כמעט ולא נוטות להמר על סדרות חדשות, כמו "רינגר" עם שרה מישל גלר או "The New Girl" עם זואי דשאנל. "אקס פקטור" היא ריאליטי עם סיימון קאוול, כלומר לא באמת הימור ו"אימפריית הפשע" לא שודרה בסמוך מאוד למועד שידורה בארה"ב וגם עונתה השנייה תעלה בישראל רק באוקטובר, קצת פחות מחודש אחרי התחלתה בארה"ב. "טרה נובה" היא היוצאת מהכלל, אבל הטייטל סטיבן שפילברג עושה את שלו. מעבר לכך, הטורנטים הם עדיין ידידם הטוב ביותר של האמריקנופיל והגיע הזמן שהחברות, במיוחד yes שחרטה את נושא הרכש על דגלה, יחליטו שהם מכסים גם את הפער הזה.

טלוויזיה אמריקאית: כל הסדרות שחוזרות ועולות

לכאורה, סיטקום ישראלי המסתיים אחרי 9 עונות הוא הישג לכל דבר. בפועל, כשמדובר ב"החיים זה לא הכל", שהחזירה את נשמתה סוף סוף לאלוהי הבינוניות, זוהי עדות לאותה דלות חומר מדוברת כשזה מגיע לקומדיות בפריים טיים. גדי ודפנה ביחד, גדי ודפנה לא ביחד, קנובלר, ווטאבר – "החיים זה לא הכל" פשוט היתה שם, כאבן שאין לה הופכין וכבדיחה שכולם מבינים אך לא צוחקים. אלא שדווקא סיומה בימים אלו יוצרת משוואה חדשה ומעניינת יותר מכל פרקי הסדרה ביחד: "החיים זה לא הכל" היא החטא ו"סברי מרנן" היא העונש.

"החיים זה לא הכל": מאחורי הקלעים