"מאסטר שף: הגמר שהציל את הגבריות הישראלית

רגע הזכייה של אבי לוי ב"מאסטר שף": באדיבות קשת

כל מי שמסניף תוכניות ריאליטי יודע – תוכניות גמר הן תמיד הבטן הרכה, גם של תוכניות הריאליטי הטובות ביותר. פתאום מתפרצת הפרובינציאליות, כל תקלות ההפקה, מריחות הזמן, עלגות שופטים כשאין אפשרות לטייק שני.

אפשר להכניס תחת העיקרון הזה את "האח הגדול", "היפה והחנון", את "הישרדות", בטח שאת "חי בלה לה לנד" – כולן סבלו מתוכנית גמר, שאמורה להיות גולת הכותרת המנצנצת, ולבסוף נראתה כאילו נעשתה על ידי צוות נלהב אך חובבני של חוג הטלוויזיה במתנ"ס.

לא גמר "מאסטר שף" – למרות שהיה זה גמר של שעתיים וחצי, למרות אינסוף הפרסומות, לא היה בה אף נתח לא מבושל היטב, אפס שומן מיותר. עריכה מדוייקת, מינונים נכונים, ועצירה אלגנטית רגע לפני שהדוושה נלחצת רגע אחד יותר מדי על הקיטש, הפכו את הגמר הזה למענג ממש כמו כל העונה המושלמת הזו.

"מאסטר שף" בעונה שנייה: כתבות נוספות:

גמר מאסטר שף: דברו עליו בפייסבוק שלנו

אבי לוי, זוכה מאסטר שף: "אני המום"

"מאסטר שף" שברה את שיאי הרייטינג

אבי לוי הוא הזוכה בגמר "מאסטר שף"

"מאסטר שף" - מה הופך אותה לכל כך טעימה

"מאסטר שף" - הבריקה כבר מתחילת העונה

אבל עשייה אינטליגנטית של הפקה יכולה להביא רק עד למקום מסוים, ומה שהפך את גמר "מאסטר שף" למוצלח, הרי שזה תפריט הגברים שעמד בלבו – הגרעין המגוון של גבריות ישראלית שהפך אותה למילוי הכי טעים שיכול היה להיות לגמר של העונה השנייה של "מאסטר שף". מצד אחד עמנואל רוזנצוויג – טייס תכול עיניים, עם דימויים בלתי נדלים מהקוק פיט. הוא היה יכול להתיישב בדיוק על הדימוי הקריר שחצני, אבל במקום זה קיבלנו טייס שנמצא הכי רחוק שאפשר על הסקאלה לאתוס המכה קלה בכנף – רגיש, לח עיניים, וצנוע באופן מוחץ לב.

מצד שני, אבי לוי המנצח – מדריך נגמלים בהווה, נרקומן לשעבר בעצמו. גבר גבר ירושלמי, שהצליח להמציא את עצמו מחדש, בין היתר דרך התוכנית הזו. הדיאלוג המתמשך שלו עם חרטה, אשמה, ופיצוי הפכו אותו לגבר שקט ויציב שמוציא את הרגשות שלו דרך הידיים המבשלות, ועל הדרך פה ושם מוחה דמעה. גברית.

אליהב שאשון, הצלע השלישית והבולטת לכאורה של הגמר הזה, הוא פיוז'ן גברי כמו האוכל שלו – גבר מרוקאי יפהפה, והומו מוצהר שצווח "אמא'לה!" בלי טיפת התנצלות על מי ומה שהוא: ווילי וונקה מוטרף ויצירתי שמתפקע מהשראה והמנות שלו ממש כמוהו הן שפע מטורלל, שמח וצבעוני של מטבח עדתי מעורבב בנצנצים וקישוטים.

בין שלושת המשתתפים השונים כל כך האחד מהשני של גברברי גמר "מאסטר שף" הם ייצרו מניפה שאולי לא כוללת את כל מודלי הגבריות הישראלית, אבל בהחלט היוו מספיק בשביל שיהיה לכל צופה וצופ?ה את הטעם המועדף עליו בלי להרגיש החמצה גדולה מדי על שלא היה ייצוג נשי (שנראה על המסך שהיו בשלניות טובות פחות מהגברים שהתמודדו) בגמר התוכנית.

אם היתה זו תחרות שתלויה ב-SMSים מהצופים בבית – ואין לראות בזה בשום אופן המלצה לכך – כבר היו נוצרות מפלגות ענק שתומכות בגבר שלהן לראשות "מאסטר שף"; עצם זה שהצופים מושארים כשהאצבעות המסמסות שלהן אוחזות בפולקע במקום בסלולרי בזמן הצפייה, מאפשר להניח את הדחף לניצחון בשקט.

ככה, באמצעות הרגיעה שנתנו לצופים וגם בעריכה הטובה של התוכנית, נתנו לנו את האפשרות לראות בכל אחד מהמתמודדים המוצלחים שהגיעו אל הגמר את היופי והייחוד שבמנות שלהן, ולא פחות חשוב מזה – בגבריות הישראלית שהם מייצגים. בהתחשב בכך שהוציאו לנו את העיניים עם כל האוכל הזה, זה המיטב ש"מאסטר שף" יכולה להציע לנו.