פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "מאסטר שף": אוכלת את העוגה ומשאירה אותה שלמה

      "מאסטר שף" מצליחה בגלל היותה ריאליטי נטול ריאליטי, ותחרות נטולת תחרות. לקראת הגמר הקרב - מה המרכיבים שהופכים אותה טעימה לנו?

      אנחנו מקטרים על הטלוויזיה ועל ההשתלטות שלה על המוח והפנאי, אבל יותר מהכל אנחנו רוצים מדורת שבט שלאור המסך המרצד שלה נוכל להתקבץ ולחמם ידיים ולהרגיש קצת פחות לבד. מתבקש שתחרות ריאליטי תהיה המקום האחרון שאפשר לעשות את זה, אבל או-אז נזרק אל תוך הקלחת מרכיב הקסם – אוכל. והנה: "מאסטר שף" הפכה להיות בדיוק המקום הכי לא שיפוטי, הכי מכיל, ביתי ומקבל.

      "מאסטר שף" הצליחה לעשות את הכמעט לא ייאמן ולייצר תוך שתי עונות סוס מנצח ונוסחה בדוקה, וזה שיש לה שורשים מחו"ל לא אומרת שום דבר בהקשר הזה – זה לא שלא הצלחנו לרצוח פורמטים מוצלחים לגמרי בעצמנו. "מאסטר שף" הישראלית מתרפקת על נקודת הזמן הסוציו-דמוגרפית הבוערת שבה אנחנו עומדים – הסיום הטבעי של מטבח עדתי טהור, על ספו של הפיוז'ן הביתי - ומזקקת אותה לכדי תבשיל שטעים ונעים להכניס לפה.

      החרדה לשימור השורשים, יחד עם התחושה הלא מוצדקת שפעם היה פה טוב יותר – כל אלו הופכים את כולנו לתינוקות מגרגרים מול המסך שרק רוצים שאמא תבוא ותאכיל אותם בתבשילים המנחמים שלה. ומהבחינה הזו "מאסטר שף" מצליחה להיות היד האמהית הזו – שמלטפת על הראש, ואומרת שכולנו יהודים, וכל כך נחמדים. הנה לך, קח מפרום / גפילטע פיש / חורשט סבזי, וחלומות פז.

      "מאסטר שף": מי השופט האהוב עליכם? הצביעו בפייסבוק

      ומי לדעתכם יזכה בגמר?

      אבי, אליהב, עמנואל (יח"צ , יחיאל ינאי)
      אחוות לוחמים מגובשת שלא מתפוררת כשנועצים בה מזלג. מתמודדי גמר "מאסטר שף" (צילום: יחיאל ינאי)

      בעצם, "מאסטר שף" אופים את העוגה, אוכלים אותה ומשאירים אותה שלמה – מצד אחד תחרות, על האלמנטים הסוחפים שיש בה ולקיחת הצדדים, ומצד שני, מעורבב בפנים גם התבלין הישראלי ייחודי – פירגון. אבל לא במינונים מופרכים שגורמים לך לעקם את האף בחוסר אמון, אלא באמת אחוות לוחמים מגובשת של המשתתפים החביבים, שלא מתפוררת כשנועצים בה מזלג.

      "מאסטר שף" עובדת כיוון שהיא נקייה מהתחלואים של היומיום – אין בה פוליטיקה, אין בה דתיים וחילונים, יש בה מעט מאוד הצצה לאופי האנושי ורובו טוב וחביב. אף אחד פה לא יתחרפן כשיכניסו תנ"ך לשירותים או ידבר על מחסום ווטש. בעולם של "מאסטר שף" אין חדרי שירותים, אין מחסומים, אין קווים ירוקים או אדומים לחצות. העיקרון פשוט וסטרילי – בשלו לנו פנטזיה נקייה ממציאות, ונעריך אתכם עליה. לכן "מאסטר שף" היא מגנט מסך גם למי שבדרך כלל סולד מתרבות הריאליטי או מנסיכי אינסטנט.

      מאסטר שף (צילום מסך)
      הוא אולי איש הפח, אבל גם תו תקן של אמינות. יונתן רושפלד ומיכל אנסקי. מתוך "מאסטר שף" (צילום מסך)

      אבל העובדה שיש נוסחה מוצלחת, לא אומרת שאפשר שלא לשמר אותה, וצריך לתת את הקרדיט למפיקי ויוצרי "מאסטר שף" על כך שבין העונה הקודמת לזו הנוכחית הצליחו שלא להקדיח את הקדרה. האיזון בין השופטים למשל, הפך להיות כמעט מושלם – החום המשתפך של חיים כהן ומיכל אנסקי מצד אחד, הפיוטיות הקומית של איל שני מצד שני, ובתווך – הטפלון האנושי יונתן רושפלד.

      רושפלד הוא השופט שכל המניפולציות הרגשיות שניסו לעשות לו פשוט החליקו מעליו בלי להותיר סימן, והוא נשאר סלע איתן של אמינות ופרפקציוניזם. כשרושפלד אומר בטון איש הפח שלו – "ווואו, זה נורא ואיום" על תבשיל כלשהו – אפשר להאמין לו שהוא לא עושה את זה כדי לקבל זמן מסך, אלא כיוון שהוא מגיע מאהבה קשוחה וחסרת פשרות למקצוע ולאמנות שלו.

      לבד מטיפול רושפלד שנתנו ל"מאסטר שף", מלבד התברברות ארוכה מדי עם שלב האודישנים, בעונה הזו היו בחירות טובות ומוצדקות לשלבי הגמר. והחובבנים שבחבורה שנכנסו על רקע החמידות שלהם, נופו די מהר ולא חזר על עצמו מקרה סמדי בומבה מהעונה הקודמת, שהיתה יותר דמות צבעונית ממעוררת אמינות לגבי מאסטריותה. ככלל, בסייג של מה שכבר יכול לעבור דרך המסך, נראה שלגמר הזה מגיעים מתמודדים חזקים ומוכשרים, ולא היו פספוסים טרגיים בדרך.

      "מאסטר שף" מצליחה אם כן לצעוד בבטחה בלי להפיל את הצלחת המאוזנת בעדינות, בזכות הקסם שנוצר מערבוב כמה חומרים פשוטים שמצליחים באלכימיה להפוך להרבה יותר ממה שהם. והגמר שצפוי במוצ"ש עומד להיות התמודדות מרתקת שכל אחד מהמתמודדים בו יהיה בחירה מצוינת וכמו שאומרים בשפת הריאליטי ש"מאסטר שף" לא דוברת בה – מתמודד ראוי.

      "מאסטר שף": מה חשבנו בפתיחת העונה?