כשעידן אלתרמן ואבי גרייניק הובילו את טבלאות הרייטינג בטלוויזיה עם "כוכבי השכונה", בחור בשם מולי שגב התחיל להרכיב את המיזם ההזוי שלו לזמנו, "סאטרדיי נייט לייב" בעברית. שגב, מקורב לאלתרמן עד היום, החל בגישושים עם השניים על הצטרפות לתוכנית החדשה שלו, ואיש לא היה מופתע אם זה היה קורה: שני הקומיקאים המצליחים בישראל, שממילא כבר עובדים בזכיינית קשת, משדרגים מיזם שצריך את כל הכוח והתנופה.
אלתרמן העדיף לוותר, "ארץ נהדרת" יצאה לדרך עם אלי ומריאנו. אלתרמן כבר לא חזר לפרונט בטלוויזיה. "לפעמים זה צבט לי בלב", הוא מספר. "היתה תקופה בשביל קומיקאים שמי שלא ב'ארץ נהדרת' פשוט לא קיים. הרגשתי לפעמים כמו פיט בסט, זה שהיה צריך להיות בביטלס".
אתה מתחרט על זה?
"באמת שלא. אני לא מאמין במשפט 'מה שצריך לקרות קורה', אבל אני יודע שאני לא עושה חיקויים ואני לא יודע לעשות מבטאים. עשיתי משהו דומה 'שבוע סוף' בעונה הראשונה וגם שם לא הרגשתי כל כך נוח. אלי ומריאנו תמיד היו חקיינים אדירים. לי ולגרייניק זה לא כל כך התאים".
יכול להיות שזו היתה ההזדמנות שלך לחזור לקדמת המסך
בתפקיד מוביל. לא עשית את זה מאז, מקסימום משנה ב"החיים זה לא הכל".
"תראה, היה לנו אז את 'כוכבי השכונה' והסתנוורנו מזה לגמרי. יש משהו מאוד מסנוור בזה שאתה מקום ראשון בטבלאות רייטינג, ואורי שנער (אז מנכ"ל קשת ע.ש) מזמין אותך להרמת כוסית בכל פעם שאתה במקום הראשון. בדיעבד, מאוד לא אהבתי את התוכנית. נהניתי מהעבודה עם אבי והיו דברים מטורפים שעשינו, אבל העונה שאחרי הדיבור עם 'ארץ' היתה כמו של זוג שמוליד ילד והילד הזה הוא מה ששובר אותם. אבל אני באמת לא מתחרט".
רגע לפני יום הולדתו ה-40, עידן אלתרמן לא מתחרט, אבל הוא כן מסוגל להסתגל במבט מפוכח על הקריירה שלו, שמציגה צדדים מרשימים שמשלבים הצלחה מסחרית ואמנותית, לצד תקופות עצובות ובעייתיות של בחירות שגם הוא מבין שהיו מוטעות. דווקא היום, כשהוא עומד בפני הובלת תפקיד ראשי בתיאטרון (במחזמר שירי דני סנדרסון בהבימה) ובהופעות המוזיקליות עם המג'יקל בנד (שיחד הוא יבצע איתם מופע התרמה מיוחד משירים שתרגם ראו פירוט בסוף הכתבה), אלתרמן יודע לומר כלפי החוץ וגם כלפי פנים את האמת.
"ב-10 השנים האחרונות היו רגעים שלא מצאתי את עצמי", הוא מספר. "עשיתי דברים בטלוויזיה שהיו איומים ומאוד לא נהניתי מהם, אבל פעלתי מתוך אינרציה. ברור שהנקודה הבעייתית היתה הפרידה מגרייניק, כי זה מה שקורה בסינרגיה בין צמדים גם אסי וגורי פחדו ממה יהיה איתם אחרי שהפסיקו להופיע ביחד".
ומה עושים?
"מצאתי אפיקים של ביטוי אישי, כמו הסרט 'נמוך' שעשיתי, אבל לפעמים היה תוקף אותי שיתוק של 'מה אם באמת לא ירצו אותי?'. היו דיבורים על כל מיני דברים שאני אעשה בעצמי, כולל כתיבה ובימוי, ובכל פעם פשוט לא רציתי להתמודד עם הביורוקרטיה של כל התהליך הזה. אני אגיד לך משהו טלוויזיה גונבת לך קצת את הנשמה, במיוחד אם אתה עצמך ולא עומד מאחורי דמויות. סתם למשל, הנחיתי את 'של מי השורה הזאת' בערוץ 10 ושנאתי את עצמי שם. שמו אותי בעניבה, הייתי שוטר והרגשתי שגונבים ממני את מי שאני. אני לא אוהב אולפן בכלל".
זה חייב להשפיע עליך גם באופן אישי. במקצוע הזה אי אפשר להפריד.
"התקופות הקשות משפיעות חרא. הערך העצמי שלך יורד, ואתה עושה כל מיני שיקולים עם עצמך ותוהה למה מלהק איקס לא לקח אותך. עכשיו, גיל 40 נותן פרופורציות של הכל בסדר, יהיה בסדר ולמה כי יש לי את עצמי, יש לי את הקילומטראז' שצברתי. אני יודע שאני אביים, אני אוהב מאוד את המוזיקה ונהנה מזה מאוד ומתרגש מהתיאטרון. דווקא השנה הזו היתה השנה הכי מעניינת מזה הרבה שנים".
גם כשאלתרמן מתאר את התקופות הקשות בקריירה שלו, הוא עושה זאת ברצינות אנליטית, אבל מתוך מבט שממוקד בעתיד. הוא מספר בהתרגשות על מופעי האיחוד המתוכננים עם גרייניק, שיחגגו 20 שנה ל"ילדים סורגים לאלוהים", המופע המצליח שלהם מהניינטיז. מצד שני, הוא יודע שגם שם, חלק מהקסם שהיה נעלם עם הזמן שעבר: "ניסינו לעשות חלק מהדברים כשהתארחנו בקאמל קומדי קלאב, ואמרנו לעצמנו שחלק מהדברים פשוט לא יילכו. מה, נעשה חיקויים של ירקות? נרגיש אידיוטים".
זה קטע עם קומיקאים. הזמן רץ.
"לפני 15 שנה, כשאדיר מילר לא היה זה שעושה את 'רמזור', אלא קומיקאי בקבוצת דומינו גרוס, הוא אמר לי שקומיקאים זה כמו קוטג' יש להם זמן תפוגה שיש בו גם תאריך וגם שעה והוא צדק. לפעמים אני קורא בטוקבקים שאני לא חלוצי כמו פעם, 'לא מגדיר מחדש'. מי עוד חוץ מניל יאנג ממציא את עצמו מחדש כל הזמן? טלוויזיה זה עולם שבו כמה אתה יכול לראות את הפרונט-מן הזה עושה את הדבר הזה. אנשים רוצים לראות משהו חדש".
ובכל זאת, עשית את "החיים זה לא הכל" במשך תשע עונות. לא חשבת שזה קצת יותר מדי?
"היה לי שם תמיד קלאש עם דניאל לפין, יוצר הסדרה. אני מודה שבאיזשהו שלב אמרתי שאני צריך כל הזמן ריגושים והכל שם היה נראה לי מוכר מדי. גם אם אתה עושה דמות מדליקה, גם שחקני 'סיינפלד' נשברו מתישהו. מצד שני, אתה לא יכול להגיד 'לא' לסדרה אהובה שמפרנסת אותך יפה והאנשים שבה מצחיקים אותך".
הסדרה מצחיקה אותך?
"אני לא רואה סיטקומים. נשבע לך, זו לא תשובה דיפלומטית".
אהבת את התסריטים?
"אהבתי את המצבים שלי. לא תמיד אני מתחבר להכל".
לא פלא שאלתרמן בחר לחגוג את יום הולדתו ה-40 דווקא בהופעה מוזיקלית, בה הוא מבצע שירים שתרגם. ניכר שהוא נהנה על במת התיאטרון ובהופעותיו בטלוויזיה, אבל המוזיקה מוציאה ממנו רגש ואנרגיה שלא היו שם שנים. הוא מדבר בעיניים נוצצות על האלבום החדש של ווילקו ומנתח את ההתפרקות של REM. מכשיר הבלו-ריי בביתו מקרין תמונות נפלאות מהופעה של ברוס ספרינגסטין ועל הבמה נראה שהוא באמת מצא מקום חדש, שמשתלב עם המשפחתיות היציבה שלו נשוי למאיה 15 שנים ואב לשני ילדים, אורי ושירה.
ביום שני, יום הולדתו בדיוק, הוא יופיע בזאפה בתל אביב עם האורחים גורי אלפי, מאור כהן, דביר בנדק, כהן@מושון, גרייניק כמובן ועוד, כשכל ההכנסות הן קודש לעמותת "כנפיים של קרמבו", עמותה לנוער עם צרכים מיוחדים. הוא גאה במיוחד על ההופעה הזו ובצדק: הוא שר היטב, התרגומים מדויקים והוא כמובן, אדם מצחיק מאוד. במשך שעתיים כמעט הוא דיבר על הרגעים החלשים בקריירה שלו, אבל בסוף, על גג ביתו הוא מסתכל ואומר: "אני בסדר לגמרי עם זה שלא הלכתי הכי רחוק בטלוויזיה. אני חושב שזה פשוט לא מגניב להיות מרוצה מעצמך".
בית התקליט עם עידן אלתרמן
עידן אלתרמן עושה את הקינקס בחזרה