"המתים המהלכים" חזרה: הזומבים חזרו לאכול, אבל למה?

זהירות, הטקסט הבא מלא ספוילרים לרוב

יש שתי דרכים לגרום לסדרת מתח לעבוד: ליצור עלילה מפותלת, דמויות מורכבות ודיאלוגים מושחזים או הדרך הקלה יותר – לתת לגיבורים להסתובב בעולם שמופגז בזומבים רעבים לבשר אדם ולקוות שהם כבר ייקחו את זה משם. נחשו באיזו מהשתיים בחרו יוצרי "המתים המהלכים", שחזרו לעונה שנייה הלילה (שני) בארה"ב. זה לא בהכרח דבר רע, אם סוג כזה של דרמה עושה לכם את זה.

למרות אי אילו מאבקים מאחורי הקלעים, אחרי שיוצר הסדרה המקורי פרנק דרבונט פוטר מההפקה לפני מספר חודשים (ככל הנראה משום שזעם על כך שמנהלי רשת AMC מעדיפים להשקיע את כספם במחלבת המזומנים של הרשת, "מד מן") - העונה השנייה של הסדרה ממשיכה את הקו הכללי של העונה הקודמת, ככל הנראה משום שבתחילת הצילומים לעונה זו, דרבונט עדיין היה בעניינים. חבורת הניצולים, בראשותו של השריף ריק גרימס (אנדרו לינקולן) מנסה לאתר מקום בטוח, אחרי שאטלנטה התגלתה כבית גידול למתים הגרגרנים.

בין לבין, צצות מחדש המחלוקות הפנימיות שלהם – שיין עדיין מאוהב בלורי, אשתו של ריק, ואיפשהו באמצע הפרק מבשר שהוא מתכוון לנטוש את החבורה ולצאת לדרך עצמאית ואנדראה שניסתה להתאבד בפרק הסיום של העונה הראשונה, מבואסת שלא הצליחה. כך או כך, הם מחליטים לעשות את דרכם לעיר אחרת בתקווה ששם יתגלו חיים, אבל מהר מאוד מגלים שעדרים של זומבים מסתובבים להם גם בדרכים.

"המתים המהלכים" - כתבות נוספות:

ראיון בלעדי עם כוכבת "המתים המהלכים"
מיהם הזומבים הגדולים ביותר?
איך היתה העונה הראשונה של "המתים המהלכים"?
אוהבים זומבים? דברו איתנו בפייסבוק

העניין עם "המתים המהלכים" הוא שלא משנה כמה הדמויות שלה עמוסות בקלישאות, מהגיבור האמריקאי ונציג החוק חסר הפחד דרך האפרו אמריקאי המגושם, האסיאתי החנון וכמובן, רדנק כפרי שלא נגעל לשלוף את החצים מגואלי הדם שלו מהזומבים שהוא הורג – הצפייה בה עובדת למי שמחפש אקשן מהסוג הזה.

מדובר בדקות ארוכות של מתח גבוה, שלא באמת זוכה להקלה בשום שלב. הצפייה מלווה כל הזמן בתחושה שמשהו רע עומד לקרות, המוזיקה המצמררת בטח לא עוזרת והצופה מסיים את הפרק מותש ועם בחילה קלה מכל מיני זומבים שחטפו מברג לעין, חצים ואבנים למוח וזה רק נהיה מגעיל ומעולה עוד יותר.

העונה, גם שני הילדים שבחבורה לא נשארים מוגנים מהסכנה, מה שבמובן מסוים טורף קצת את הקלפים של הדרמה האמריקאית הטיפוסית, שלרוב חוסכת מאיתנו עלילות כאלה – אחד מהם נעלם בעיצומו של הפרק והשני, אם נחסוך מכם את הספוילר, מוצא את עצמו קורבן למוחו הקודח של תסריטאי שרצה לסיים את הפרק הראשון בבום.

רק דבר אחד חסר ל"מתים המהלכים" כדי להיות טובה עד הסוף, ועושה רושם שיוצרי הסדרה בעצמם לא מצליחים לספק תשובה לשאלה הזו – מה הסיבה לכך שהגיבורים שלה ממשיכים להילחם על קיומם בעולם שומם שבו רוב האוכולוסיה כבר מזמן התפגרה?. האם הרצון לחיות חזק מספיק כדי לספק הסבר לדרייב הבלתי נלאה שלהם?

ייתכן שלפני עשור קלישאת הרעב לחיים היתה עושה את העבודה. כיום, צופי הטלוויזיה מתוחכמים יותר וצריכים מניע מוחשי באמת. ייתכן שזה הזמן לתת לנו רמז לתרופה אפשרית למחלת הזומבים או סוג אחר של תקווה שתמשיך להניע את העלילה. אם הם סתם משחקים בגופות למען הסיכוי הקלוש שייצאו מזה בחיים - עדיף כבר להגיש אותם לזומבים ולגמור עם זה.