אריק איינשטיין הוא גדול זמרי ישראל. האקסיומה הזו היא בין הדברים הבודדים שרוב הישראלים, ולא משנה מאיזו עדה, יכולים להסכים עליה ואולי להתווכח על רשימת השירים הגדולה ביותר שלו. אפילו הקמפיינים המביכים מעט למען זכייתו בפרס ישראל נתפסים בחיוך כשמבינים עד כמה זה נכון להעניק לו את התואר הרשמי שהמדינה הזו מעניקה למוזיקאים, גם במחיר זה שאפילו לא יגיד תודה בטלפון.
בגלל כל אלו, מישהו חייב לעצור ולומר לאיינשטיין עצמו שככה זה לא יכול להימשך. המציאות הישראלית קיבלה על עצמה את הבינוניות האיומה בה יצירתו של איינשטיין נמצאת בשנים האחרונות. אולי זו בגלל דמותו האייקונית של איינשטיין והעובדה שהוא לעולם לא מתלכלך או נתפס בחוסר נחמדות ואולי זו סתם הקונצנזוסיאליות הלא תיאמן שלו, שבצירוף הרפרטואר העצום מותירות אותו בכוכב לכת משלו בכל הקשור לאהבת הקהל. גם ביקורות המוזיקה שפורסמו על יצירותיו לא היו בדיוק חיוביות, אבל גם זה לא הפריע למעמדו של איינשטיין, ובכל זאת צריכה להישמע הדרישה הלגיטימית מכל אמן: תוציא מוזיקה טובה, אל תוציא מוזיקה גרועה.
אריק איינשטיין: הקונצנזוס הישראלי המוחלט
אריק איינשטיין חייב להשתפר? דברו על זה בפייסבוק
נדמה שעם קצב העבודה של איינשטיין אפשר היה להוריד הילוך בביקורת עליו, אולם "עכשיו כשאתה כאן", השיר שהוקלט לכבוד שובו של גלעד שליט וגם "ילד מיוחד", שיר שאיינשטיין שחרר במסגרת יום התרמה לבית שפירא, מעידים שהמצב פשוט לא טוב. "עכשיו כשאתה כאן", ואין לכך שום קשר לשמחה הגדולה על שובו של שליט, הוא שיר איום ונורא, עם לחן בנאלי, מילים פשטניות, עיבוד חסר השראה ואלמלא הקונטקסט שלו, סביר שהיה פשוט חולף. "ילד מיוחד", שגם הוא נועד למטרה קדושה כמעט, הוא לא שיר שראוי אפילו בתור דמו לאמן מתחיל ובוודאי לא לענק בסדר הגודל של איינשטיין.
הקשר הגורדי בין איינשטיין לגיא בוקאטי - שהניב את "כל הטוב שבעולם", אלבום משותף מחריד וחלש יותר מ"רגעים" עם פיטר רוט, שלידו נשמע כמו "שבלול" לא מיטיב עם הזמר הוותיק, כמו גם מעט הסינגלים שהוציא איינשטיין מאז אותו אלבום. השירים שבוקאטי חיבר עבור איינשטיין סובלים משטחיות איומה, שגם קול זהב כמו של איינשטיין (אפילו בגיל 72), לא מצליח לסחוב ולהרים. התחושה היא שבמקום שיעבוד עם אמנים שידעו להוציא ממנו את המיטב בעבר, כמו יוני רכטר ומיקי גבריאלוב שעדיין נמצאים בכושר מצוין; או עם אמנים חדשים שידעו להפיק ממנו ניואנסים חדשים ומרתקים לצד טקסטים ברמה גבוהה, איינשטיין, תמיד הביישן הכרוני, נתלה בבוקאטי ונופל אמנותית יחד איתו.
מותר לאריק איינשטיין, בגילו ומעמדו, לעבוד עם מי שיחפוץ. זכותו, גם אם המאזינים יתפוצצו, להוציא איזה שירים שנשמעים לו טובים ומעניינים. אבל אין דבר יותר עצוב מלראות אייקון ענק כל כך כמו איינשטיין מבזבז את הדלק הנדיר שעוד נותר לו על שותף בינוני ויצירות בסגנון "עכשיו כשאתה כאן"; שכפי שהעיר חגי אוזן כאן בוואלה! תרבות אם היו חתומות תחת שם של זמר מזרחי, היו זוכות לקיתונות של בוז. אריק איינשטיין הרוויח כל שנייה בה הוא יכול שלא לצאת מהבית בגלל שלא מתחשק לו. העצוב הוא שעם המוזיקה שהוא יוצר כיום, פשוט עדיף שיישאר עם התה, הלימון, הספרים - וגם השירים הישנים.