שבירת ראשים סיטונאית ושורת מהלכים של אייל גולן וצוותו ליוו את יציאת השיר "מזמור לגלעד". הכל במטרה לעשות את המהלך הזה מבלי לעורר תגובות ציניות. הוא הבטיח שכל ההכנסות יועברו למען המאבק לשחרור החייל החטוף ועשה הכל כדי שיאמינו לו שמטרתו טהורה. הוא כמעט התנצל על כך שהוציא את השיר הזה, על כך שנגע בקודש הקודשים. בלב הקונצנזוס. גולן נכנס לאולפן, עבד קשה והלחין את השיר בעצמו כדי להגיש את היצירה מהמקום הכי אישי שאפשר. בסופו של דבר המהלך הצליח. לזמרים אחרים בז'אנר, זה היה הרבה יותר קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי. החשדנות היא אוטומטית. לכן רבים לא הוציאו שירים חדשים, אלא מיחזרו ישנים או אפילו נשארו בשקט.
מי שכן יצא עם שיר חדש הוא אריק איינשטיין. לו זה מותר. במבצע בזק הרימו עבורו הפקה שכללה כתיבת מילים, לחן, עיבוד והוא הסכים לצאת מביתו כדי לבצע. מהירות ההפקה לא היתה מביישת גם את מקימי המאחזים במגרון, או להבדיל, את מיטב הטרמפיסטים של המוזיקה המזרחית, שיודעים איך מרימים להיט בכלום זמן. השיר לכשעצמו נשמע לא רע ואין טיפה של חשדנות באריק איינשטיין. ברור לכל שהוא בא מהלב וללא שום מטרה מסחרית; כי זה אריק איינשטיין. הוא האבא של המוזיקה הישראלית.
אבל עכשיו, משנרגעה ההתרגשות ועברו כמה ימים, אפשר לשאול מה היה קורה אם "עכשיו כשאתה בא" היה שיר של חיים משה או איציק קלה. הם, כמו כל אייל גולן ב"מזמור לגלעד" ושאר זמרי הז'אנר, תמיד יישארו חשודים מידיים. אליהם כן יומטרו שאלות בנוסח: איך אפשר לכתוב שיר, להלחין ולהקליט בתוך שלושה ימים? אותם אפשר להאשים, וגם לקבוע, שמדובר בחלטורה שמטרתה גזירת קופון על חשבון הרגש המתפרץ של העם היושב בציון. זאת, למרות שחיים משה, האיש ו"התמונות שבאלבום", הוא אבא מוזיקלי שפועל מהנשמה לא פחות מאריק איינשטיין. אבל לו אין עדיין את הפריבילגיה לעבור במסלול הירוק של המכס בנמל התעופה הציני. כך גם לאיציק קלה, זמר נשמה אמיתי שהיה יכול לבצע שיר מרגש באמת ורק חישובים זרים מנעו ממנו לעשות זאת.
אבל מה שמותר לאריק איינשטיין עדיין אסור לאיציק קלה. איינשטיין הוא הזמר של ישראל וקלה, למרות התמורות בנוף המוזיקלי, הוא עדיין הזמר של ישראל השנייה. כשברדיו השמיעו ללא הרף את "כמה טוב שבאת הביתה" היו כאלה שרצו לשמוע את "הביתה", השמח והמרגש של חיים משה. רצו, לא ציפו, מכיוון שידעו שאין סיכוי ו-ויתרו על האכזבה. מתברר שגם היום, רק ליחידי סגולה מותר לשיר על הכל. הסלסולים? שיישארו בחתונות.
אריק איינשטיין - הכי קונצנזוס במוזיקה
רוצי זהבה, רוצי
אחרי הופעה משובחת במועדון "צוותא", הגיעה זהבה בן לבמת רדינג 3 בנמל תל אביב. הפעם, בניגוד להופעה בצוותא מלפני כמה זמן, הסאונד היה מעולה והלהקה העניקה לזהבה גיבוי מצוין. מיד עם עלייתה לבמה, אפשר היה להרגיש שזהבה הגיעה למקום נעים בקריירה, והיא שפעה בטחון עצמי וקסם אישי שכבשו את הקהל.
בשנים האחרונות עוברת הזמרת מהלך רוחבי שכולל עבודת חריש שקטה ויסודית. מבלי לצאת בהכרזות מפוצצות או לפתוח קופות בקיסריה, זהבה אוספת מחדש את הקהל הנאמן שלה ועל הדרך כובשת לבבות נוספים. בהופעה ברדינג 3 היא עשתה צעד נוסף בכיוון הזה בעיקר בזכות עצמה והקול האדיר והנדיר שלה, רק בחירת שירים לא טובה, חשפה את נקודת החולשה שלה. מאיר נחמני מנהלה האישי של זהבה בן עושה עבודה יפה במישור המקצועי.
כדי להשלים את המערך יש צורך בניהול אמנותי חכם, כזה שלא יאפשר לה לבצע כבר בתחילת ההופעה את "טיפת מזל" וימנע ממנה את שירי החפלה העכשוויים שלה. זהבה היא זמרת גדולה והיא צריכה לשיר שירים גדולים. את "שחק אותה קוסם" ו"כזה רומנטי" אפשר היה בקלות להחליף במחרוזת ערבית וכמובן "אמינה" המצמרר. בן הגיעה למקום המתאים שבו היא יכולה להרשות לעצמה גם לעשות הופעה נפלאה מהתחלה ועד הסוף.
אם זמר מזרחי היה מקליט שיר לכבוד שובו של גלעד שליט במהירות הבזק כמו אריק איינשטיין, גם אותו היו מחבקים ככה? בואו לדבר על זה בפייסבוק