מילים רבות נכתבו ונאמרו בחודשים האחרונים על מוזיאון תל אביב לאמנות. מתנחומים על פטירתו של המנכ"ל והאוצר הראשי פרופ' מוטי עומר, דרך זעקות מחאת האמנים הסוערת על התנהלותו ועד הציפייה לאגף החדש שייפתח השבוע (רביעי) באופן רשמי לציבור. במהלך החודש הקרוב יוכלו תושבי תל אביב להיכנס למוזיאון בחינם, וקרוב לוודאי שהעיסוק התקשורתי במבנה החדש ימשוך לשדרות שאול המלך גם מבקרים שלא קופצים לשם בדרך כלל כשיש להם שעה פנויה. אולם השאלה היא מה יקרה לאחר שההתרגשות הראשונית תדעך; האם האגף החדש שעיצב האדריכל פרסטון סקוט כהן יהפוך לאבן דרך בעולם האמנות הישראלית או פשוט לעוד חלל להציג בו אמנות כזו או אחרת? האם התוספת המאסיבית והגרנדיוזית למוזיאון תשנה את עולם האמנות הישראלי או תהפוך למעשה לשירת הברבור של המוסד התרבותי המרכזי הזה?
"הכל תלוי במי יהיה המנהל", אומר האוצר וחוקר האמנות גדעון אפרת. ואכן, לשאלה המסקרנת ביותר כרגע בעולם האמנות הישראלי - מי ימונה כמנכ"ל המוזיאון במקום מוטי עומר - עדיין אין תשובה. עומר, ששימש כמנכ"ל ואוצר ראשי של המוסד ב-16 השנים האחרונות, נפטר ביוני לאחר מאבק במחלת הסרטן. הוא נחשב לאיש חזק, אמוציונלי, דמות שנויה במחלוקת עם חזון ברור שגייס כספים רבים עבור המוסד וטיפח אוסף גדול של אמנות ישראלית. היה זה גודלו של האוסף שהביא את עומר להבנה כי יש להרחיב את שטחו של המוזיאון, והוא היה זה שיזם את הקמת האגף החדש כדי להציג בו תצוגת קבע של היסטוריית האמנות הישראלית. "זו מן צוואה שלו שחייבים לקיים, להציג את ההיסטוריה של האמנות הישראלית כדי שהיא לא תידחק, אבל יחד עם זה קיבלנו גם חללים עכשוויים וזה כבר הניע את התערוכות האחרות", אומרת אלן גינתון, האוצרת הבכירה לאמנות ישראלית במוזיאון, ומי שמאז מותו של עומר משמשת יחד עם ד"ר דורון לוריא כאוצרת הבכירה במוסד.
באירוע ההשקה החגיגי של האגף שנערך בשבוע שעבר לאנשי תקשורת לא הוזכר כלל החיפוש אחר מנהל חדש למוזיאון. וזה לא מפתיע. ועדת האיתור למנכ"ל, בראשותו של ראש העיר רון חולדאי, סופגת חצי ביקורת מצד אמנים מאז הקמתה בטענה לחוסר ייצוג לאנשי מקצוע (אמנים או חוקרים) ולשיקול דעת מוטה. החשש הגדול הוא שבתהליך הבחירה השיקולים האמנותיים ידחקו הצידה לטובת שיקולים כלכליים ובמיוחד אלו שישרתו את צרכיהם של האספנים והתורמים.
עד שיוכרז מי הוא יורשו של עומר, ממשיכים גינתון ולוריא לנווט את המוזיאון לעבר אירוע הפתיחה של האגף שמכפיל למעשה את שטחו. "אנחנו אוצרים ותיקים ויודעים להיכנס לנעליים שלו ולהמשיך. לא עלה על דעתנו להפסיק", אומר לוריא ומציין כי השניים הספיקו להכין כבר תוכנית עבודה לשלוש השנים הבאות. בין היתר צפויה תערוכה של אמנות הודית שתאצור תמי כץ-פרימן ותערוכה של האמן הוותיק גוסטב מצגר, שתאצור גינתון.
הסערה סביב דמותו של המנכ"ל הבא היא למעשה שיאו של נתק בין קהילת האמנים למוזיאון, שבשנים האחרונות "נהנה" מתדמית זקנה. הוא אמנם זכה לקהל רב, אבל כמוסד שמנהלו כונה היסטוריון, הוא לא נחשב לעדכני במיוחד. "הוא לא חפף את התדמית של תל אביב", מודה גינתון. אולי זו ההתרגשות של הפתיחה או ההימצאות באגף החדש, אבל האוצרת הוותיקה נשמעת אופטימית מאוד: "הפעילות במוזיאון תשתנה, האולמות האלה מזמינים את התוכן שיזין אותם". את האגף החדש חנכו לוריא וגינתון עם תערוכת קבע של אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון ("הירושה" של עומר), תערוכת אדריכלות המוקדשת למבני המוזיאון לאורך השנים וכמובן התערוכה הראשית "שבירת הכלים" של האמן הגרמני אנסלם קיפר.
ואולם, יש בעולם האמנות מי שחושבים שלא מדובר בצעד מוצלח, בלשון המעטה. "לפתוח את הבניין החדש של מוזיאון תל אביב בשנת 2011 עם תערוכה גדולה של עבודות של קיפר יש בזה טעם רע", אומרת מבקרת האמנות והאוצרת הראשית של מוזיאון חיפה לאמנות, רותי דירקטור. "זו חגיגה שמריחה מתפיסה מיושנת של מה זה מוזיאון, מה הוא צריך להיות, מה הוא רוצה להיות. זה מחמיץ לגמרי את סצנת האמנות". לדבריה, הבעיה בתערוכה של קיפר היא שמדובר באמן בשל, ואולי אפילו בשל מדי. "זו סחורה מגובשת לגמרי כולל ההילה של שמו של האמן, בלי שום פרימות וחרכים, וזה לא מעניין בעיני כפעולה אמנותית של מוזיאון. הייתי מצפה שמוזיאון יגיש דברים יותר מאתגרים אינטלקטואלית, ויזואלית, פוליטית, דברים שבאמת יביאו את מה שנועז ורוטט עכשיו בשיח האמנות".
על פי דירקטור, גם אם נתעלם מהעיתוי העגום של חנוכת האגף בעיצומה של מחאה חברתית מתוך הבנה שחשוב לתמוך ולסבסד אמנות, עדיין יש ניחוח חזק מאוד של שמרנות. "יש פה איזה דיליי של מה הציפיות ממוזיאון לאמנות מודרנית מהעיר שהיא ללא עוררין המרכז האמנותי של ישראל", היא אומרת. מבקרת האמנות הוותיקה מצביעה על המורכבות שבבחירת מנכ"ל או אוצר למוסד, ומבינה כי מדובר בתהליך שיארך זמן, אך היא לא נשמעת אופטימית במיוחד. לדבריה, "משהו בפתיחה משדר שכן, מה שהיה הוא שיהיה, ופה האכזבה. משהו בבסיס ובמהות חייב להשתנות".
עולם האמנות הישראלית הוא שדה פורה מאוד, וכמו בתחומים רבים בישראל הוא פרופורציונלי למדינה - קטן, פעיל, שאפתני, הישגי ואמוציונלי - כך שלכל אמן, אוצר, מעצב, מבקר, או מרצה לאמנות יש דעה לגבי המוזיאון וגם אצבע, יד או רגל שמעורבת בו בצורה כזו או אחרת. "הבניין מכתיב את המנהל הבא שייבחר", אומרת גינתון שמכירה את הנפשות הפועלות אך כאוצרת היא אינה מעורבת בתהליכי קבלת ההחלטות של הוועדה לבחירת מנכ"ל המוזיאון החדש. לדבריה, "לא ייבחר עוד היסטוריון כמו מוטי עומר, אני מניחה שהם מחפשים מנהל שיידע להפעיל בניין של אמנות עכשווית".
אמנים רבים ישמחו מאוד אם תחזיותיה של גינתון יתממשו, אבל האופטימיות כאמור, אינה גדולה. "אני לא חושב שהגדלת חלל כשלעצמה היא צעד שמבטיח משהו כזה", אומר האמן רועי רוזן, שידוע כאחד ממתנגדיו הבולטים ביותר של המוזיאון בתקופת עומר. רוזן מצביע על חללים קטנים שלאורך ההיסטוריה הותירו חותם גדול על עולם האמנות, וחללים אחרים בארץ ובעולם שהם לדבריו "בתי קברות לאמנות". הבעיה לדבריו, מעבר לשמרנות האוצרות והניתוק משדה האמנות העכשווי, היא אופן הניהול של המוסד. רוזן, כמו שותפיו למאבק האמנים, טוען להיעדר שקיפות בניהול המוסד, ריכוזיות, חוסר חזון ציבורי, הזנחת תשתיות המוזיאון ועוד אשמות אותן הוא תולה בראש העיר וחבר הנאמנים של המוסד. "מאחר שכל הפרמטרים נותרו כשהיו, אין סיבה לאופטימיות", הוא אומר לגבי זהות מחליפו של עומר.
שותפו של רוזן למאבק האמנים, המבקר יונתן אמיר, מקווה שלאגף החדש תהיה השפעה טובה על האמנות בישראל וכדי שזה יקרה הוא מציע שינוי גישה יסודי. "המוזיאון מתפקד בשנים האחרונות כ'גלריה מקסי', מה שמוצג במוזיאון לא שונה באופן מהותי ממה שנעשה בגלריה מסחרית, וזה בעיני נותן מענה מאוד מאוד חלקי לאמנות העכשווית. יש אמנות מצויינת, מאתגרת ורדיקלית שפועלת מחוץ לשוק המסחרי וראוי שבחברה בריאה היא תקבל תמיכה ציבורית". גם עפרת, שממתין לראות מי יעמוד בראש המוסד, מודע לבעיה העיקרית: "אמנות מצויינת יש בארץ בשפע, אבל נראה את האוצרים והמנהלים שמתמודדים עם השפע הזה בעוז, בפתיחות ובליברליות".
"תל אביב ראויה למוזיאון עכשווי ומחובר, ואני מקווה ומאמינה שזה גם מה שיקרה", אומרת גינתון. כעת נותר לראות האם ועדת האיתור למנכ"ל חדש תצליח לעמוד באתגר, ותוודא שמבנה הבטון הייחודי שעלה 50 מיליון דולר יזכה למנהל שיגרום ליום ביקור במוזיאון האמנות של העיר ללא הפסקה להיראות כמו משהו שכיף לעשות, והגיוני לשלם עבורו.
מה דעתכם על הבניין החדש של מוזיאון תל אביב? ספרו לנו בפייסבוק