"הינשופים" עמדה לסיים פרק פתיחת עונה נוח ונעים למדי, שהזכיר שלא משנה כמה פגמים מובנים יש בתוכניות מהסוג הזה (ההומוגניות בפאנל, החיתוכים הלא ברורים בסוף אייטם, קלישאות כמו "הבידוריזציה של החדשות", הראיון הבעייתי עם מאור כהן), חשוב שהיא תהיה: חשוב שיקרעו לראיון מחפיר כמו שהיה עם נשיא המדינה ב"אולפן שישי" את הצורה ויסמנו אותו, בצדק, כחלק ממסלול הזנקת מטוסי הקרב לכורים הגרעיניים של אירן; חשוב שידברו על ההשלכות התרבותיות של המחאה החברתית ובעיקר חשוב שידברו, אבל קצת אחרת. נדמה היה שבפתיחת עונתה השנייה, "הינשופים" במהדורת רוגל אלפר שוב תשכנע את המשוכנעים ולמחרת יגיע מודי בר און וממילא כל מי שיהיה אכפת לו מזה יימס מול המסך. ואז הגיעה אורנה בן דור.
בן דור, שנמצאת בעיצומו של מסע צלב ברנז'אי להגנה על הבייבי החדש שלה, "מעושרות", הוצגה כ"שנואת הברנז'ה" ועלתה מיד להתקפה, מוציאה את התוכנית מאווירת הדיון בית הקפה הקבועה שלה: "אתה יודע מה אני מריחה?", שאלה בן דור את אלפר, בפראפרזה על מערכון מתחילת התוכנית. "אני מריחה ריח של פלוצים. אתם תוכנית מתנשאת ופלצנית". פתאום, התוכנית שעבדה על כמעט אוטומט התעוררה. הינשופים הפכו לחתולים עם ציפורניים שלופות.
אמנם, בן דור לא נענתה לאתגר שזרק לה הפאנליסט יהודה נוריאל שתבוא ותתמודד עם הטענות נגדה בשולחן הדיונים, אבל גם הפינג פונג בינה ובין רוגל אלפר הספיק כדי שזה יהיה האייטם שבסופו של דבר יזכרו מהתוכנית הזו. בן דור תקפה את "הינשופים" באותה בטן רכה ש"הינשופים" חשבו שיזהו אצל בן דור. הקונפליקט בין שני הצדדים נראה בהתחלה מביך ומפתיע, אבל רק בגלל אופייה של התוכנית, שהיה אחת הבעיות שמנעו ממנה להפוך למשהו גדול יותר בעונתה הראשונה.
ההיפך הוא הנכון: "הינשופים" צריכים עוד ועוד קונפליקטים כאלו (אולי עם קצת פחות פלוצים) כדי שלא ליפול למלכודת הצפויה מראש של תוכניות ערוץ 8. כי זה נחמד לשים חמישה אנשים בועטים סביב שולחן, אבל אין חוכמה בלעשות זאת מבלי שיהיה מי שיבעט בהם בחזרה. אורנה בן דור בעטה, וקיבלה בחזרה, ויש מי שחושב שהיא צודקת ויש מי שחושב שדעתו של יהודה נוריאל, שקרא בסיום התוכנית "לא לצפות בסדרה", היא הנכונה והנה, כמעט בלי לשים שכחנו שככה בדיוק זה אמור לעבוד.
יש משהו אירוני בכך שהראיון עם אורנה בן דור היה האייטם האחרון ב"הינשופים": "הינשופים" היא תוכנית שלא מזכירה במהלכה מה צפוי בהמשך, כך שמי שלא עקב ונפל בשלב הדיון הכה ממוצה של "למה אין סדרות משטרה בישראל", כמעט ופספס את הרגע הזה, שבקלות ייכנס לאחד היותר מעניינים שנראו בטלוויזיה הישראלית בזמן האחרון. אם "הינשופים" תמשיך לספק רגעים כמו הראיון עם בן דור, הפגמים הקטנים שלה ייעלמו בתוך ההד שהיא חייבת לעורר, כי האלטרנטיבה היא "דיבור ישיר" ואלירז שדה. ואם יש משהו שאנשי תרבות צריכים לסלוד ממנו הרבה יותר מ"מעושרות", הרי אלו תוכניות שלא מסוגלות להתכסח, כמו "הינשופים", עם "מעושרות".
"הינשופים": רוגל אלפר מסביר את סוד ההצלחה של התוכנית
"הינשופים" בעד המחאה, המחאה נגד "הינשופים"
"מעושרות": הבלוג
"הינשופים": אהבתם? ספרו לנו בפייסבוק