מה שהילדים אוהבים

הפרוייקט Buffetlibre Rewind חזר לעולם עם שלל גרסאות כיסוי שמתיימרות לעשות עור ברווז. מתוך כל החומרים שיש באתר העמוס למדי של הפרוייקט, Amiina - שרוב העולם מתייחס אליהן כי הן הרכב המיתרים שמלווה את סיגור רוס בהופעות - עשו את זה בגדול עם קאוור לשיר הבאמת קלאסי הזה של OMD. מבלי לזלזל במקור אומר ש-Amiina לקחו את המלודיה של השיר הזה למקומות מרגשים בהרבה, כשליין הקלידים הכל כך מוכר שלו יצליח לרגש גם את האיש היחיד שמבין ערבית.

הטיאנג'יירס היו ענקיים לעשר דקות. אני זוכר כמה התלהבתי כששמעתי לראשונה את האלבום שלהם וכמה לא שמתי עליו שבוע אחרי; כמה שהיו מגניבים, מרעננים ושונים בהתחלה, ככה מהר הבנו את השטיק שלהם. למזלם של הצרפתים מלוכלכי הפה הללו, נראה שהם יודעים לזהות ייחוד כשהם נתקלים בו וזה מה שקרה עם SoKo - זמרת כמעט אנונימית בת 23 שכותבת טוב ומגישה אפילו טוב יותר. הטינאייג'רס הבינו את זה, כיסו שיר שלה באופן דומה הרבה יותר לסגנון שלה מלשלהם ובשניה אחת הצליחו להישמע שוב כמו הלהקה הכי חמה בעולם.

מי מאיתנו לא בילה לילה עם יצאנית במרסיי? סביר שמדובר באותו מספר האנשים שמעולם לא אכלו פסטו, או במספר הבנות שלא מגדירות עצמן כ"טום-בוי". בדיוק בגלל שהסיטואציה הזו מוכרת כל כך, זק קונדון כתב את השיר הזה - הוא ידע שנתחבר.

רק לפני מספר שבועות טענתי כאן שהוט צ'יפ חרוצים יותר מבוב הבנאי על רד בול, והנה הם שוב איתנו עם גרסת כיסוי חדשה, הפעם ל-"Transmission" של ג'וי דיוויז'ן. בגלל שגם הוט צ'יפ וגם ג'וי דיוויז'ין לא ממש זקוקים להצגה, כל מה שנשאר לכם זה לרקוד לרקוד לרקוד. למיקסטייפ.

מריסה נדלר משתפרת מאלבום לאלבום. היא כבר מזמן לא עוד-זמרת-פולק עם מוזיקה קצת מפחידה, שנשמעת כאילו יצאה מאגדה עם מכשפות. כלומר, היא כן, אבל היא גם הרבה יותר מזה. היכולת שלה ליצור אווירה, למתוח את קולה, להלחין ולהפנט היא יחידה במינה והאלבום הקרב ובא שלה יקבע אותה סופית בחזית של זמרות האלטרנטיב.

אמרתי לכם. זה בעיקר מה שיש לי להגיד על השיר המעולה הזה. הצמד שמרכיב את She & Him נפגשים שוב, אבל בתפקידים הפוכים - וורד בחזית ודשנל ברקע - וזה כל כך לא מפתיע שפתאום הם נשמעים טוב כל כך. וורד מעולם לא נשמע בטוח כל כך, וקולות הליווי של דשנל, ביחד עם מחיאות הכפיים, פשוט נותנים לשיר הזה את האנרגיה שכל כך היתה חסרה באלבום של She & Him.

ג'ולי דויירון חוזרת לפאזת הרוק אבל עם טוויסט קצת מצועצע (ובכל זאת מקסים) של לופ גיטרות שאיכשהו מגיע לדיסטורשן לא מזיק. היא צועקת, היא שרה לבחור בעדינות והיא מעלה את סף החמידות הכובשת שלה לשיא.

כבר הרבה זמן ששיר של להקת פוסט-Pאנק מהסוג של The Rakes לא ממש תפס אותי. מכיוון שהשיר הזה מזכיר מספר פעמים את התפוח שזוהר בגבם של מחשבי אפל, מיד התחלתי, גיק שכמותי, לשמוע אותו בלופ. טוב, האמת שגם בלי האנקדוטה הזו יש בשיר הזה משהו מדבק ואנרגטי. נשבע.

אוסף צדקה למלחמה באיידס זה טוב, יפה וחשוב, אבל בואו נשים את הקלפים על השולחן – אנחנו מרוצים יותר מכמות האומנים שנכנסו לאוסף הזה, שנקרא "Dark Was The Night" ויוצא ב-4AD. מי בפנים? דייב סיטאק, הדצמבריסיטס, פייסט, בן גיבארד, יו לה טנגו, ביירות, ביץ' האוס, בון איוור, סופיאן סטיבנס ומלא אחרים. אבל הכי חשוב זה שיש שם שיר חדש לגמרי של Arcade Fire, ומהם לא קיבלנו הקלטה חדשה כבר המון זמן. למזלנו, השיר החדש לגמרי ממלא את החלל שנוצר בבטן. הוא מעולה, ואני לא רק בטוח בזה - אני HIV פוזיטיב.

פיטר, ביורן וג'ון התנערו לגמרי מהאלבום הקודם והמאכזב שלהם, שניסה להיות אקספרמנטלי והגיע כנראה בגלל השוק שחוו אחרי ש-"Young Folks" הפך למפלצת דורסנית. הסינגל החדש, השני במספר מתוך האלבום הקרב שלהם, "Living Thing", מכיל את אותה האנרגיה והפופיות של הראשון ואי אפשר שלא ליהנות ממנו.

הלהקה עם השם הכי מגניב בעולם חוזרת אחרי שהייתי בטוח שזהו, מישהו שם בשוודיה חיסל אותם או משהו. כמו בשאר החומרים של ילדי הפרוורים עם השמות התנכיים, לחן האירווזיון עומד במרכז והפעם עטפו אותו גם בקמצוץ של יורו-דאנס טראשי, שמקומו גם באירוויזיון. בכל זאת, ואל תשאלו אותי איך, זה עובד.

הלן לאב ידועה בתור מעריצת ראמונס אובססיבית, ונראה שהיא מתחילה להרגיש זקנה שחיה בעבר ולא מבינה את הדור הנוכחי, למרות שהיא עושה שירים שהילדים בטוח יאהבו. כאן היא שרה שיר על נערה שאוהבת את מיי כמיקל רומאנס, לובשת שחור, רוצה לשיר כמו קייט נאש וכשהיא מדברת עם אביה, היא אומרת לו "לא אכפת לי מה אמרו לך / אני עדיין צעירה ואתה עדיין זקן/ והקלאש היו לפני 30 שנה".

סנטוגולד כבר נכנסה עמוק לסצנת ההיפ-הופ האמריקאית; עד כדי כך נכנסה, שלעיתים נדמה שהיא כמעט ומצילה אותה כשהיא דוחפת לכל הראפרים רעיונות חדשים למוח. עכשיו, גם מלך הנוכחי של ההיפ-הופ מתקרב לסנסציה, ברימיקס ל-"Unstoppable", שבמקור נמצא על הבכורה של סנטוגולד. איך זה יכול להיות רע?

ג'יי -זי רק מטפח ומגדיל את הציפייה ל-"The Blueprint 3", האלבום שהפך לקלאסיקה עוד לפני שמישהו בכלל שמע אותו. בשיר הנ"ל הוא עושה מה שרבים (כולל הוא עצמו) עשו קודם ומריע לאובמה, כשהשורה המנצחת היא "הנשיא שלי שחור/ למעשה הוא חצי לבן/ אז אפילו במחשבות של גזען הוא חצי צודק". בעצם, ג'יגה מדבר על האופציות שנפתחו לשחורים בכל ארה"ב, עכשיו, שהגזענות, כמו שאומרים הסאטריקנים, נגמרה. אם זה נכון, אני אומר שאחרי אובמה חייבים את ג'יי-זי שם בשלטון. אני לא יכול לחשוב על מחליף ראוי יותר.