לקראת "סילבסטר בניו יורק": מי הם הכוכבים הרומנטיים הגדולים בימינו?

נהוג לומר כי היום כבר אין כוכבים רומנטיים כמו פעם, אבל עובדה שיש מספיק מהם כדי למלא כל חלקה טובה ב"סילבסטר בניו יורק". הקומדיה, שתגיע למסכים בסוף השבוע הקרוב, שוברת שיאים בכמות סיפורי האהבה שהיא מציגה ובמספר השחקנים המפורסמים שמגלמים את גיבוריהם. נראה כאילו מפיקי הסרט אירגנו כאן משחק אול-סטאר קולנועי.

הצפייה במשחק הזה מזמינה שעשוע מסוג אחר – לבדוק מי מבין שחקני "סילבסטר בניו יורק" וגם מבין הכוכבים שלא מופיעים בו הוא האליל הרומנטי מספר אחד בהוליווד. עכשיו, כשקרי גרנט וקתרין הפבורן כבר מתים, וכשג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר כבר לא רלוונטים בתחום, מי הם שוברי הלבבות מספר אחד בהוליווד?

השקלול התחשב בסרטים שהשחקנים הרלוונטיים השתתפו בהם בחמש-שש השנים האחרונות, ולקח בחשבון את ההצלחה ואת האיכות שלהם. לא פחות חשוב מכך, הוא אמד את המהימנות והמיומנות שאותם כוכבים פיתחו, את מידת הזיהוי שלהם עם הז'אנר וגם את השאלה אם לאופי שלהם היה איזשהו משקל בסרטים שבהם הופיעו, או שהם פשוט היו יפים ושתקו. כמו כן, היה מקום להכניס לאומדן את הפרויקטים העתידיים של אותם כוכבים, כדי לבדוק האם יישארו בשטח בזמן הנראה לעין. במקרה של הבנים, למשל, קשה הרבה יותר למצוא שחקנים שדבקים בעשייה הרומנטית. לכן התחרות על המקום בעשירייה המובילה שלהם, שאותה אנו מפרסמים היום (שלישי) היתה קלה יותר. אצל הבנות, שאת התוצאות שלהן נראה מחר, התחרות כבר היתה קשה בהרבה.

עד לפני שלוש שנים, היתה מובטחת ליפיוף הקנדי פינה יפה בצמרת הרשימה. זאת, לאחר שהציג את קסמו האישי ואת גופו המחוטב ב"סקס והמסעדה הגדולה" ו"בטוח, אולי" המעולים ובעיקר הודות להופעתו בצד סנדרה בולוק ב"ההצעה", הקומדיה הרומנטית המצליחה ביותר של השנים האחרונות.

הסיבה לכך שריינולדס ניצב רק במקום העשירי, שהוא בעיקר מקום של כבוד, היא שבהתאם לנטייה של מרבית השחקנים בני דורו להשתדל להתרחק מן העולם הרומנטי, גם הוא עשה שינוי כיוון בקריירה, ולא נראה שזה הולך להשתנות. אמנם הכוכב הלוהט הופיע השנה ב"חיים בהחלפה", קומדיה כושלת שהיה בה גם ממד רומנטי, אך הופעותיו ב"וולברין" וב"גרין לנטרן" הבהירו כי הוא מעוניין להתקדם לליגה של גיבורי-העל. בהתאם לזאת, הפרויקטים שמתוכננים לו בקרוב הם על טהרת הפעולה והפנטזיה, ונראה פחות ופחות רלוונטי לדבר עליו בהקשרים רומנטיים. אפשר אף להניח כי בעוד שנתיים, מקומו ייפקד לגמרי מרשימות שכאלה.

את הנציגות הבריטית ברשימה היה מאייש עד לא מזמן יו גרנט, שבלי קשר למוצאו גם היה ניצב בצמרת שלה. אולם, הכוכב של להיטים אגדיים בסדר הגודל של "ארבע חתונות ולוויה אחת" ו"רווק פלוס ילד" נעלם מן המסכים בשנים האחרונות, ובעצם מאז "מילים ולחן" ב-2007 לא היתה לו תרומה קולנועית משמעותית בתחום הרומנטי.

לתוך הוואקום המלכותי הזה נכנס ראסל ברנד, שאמנם רחוק עד מאוד מן הפופולריות של גרנט, אבל יש לו קהל מעריצות נאמן ואיכותי. בתחילה, צבר אותן הקומיקאי הבריטי ב"קח את זה כמו גבר", שבו גילם תפקיד משנה בלבד. לאחר מכן כבר נשא על כתפיו החסונות את סרט ההמשך, "קח אותו ליווני", והעז אף להיכנס לנעליו של דדלי מור בעיבוד המחודש ל"ארתור". שני האחרונים אמנם לא הצליחו במיוחד ואף נגנזו בארץ, אבל הם התגלו כמעדנים מקסימים, בעיקר הודות לצ'ארם של השחקן. וכך, בשעה שיו גרנט כבר לא בשטח וקולין פירת עסוק בהפקות כבדות ראש, ברנד הוא הדבר הקרוב ביותר לכוכב רומנטי שיש כרגע באי הבריטי.

יליד ארצות הברית הראשון ברשימה הזו הוא ממזר לא קטן: בלי הרבה יומרות או רעש, ובעיקר על אף שמראהו אינו אטרקטיבי באופן מובהק, הוא הצליח למצב את עצמו בשנים האחרונות כשחקן בולט בשורה ארוכה של סרטים רומנטיים. באחרונים שבהם, שובר הקופות "הוא פשוט לא בקטע שלך" והקומדיה הבינונית-מינוס "הולכים רחוק", הוא אף זכה לגלם את מושא התשוקה של אחת הדמויות. נוסף לכך, לונג הספיק להופיע השנה בסדרה הקומית-רומנטית "The New Girl", כך שאולי אפשר לומר כי מעטות חולמות עליו בלילה או קונות כרטיסים רק בגללו, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו – הוא אחד השחקנים האמריקאים היחידים בדורו שפיתח קריירה רומנטית ארוכה ועקבית.

אגב, השנה הופיע לונג גם בדרמה הרומנטית "Ten Year", שלא זכתה להפצה מסחרית. בפרויקט זה הוא פגש את השם הבא ברשימה – צ'אנינג טאטום.

אמנם האמריקאי הצעיר מתעל את הריבועים שבבטנו גם לסרטי פעולה למיניהם, אבל הדבר לא יכול להסיח את הדעת מכך שהוא כיכב בשנים האחרונות בשורה של להיטים רומנטיים – "יש לה ביצים", "סטפ-אפ" וגם "ג'ון היקר". חשוב מכך, בזמן ששחקנים אחרים במצבו ובמעמדו חתומים בעיקר על חוזים לסרטי אקשן, הרי שבצד הופעותיו ב"בגידה כפולה" וב"רחוב ג'אמפ 21" המחוספסים, טאטום יופיע בחורף הבא ב"לא תשכח", שמסתמן כאחד מן הלהיטים הרומנטיים הגדולים של תחילת 2012. יכול להיות שיבוא היום ובו יפסיק לחלק נשיקות ויתמקד בלתת מכות, אבל לפחות בזמן הקרוב, נראה כי מעמדו כשובר לבבות עדיין אינו מעורער.

בתוך להקת הכוכבים האינסופית שגודשת את "סילבסטר בניו יורק", בולטים בעיקר שניים. אשטון קוצ'ר, שעוד נגיע אליו, וגם שם מוכר פחות – ג'וש דומאל.

דומאל כבר עוד מעט בן 40 והשם שלו אומר הרבה פחות מאשר שמותיהם של אלה שנמצאים מאחוריו ברשימה או שלא השתלבו בה בכלל, אבל אי אפשר להתווכח עם גוף העבודה הפורה והמרשים שלו בשנים האחרונות – "הרומנטיקנים", "להתאהב ברומא", ובעיקר "חיים כמו שמכירים" המוצלח למדי, שבו כיכב בצד קתרין הייגל. עתה מגיע גם "סילבסטר בניו יורק" ומנציח עוד יותר את מעמדו כאחד השמות הלוהטים בעולם הרומנטי האמריקאי.

בכל הסרטים הללו הביא לידי ביטוי דומאל את היכולת שלו להכיל את שני הסוגים של הגבריות – זו הישנה שיודעת בדיוק מה היא רוצה, וזו החדשה, שאין לה מושג. יחד עם חזותו נאת המראה וכישורי המשחק שלו, זה מספיק כדי להציב אותו קצת מתחת לחמישייה המובילה.

נהוג להתבלבל בין ברדלי קופר לריאן ריינולדס בשל קווי הדמיון ביניהם: שניהם ניחנים בנתונים פיזיים מרשימים ובעיניים יפות, שניהם פרצו פחות או יותר באותו זמן, שניהם חילקו את זמנם בין קומדיות וסרטי אקשן ושניהם כיכבו בצד סנדרה בולוק – ריינולדס בהצלחה הענקית "ההצעה" וקופר בכישלון הקולוסאלי "הכל אודות סטיב".

עם זאת, לפחות בשנים האחרונות, גוף העבודה הרומנטי של קופר עשיר ואיכותי יותר, והוא כיכב הן ב"הוא פשוט לא בקטע שלך" והן ב"יום האהבה", שתיים מן ההצלחות העכשוויות הגדולות של הז'אנר. לא פחות חשוב מכך, בניגוד לעמיתו, הרי שקופר מתמיד בעשייה הרומנטית, ובשנה הבאה יופיע בצד קריסטן בל ב-"Outrun" ובצד ג'וליה סטיילס ב-"The Silver Linings Playbook", שני פרויקטים מבטיחים על פניו.

בשעה שרוב הקולגות שלו בקולנוע האמריקאי העכשווי נוטים להביא לדמויות שלהם משהו נבוך, נערי ונסוג ברוח הגבריות החדש, קופר ממשיך לשאת בעולם הרומנטי את דגל הגבר-גבר של פעם, ועושה זאת בהצלחה.

אמנם ווילסון השתתף באחד האסונות הרומנטיים הגדולים של השנתיים האחרונות, "איך אתם יודעים"?, אבל בסך הכל הוא חווה עתה תקופה מוצלחת ביותר מבחינה אמנותית וקופתית. יותר מכל, זה קורה לו בזכות סרטים בגוון רומנטי חזק – "מארלי ואני" שבו כיכב בצד ג'ניפר אניסטון; "רווקים לשבוע", שבו ביטא יותר טוב מכל אחד אחר בעת האחרונה את מצוקות חדר המיטות של גברים מעל גיל 40; ומובן שגם "חצות בפריז", שבו התחיל בזרועותיה של רייצ'ל מקאדמס, חזר בזמן כדי לפלרטט עם מריון קוטיאר, גמר מתחת לגשם עם ליה סיידו ובדרך הזכיר לכולם מדוע בירת צרפת נחשבת מאז ומעולם גם בירת הרומנטיקה.

בכל הסרטים הללו, הפגין מחדש ווילסון את האיכות שמלכתחילה הפכה אותו לכוכב רומנטי – היכולת שלו, מושך ככל שיהיה ואף שבמהותו הוא נראה כמו נער חופים זהוב, להיות מעורר הזדהות, לא מאיים ולא זחוח, ובסיכומו של דבר פשוט חמוד. אף שחקן אמריקאי אחר, אם בכלל, לא יודע לעשות זאת כמוהו.

סצנת העירום של ג'ייסון סיגל ב"קח את זה כמו גבר" היתה מאורע מכונן בעולם הקומדיה הרומנטית ההוליוודית: לא רק בגלל שנדיר לראות שחקן חושף את אבריו המוצנעים בקולנוע האמריקאי המסחרי, אלא בעיקר בגלל כל מה שהרגע הזה סימל. קודם כל, הבוטות שלו הביאה לידי ביטוי את תהליך הוולגריזציה שעבר בשנים האחרונות על הוליווד כולה וגם על הקומדיות שלה.

חשוב מכך, הנבוכות שבה התייחס סיגל למערומיו הזכריים, כמו גם הגמלוניות שבה התנהל לאורך הסרט כולו, היו אחת ההמחשות הטובות ביותר לשינוי עכשווי נוסף וחשוב עוד יותר שחל בקולנוע האמריקאי – בעידן זה, אפילו בקומדיות רומנטיות הגבר אינו חייב להיות נסיך חלומות. כיום, דמותו יכולה להיות לוזרית מבחינה מקצועית, רופסת מבחינה חזותית ומגומגמת מבחינה נפשית, ובכל זאת לשמש מושא אהבתה של הגיבורה. יש שחקן אחד שהוביל את המהפכה הזו בצורה מובהקת יותר ממנו, ועוד נפגוש אותו בהמשך, אבל גם לסיגל יש בה חלק מכובד.

סיגל המחיש זאת גם ב"מורה רעה", שבו העמיד תשליל מוחלט מול דמות כובש הלבבות הקלאסי שגילם ג'סטין טימברלייק, ובכל זאת כבש את לבה של קמרון דיאז. בקרוב הוא צפוי לרשום נצחונות רומנטיים נוספים, וזאת ב-" The Five-Year Engagement" וב-"This Is Forty" של ג'אד אפאטו, שאם יצליח כמיטב המסורת של הבמאי, יהפוך את השחקן לכוכב של ממש.

אם כך, נוסף לרזומה המרשים ולאופי החזק, לסיגל יש גם עתיד רומנטי מבטיח, ולא צריך יותר מכך כדי להבטיח לו את המקום השלישי.

הרגעים הלוהטים ביותר ב-118 דקותיו של "סילבסטר בניו יורק" שייכים לאשטון קוצ'ר, וזה לא מפתיע – הוא הרי בלט גם ב"יום האהבה", סרט האנסמבל הרומנטי הקודם של גרי מרשל, ניצח עם "קשר לא מחייב" את "ידידים פלוס" בתחרות קומדיית היזיזות של 2011, שבר קופות ב"מה שקורה בווגאס", החליף את צ'רלי שין כגבר ההורס של "שני גברים וחצי" ושיתף פעולה עם מיטב הכוכבות הרומנטיות, מקמרון דיאז ועד קתרין הייגל. כל זה, בפרק זמן של כחמש שנים בלבד.

נוסף למהימנות שלו, קוצ'ר זכאי מעבר לכל ספק לתואר "כוכב רומנטי" בגלל שהשקיע את כולו בתחום. הנתונים הפיזיים שלו היו יכולים לאפשר לו לככב בסרטי מד"ב ואקשן, והוא כבר עשה זאת בעבר ב"אפקט הפרפר" וב"המגן", אבל בשנים האחרונות, בניגוד לרוב עמיתיו, הוא כמעט ולא סטה מהז'אנר, ולכן גם הזיהוי שלו איתו כה מוחלט ומיידי, וכוחו הקופתי במוצרים כאלה חזק ואמיתי. למעשה, קשה להאמין שמישהו יחלוק על כך שקוצ'ר ראוי למקום השני ברשימה הזו. אם כבר, הקובלנה תהיה על כך שמישהו אחר לקח לו את הפסגה. אם כך, מי עקף אותו בסיבוב ואיך עשה זאת?

המדורג ראשון ברשימה הזו הוא המבוגר בה, ויש גם שיאמרו מן הפחות אטרקטיביים בה. זה לא סוד ההצלחה שלו, אבל זה מה שהופך אותה לכל כך מרשימה: זאת לא חוכמה לשבור קופות כשאתה מסמל אידיאלים רומנטיים של אבירים על סוסים לבנים וציפורי אהבה צעירים שעתידם הוורוד עוד לפניהם. זאת ועוד איך חוכמה לעשות זאת כשאתה גבר לא צעיר בכלל עם מראה ממוצע למדי, שבא משום מקום ואין לו הרבה מה להציע חוץ מקסם אישי, חוכמת חיים וכן, גם אהבת אמת.

כל זה הספיק לדמויות שקארל נכרך אחריהן בפנינים בסדר הגודל של "בתול בן 40", "טיפש, מטורף, מאוהב", "דייט לילי" ו"העולם על פי דן", וגם הקהל לא היה צריך יותר מזה. השחקן, אם כך, לא רק כבש את עולם הקומדיה הרומנטית, אלא הוכיח תוך כדי זאת כי יש בו מקום לרומנטיקה אחרת מזו שהיתה בה עד עכשיו – בוגרת יותר ונוצצת פחות.

אפשר אולי לומר שיש עוד כוכבים רומנטיים עכשוויים עם הישגים קופתיים מרשימים ועקביים כמו אלה של קארל, וניתן אולי להגיד שיש עוד כוכבים מסוג זה עם כוח משיכה קופתי כמו שלו. עם זאת, אי אפשר לחלוק על כך שאף שחקן לא השפיע כמו קארל על האופי של עולם הרומנטיקה ההוליוודי כולו בשנים האחרונות, ואין כמו מי שהוכיח שזה לא בושה להיות בתול בגיל 40 לקבל את התואר מספר אחד.

יש עוד כוכבים שהייתם מכניסים לרשימה? ספרו לנו בפייסבוק