השבועות האחרונים היו העמוסים בחייו של לודביק בורס. המוזיקאי הצרפתי, שהיה אלמוני יחסי גם במולדתו עד לפני כמה חודשים, הפך לאחד השמות החמים בעולם ההלחנה הקולנועית הודות לעבודתו ב"הארטיסט", הסרט האילם שגם כך מסעיר את הוליווד. בהתאם לכך, השיחה הטלפונית עמו מתבצעת בעת שהוא ממתין בשדה התעופה הפריזאי למטוס שייקח אותו לטקסי גלובוס הזהב בלוס אנג'לס, המתקיימים הלילה (בין ראשון לשני). בלוח הזמנים הנוכחי שלו, לא היה לו שום מרווח זמן אחר לקיים את הראיון.
ההערכה לבורס נובעת מכך שהצליח לשחזר ב"הארטיסט" את הרוח המוזיקלית שנשבה בהוליווד הקלאסית, ותרם רבות לעוצמות הרגשיות של הסרט ולאיכויות האלגנטיות שלו. נוסף לזאת, המוזיקה שלו עובדת היטב גם מחוץ למסך הגדול, והיא צובטת בלב או משובבת נפש אפילו אם שומעים אותה סתם כך ביוטיוב.
חוץ מזה, מגיע לבורס קרדיט גם מפני שהיה היחיד שהאמין בפרויקט לאורך כל הדרך. כפי שסיפר יוצר הלהיט, מישל הזנוויציוס, הוא הסתובב עם הרעיון ל"הארטיסט" במשך יותר מעשור, וכל מי ששמע עליו אמר לו בתגובה כי המחשבה להפיק בימינו סרט אילם בשחור-לבן היא איוולת גמורה. בורס, שעבד עם הקולנוען לאורך כל הקריירה של השניים, דווקא התלהב.
"בניגוד לכולם, לא אמרתי לו שהוא משוגע", הוא מספר בראיון בלעדי לוואלה! תרבות. "להפך: שמחתי על כך שהוא יוזם פרויקט שכזה. מסוכן ככל שיהיה, הוא לכל הפחות השאיר מרחב גדול לניסיונות אמנותיים, וזה תמיד מה שעניין אותי בהלחנה קולנועית. מאז הפעם הראשונה שהוא סיפר לי על 'הארטיסט' ובמשך 11 השנה שלקח לו להוציא את זה לפועל, לא הפסקתי לעודד אותו".
במשך הזמן הזה, האם השתנתה התפיסה שלך לגבי איך צריכה להישמע המוזיקה בסרט?
"האמת שכן. בהתחלה רציתי לנהוג כמו סטנלי קובריק ב'אודיסיאה בחלל', ולהשתמש במוזיקה קלאסית באופן אירוני ומוחצן במתכוון, שהטון של המוזיקה יהיה מנוגד למה שקורה על המסך. אבל מישל אמר לי שאני חושב רחוק מדי. הוא טען שלעשות סרט אילם זה מספיק מאתגר גם כך, ולא צריך להכביד על הצופה עוד יותר. אז התפשרנו על מוזיקה ברוחה של הוליווד הקלאסית".
מן הסתם, מעולם לא היית חלק מהוליווד הזו ומעולם לא כתבת מוזיקה ברוחה. מאיפה מצאת את ההשראה לכתוב את הלחנים ל"הארטיסט"?
"מישל הביא לי לשם כך אוסף של ארבעה דיסקים עם מיטב הלחנים המקוריים של התקופה הקלאסית. עבדתי על התחקיר במשך שנה, לפני שבכלל התחלתי לגעת בעבודת ההלחנה עצמה. אני חושב שבסופו של דבר, כל הצלילים ששמעתי חדרו לי לתת-מודע, ויכולתי להתחיל לחשוב כמו מלחין של העידן הקלאסי".
אתה חושב שבקולנוע הקלאסי, בעיקר זה האילם, היתה למוזיקה מקורית חשיבות גדולה יותר מאשר בימינו?
"אני לא חושב שהמוזיקה המקורית היתה אז מהותית יותר, אבל בטוח שהאיזון בין הדימויים לצלילים היה עדין יותר. בסרט אילם מסוגו של 'הארטיסט', המוזיקה נוכחת כל הזמן, ובגלל זה היא היתה עלולה להמאיס את עצמה בקלות על הצופה. במסגרת התחקיר שלי ראיתי לא מעט סרטים אילמים שבהם המוזיקה נהיית בלתי נסבלת באיזשהו שלב. זה גם יכול להיות עניין של שנייה פה או שנייה שם, אז היינו צריכים לעבוד בדיוק קפדני. בו בזמן, גם היה עלינו לעמוד בדד-ליין ההגשה לקאן, אז מצד אחד היינו צריכים להשלים את הסרט כמה שיותר מהר ומצד אחר היינו צריכים לשקול בקפידה כל צליל וצליל בו"
היה לכם איזשהו קו מנחה בשלב ההתאמה בין הדימויים לתמונות?
"כן העיקרון היה שבשום פנים ואופן, לא יהיה מצב שהמוזיקה מעבירה את הרגשות שהבימוי, התסריט או המשחק אמורים להעביר בעצמם, שזה עיוות די נפוץ בקולנוע של ימינו. הרצון שלנו היה שהלחנים רק יביאו לידי ביטוי דברים שגם כך קיימים במסך. חילקנו את הסרט לבלוקים עלילתיים של בין עשר דקות לרבע שעה, צפינו בהם בניסיון להבין איזה מין רגש עולה מהם, וכתבתי את המוזיקה בהתאם".
אחד מהרגשות הבולטים שבורס מצליח לעורר בצופה היא התחושה שהצלילים בוקעים מתזמורת שנמצאת איפשהו באולם, ממש כמו שהיה נהוג לפני עשרות שנים. המלחין הצרפתי מספר כי המיקס של הסאונד נעשה בכוונה ליצור את האפקט הזה "רציתי שהקהל יהיה בטוח שאני נמצא מאחוריו", הוא אומר.
לפני כמה שבועות החליטו המלחין ומפיקי "הארטיסט" לקחת את התחושה הזו צעד אחד קדימה, ולהוציא את הסרט לסיבוב קונצרטים מיוחד, שבו יוקרן בליווי הופעה חיה של תזמורת בניצוחו של בורס, שתנגן את המוזיקה המקורית שלו.
בורס עדיין נלהב מן הרעיון הזה ומקווה גם שסיבוב הקונצרטים יגיע לכמה שיותר ערים סביב העולם ויתקיים לעתים בחינם, כדי לקרב ככל האפשר את הקהל למורשת של הקולנוע הקלאסי והמוזיקה שלו. עם זאת, כרגע התוכניות הללו נכנסו להקפאה. "זה הכל בגלל הפוליטיקה של האוסקר", הוא מסביר את העיכוב בלוח הזמנים. "המתחרים שלנו קינאו קצת יותר מדי וחשבו שהדבר הזה מקנה לנו יתרון לא הוגן, אז כנראה שנחכה עם זה עד אחרי האוסקר בסוף פברואר. אבל זה יקרה".
בורס חווה על בשרו את הפוליטיקות המלוכלכות של האוסקר גם בשעה שקים נובאק, כוכבת "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק, פתחה בקמפיין נגד "הארטיסט" בגלל שהוא משלב בו קטעים מהמוזיקה המקורית של אותו סרט קלאסי. הדבר לא שבר את רוחו של המלחין, שבדומה להזנוויציוס, מצהיר שהוא צרפתי לא טיפוסי כזה שמעריץ אמריקאים
בין השאר, ההערצה שלו מופנית כלפי מתחריו הבולטים והמוכרים הרבה יותר ממנו, טרנט רנזור ואטיקוס רוס ("נערה עם קעקוע דרקון") הווארד שור ("הוגו") וג'ון וויליאמס ("סוס מלחמה").
"הקשבתי לעבודות שלהם השנה, ואהבתי אותם מאוד", הוא מכריז. "בכלל, יש לי הערכה גדולה כלפי מלחינים אמריקאים ובעיקר כלפי החשיבות שמייחסים בהוליווד למוזיקה מקורית בסרטים. בצרפת, המלחינים הם בתחתית שרשרת המזון. מסיימים לצלם סרט, ואז אומרים 'או.קיי, בוא נדאג למוזיקה בזמן שנשאר ועם הכסף שעוד נותר לנו'. בארצות הברית, מבינים שהמוזיקה מהותית להצלחה של התוצר הקולנועי".
מה היה קורה אם היינו שמים את המוזיקה של רנזור ורוס ב"הארטיסט" ואת זו שלך ב"נערה עם קעקוע דרקון"?
"זה לא כל כך מופרך, אני דווקא חושב שהתוצאה היתה טובה. ואגב, זה גם היה עובד עם עוד אחת מהעבודות המוזיקליות שהכי אהבתי השנה בקולנוע, זו של קליף מרטינז ב'דרייב'. בסך הכל, צריך לזכור שהוא ואני עובדים בדיוק עם אותם כלים, ואמנם הולכים בכיוונים אחרים, אבל זה לא משנה את העובדה שהבסיס הוא דומה. מוזיקה היא טקסט פתוח, שיכול להתאים את עצמו לדימויים שונים. קובריק וטרנטינו כבר הוכיחו את זה כשלקחו מוזיקה קאנונית מסוג אחד, הלבישו אותה על דימויים מסוג אחר, ויצרו משהו חדש ואפקטיבי. אני מאוד אוהב את הדברים האלה".
הרעש סביב בורס, כך נראה, לא הפחית במעט מן הצניעות שלו. בחילופי המיילים לצורך תיאום הראיון כתב "תודה רבה לכם על תשומת הלב שאתם מקדישים לי", וכשנודע לו כי עליו לטוס לארצות הברית מוקדם מהצפוי, בכל זאת טרח למצוא זמן לקיים את השיחה ואף הודיע שאם לא נספיק לעשות זאת לפני הטיסה, הוא יודיע ברגע שיהיה לו סקייפ במלון. כפי שיודע מי שנמצא בקשר עם מועמדים פוטנציאליים לפרסים הוליוודיים, זו אינה התנהגות שגרתית מצדם.
בורס גם אינו מנסה לשחק אותה קול, ומודה כי הוא נרגש עד מאוד מן הנוכחות שלו בטקס גלובוס הזהב. "אף פעם לא חשבתי שאגיע לזה", הוא מצהיר. "אני מקווה שתהיה לי הזדמנות לגשת לאגדות כמו מרטין סקורסזה וסטיבן שפילברג ולשוחח איתם. לאו דווקא בשביל משהו קונקרטי, אלא יותר למען הפרייה הדדית והחלפת רעיונות. זה בעיני הדבר הכי חשוב בקשר בין אמנים, ובהקשר הזה אין מבחינתי גבולות בין צרפת להוליווד, בטח שלא בעידן המודרני. גם אחרי שאחזור לפריז, אפשר הרי יהיה להמשיך ולדון בדברים דרך המייל, למשל".
האם כבר עתה אתה מקבל הצעות לעבודות עתידיות בעקבות ההצלחה של "הארטיסט"?
"כן, אבל אני לא יכול להגיד שהן מעניינות אותי במיוחד. כרגע, מקטלגים אותי בתור מלחין מסוג מסוים, אולי במחשבה שהמוזיקה של 'הארטיסט' זה הסגנון שלי והדבר היחיד שאני מסוגל לעשות. אבל זה כמובן לחלוטין לא נכון אני מכיר עוד שלל סגנונות אחרים ועבדתי גם בהם, כך שאם יקברו אותי במשבצת של 'ההוא שהלחין את הסרט האילם' זה יהיה מצער. זה משהו שבהחלט יכול לקרות 'הארטיסט' הוא המועמדת הראשונה שלי לגלובוס הזהב, ואולי גם האחרונה".
לסיום עכשיו, כשאתה יושב ומחכה לטיסה, איזה מוזיקה אתה שומע באייפוד?
"דאבסטפ. לא מספיק אנשים מבינים זאת, אבל זה סגנון שמקדם את עולם המוזיקה כולו. חוץ מזה, מהנה מאוד לשמוע אותו".
"הארטיסט": ראיון בלעדי עם במאי הסרט, מישל הזנוויציוס
"הארטיסט" - מתי ואיפה רואים?
"הארטיסט" - האם תלכו לקולנוע לצפות בו? ספרו בפייסבוק