"קוסמופוליס": ראיון עם שרה גאדון על רוברט פטינסון ועל מחלות הסלבס

הרבה שחקניות ותיקות לא זכו השנה להשתתף ולו באחד מן הסרטים בפסטיבל קאן, אבל כבר בגיל 25, שרה גאדון הופיעה בשניים – "Anti-Viral" ו"קוסמופוליס". כדי להפוך את העניין לאקזוטי עוד יותר, הם הגיעו מאותו תא משפחתי – הראשון נעשה בידי ברנדון קרוננברג, והשני בידי אביו דיוויד. שניהם, כמוה, קנדים.

את אבא קרוננברג מכירה גאדון עוד מעבודתו הקודמת, הדרמה הפסיכולוגית "שיטה מסוכנת", שבו גילמה את אמה, רעייתו של קרל יונג. לאחר שיתוף הפעולה המוצלח הזה הציע לה הבמאי להשתתף גם ב"קוסמופוליס", והיה לו רק תנאי אחד – שלא תקרא את הרומן של דון דלילו, שעליו הסרט מבוסס, כי העיבוד שתיכנן היה שונה מהמקור והוא לא רצה שתכניס לעצמה רעיונות לראש.

אז גאדון היתה ילדה טובה וצייתה לו, וכך מצאה עצמה מופיעה גם ב"קוסמופוליס". גם הפעם היא מגלמת רעייה של אישיות רמת דרג, אם כי במקרה זה בדיונית: מיליארדר ניו יורקי צעיר, היוצא למסע שבו יאבד את כל נכסיו הרוחניים והחומריים.

את הגיבור מגלם רוברט פטינסון, כך שלכאורה גאדון קיבלה תפקיד שרוב נשות העולם היו חולמות עליו. אך למען האמת, הדמות שלה מגלה אדישות מוחלטת כלפי בן זוגה המצודד, ובין השניים מתקיימים יחסים משונים, קרירים ובעיקר א-מיניים. "אהבתי את הדינמיקה הזאת", מספרת השחקנית בראיון לוואלה! תרבות, המתקיים לאחר הקרנת הבכורה של "קוסמופוליס" במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן. "בגלל שאני צעירה בלונדינית עם עיניים כחולות, תמיד רוצים לתת לי תפקידים מוחצנים מינית, תמיד מצפים שאני אפתור כל הבעיות שבעולם עם החיוך המתוק שלי, ותמיד כותבים אותי בתור הצד הפסיבי והמתחשב במערכת היחסים. כאן, סוף סוף, לא הייתי צריכה לעמוד באף אחת מן הדרישות האלה".

איך בנית את הכימיה עם רוברט פטינסון? פול ג'יאמאטי, שמשחק גם כן בסרט, סיפר לי שקרוננברג לא נתן להם לעשות חזרות לפני הצילומים. זה נכון גם למקרה שלכם?

"לגמרי, ואני חושבת שזה היה אפקטיבי, כי המטרה היתה שהדמויות יתנהגו כאילו שהן לא יודעות כלום זו על זו, כאילו שאין ביניהן שום חיבור ואפילו כאילו שהן מדברות בשפות שונות לחלוטין. אז ככל שעשינו פחות הכנות, ככה היתה בינינו פחות אינטימיות, והניכור והמוזרות הזו צצה באופן טבעי. כדי להבטיח שכך יהיה, הקפדתי גם לא לקרוא שום ראיון עם פטינסון, לא לראות שום סרט שלו ולהרחיק את עצמי מכל פיסת מידע עליו. ככה, לא באתי לצילומים בתחושה שאני עומדת לשתף פעולה עם אליל המונים, אלא סתם במחשבה שעומד מולי איזשהו שחקן שאין לי מושג קלוש לגביו, וזה בדיוק מה שהתאים לסרט".

ועכשיו השאלה הראשונה שכולם שואלים אותך זה איך זה לעבוד עם רוברט.

"ואני עונה מן הסתם שזה נהדר, וגם מרחיבה מעבר לקלישאה: מה שיפה ברוברט, חוץ מאיך שהוא מחליף בין המבטא הבריטי לאמריקאי, זה שבחיים הוא טיפוס צנוע, מלא ביטול עצמי ומודעות עצמית, אבל ברגע שמתחילים לצלם, פתאום הוא מתמלא במידה נדירה של ביטחון. באמת, יש כיום מעט שחקנים כל כך עוצמתיים, ומעטים בגילו מסוגלים להפגין גבריות כזו".

נוסף להיותה שחקנית, גאדון גם לומדת קולנוע, אך מגדירה עצמה סטודנטית כושלת – בעיקר מפני שהקריירה לא מותירה לה זמן ללימודים. עם זאת, היא יכולה להתנחם בצמד שיתופי הפעולה עם קרוננברג, שאותם היא מגדירה כבית ספר לקולנוע – "הוא יוצר מאלף בעיני", היא אומרת על הבמאי, שבזמן הראיון מתפרץ ללא הזמנה כדי לדרוש בשלומה, מוציא לה לשון, ממחיש בחיוכו עד כמה הוא מת עליה ואז שם פעמיו חזרה. "בתור מישהי שלומדת קולנוע ומנסה להתעמק בפרשנות התיאורטית של האמנות הזו, אני מעריצה את המרחב שהוא נותן לקהל כבמאי – דיוויד אף פעם לא מתערב יתר על המידה, ותמיד מכבד אותך ומניח שתבין ותתרגש בכוחות עצמך. בתור שחקנית, אני מעריצה את המרחב שהוא נותן לשחקנים – יש במאים שמלחיצים אותך, אבל הוא גורם לך לקחת הכל בנחת, לפתח את הדמות ולפתח את הסצינה עד שתרגיש שאתה שלם איתן".

בפעם הקודמת, עשיתם יחד דרמה תקופתית. כאן זה סרט שעוסק במשבר הכלכלי ובהשלכותיו, ולכן הוא אקטואלי ביותר. כיוון שבני גילך הקנדיים הניפו בשנה האחרונה בצורה כמעט חסרת תקדים את נס המחאה האנטי-קפיטליסטית, הרגשת שבאיזושהי צורה "קוסמופוליס" משקף את הקול של בני דורך?

"לא הייתי מעורבת אקטיבית בגלי המחאה בקנדה, אבל אני מקווה ש'קוסמופוליס' תורם להעצמת הקול של המחאה הזו, באיזושהי צורה. בעיני, עשיית קולנוע היא תהליך פוליטי, וכל סרט הוא פוליטי באיזושהי צורה. אני חושבת שהסרט הזה, למשל, מעמת את כל המנותקים שהיאכטות שלהם עוגנות בחופי קאן עם הסדקים שבחברה. יש כל כך הרבה סוגי סרטים שאפשר לעשות, אבל מבחינתי הכי חשוב תמיד זה להשתתף בסרטים רלוונטיים, שגורמים לקהל לחשוב".

בשעה ש"קוסמופוליס" של אבא קרוננברג תוקף את התרבות הקפיטליסטית, "Anti-Viral" של קרוננברג ג'וניור יוצא נגד תופעה מודרנית אחרת: תרבות הסגידה לסלבס. הוא עושה זאת דרך סיפור חולני במיוחד, על עולם עתידני שבו הציבור כל כך מעריץ את הידוענים, עד שהוא משלם כסף כדי להידבק במחלות שלהם.

האם בתור כוכבת עולה, שעשויה בעצמה להגיע בקרוב למעמד של סלבית לכל דבר, גאדון לא חותכת לעצמה את הענף בעשותה סרט כזה? "אני לא חושבת", היא אומרת בתגובה. "אני עדיין שחקנית ותו לא, אני עוד לא במקום בקריירה שבו אני גדולה יותר מהסרטים של עצמי. אני יודעת שיש כיום יחסים מורכבים בין השחקנים והקהל, אבל אני עדיין לא חלק מזה".

אבל רוברט פטינסון, אם נחזור ל"קוסמופוליס", הוא ועוד איך חלק מזה.

"לחלוטין. אני זוכרת את להקות המעריצים הענקיות שחיכו לו מחוץ למתחם הצילומים של ''קוסמופוליס'. עמדתי מולם בהשתאות ואמרתי לעצמי שאני לא מבינה איך הוא מתמודד עם זה, אבל איכשהו הוא מצליח לעשות זאת. החיים שלו משוגעים, אבל הוא נשאר בחור נחמד עם רגליים על הקרקע. אגב, אני חושבת שבעצם הליהוק שלו היתה אמירה, כי הוא סמל לתרבות הפופ הקפיטליסטית שהסרט תוקף. חוץ מזה, הליהוק הזה טוב לכל הצדדים, כי הוא עוזר לרוברט למצוא אתגרים מקצועיים גדולים יותר ועוזר לדיוויד להגיע לקהלים צעירים יותר".

לאחר שעבדת בצדם של מייקל פאסבנדר ב"שיטה מסוכנת" ושל פטינסון ב"קוסמופוליס", עכשיו מגיע תורו של ג'ייק ג'ילנהול, שיככב בצדך במותחן "An Enemy".

"כן, והדבר המצחיק הוא, שבכל פעם שמתפרסם שאני עומדת להופיע לצד כוכב כזה, אז ישר כל המעריצים שלהם מתחילים לעקוב אחרי בטוויטר. ככה גם יצא לי לראות איזה מין גולשים עוקבים אחרי פטינסון ואיזה מין גולשים עוקבים אחרי ג'ילנהול, וזה קהל שונה לגמרי".

ובסיכומו של דבר, למי יש טוויטר שווה יותר?

"על זה אני בחיים לא אענה".

"קוסמופוליס": ראיון עם פול ג'יאמטי על קרוננברג, קפיטליזם, ארי פולמן והבנות בחיפה
"קוסמופוליס": איפה ומתי רואים?
"קוסמופוליס" - האם תצפו בו בקולנוע? ספרו לנו בפייסבוק