פול ג'יאמטי ביסס בעשור וחצי האחרונים את מעמדו כאחד משחקני האופי המובילים בהוליווד. הוא ריגש ב"אמריקן ספלנדור" וב"דרכים צדדיות", היה מועמד לאוסקר על "סינדרלה מן", זכה בגלובוס הזהב על הסרט "הסיפור של ברני" והמיני-סדרה "ג'ון אדאמס", והספיק בשנה שעברה לככב גם ביצירות מוערכות בסדר הגודל של "משחקי שלטון" ו-"Win Win".
נוסף לכך, מובן שיש לג'יאמטי ברקורד עוד עשרות תפקידים, ובכל זאת, בכל הקריירה הפורה הזו, הוא לא עבר חוויה מהסוג שציפתה לו ב"קוסמופוליס" העיבוד של דיוויד קרוננברג לרומן של דון דלילו, שיגיע כאן לאקרנים בסוף השבוע הבא.
הסיבה לכך היא שהסרט, בדומה למקור, מציג את סיפורו של מיליארדר צעיר (רוברט פטינסון) היוצא למסע של יום אחד בניו יורק, שבסופו יאבד את הכל ובמהלכו יפגוש שלל דמויות עוינות, ובהן טיפוס נקמני בגילומו של ג'יאמטי. ברנש מסתורי זה כולא אותו, ומנהל עמו דין ודברים מתמשך ואינטנסיבי במיוחד. התוצאה היא סצינה באורך כעשרים דקות, שלאור היקפה ועושרה, אפשר להגדיר אפילו כסרט בפני עצמו.
"ראיתי אתמול לראשונה את התוצאה המוגמרת, והייתי בהלם", מספר ג'יאמטי לוואלה! תרבות בראיון שמתקיים לאחר הקרנת הבכורה של "קוסמופוליס" במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן. "בזמן הצילומים הרגשתי שאנחנו עושים משהו מיוחד, אבל לא הבנתי עד כמה. הסצינה בהשתתפותי היא ממש כמו הצגה קטנה, כמו סרט בתוך סרט. אני לא חושב שאי פעם יצא לי להשתתף במשהו כזה".
כמו שאתה אומר, זו באמת סצינה מורכבת בצורה בלתי רגילה, אז כמה עבודה מכינה נדרשה לקראתה? עשיתם הרבה חזרות?
"תתפלא בכלל לא! הייתי דווקא שמח לחזרות, אבל דיוויד לא אוהב אותן, אז פשוט אילתרנו הכל במקום. למען האמת, אני חושב שפחות או יותר, מה שאתה רואה בסרט זה מה שעשינו, וכמעט כלום לא נותר בחדר העריכה. לקח לנו הרבה זמן לצלם את הסצינה, פשוט כי היא ארוכה, אבל אם מפרקים אותה לגורמים, לא עשינו יותר משניים-ארבעה טייקים בכל פעם. בסופו של דבר, אני חושב שאני יכול להבין את הגישה של דיוויד. זה נהדר לצלם ככה, בלי להתכונן לדברים ובלי לעשות אותם שוב ושוב, כי אז יוצאים ממך על המסך דברים טבעיים לחלוטין".
מה שלא טבעי בסצינה הזו ובסרט בכלל זו הדברת שבו, שהיא מפותלת ומפולפלת ובעיקר בלתי פוסקת היה לך קשה לזכור את השורות שלך, בהתחשב בכך שהן רבות וסבוכות ולא ניתנו לך הזדמנויות ללמוד אותן?
"מה שבטוח, זה שלצופים יהיה קשה לעקוב אחרי הסרט, כי כמו שאמרת, יש בו פטפטת והיא לאו דווקא בשפה בהירה וזורמת. אבל מבחינת השחקנים, אני חייב להגיד שבאופן אירוני, המורכבות של הדיאלוגים דווקא הקלה עלינו את העבודה".
למה?
"כי הרבה יותר קל לי לזכור כתיבה ייחודית - מאתגרת וסבוכה ככל שתהיה - מאשר כתיבה גנרית. זאת פחות בעיה לזכור את המשפטים המשונים, כי הם כל כך מבלבלים אותך ומאלצים אותך לחשוב, עד שהם נתקעים לך בראש. הבעיה האמיתית היא לזכור את כל המשפטים הסתמיים האלה שדומים זה לזה. הם פשוט מתערבבים לך בראש והולכים לאיבוד".
ממש כמו הדמות הזאת ב"קליעים מעל ברודווי" של וודי אלן, שעושה אודישן ל"המלט" ולא זוכרת איך להשלים את המשפט "להיות או לא...".
"כן, זה בדיוק ככה. ובהקשר של שייקספיר אותו, למשל, קל לזכור בעל פה. לא קל לבצע, אבל קל לזכור אותו, כי השייקספירית זה לא משהו שאפשר לשכוח".
בעיסוקו בתוצאות המשבר הכלכלי, מצטרף "קוסמפוליס" לרשימה הולכת וגדלה של סרטים הוליוודיים המתמודדים עם הנושא. אפשר אפילו לומר כי הוא מוכיח את התיאוריה הנפוצה באחרונה ולפיה התמוטטות וול-סטריט החליפה את ה-9/11 כטראומה הקולקטיבית הגדולה של הציבור האמריקאי.
הדבר בולט ב"קוסמפוליס" במיוחד, שכן הוא מעוצב כמעין סרט אסונות, והמציאות הניו יורקית שלו נראית פוסט-אפוקליפטית. ג'יאמטי מסכים עם הקביעה הזו "זה לגמרי ככה, והסרט אפילו עוד יותר סוריאליסטי מכפי שחשבתי שיהיה", הוא אומר. "גם בגלל שהספר של דלילו מלכתחילה היה מוזר, גם בגלל שקרוננברג הוא במאי כזה, וגם בגלל שהמציאות קטסטרופלית היא כזו, וכנראה גם תישאר כך במשך השנים הקרובות. למרבה הצער, האסון הכלכלי שהסרט בוחן אינו נחלת העבר, אלא פיסת מציאות מן ההווה".
בדיוק בגלל זה, אתה חושב שהצופים מסוגלים או רוצים להתמודד עם סרטים על המשבר הכלכלי? זה לא משהו טרי וכואב מדי?
"זה כן, ובדיוק בגלל זה אני חושב שהדרך הנכונה לטפל בו היא יצירות כמו 'קוסמפוליס' כאלה שלא עוסקות בו בצורה ריאליסטית, אלא באופן פנטסטי. זה סרט כמעט על גבול המדע בדיוני, ובגלל שהוא מדבר על המציאות דרך בריחה קולנועית מן המציאות, אני חושב שהוא קל יותר לעיכול".
זו לא הפעם הראשונה שאתה משתתף בדרמה על המשבר הכלכלי שיחקת גם בסרט הטלוויזיה המעולה "גדולים מכדי להיכשל" שעסק בנושא.
"נכון, אבל שם גיליתי דמות שונה לגמרי, את בן ברננקי, יו"ר הבנק הפדרלי בזמן ההתמוטטות, מישהו שהיה באמצע של כל המהומה. כאן, לעומת זאת, אני מגלם מישהו שאין לו שום חלק פעיל במה שקורה הוא רק הקורבן הפסיבי של האירועים, כמו רוב העם. הוא מייצג את האדם הפשוט, מהרחוב, זה שלא בעניינים, נפגע מן המעשים של כל אלה שכן ועכשיו מבקש את נקמתו. אני מניח שאם הדמות שלי ב'קוסמפוליס' היתה פוגשת את זו ב'גדולים מכדי להיכשל', היא היתה רוצה לרצוח אותו".
בזמן הצילומים של "קוסמופוליס", חשת את האירוניה בכך שיצא לך לגלם בהפרש זמן כה קצר את שתי הדמויות מהצד השני של המתרס?
"לא, האמת שעכשיו זו הפעם הראשונה שבכלל יצא לי לחשוב זה".
כפי שג'יאמטי בעצמו אמר, את הדמות שהוא מגלם בסרט אפשר להגדיר בנקל כמייצגת נאמנה של האדם מהרחוב. זה לא מפתיע כמובן, שכן במהלך השנים השחקן כבר נהיה מזוהה לחלוטין עם סוג כזה של אנטי-גיבורים, וכמעט תמיד מגלם וריאציות כאלה או אחרות שלהם.
ההבדל הוא, שבדרך כלל האנשים הפשוטים של ג'יאמטי מתאפיינים כמתבקש בהתנהגות מיושבת. כאן, לעומת זאת, יש בדמותו ממד פסיכוטי והיא מאבדת שליטה. האם ייתכן שזה מסמל את העובדה כי גם האמריקאי מהרחוב הולך ויורד מהפסים?
"יש בזה משהו", אומר ג'יאמטי. "הדמות שלי כאן ללא ספק מבטאת את תחושת החרדה העכשווית שהיא מנת חלקם של מרבית האמריקאים, וגם את ההרגשה שמידרו אותם. עם זאת, לא הייתי ממהר להגיד שהאיש הזה השתגע, לפחות לא באופן יחסי. במובן מסוים, הוא אפילו הדמות הכי שפויה בסרט, והכי מעוררת סימפטיה. התחושה היא שהוא רוצה לנקום בגיבור לא מתוך איזשהו דחף לא רציונלי, אלא מתוך מחויבות, כי הוא באמת צריך לעשות את זה".
יש הרבה ערפל מסביב הדמות הזו, ואנחנו יודעים מעט עליה ובעיקר על הרקע המסוים ממנו באה. האם בנית לעצמך את הסיפור שלה, כדי להקל על הכניסה לעורה?
"כן, ואני לא אגיד לך מהו, אבל כן המצאתי משהו וחיברתי את הנקודות, כדי שארגיש שאני מבין אותה. ועדיין, גם לי עצמי אין את התשובות לגביה. מי יודע מי זה האיש הזה? אולי הוא ההפך ממה שהוא מעיד, ואולי הוא בכלל לא קיים? אולי הוא אלטר-אגו של הגיבור? יכול להיות שהכל חלום, והוא והגיבור שני צדדים של אותו מטבע. הם הרי די מזדהים זה עם זה, וגם נראה שכל אחד מהם מדבר לעצמו, אז אולי פשוט מדובר באותו בן אדם. זה הרי סרט סוריאליסטי למדי על זהויות, אז הגיוני שזו תהיה התשובה. אבל בכל מקרה, אין כאן תשובה אחת לשום דבר. יש רק דבר אחד שאני יכול להבטיח לך".
והוא?
"שתי הדמויות, גם זו שלי וגם הגיבור שמגלם פטינסון, לעולם לא ייצאו מהחדר שבו הם נמצאים במהלך הסצינה הזו. הם יישארו שם לנצח-נצחים".
ג'יאמטי עצמו לא כלוא בשום חדר, ולכן הוא חופשי להשתתף בעוד שלל פרויקטים, ואכן אינו נח לרגע. בשנתיים הקרובות, למשל, נזכה לראותו בין השאר בעיבודים מחודשים ל"רומיאו ויוליה" ול"מאדאם בובארי", וכן ב"קונגרס העתידנים", העיבוד של ארי פולמן לרומן של סטניסלב לם שמשלב בין אנימציה ושחקנים בשר ודם.
"אני ממש סקרן לראות מה לעזאזל ייצא מהסרט הזה", אומר ג'יאמטי בהקשר לכך. "אהבתי את התסריט, ואהבתי לעבוד עם ארי. הוא משוגע, במובן הטוב של המילה, והוא מחויב בצורה בלתי רגילה. הוא לא מהבמאים האלה שיושבים מאחור ומסתכלים בנחת על מה שקורה, הוא מאלה שכל הזמן מתרוצצים. הדברים השתנו ללא הרף במהלך הצילומים, והוא כל הזמן היה שם, תמיד במקום".
אומרים שהסרט צפוי להתחרות בפסטיבל קאן 2013, אז אולי נתראה פה בשנה הבאה.
"הלוואי, ואשמח גם לבוא להקרנת הבכורה שלו בישראל. הייתי בחיפה לפני שנתיים לרגל 'הסיפור של ברני', והיה לי כיף חיים. זאת עיר מדהימה ושלווה, האנשים בה כנים ואמיתיים, ויש בה את הבחורות הכי יפות בעולם. בכלל, לא להאמין מה שהולך בישראל. וואו. איזה בחורות. אבל ברצינות, זו מדינה מדהימה, ולא רק בגלל זה. בדיוק חשבתי לעצמי לפני כמה ימים מתי ייצא לי שוב לבקר בה".
במהלך ביקורך פה אמרת שאתה חולם לעשות סרט על פיליפ ק.דיק. איפה זה עומד?
"אני לא איש בשורות. אני לא חושב שזה אי פעם יקרה. אני עובד על זה כבר כמה שנים, וכל פעם מתעוררת בעיה אחרת. הקושי העיקרי הוא התסריט, כי אני מתקשה להגיע להסכמה עם אנשים איך צריך להציג את הסיפור הזה. אולי בכלל צריך לשנות גישה ולחשוב מחוץ לקופסה. אולי הדרך הנכונה היא לא לעשות ביוגרפיה רגילה, אלא משהו מוזר כמו 'קוסמפוליס'. כך או כך, עוד לא מצאנו את הדרך, ואני בספק אם זה יקרה".
"אני אדם משעמם ולא חכם": סיכום הביקור של פול ג'יאמטי בחיפה
"קוסמופוליס": מה חשבנו על הסרט לאחר הקרנת הבכורה בקאן?
"קוסמפוליס": איפה ומתי רואים?
איזה תפקיד של פול ג'יאמטי הכי אהבתם? ספרו לנו בפייסבוק