קארמה היא ביץ'. רק השבוע צופי "משחקי הכס" איבדו כל הערכה לג'יימי לאניסטר, והנה כבר הם יכולים לצפות בו נענש בנשירת שיער, שילשולים רועמים ושאר השפלות, לקול תרועות הקהל. ג'יימי לאניסטר אוקיי, טכנית מדובר בשחקן ניקולאי קוסטר-וולדאו, ולדמות קוראים בכלל מארק הוא האיש הרע ב"האישה האחרת": אחרי רומן סוער עם אשת הקריירה קרלי (קמרון דיאז), היא מגיעה אליו הביתה ומגלה שלמעשה הוא היה נשוי כל אותו הזמן לקייט (לזלי מאן) המעופפת וחסרת הביטחון. במקום להתנפל זו על זו בשריטות ונשיכות, קייט וקארלי משוחחות, מתיידדות, מגלות שמלבדן יש למארק עוד נשים בחייו, ויחדיו מתכננות נקמה.
אם זה נשמע כמו סרט העצמה נשית, זה משום שזה בדיוק מה שהסרט הזה מנסה להיות. הידידות הנשית מנצחת הכל בדרך להביס את הגברים הרעים, הידד. אבל משהו באופן המחושב מדי של הסרט מעורר חשש שמא הוא משתמש בהעצמה נשית כאביזר אופנתי: אומרים שזה הולך טוב היום, אז צריך לתפור משהו לפי הנוסחה האחרונה. הוא מאוד רוצה שתגיעו לסרט עם חברות ותחלקו זו לזו היי-פייב כשג'יימי לאניסטר יקבל את המגיע לו, אבל זה נראה מלאכותי ומאולץ בעיקר כשמבין שלוש גיבורות, שתיים מקבלות בדיחות "היפה והחנון" שתפקידן לגרום לקהל לצחוק על חשבון הטיפשות שלהן. ומה שיותר חשוב: הבדיחות האלה לא עובדות. הסרט לא מספיק מצחיק.
הפוטנציאל היה כאן. לזלי מאן קיבלה כאן את הדמות המטורללת/לא יציבה/טיפשה/חמודה, כלומר, הזדמנות פז לגנוב את ההצגה ולהיות הדבר הכי מצחיק בסרט, והיא מאוד מתאמצת הפעם, בניגוד ל"הכל יחסים", היא אפילו מניעה את שרירי הפנים העליונים - אבל היא פשוט לא הקומיקאית המופלאה שמלהקים הוליוודיים מאמינים שהיא. דווקא קמרון דיאז, בדמות היותר מיושבת בדעתה, עושה יותר עם רגעי הזעזוע שניתנו לה. בסרט משתתפת גם קייט אפטון, אבל אפילו הסרט לא מנסה לעשות מאמץ להסתיר את העובדה שהיא נמצאת שם בעיקר בשביל הציצים, ובקושי נותן לה הזדמנות לדבר. הבמאי ניק קסאבטס, התמחה עד היום בדרמות סוחטות דמעות ("המחברת", "שומרת אחותי") ולא בקומדיות, אז אולי לא מפליא שסצינת השיא הקומית היא של ג'יימי לאניסטר בשירותים.
אני לא נוטה לייחס חשיבות רבה מדי ל"מבחן בכדל" - האמצעי המאוד פגום במדידת השיוויוניות של הסרט ביחס לנשים - אבל במקרה הזה, בעיקר מכיוון שלא היה שום דבר מעניין יותר לעשות, מצאתי את עצמי מהרהר בבכדליות של הסרט כמה פעמים. הסרט עובר בהצטיינות את התנאי הראשון של מבחן בכדל (צריכות להיות בו לפחות שתי נשים): משתתפות בו קמרון דיאז, לזלי מאן, קייט אפטון וגם ניקי מינאז', אם כי אני לא יודע אם זה נחשב כי אני לא לגמרי בטוח שהיא אנושית. הסרט גם צולח בקלות רבה את המבחן השני (הנשים צריכות לדבר זו עם זו) קמרון ומאן לא מפסיקות לדבר לרגע.
אבל באופן מפליא, הסרט מתקשה מאוד בתנאי השלישי (הן צריכות לדבר על משהו מלבד גברים). לאורך שעה וחצי של דיבורים, לא בטוח שהיו יותר משני משפטים שבהן הן לא דיברו על מארק, על מה שמארק עשה להן, על האופן שבו הן הולכות לנקום במארק, ועל הסיכוי למצוא גברים טובים אחרים בעולם שקיים בו מארק. למעשה הדבר היחיד שמאחד את הנשים האלה הוא היותן מועדון נפגעות מארק. לא לגמרי ברור על מה הן ידברו אחר כך, כשיתברר שמלבד העובדה שהן שכבו עם אותו גבר אין להן שום דבר במשותף. מה יקרה בסרט ההמשך? איפה ימצאו גבר חדש שיבגוד בכולן?
האם תצפו ב"האישה האחרת"? ספרו לנו בפייסבוק