האם יש משהו ששרון כידון לא מסוגלת לעשות? זו השאלה הראשונה שעולה בראש בזמן הצפייה ב"אבחונים בהפרעה", הסרט ששודר אמש ברשת. התשובה היא ככל הנראה "לא". מתוכניות בוקר, דרך תוכניות אירוח וכלה בסרטי דוקו מוזרים שרון כידון יכולה לעשות הכל. וטוב שכך. במאה ה-21 אל לאדם לדבוק בדבר אחד. טוב יעשה כל אחד מאיתנו אם יתמקצע בדברים שונים. כמובן שאם אתה לא מתמקצע אלא סתם מחלטר זה כבר משהו אחר לגמרי.
וזה מה שקורה ב"אבחונים בהפרעה". בזכיינית רשת הציגו את "אבחונים בהפרעה" כמסע דוקומנטרי במסגרתו כידון בוחנת "איך קרה שכמעט כל ילד ישראלי נשלח לאבחון הפרעת קשב וריכוז או ליקויי למידה? איך הפכה ישראל למעצמת אבחונים? ומי מרוויח על גב הילדים שלנו?". חתיכת מסע ובכלל לא בטוח שכולם יצלחו אותו. בין היתר כי הוא ארוך מדי (כשעה ללא פרסומות). בימינו לאף אחד אין סבלנות למסעות דוקומנטריים באורך שעה. אתם יודעים, קשה להתרכז. חלקו הראשון של הסרט למשל הוא תחקיר לכל דבר, כולל המצלמות הנסתרות והקולות המוסווים. אבל לא מדובר בתחקיר שלם כי כידון מתעקשת שלא לחשוף את זהות המאבחנות שנכשלו במבחן האבחון, מבחן במסגרתו נשלחו תלמידות מצטיינות מצוידות במצלמות נסתרות לאבחון לקויות למידה. למה כידון שומרת על אנונימיות האנשים שפוגעים, לכאורה ובעקיפין, בילדינו? כלום לא היה ראוי לעמת את המאבחנות עם התוצאה ולבקש תגובתן כמו שעושים בכל תחקיר ראוי? ומה לגבי תגובה ממשרד החינוך? יוק.
הבעיה הגדולה של "אבחונים בהפרעה" היא שתוכן הסרט זהה מדי לנושאו. לצופים קשה להתרכז בו הן בגלל האורך והן בגלל הכאוס המבני. רק חצי שעה לאחר תחילת "אבחונים בהפרעה" מגדירה כידון מהי הפרעת קשב. לכאורה, החלטה נבונה שכן במחצית השעה הראשונה עוסקת כידון רק בלקויות למידה ולא בהפרעות קשב אבל החלוקה הקרה הזו מעידה כי מוטב היה לו "אבחונים בהפרעה" היה מבלה זמן נוסף בחדרי העריכה ולא משוגר למסך בתצורתו הנוכחית. זמן בחדרי העריכה זה משהו שהיה ל"אבחונים בהפרעה". כשכידון בדקה את מצב החקיקה בנושא, התייחסותה בזמן הווה נגעה לאירועים שהתרחשו לפני כמה חודשים טובים ולא לפני כמה שבועות. כידון אף לא בדקה מה קרה במערכת החינוך מאז תחילת שנת הלימודים הנוכחית. במילים אחרות, "אבחונים בהפרעה" התפספס וסתם חור בלוח השידורים של רשת ותו לא.
לצערה של כידון, רשימת המגרעות של "אבחונים בהפרעה" יכולה להימשך לעד. מאוד קל לשפוט מוצר לא מוגמר. אך גם אם מתעלמים מהבעיות המבניות בסרט, קשה להישאר בפנים רציניות מול הדמגוגיה ההיסטרית. כך למשל מציגה כידון ילדים שלוקחים ריטלין "כדי לשרוד את היום" ממש כאילו מדובר בפועלים קשי יום במכרות פחם ולאחר מכן רוקח ומאמן ילדים, מה שזה לא יהיה, מאשים "הפושע האמיתי זה מערכת החינוך" (ולא, נניח, הוריו של שון גיטלמן, שמופיע בסרט כילד שאובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, ששלחו אותו להשתתף בתוכנית ריאליטי ובשלל פרסומות). בסוף הקרקס, רגע לפני הסיום מלא הפאתוס המביך, ממחישה כידון כי היא בסך הכל הורה ישראלי רגיל ושואלת תוך השלכת אחריות: "אולי מערכת החינוך היא זו שצריכה להישלח לאבחון ופיקוח צמוד ולא הילדים שלנו". ההורים הישראלים, רגילים להפרטות, מזמן כבר הפריטו גם את חינוך ילדיהם. לאף אחד אין באמת זמן לחנך את הילדים, עדיף תמיד להאשים מישהו אחר.
ואם כבר האשמת מישהו אחר, עוד נקודה אחת לסיום. השתתפותה של שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, ב"אבחונים בהפרעה" לוותה בלא מעט הרמות גבה. על פניו, אכן ניתן לתהות לגבי השתתפותה בסרט לאור דיווחים על מעורבות פוליטית גוברת בענייניה של הזכיינית רשת לקראת פיצול אפשרי של ערוץ 2 במקביל לדיווחים על מינויו של ראש הממשלה לשר התקשורת. בפועל, השתתפות נתניהו בסרט מנפצת מיתוס מיזוגני. למישל אובמה מותר להשתתף בתוכניתו של ג'ימי פאלון אבל לשרה נתניהו אסור להשתתף בסרט דוקומנטרי? "אבחונים בהפרעה" מציג את נתניהו כאשת מקצוע לגיטימית, משהו שרבים שכחו וחבל שכך. לערב אחד שרה נתניהו לא היתה קריקטורה והעולם לא חרב.
מה אתם חשבתם על "אבחונים בהפרעה"? ספרו לנו בפייסבוק