פתאום דממה. אחרי החגים הגיע והשקט מחריש אוזניים. מה אנחנו בעצם אמורים לעשות עכשיו? מעגל הדמים הישראלי קבוע ולא משתנה לעולם: מלחמה רודפת מחאה שרודפת מלחמה שבורחת ממחאה. ועכשיו - שקט. אפילו מחאת המילקי קרסה לתוך הג'לטין הכשר ונדמה. שקט. אפשר להתנחם רק ב"חדשות 10 - יומן מלחמה". אם כבר מלחמה, שתהיה מאופרת.
"יומן מלחמה" מתיימר להציג את מה שהתרחש מאחורי הקלעים בחדשות 10 בזמן מבצע "צוק איתן" ולהראות כיצד חייהם האישיים של אנשי המערכת הושפעו מהמבצע. בפועל מדובר בלא יותר מסרטון תדמית מקושט שמשוגר למסכים על רקע הפיצול האפשרי של ערוץ 2 וסגירתו הסופית של ערוץ 10. בזמן שבזכיינית רשת מתחמשים בלוח שידורים שמפרגן לפוליטיקאים, בערוץ 10 יוצאים לקרב על דעת הציבור כשהמטרה ברורה: להציל את האיבר היחיד שלא גוסס בערוץ - חברת החדשות.
"זה הסיפור שלהם" מכריזה הכותרת בפתיחת הסרט ומתייחסת לעיתונאי הערוץ שאיך נאמר זאת, בסך הכל ביצעו את עבודתם. זה לא אומר שהיא לא עבודה ראויה אבל הפאתוס הדרמטי הזה מתאים יותר לסרט שמתעד את מכבי האש בניו יורק בזמן הפיגוע במגדלי התאומים בספטמבר 2001. אף אחד ממערכת חדשות 10 לא נהרג, תודה לאל. "זה הסיפור שלהם" היא כותרת שתתאים לסרט שיתעד את עבודת עיתונאי הערוץ על רקע איומי סגירתו. לכשערוץ 10 ייסגר, עיתונאיו יהיו חללים. נו, זה כבר סיפור אנושי שווה. בינתיים, בואו נזכור שהדילמות הכי גדולות שעמדו בפני תמר איש-שלום הן ככל הנראה דילמות בנוגע לצבע הז'קט אותו תלבש במהדורה ושהבת של אושרת קוטלר שידעה להיכנס לבד לממ"ד היא בת 18.
וכך, פריים אחרי פריים בליווי מוזיקה קורעת לב, מספרים אנשי חדשות 10 על הדרך בה התמודדו עם "צוק איתן". סביר להניח שסרטון התדמית הארוך הזה היה נראה ונשמע בדיוק אותו הדבר אם אנשי חדשות 10 היו מספרים על הדרך בה התמודדו עם כל סיפור אחר אבל בדיוק כמו שאלון בן דוד אומר בתחילת הסרט, "אנשים נורא רוצים לדעת". הישראלים צמאים למלחמה וכל עוד אין אחת, אפשר להסתפק בסרטון על אנשים שמדברים על מלחמה.
רק דקה אחת לפני סופו, מצליח "יומן מלחמה", שאגב - נטול תאריכים וזמנים ומהו יומן בלי תאריכים וזמנים אם לא בליל מידע נטול הקשרים, להגשים את ייעודו כשהוא מציג סצנה מרגשת ונוגעת בכיכוב אשתו של אלמוג בוקר שמודה, ללא שכבות איפור ופילטרים, שהיא בכלל לא בטוחה היכן תתגורר בעתיד ושהסוגייה הגורלית הזו תיפתר רק לאחר שבעלה יסיים לעבוד. לו "יומן מלחמה" היה מתרכז ברגעים כאלה ולא במחזור קלישאות, היה מדובר ביצירה דוקומנטרית ראויה.
אבל, כאמור, "יומן מלחמה" הוא לא יצירה דוקומנטרית כי אם כלי נשק, אולי נשק יום הדין, של ערוץ 10. לא ברור עד כמה תצוגת התכלית של גולן יוכפז ואנשיו תשנה את גורל הערוץ. יוכפז ואנשיו יוכלו להתנחם בפסימיות האופטימית של אלון בן דוד. "הם יהיו שכנים רעים שלנו לנצח", אומר בן דוד על תושבי עזה והסאב-טקסט לא יכול להיות חזק יותר: המלחמה הבאה בדרך ואנחנו בחדשות 10, שחיים מקרב הישרדות אחד למשנהו, יודעים כיצד לסקר מלחמה וכיצד לדבר על עצמנו מסקרים מלחמה. זכרו את שמנו.
מה אתם חשבתם על "חדשות 10 - יומן מלחמה"? ספרו לנו בפייסבוק