בשקט בשקט, בלי מסע קידום גדול, הושקה בזכיינית ערוץ 2 רשת אחת התוכניות החשובות של השנה - "סלבריישן". ומילא קידום, גם השיבוץ של "סלבריישן", שישי בלילה, כאילו נועד להחביא את התוכנית החדשה בהנחיית צחי קומה. אבל לפני שנמשיך, בואו נבהיר דבר אחד: "סלבריישן" היא תוכנית חשובה אבל היא תוכנית גרועה שלא היתה ראויה לעבור אף פרזנטציה ורק אלוהים יודע מה ברשת חשבו לעצמם כשבחרו לאשר אותה לשידור.
למה "סלבריישן" חשובה? כי בעילגותה וברדידותה היא מנפצת את בועת המפורסמים שנוצרה בישראל במילניום החדש. סביר להניח שזה לא מה שצחי קומה רצה לעשות. הוא בטח לא התכוון לעשות את זה. אבל זה קרה. וכמיטב הקלישאות, דווקא עיתונאי הרכילות הוא זה שיורה בתוך הנגמ"ש. "סלבריישן", עם כל מגרעותיה הרבות, לוקחת את מה שהיה ידוע עד כה לצרכני תקשורת כבדים בלבד והופכת אותו לנחלת הכלל. "בואו תראו, ככה העסק הזה עובד", מסנן הטלפרומפטר בפסיביות מרירה. וכולם שומעים.
פעם, ממש מזמן, עיתונאים נהגו לשוחח עם המרואיינים. אבל זה היה מזמן. היום העיתונאים משוחחים עם מנהלי המרואיינים במקרה הטוב ועם יח"צני המרואיינים במקרה הפחות טוב. לשיחה אמיתית וכנה אין זכות קיום. כשהיא מתרחשת, מדובר בנס. "סלבריישן" אפילו לא היתה צריכה לשבור את הקיר הרביעי, היא פשוט גדלה עליו. כך למשל אייל גולן (המרואיין הראשון בתוכנית ותיכף נגיע אליו) מתייחס פעמיים, לא פחות, למנהלו האישי בני פרץ שנמצא בסט הצילומים ומשגיח על הריאיון, שחס וחלילה לא תיאמר מילה מיותרת. כאילו שאם היתה נאמרת מילה מיותרת, היא לא היתה יורדת בעריכה המאתרגת. כמה דקות מאוחר יותר, גולן מספר לצופים שנטלי, לא דרוש שם משפחה, הסטייליסטית של צחי קומה, היתה דוגמנית אך פרשה מהמקצוע. מי היא אותה נטלי? זה לא באמת חשוב. היא רק ניצבת בהצגה הגדולה שהעלו קומה ואורחיו.
קומה רוצה שתחשבו ש"סלבריישן", ההמשך הלא ממש ישיר של "שמועות" ו"שמועה אופנתית" שהגיש, היא תוכנית ראיונות. היא לא. כי אף מראיין שמכבד את עצמו לא היה מתנהל כמו שקומה מתנהל ב"סלבריישן". אם היינו מחפשים דימוי להתנהלותו הרי שקומה הוא המקבילה הרכילאית למירי רגב. "רוס, אפשר לקרוא לך רוס?", שאל קומה את רוסלנה רודינה, זוגתו של גולן שהתראיינה לצידו. "חתמתם על הסכם ממון, יא תימני", צחק קומה עם גולן וקינח ב"תפסיקי לבלבל את השכל רגע", כשביקש מרודינה, סליחה - מרוס, לעמוד ולהציג את גזרתה לאחר הלידה. כן, זוהי לא תוכנית ראיונות. זו שכונה. אבל זה באמת בסדר, כי אלה הם עסקי הרכילות - שכונה אחת גדולה.
מי שכן קיבלו זמן מסך, ארוך מדי, הם אייל גולן ורוסלנה רודינה. בפתח התוכנית מספר קומה כי חיכה הרבה זמן לריאיון הזה. בניגוד, כמובן, לראיון שניהל עם גולן לפני שנה. ובניגוד גדול עוד יותר, כמובן, לריאיון שניהל עם גולן לפני שנתיים. לא לא, הריאיון הזה הוא ריאיון מיוחד. כי בריאיון הזה, ריאיון שנמשך כמעט ארבעים דקות וכולל מרואיינים שנעים באי נוחות על רקע אחת התפאורות המכוערות שנראו בטלוויזיה אי פעם, פרשת הקטינות בה היה מעורב גולן לא מוזכרת באופן מפורש. מדברים על "השנה הקשה", על "רסיסים מהפרשה הידועה", על "נשמות טובות שהתרוצצו", על כמה גולן סבל במהלך השנה החולפת ומדגישים ש"חשוב לציין שהבנות שיקרו" אבל על פרשת הקטינות לא מדברים באופן מפורש. נו, בני פרץ לא מרשה. במקום זה גולן חושף מדוע קרא לבנו "יאן". מתברר ששמו של יאן הפעוט הוענק לו בשל בדיחה. טוב שלא נולדה בת, לא בטוח שאנחנו כבר בשלים לשמוע בדיחות על בנות קטנות.
יותר מהכל, "סלבריישן" מעלה שאלה אחת מהותית ומשיבה לה, וזו גדולתה וחשיבותה. שנים תהינו מהו הפגם הגדול והאם תוכנית ראיונות גרועה היא תוכנית ראיונות גרועה בגלל שהמראיין הוא מראיין גרוע או בגלל שהמרואיינים גרועים. "סלבריישן" מסירה את הלוט וחושפת את התשובה המזוקקת והעצובה מכולן: תוכנית ראיונות גרועה היא תוכנית ראיונות גרועה בגלל שלפני תחילת הריאיון הושגה הסכמה, גם אם בשתיקה, שלא לשאול את השאלות הבאמת מעניינות. את השאלות האלה רק נטלי תוכל לשאול.
מה אתם חשבתם על "סלבריישן"? ספרו לנו בפייסבוק