שלושה על כורסה אחת: פרק הבכורה מוכיח שאפשר לסמוך על סול

המקרה של "סמוך על סול" מזכיר קצת את הפרדוקס שמלווה ילדים של שחקני עבר מפורסמים: איך להשתמש בשם הנוצץ כדי לפתוח דלתות, אבל להצליח במקביל לפרוץ דרך עצמאית ולהימלט מההשוואות הבלתי פוסקות. פרק הבכורה של סדרת הבת ל"שובר שורות" נע במקביל על שני המסלולים האלה: מצד אחד אין שום סיכוי שתחמיצו את קווי הדמיון בין שתי הסדרות. וינס גיליגן הביא את הצילום האורבני המזוהה כל כך עם הסדרה, כולל השוטים ארוכים, משחקים של זוויות והתמקדות כאילו תמימה באביזרים או אנשים שיהפכו בעתיד חיוניים לעלילה. כל אלה לצד הופעות האורח של דמויות מוכרות מעולמו של הייזנברג וכמובן שובו של עורך הדין האהוב על כולנו. הסדרה יוצאת כמעט מנקודת הנחה שאנחנו מכירים את סול והמאפיינים שלו ולכן מקדישה מעט זמן יחסית להיכרות איתו.

המסלול השני הוא הניסיון של "סמוך על סול" לעצב לעצמה זהות משלה, בראש ובראשונה מבחינת הטון. אם "שובר שורות" חתרה במהירות ליצור דרמה בקנה מידה גדול (חולה סופני וכימאי מבריק שמחליט ללכת במודע אל מסלול ייצור סמים עם שותף מפוקפק), "סמוך על סול" שומרת על קו אינטימי הרבה יותר. בוב אודנקירק הנפלא התמקד ב"שובר שורות" בחלקים המעט סטריאוטיפיים (גם אם מאוד מאוד מוצלחים) של עורך הדין הכאילו-יהודי וגירד מעט מאוד מהמעטה החיצוני. כאן הוא מוכיח שבדמותו של סול יש הרבה יותר עומק, ושלמעשה מדובר בסיפור הרבה יותר טרגי מאשר קומי. סול של הפרסומות הצעקניות, המוסר הלקוי והביטחון העצמי המופרז הוא המסכה, שמתחתיה מסתתר ג'ימי מקגיל, אדם אפור ומיוסר שמנסה לגמור את החודש ולסחוב על גבו לפחות אדם קרוב אחד.

בניגוד ל"שובר שורות", במקרה של סול לא צריך לנחש לאן הדברים צפויים להתגלגל מכאן, מאחר ומדובר בפריקוול ברור לנו שגם הוא צפוי ללכת בדרכו של וולטר ווייט ולהתדרדר מוסרית עד המפגש הבלתי נמנע איתו. הדרך לשם תהיה כנראה אינטימית יותר, מפוצצת פחות ובעיקר ללא שקיות עם קריסטלים כחולים, אבל זה לא אומר ש"סמוך על סול" לא יכולה להצליח כמו סדרת האם שלה. בסופו של דבר "שובר שורות" נבנתה על הפער שבין הרצון שלנו לראות את וולטר משלם על פשעיו לבין התקווה שבכל זאת יינצל. סול הוא דמות מספיק מורכבת ומסקרנת כדי לייצר את הפער הזה, השאלה הגדולה היא איך הסדרה תתמודד עם העובדה שאנחנו יודעים לאן מובילה אותו הדרך. התשובה לשאלה הזו יכולה להיות ההבדל בין סדרה שנראית מרתקת כבר עכשיו לאירוע טלוויזיוני שיכול להשתוות למקור עליו הוא מבוסס.

מעולם לא הייתי מהחסידים הגדולים של "שובר שורות", ומלבד העונה האחרונה והבאמת-מדהימה מצאתי אותה מאוד לא אחידה ברמתה. בכל זאת הקונצנזוס הגדול ביחס אליה גרם לי לפקפק בעצם קיומה של "סמוך על סול", המציבה בראשה אמנם דמות אהובה מאוד מסדרת המקור, אבל שטוחה למדי וכזו שהיוותה בעיקר אתנחתא קומית.

כל העניין הזה הוא ניסיון ציני אך מובן של רשת AMC להמשיך לחלוב את הפרה, ממש כשם שעשו כאשר פיצלו את העונה האחרונה של "שובר שורות" לשני חלקים. את הרשת עוד ניתן להבין, היא איבדה את אחד מהנכסים הגדולים ביותר שלה (ובדרך לאבד אחד נוסף - "מד מן"), אבל ההיעתרות של וינס גיליגן, יוצר "שובר שורות", והתסריטאי פיטר גולד - האיש שבמידה רבה אחראי לדמותו של סול כי כתב את הפרק הראשון שבו הופיע - נדמית כמו קושי לשחרר. גם הקושי הזה מובן, אבל במקרה הזה הוא עלול לבוא במחיר של הכתמת מורשתה של הסדרה האם, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא מתאר אירועים מוקדמים יותר באמצעות השחקנים כשהם מבוגרים יותר.

הפרק הראשון עושה עבודה טובה בנטרול החששות האלה. סול גודמן הופך לדמות עגולה באופן משמעותי, מורכבת בהרבה, מעציבה פי כמה. מאורעות "סמוך על סול" מתרחשים אמנם מספר שנים לפני אלה של "שובר שורות", אבל דקות הפתיחה בשחור לבן מציגות לנו את סול של העתיד, כלומר ההווה, אחרי ששינה את שמו ועקר לנברסקה בסופה של סדרת האם. חייו המדכאים מחזירים אותו בדעתו אל העבר, אבל גם אז מצבו לא מזהיר. ובמסגרת הזמן הזו של פעם, סול גודמן מספר על עברו שלו כבחור צעיר וסופר-פופולרי בסיסרו, אילינוי. כלומר סול עורג לעבר גם במסגרת המאורעות בעבר.

יש בכך משהו מסקרן ורב-רבדי. הודות ל"שובר שורות" אנחנו יודעים שמצבו של סול ישתפר לפני ששוב יפגע בקרקע, אם כך, האם מצבו בהווה אינו סוף הסיפור ובעצם כל חייו הם עליות ומורדות? או אולי לא, אולי הפרק הראשון בא לרמוז לנו על דעיכה מתמדת? קו המחשבה השני הופך מעניין במיוחד אם מחילים אותו על עצם קיומה של "סמוך על סול": גיליגן וגולד מצהירים מראש שפעם היה טוב יותר, שהשיא מאחורינו, ש"שובר שורות" היתה ונגמרה. ושגם כך, עדיין יש סיפור טוב לספר. על פי הפתיחה זה נראה די והותר.

האמת היא שלא מתחשק לי לכתוב על כמה הצילום ב"סמוך על סול" מעולה ואל אלוהים, איך יכול להיות שהפסקול שלה כל כך מדויק וכל חריקה נשמעת למרחקים. מתחשק לי לכתוב על סבא. סתם, מתחשק לי להתמקם בנוחיות במשבצת "בטטת הכורסה" אליה לוהקתי בכתבה הזו ולכתוב כמה "סמוך על סול" היא פשוט טלוויזיה טובה.

חסרות לנו תוכניות טלוויזיה טובות. תוכניות שמצמידות אותנו למסך והנה, בלי לשים לב וכמה קשה שלא לשים לב בעידן הפרעות הקשב בו אנחנו חיים, כבר עברה חצי שעה. זה, אגב, מה שקרה לי עם "סמוך על סול". רק לאחר חצי שעה הצצתי בשעון ותהיתי כמה זמן נותר עד לסיום הפרק. זוהי גדולתה של "סמוך על סול", לפחות כרגע. ולא שמדובר באיזה שוס או הברקה, "סול" פשוט חזרה למקורות: היא רק מספרת סיפור.

זה אתגר גדול. רק לספר סיפור. בלי שדרקונים יעופו מעליך. וכבודם של הדרקונים במקומו מונח. חרוך אמנם, אך מונח. "סמוך על סול" מתכווצת. מקומה ביקום די קטן. היא רק מגוללת את סיפורו של עורך דין לא ממש מוצלח. ובגלל שהיא כל כך קטנה ולא מתיימרת לשנות את העולם, היא בולטת במבול התכנים הטלוויזיוניים. ובאמת יש מבול כזה, לא רק באופן מטאפורי. רק תשוו את כמות הסדרות שעלו בכבלים בתחילת העשור הקודם לכמות שעולה בימינו ותבינו – עוד רגע ואנחנו טובעים.

אז כן, הצילום נהדר, הפסקול מעולה, המשחק משובח והקריצות הקטנות לצופים הנאמנים של "שובר שורות" ממש נחמדות ויחסית לסדרת-בת, העסק ממש מתוקתק. אבל מעל הכל, "סמוך על סול" היא פשוט טלוויזיה טובה.

מתרגשים לקראת "סמוך על סול"? ספרו לנו בפייסבוק

צמד פרקי הפתיחה של "סמוך על סול" ישודר היום (רביעי) ב-HOT Plus וב-yes Oh בשעה 22:00, ואף יהיו זמינים החל מהיום ב-VOD של שתי החברות ובשירות סלקום TV.