את המהפכה שלו הוא עשה: ג'ון סטיוארט יכול לפרוש בלב שלם

צפו בניתוח השפעתו של ג'ון סטיוארט


יש משהו מאוד סמלי בכך שג'ון סטיוארט הודיע על פרישתו מ"הדיילי שואו" בדיוק באותו יום שבו בריאן וויליאמס, מגיש החדשות של רשת NBC, הושעה למשך חצי שנה ללא תשלום כי התגלה שזייף מספר סיפורים חדשותיים. שני האנשים האלה הגישו חדשות מזויפות, אבל אחד מהם תוך יושרה גדולה והאחר כדי להלל את עצמו.

בתוך פחות משנה עברה רצועת הלייט נייט בטלוויזיה האמריקאית מתיחת פנים כמעט טוטלית. החל מפברואר 2014 פרשו או הודיעו על פרישה ג'יי לנו ב-NBC, דיוויד לטרמן וקרייג פרגוסון ב-CBS, וסטיבן קולבר בקומדי סנטרל. את מקומם תופסים בהתאמה ג'ימי פאלון, קולבר עצמו, ג'יימס קורדן ולארי ווילמור. סת' מאיירס נכנס כמחליפו של פאלון במשבצת המאוחרת יותר של NBC, ואילו ג'ון אוליבר, שעשה עבודה מעולה כשהגיש את "הדיילי שואו" במקום ג'ון סטיוארט בקיץ 2014, קיבל תוכנית דומה משלו ב-HBO (אם כי שבועית).

אמש (שלישי) נפל דבר כאשר ג'ון סטיוארט עצמו הודיע כי הוא מצטרף אליהם. במהלך צילומי "הדיילי שואו" אתמול הוא הודיע לקהל ההמום באולפן שהוא עוזב את התוכנית אחרי 16 שנים. יש עוד זמן עד שזה יקרה, וסטיוארט אומר שעדיין אין לו תכנונים עתידיים, אבל האמת היא שניתן היה להריח את זה מגיע. בקיץ, כאשר ג'ון אוליבר החליף אותו, סטיוארט הסתובב במזרח התיכון וצילם את סרטו "רוזווטר" בכיכובו של גאל גרסייה ברנאל, מה שהעלה כבר אז את האפשרות שמיצה. שנה לפני כן, בספטמבר 2013, הרצף בן עשר שנים שבהן זכתה התוכנית בפרס האמי לתוכנית הווראייטי הטובה ביותר, שיא חסר תקדים בכל קטגוריה באמי, נשבר. הזוכה אגב הייתה "דו"ח קולבר", ספין אוף של "הדיילי שואו" ובהפקתו של סטיוארט.

אבל במבט לאחור נקודת המפנה הזו נראתה כמו תחילתו של הסוף. קולבר, שזכה באותה קטגוריה באמי גם ב-2014, הוא אחד מהקומיקאים הרבים שצמחו ככתבים במהדורת החדשות הפיקטיבית של "הדיילי שואו", עלו על רבם ויצאו לעשות דברים גדולים בהרבה. מלבד קולבר השיקה "הדיילי שואו" בניצוחו של סטיוארט את הקריירות של סטיב קארל, אד הלמס, ג'ון אוליבר, אוליביה מאן ("חדר החדשות"), לארי ווילמור, קריסטן שול ("רוק 30", "טיסת הקונקורדז") ואחרים. בכך היוותה "הדיילי שואו" ב-16 השנים האחרונות כן שיגור לשחקנים וקומיקאים מעולים, שנייה רק ל"סאטרדיי נייט לייב".

במהלך שנות התשעים ג'ון סטיוארט התנסה לא מעט בהנחיית תוכניות אירוח. היתה לו תוכנית להיט כזו ב-MTV והוא היה אחד המועמדים המרכזיים להחליף את דיוויד לטרמן בתוכנית המאוחרת שלו ב-NBC (והפסיד לקונאן אובראיין). המציאות הזו הדהדה גם ב"המופע של לארי סנדרס" של HBO, שם גילם סטיוארט גרסה של עצמו שמחליף מדי פעם את לארי כמנחה תוכנית הלילה, ולימים אף הפך לאיום עבורו כמחליף קבוע.

כל אלה הביאו אותו בינואר 1999 להיות מחליף טבעי לקרייג קילבורן על כס המגיש של "הדיילי שואו". בשלב ההוא התוכנית אמנם היתה בת שנתיים וחצי אבל זהותה היתה כרוכה בזו של קילבורן והוא נחשב לבלתי ניתן להחלפה. סטיוארט כמובן הפך את "הדיילי שואו" לאחת מהתופעות החשובות של המילניום החדש. אט אט הוא קנה את לבם של הצופים אחרי אירועי 11 בספטמבר 2001 והפך להיות עבור חלק גדול מהצופים הצעירים לספק החדשות העיקרי. לפי נתונים שפירסם מרכז המחקר 'פיו' ב-2010, 80 אחוזים מהצופים הקבועים הם בגילאי 18-49, הפלח שכל כך חשוב למפרסמים ולכן לכולם. מתוך אותם 80 אחוזים, 10 אחוזים מקבלים מ"הדיילי שואו" את מנת החדשות היומית שלהם ו-2 אחוזים צופים בה בשל ההתעמקות שלה בנושאים אקטואליים. ב-2009 סקר של מגזין 'טיים' שאל את קוראיו מיהו מגיש החדשות האמין ביותר מבחינתם - סטיוארט ניצח את היתר (בהם בריאן וויליאמס).

הרעננות בגישה של ג'ון סטיוארט התבטאה בין היתר בהיטפלות לנושאים אקטואליים בגובה עיני הצופים ולא מתוך התנשאות יודעת כל, והיא עשתה זאת תוך כדי שליחת חצים קבועים לא רק כלפי פוליטיקאים אלא גם לכיוונן של רשתות חדשות ועם דרישה לסטנדרטים גבוהים יותר. מתוך הגישה הזו של "הדיילי שואו" צמחו כאמור "השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר" ב-HBO, "דוח קולבר" ששודרה מיד אחריה, ו"הנייטלי שואו עם לארי ווילמור" שמחליף את "קולבר" - כולן תוכניות שלא רק מצליחות לעורר מחשבה במקביל לצחוקים, אלא יוצרות שינוי של ממש. אייטמים שלהן מעלים נושאים חשובים שנדחקו אל שולי החדשות מסיבות כאלה ואחרות ויוצרים שיח חדש.

כך שגם אם סטיוארט עצמו כבר לא לגמרי בפנים בשנה וחצי האחרונות, המורשת שלו חיה ובועטת. וגם אם הוא מדושן עונג ומתמוגג מהבדיחות של עצמו, כפי שקל לזהות מצפייה בפרק אקראי כלשהו של "הדיילי שואו", החשיבות של מה שעשה בתוכנית שלו מכרעת לא רק לקומדיה הסאטירית, אלא לטלוויזיה, לחדשות, לפוליטיקה ולעתים קרובות גם לעולם האמיתי בכלל.