הרבה תלונות מוטחות בשנים האחרונות בדור הצעירים שמקבל על עצמו את עול האחריות של העולם החדש: מרוכזים בעצמם, עצלנים, חסרי אחריות, "דור האני" (Me Generation), כל הדברים שלינה דנהאם ניסתה לומר במשך ארבע עונות של "בנות". כשדיוויד סיימון, יוצר "הסמויה", התבקש להסביר את הבעיה הכי קשה של הדור הזה, הוא הגיב במאמר ארוך ומנומק בעקבות האירועים האלימים בבולטימור. השורה התחתונה שלו היתה: "פשוט לא אכפת לנו. לא אכפת לנו מהחברה, מהכבאי, מפועל הבניין, מהמורה. אנחנו זה אנחנו. זה ניצחון העצמי, שמעו אותי שואג". עכשיו הגיע הזמן של "איך להיות?", הפורמט הסמי-דוקומנטרי החדש של ערוץ 10, לקחת את המשוואה הזאת עוד צעד קדימה: אם כל מה שמעניין הוא בעצם אנחנו, הגיע הזמן להלביש את עצמנו על אחרים.
"איך להיות", שנמכרה כבר לשלל מדינות מגרמניה ועד ארה"ב, מפרק לגורמים את הרעיון הקלאסי של מראיין ומרואיין. הברברה וולטרסים של העולם הישן הציבו במרכז את הנושא, הדמות או הרעיון שבעבורו כדאי לכם להקדיש שעה מסדר היום העמוס שלכם. המראיין הוא רק מתווך, כלי שמאפשר להבין טוב יותר את הנושא שבמרכז. ב"איך להיות" המנחה ירון ברובינסקי הוא מוקד העניין. הוא "לומד" את מרואייניו, מאמץ לעצמו נקודות מבט ואקסיומות על חייהם, והכל כדי שנגיע לקליימקס הגדול שבו הוא "יהפוך" בעצמו לאדם שמולו, ובכך יושלם המעגל וברובינסקי ינהל שיחה שלמה עם הכוכב, כשהוא למעשה "מביט בעצמו".
לא מעט מרכאות היו כאן, ולא בכדי. חלקן הופיעו במדויק בהודעה לתקשורת של התוכנית עצמה, אבל הן בעיקר מעידות על האופי החפיפניקי והשטחי של הפורמט. בארבעים וחמש הדקות האלה אנחנו אמורים להכיר אדם, אבל לא באמת. האורח הוא רק התפאורה, הכלי שבאמצעותו נדבר עוד קצת על ברובינסקי, ההתגשמות הטלוויזיונית של מקל סלפי, אם תרצו. ומילא אם ברובינסקי - שמגדיר את עצמו חזור והדגש כשחקן, כזה שלובש ופושט דמויות לפרנסתו היה עושה את העבודה הזאת בצורה משכנעת, מייצר תובנות וסוגר מעגל מול בן שיחו כמו פסיכולוג שמסיים מפגש - הוא לא. הוא כל כך לא, עד שלפעמים נראה כאילו כל האירוע נועד לאפשר לו להתאפר בפראות ולעשות חיקויים מוזרים בפריים טיים.
בתוכנית הראשונה מתחקה ברובינסקי אחר יובל שם-טוב, הידוע הרבה יותר בתור "יובל המבולבל". אלא שאת האמת שכולנו יודעים (ברובינסקי קיבל תחקיר מפורט לידיו ורק נשלח לשוחח עם שם-טוב) מנסה התוכנית לקעקע בכך שהיא משכנעת אותנו שמדובר בעבודה של איש אחד. ברובינסקי נראה בונה קיר של תמונות ואסוציאציות כאילו היה דמות ב"בלש אמיתי". הוא מהרהר בכובד ראש, מקשקש לעצמו פילוסופית בווייס-אובר משל היה מת'יו מקונוהיי, ובעיקר נראה מגוחך. את אפקט הדרמטיות משלימה המצלמה שמתעדת את ברובינסקי שמביט בשם-טוב בסיטואציות שונות, תופס מרחק בטוח ומביט על הכל מבחוץ, כמו חוקר טבע בסוואנה.
התיאטרליות הזאת (מעבר לכך שמקעקעת את טיעון ה"שחקן" של ברובינסקי) מונעת מכל התהליך הזה להיראות רציני, וזה עוד לפני שדיברנו על הקליימקס. ברובינסקי נראה בו ישוב מול שם-טוב כשהוא מאופר בכבדות ואמור לשקף לו את דמותו, אבל התוצאה לא דומה בשום צורה. אם זה המיטב שניתן להגיע אליו, מה הטעם בגימיק המהפך הזה? ואיך אפשר לזכור משהו מכל ההתרחשות כאן אם כל מה שנותר בזיכרון הוא ברובינסקי בתחפושת של גרגמל?
הדינמיקה בין ברובינסקי לשם-טוב לא משפרת את המצב. כמו כל תוכנית ריאליטי על המסך, גם "איך להיות" צוללת במהירות אל סוחט הדמעות ו"המרגש". שוב ושוב נוגע ברובינסקי בילדותו הבודדה של שם-טוב, ילד לא מקובל וחולמני שהגשים את שאיפת דור האני והגשים את עצמו. עכשיו זאת ההצגה שלו, בכל מקום: ב-DVD, בהופעות ובפסטיגל. בין לבין הוא מצליח לקלף גם פיסות חיים קצת מעניינות יותר, כאלו שבהן נסדקת קצת תדמית המאמי של המרואיין ומובילה אותו לנקודות כמו הקריירה שמגיעה על חשבון ילדיו או הבחירות הניהוליות שמאחורי המותג מגלגל המיליונים שלו, אבל אלה מגיעות ונעלמות במהירות. מה שנותר כשהכתוביות עולות הוא אדם אחד שהגשים את עצמו ואדם אחר שמנסה להפוך להיות האדם הזה (ונכשל).
בערוץ 10 כנראה יודעים מה יש להם בידיים, ובדיוק כמו כוכב הסדרה, מנסים להתחפש. אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם: "איך להיות" היא סוג של ריאליטי לכל דבר, וככזאת היא לא ממש מתחרה בשחקנים הגדולים בז'אנר.
ומה אתם חשבתם על "איך להיות"? ספרו לנו בתגובות