שבט קרדשיאן תרם הרבה לאנושות במאה ה-21. בעיקר דיונים על ישבנים, על קלטות סקס ועל קווים אדומים שכבר לא קיימים. כעת, במחצית העשור השני של המאה, לאחר שבני המשפחה הידועה לשמצה רכשו לעצמם דריסת רגל בתודעה הקולקטיבית, הם מעלים הילוך ומשנים תדמית. "אני קייט", סדרת הדוקו-ריאליטי שמתעדת את תהליך שינוי המין של קייטלין ג'נר (לשעבר ברוס ג'נר) עומדת בחוד החנית של המהלך הזה.
הפרק הראשון של "אני קייט" לא מציע עבור הצופים את הטראש שהורגלו לקבל ממשפחת קרדשיאן. במקום זאת, בחרו יוצרי הסדרה להתמקד בתחושת השליחות של ג'נר. במהלך הפרק מתייחסת ג'נר שוב ושוב לתחושת האחריות שהיא חשה ומעלה את סוגיית ההתאבדות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. ג'נר, כך נראה, באמת רוצה לנצל את מעמדה כדי לשנות את העולם ולהפוך אותו למקום טוב יותר.
השאלה הגדולה שצריך לשאול בהקשר הזה היא האם שנות השעשועים הרבות להן זכו מעריצי המשפחה לא הפכו אותם לטיפשים מדי עבור צריכת לחם. קצת חבל ש"אני קייט" משודרת בערוץ נישה כמו "!E" ולא בפריים טיים של ערוצים מסחריים. כל כך חשוב ללמוד על הקהילה הטרנסג'נדרית ועל הקשיים שחווים חבריה שמסתובבים בינינו מדי יום. בטח אחרי כל כך הרבה שנים בהן יציאה מהארון של הומוסקסואלים ולסביות סופרה שוב ושוב. "אני קייט" מנגישה לצופים אוכלוסיה חדשה ולא מוכרת ועלייתה לאוויר לא היתה יכולה להגיע בתזמון טוב יותר.
כמוצר טלוויזיוני, חשוב לומר שבנוסף לעומס רגשי שלא נצפה בעבר בתכנים הקשורים למשפחה, הפרק הראשון של "אני קייט" יכול להיות כבד ואף, רחמנא ליצלן, מעט משעמם (אם כי ההצצה לפרקים הבאים סיפקה את מנת הטראש המוכרת לכל מי שצפה בפרק כלשהו מהסדרות של משפחת קרדשיאן). עורכי הסדרה היו יכולים לחתוך כמה דקות טובות בכיף ועדיין להדגיש את המפגש המרגש הראשון של אמה של קייטלין עם בתה החדשה-ישנה (זו היתה התמה המרכזית של הפרק: קייטלין נפגשת לראשונה עם אנשים לאחר שעברה את השינוי). אולי בפלטפורמה אחרת היו גם משמיטים את הזום על הנעליים החדשות שקניה ווסט מפתח. ובכל זאת, כשברקע הרצון של יוצרי הסדרה לבדל אותה מתכנים אחרים, כל כך הרבה דברים היו יכולים להתקלקל ב"אני קייט" והם לא, הישג די מדהים.
נהוג לזלזל בטלוויזיה ובהשפעתה על הצופים וזה די חבל. מחקרים שפורסמו בעבר הראו כי השפעת הטלוויזיה לא מזערית כלל וכלל. כך למשל, טלנובלות ששודרו בברזיל בשנות השבעים של המאה הקודמת השפיעו על הפריון במדינה ועל הדרך בה נשים התייחסו למוסד הנישואין. כך גם בעולם הערבי. בין פרסומת לפרסומת, בין תוכן שיווקי אחד לאחר, התוכן האמיתי מחלחל לתודעה ומשנה התנהגות והרגלים. הטלוויזיה משנה את העולם וגם קייטלין ג'נר יודעת את זה.
ומה אתם חשבתם על "אני קייט"? ספרו לנו בתגובות