בלוג "האח הגדול": האח עם הילד הבינוני

בראשית ברא אלוהים את שיחי, ויסתכל עליו ויאמר: "טוב סיימתי פה ביי" ויילך לשנוץ, ואת שאר הדיירים בראו המתמחים השלומיאלים שלו משאריות כריזמה ועטיפות ניילון של מנה חמה שמצאו על הרצפה. ויסבלו מזה אנחנו, שמצפים לתכנית מורכבת עם קונפליקטים מגוונים ומקבלים כל פעם מחדש את "המופע של שיחי", שעתיים רצופות של אמן הקראטה מברבר על האמת שלו ורק מדי פעם איזו תמר מפהקת באמבטיה או איזה עומרי עושה נעימי למיקה יפרח ומיד חוזרים לשיחי. הבנו, שיחקתם אותה עם הליהוק של הבחור. הבנו, המלהקת שאחראית לפלא הונפה שלושים פעם על כיסא במשרד וקיבלה טיגריס שלג כבונוס חנוכה. הבנו, הצופים (וגם שותפי למדור צפניה) הרוסים על שיחי כי הוא כה אותנטי והולך עם האמת שלו כי כשהוא למד קראטה בהרי ההימלאיה באה אליו רוח עתיקה הצופנת את כל סודות היקום הנסתרים ואמרה לו בני עליך לומר לדודו שהוא שמן. ומה לעשות, צריך ללכת עם האמת בלי מסכות ובלי הצגות, אז שיחי מיהר לעשות 40 קעקועים, תסרוקת אצל אבי מלכה עיצוב כלות, שכר את ג'סטין ביבר כסטייליסט והנה הוא כאן לפניכם, מופת של אותנטיות ואמיתיות ורוחניות כה גדולה שהיא לא מאפשרת לו לעשות כלים. כל פעם שהוא בא לשטוף כוס, איפשהו נופל נשר ומת. אז איך אפשר להאשים אותו?

ומדהים לגלות גם כמה מעריצי שיחי קונים את ההצגה הזאת. הדבר השנוא ביותר ב"האח הגדול" לדורותיה הוא צביעות. לדידם של הצופים, הצבוע הוא הנבל, האמיתי הוא הקדוש, וזה כלל לא משנה מה הם עושים עם זה בפועל. המשפט שאמרו הכי הרבה בכל עונות "האח הגדול" עד היום הוא כנראה "אם יש לך משהו להגיד לי, תגיד לי אותו בפרצוף". כלומר, להיות מניאק זה בסדר, כל עוד אתה מניאק בפרצוף. האופציה של פשוט לא להיות מניאק לא ממש קורצת לאף אחד.

ואני דווקא מחבבת מניאקים טלוויזיוניים, אבל שיחי נבל מבאס. הוא מערבב את הדושיות שלו עם צדקנות, מתעלף מהלם לגלות שאנשים נפגעו ממנו, מייבב ששאר הדיירים לא מכבדים אותו, מביט אל האופק בהרהור כאילו הוא נסיכת דיסני על צוק. בנאדם, תחליט, אתה חתול מפלצת או ילדה יפה? אתה דוש או צדקן? או שתיכנס בכולם ברבאק או שתבכה שלא מבינים אותך, אי אפשר גם וגם. זה מה שהיה חסר לנו, תינוקם האסור של סער שיינפיין וזהבה גלאון, מחרבן לכולם על הראש ואז מתייפח שהוא כמו כבשה שכולם תוקפים כי היא התרחקה מהעדר. התשת.

ומה זה הקשקוש הזה שאתה "לא מסוגל להיות נחמד לאנשים"? אתה ממציא עכשיו סוג חדש של הפרעה חברתית כדי לחוש איזה גאון בלתי מובן שהאנשים הפשוטים לא מסוגלים בטיפשותם לעכל? קושקוש, אתה לא ואן גוך ולא ג'ון נאש, אתה סתם נודניק שראה יותר מדי סרטים. "קשה לי להעמיד פנים שאני מתעניין באנשים אחרים", הוא מבשר. כאילו יש קשר בין אוטיזם חברתי או חוסר עניין באנשים אחרים לבין לשאת נאומי קללות אינסופיים או ללעוג למישהי שאתה לא צריך את האוכל שלה ואז לאכול ממנו בכל זאת. זו לא נכות חברתית, זה סתם להיות מניאק.

אבל שיחי לא רוצה שנדע שהוא סתם מניאק. הוא הרי מיוחד, ומניאקים הם אנשים פשוטים. הוא רוצה שנאמין שיש לו איזה קושי נפשי להתחבר לאנשים, כמו לכל הגאונים המיוחדים בהיסטוריה, או לחילופין – שהוא בעצם לוחם צדק שנאבק למען האמת. ומהי אותה אמת? שעומרי לא בסדר כי הוא התנדב להחליף תפקיד עם דודו ואז חזר בו (דבר שגם שיחי עצמו עשה דקה לפני כן, עם תמר). או שהוא לא צריך טובות מפלורי ויכין אוכל לעצמו (ובסוף הוא כן אכל מהאוכל שלה, כי כוכב השחר והערב לא מבשל). או שעומר עפה על עצמה (סיירסלי, אין מראה בהרי ההימלאיה?). וכמובן, בסוף הוא יכנס את כולם לשיחה חשובה שבה יודיע להם שממש לא אכפת לו שהם לא מדברים איתו, אבל בואו נפתור את זה כי קשה לי שאתם לא מדברים איתי. אכן, איש אמת חסר פשרות.

אז מה, עוד טור שכולו עוסק בשיחי? נראה שעורכי התכנית לא מותירים לי הרבה ברירות. על מה אכתוב, על רוח הרפאים המסתורית ששברה כוס בדיוק כששי מיקה יפרח הסתכלה עליה, מה שאומר שהיא ככל הנראה נשואה כרגע לשטן? על פלורי שנתקלה בהרבה דברים בחיים שלה אבל מעולם לא נתקלה ברוע? על כך שבעונה הזאת, לראשונה, הדיירים המודחים מועפים מהבית בלי להיפרד מחבריהם, וברוך שפטרנו מטקס ה"אני סופר עד 10 ואז אתה חייב לצאת מהבית, טוב סיימתי לספור תעשה מה שאתה רוצה"? על הנסט הכעור ביותר שהיה בתולדות "האח", בצורת קרוואן-רציחות חלוד, שלתוכו ככל הנראה יגרור שיחי את גופות קורבנותיו בהמשך העונה? הנה אתם רואים, חזרנו לשיחי. אין מנוס ממנו. בכל אשר אפנה אראה רק את גידול-ההיקי המוזר שעל הצוואר של שיחי, כשאני עוצמת עיניים מהדהד קולו "תחזרי למטבח". אין עוד סיפורים או דמויות בבית האח. שיחי בלע את כולו. הוא-הוא האח הגדול האמיתי. ולנו לא נותר אלא להוריד ראש ולהתנהג בהתאם. ולקוות שהוא יואיל בטובו להשאיר לנו קצת מים חמים.

נ.ב. אילנה הודחה.

"עומרי, האם הערב תגלוש בחזרה לבית האח או למונית שתיקח אותך מכאן?" (קורין נאחזת בדבר היחיד שמגדיר את עומרי. הוא גולש אם לא הבנתם!)

"אני מת לדעת מי הדייר השטחי שביקש לשים שיר של בריטני ספירס על הבוקר" (שיחי מבכר מוצרט)

"יש מצב, קטן אבל קיים, שאת לא כל כך נוראית כמו שהצגתי אותך" ("כשדושים מתנצלים", מאת שי חי, הוצאת מודן)

"שי חי יידע להביא את קסניה בחצי" (דודו. יותר סביר ששי חי ינסר את קסניה לחצי. ואז ילבש את העור שלה וייצא למסע טבח)

"אני לא הולך עם העדר" (סלים, רועה הצאן הכי גרוע בעולם)

"קראטה אמיתי זה לא רק גוף. המחשבה צריכה להיות חזקה יותר מהגוף" (שיחי בתסריט שכתב למצגת פאוורפוינט של נופים)

"אני חסר אונים? אני לא חסר אונים. שמעת אני לא חסר אונים היא אמרה שאני לא חסר אונים" (דודו מפגין חוסר אונים)

"אם היית גבר היית שם פפיון כמו גבר ומתנצל מול כולם כמו גבר" (עומרי בקונטרס "מהי גבריות")

"אתם עוד לא ראיתם אותי בלתי נסבל" (שיחי בטיזר מפתה לבאות)

"תן כבוד לעלה!" (ברק סוף סוף תובע את כבודם האבוד של עלים)

"אני בנאדם שלא אוכל מידיים של בנאדם שאמר אתה מהידיים שלי לא אוכל" (שיחי. מה)

"הלב שלי יותר מדי טוב!" (גיל מעיד על עיסתו וחבל כי היא יצאה לא משהו)

"העולם הזה בחיים לא יהיה מושלם, בחיים לא יהיה יפה, בחיים בחיים בחיים בחיים!" (פלורי בלהיט חדש לילדים, בקרוב בפסטיגל)

"יש פה קבוצה של אנשים שלא מבינים שם מה זה האחר" (שיחי. ויתרתי)