הדקות הראשונות של דרמת הפשע האירופאית "הפנתרים האחרונים" מציבות לה רף גבוה. מאוד גבוה. "Blackstar" של דיוויד בואי מעטר את הפתיח היפה שלה, ומיד אחריו מגיע רצף פתיחה מחוספס, קשוח ומהמם באינטנסיביות שלו: שוד בנק בעיר מרסיי, מבעית באמינות ובתחושת האיום שהוא מקנה, שבמסגרתו השודדים מצליחים להניח את ידיהם על יהלומים בשווי 15 מיליון אירו, אבל הפעולה המדויקת מאבדת מיעילותה ככל שמתקדמים מחוגי השעון - מנוסתם של שלושת השודדים נתקלת בקשיים ובשיאה טרגדיה. כל זה קורה לאורך דקות ארוכות ועכורות וכמעט נטולות מילים.
מכאן והלאה הסיפור מסתעף לשלושה מוקדים - השודדים הנמלטים ברחבי אירופה, המשטרה המקומית המנסה לצוד אותם (בראשותו של טהר רחים, "נביא"), וסוכנת מיוחדת מטעם חברת הביטוח של הבנק (סמנתה מורטון) שתפקידה לאתר את השודדים ובאמצעותם את היהלומים (ג'ון הארט מגלם את הבוס שלה בתפקיד פטפטני ומעצבן). אם יש חשש שפיצול הדמויות לאורך היבשת עלול ליצור התפזרות עלילתית, זה לא קורה. השתלשלות העניינים נהירה, ובהדרגה אנחנו כאילו לוקחים עוד צעד ועוד צעד אחורה כדי לחשוף את מה שעומד מאחורי הגיבורים ומה מניע אותם - משפחתם, חבריהם, עברם.
הסיפור הבדיוני הזה מבוסס על קורותיהם האמיתיים של "הפנתרים הוורודים", כנופיה בלקנית בת עשרות חברים שזה למעלה מעשרים שנה נודעת לשמצה בזכות השודים שלה, המוערכים בסכומים מצטברים של מאות מיליוני אירו. אם תקראו את הערך על אודותיהם בוויקיפדיה, המעללים שלהם ודאי יישמעו נוצצים, מסעירים ואלגנטיים, מוזיקת פאנק-לאונג' עשויה להתחיל להתנגן באוזניכם כאילו "אושן 11" קם לתחייה. קרימונולוג אחד אף הגדיל וכינה את הפעולות שלהם 'מעשי אמנות': במקרה אחד הם צבעו ספסל בטרם שדדו את החנות מולו כדי שאיש לא ישב שם ויוכל להיות עד. במקרה אחר ריססו בגז מדמיע מוכרות ויצאו עם תכשיטים בשווי עשרות מיליוני אירו. בהזדמנות נוספת משערים שהשתמשו באיפור ותוספים לפנים סטייל "משימה בלתי אפשרית", מאחר שביצעו את השוד בפרצופים גלויים ובכל זאת לא זוהו. היכולת שלהם לחדור ולגנוב לא מוגבלת לתכשיטים - ב-2013 הוברח אחד מהם בפעולה נועזת מהכלא השמור שבו נאסר.
אולם אין שום דבר זוהר ב"הפנתרים האחרונים", תוצר הפקה משותפת של רשת סקיי הבריטית, קאנאל פלוס הצרפתית וסאנדנס האמריקאית, אשר ששת פרקיה עולים היום (רביעי) ב-HOT VOD. מלכתחילה מציגה הסדרה את המעשים של החבורה כמזרי אימה, אלימים ומסוכנים, וכולה מתנהלת בבליל שפות על רקע בניינים חרבים בבלגרד, סרביה, שיכוני עוני במרסיי, צרפת, ועוד שפע תפאורות אירופאיות כעורות. הסדרה בת ששת הפרקים נוצרה על ידי ג'ק ת'ורן ("סקינס", "זוהי אנגליה") על פי רעיון של העיתונאי ג'רום פיירה, שהקדיש שנים לתחקיר וריאיונות עם חברי הכנופייה, בלשי המשטרה והאינטרפול, סוכני ביטוח וסוחרי סמים במרסיי. הידע הזה הוא מן הסתם מה שמקנה ל"הפנתרים האחרונים" את הנופך העגמומי. בחיים האמיתיים שוד זה לא דבר נעים.
הגישה הריאליסטית - המתבטאת גם בשימוש בתאורה טבעית, או כך לפחות נדמה - היא אלמנט מהותי בסדרה, שמצליח לחפות גם על הרגעים היותר צפויים ובנאליים, ולטעון אותם באמינות ובמורכבות. כך שגם אם "הפנתרים האחרונים" מתקשה לעמוד ברף הגבוה של דקות הפתיחה שלה, והיא אכן מתקשה, מדובר ביצירה טובה, מפוכחת ומעניינת, הקוראת תיגר על הצבעים הרומנטיים שהז'אנר זכה לו בעשור האחרון.