החיים הם עניין של תזמון ו"בייק אוף ישראל" בהחלט יכולה להתמודד בכבוד על תואר התוכנית עם התזמון הגרוע ביותר בעולם הטלוויזיה. בשבועיים האחרונים נודע כי משרד החינוך יאסור מכירת שתייה מתוקה ומאכלים עתירי שומן וסוכר במוסדות החינוך, משרד הבריאות יצא בקמפיין מתוקשר נגד צריכת משקאות מתוקים וארגון הבריאות העולמי קרא למדינות העולם לפעול נגד מחלת הסוכרת. לתוך הקלחת הזו, קשת, הזכיינית החזקה בישראל שבדרך כלל גם שולטת בקונצנזוס הישראלי ושנשלטת בין היתר על ידי מוזי ורטהיים ששולט גם בחברה המרכזית לייצור משקאות קלים (ידועה גם כקוקה קולה ישראל), משגרת לפריים טיים את "בייק אוף ישראל", תוכנית אפייה שמבוססת, מה זה מבוססת, שואבת את כוחה מהסוכר. בניגוד למה שהפרומואים מתארים, המלחמה האמיתית מתרחשת מחוץ למסך: הרגולטור והשכל הישר רוצים שתעברו לתרבות צריכה בריאה, הטלוויזיה רוצה שתצרכו ג'אנק.
נקודת המוצא הזו חשובה משום שבניגוד לתוכניות בישול אחרות, "מאסטר שף" למשל, "בייק אוף" יכולה למכור עצמה רק כחטא קולינרי. אף אחד לא ייהנה מלראות אפיית עוגה נטולת גלוטן, נטולת סוכר, נטולת שמן ונטולת חיים. זה יכול להיות נחמד כפרק ספיישל אבל כמותג, כתוכנית שמחזיקה עונה שלמה, "בייק אוף" היא הדבר שאנחנו רוצים, מריירים, משתוקקים לגעת בו, ולא יכולים להשיג לעולם. כשברקע מטיפים לנו שסוכר זה רע, "בייק אוף" היא השטן הקטן שיושב על הכתף ומשכנע אותנו לקחת ביס נוסף כדי לסתום את העורקים.
השאלה אם זה עובד לה. ובכן, בערך. כלומר, כן. במנותק מקונטקסט, פרק הבכורה של "בייק אוף" היה מבולבל, לא אחיד וקופצני. מצד שני, העם היושב בציון כבר צפה בתוכנית בישול אחת או במיליון ולכן אין טעם להעמיס עליו פרטים משמימים כמו הפרס למנצח בתוכנית או תהליך אודישנים. מבחינת "בייק אוף", עדיף שבטטות הכורסה יחשבו שמדובר בספין אוף של "משחקי השף" או משהו כזה. המתמודדים יודעים לשעשע ולא יודעים לאפות בזמן שהם משחררים לאוויר העולם משפטים כמו "יש פה קרם חמאה שסימנתי לי אותו" ומושגים כמו "בסיס סבלה פיסטוק" - מה שזה לא יהיה, השופטים נכנסים בקלות למשבצות אליהן לוהקו (קרין גורן היא המיוחדת, רן שמואלי הוא הרושפלד המרושע ועודד ברנר הוא האנמי), והמנחות, כן, יש גם מנחות, מנחות. איה קרמרמן ופאולה רוזנברג עומדות בצד ומרכלות על מה שקורה משל היו אסי עזר ורותם סלע. אין בהן באמת צורך. בדיוק כמו שלמדנו בתוכניות הבישול הקודמות.
בשלב מסוים, הבלאגן והכאוס של "בייק אוף" משתלטים על כל המסך ונראה שמישהו בהפקה ליהק את השף השבדי מ"החבובות". זה דבר טוב ומהנה לצפייה. קמח עף לכל מקום, קרמים בצבעים זרחניים נשפכים על משטחי ההכנה ומתמודדים מתחילים לבכות בזמן שהם מכינים שוקולד בצבע צהוב. דווקא הצד הטכני של "בייק אוף" לא טוב ומביך בהתחשב בכך שמדובר ב-2016. קטעי הקריינות שצולמו לאחר הצילומים נשמעים לא מחוברים למה שמתרחש בתוכנית והפער בזמן הצילומים של הטסטמוניאלס ניכר (המתמודד יובל/ציונה פטריוט הספיק לגדל זקן בזמן שתיאר את מה שהתרחש במשימה בה היה מגולח לחלוטין).
בחזרה לתזמון. שבועיים לפני פסח, "בייק אוף" מנסה לגרום לעשרות אלפי ישראלים להתחיל לאפות. היא לא מנסה למצוא את האופה הטוב הבא של ישראל, היא מנסה להעלות את התל"ג בשוק מוצרי האפייה. משימת עוגות גבינה? צפו לעלייה במכירות הגבינה והמיקסרים. אבל מה יקרה כשהצופים ירצו לרכוש מוצרים ולא יוכלו בגלל חג הפסח? ומי ירצה לאפות משהו בכלל ביום הזכרון? כאמור, התוכנית עם התזמון הכי גרוע בתולדות הטלוויזיה. ובאפייה, יודע כל אדם, הזמן הוא הדבר החשוב ביותר.